משתמש:חד גדיא/טיוטה הדור השני לאמוראי בבל,
הדור השני לאמוראי בבל, בהנהגתם של תלמידי רב, ובראשם רב יהודה, רב הונא, ורב חסדא, התחיל בשנת ד' ט', עם פטירתו של שמואל, והסתיים בשנת ד' נ"ז, עם פטירתו של רב הונא, הישיבות הפעילות באותו דור היו סורא בראשותו של רב הונא, וישיבת פומפדיתא שהייתה המשך של ישיבת נהרדעא בראשותו של רב יהודה.
רקע
באותה זמן מלכה בבבל מלכות פרס, שהייתה במלחמה מתמדת עם האימפריה הרומית.
רב הונא
רב הוּנא (ג'תתקע"ו-ד'נ"ז; 215–297) היה מגדולי אמוראי בבל מהדור השני. נחשב לגדול תלמידיו של רב, ולאחר פטירתו של רב ירש את מקומו כראש ישיבת סורא, הישיבה הגדולה והדומיננטית בבבל, שבה למדו אלפי תלמידים ובאופן קבוע 800 תלמידים[1], ובראשה עמד במשך כ-40 שנה. לרב הונא היו מאות תלמידים, רבים מהם היו אמוראי הדור השלישי. כונה בתואר "מחסידי בבל"[2]. שמו של רב הונא מוזכר מאות פעמים בתלמוד הבבלי והירושלמי.
רב יהודה
רב יהודה בר יחזקאל (ג'תתקנ"ד או ג'תתק"פ - ד'נ"ט; 194 או 220–299 לספירה) היה מגדולי האמוראים בבבל במאה השלישית. מייסדה של ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, וראש הישיבה. בש"ס מוזכר תמיד בשם הסתמי "רב יהודה", או בכינוי החיבה "שיננא" (מארמית: שנון).
אמוראים נוספים
אישים נוספים
פפא בר נצר
פפא בן נצר היה מלך וליסטים, שדמותו מופיעה בתלמוד ובמדרש רבה. הוא פעל תחת האימפריה הרומית.
במדרש רבה[3] מופיע בן נצר כפרשנות לאחת מהקרניים של החיה הרביעית בחלום דניאל. המדרש מפרש את תפילת יעקב, "הצילני נא מיד אחי מיד עשו", כתפילה לעתיד על הצלת צאצאי יעקב מצאצאי עשו. בדברי חז"ל צאצאי עשו הם רומא העתיקה והנצרות והם הנמשל של החיה הרביעית בחלום דניאל[4]. מדברי המדרש מוכיח הרמב"ן[5] שבן נצר היה בזמן האימפריה הרומית, שהיא תקופת החיה הרביעית. הרמב"ן העלה השערה שהוא נבוכדנצר אך דחאה לאור דברי המדרש.
באיגרת רב שרירא גאון מסופר על פפא בן נצר, שליט תדמור, שהחריב את נהרדעא בשנת תק"ע למניין שטרות, שהיא שנת ד'י"ט, 258-259 לספירה. על פי הפרשנות המקובלת, בר נצר הוא ספטימוס אודינת (אנ')[6]
יעקב מינאי
רחל ברתיה דשמואל
איסור גיורא
איסור גיורא היה מחיילי פפא בר נצר שנשא את רחל בתו של שמואל ולאחר מכן התגייר, ונולד להם בנם - רב מרי, שמכיוון שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה[7] לא נקרא על שם אביו, אלא רב מרי בר רחל או רב מרי ברה דבת שמואל[8], במסכת בבא בתרא מסופר שכאשר איסור גיורא עמד למות, ועל פי ההלכה לא היה יורש אותו רב מרי בצורה ישירה, ולכן הוצרך איסור להקנות את הממון בחייו. לפי ההון המוזכר בירושה (12,000 זוז) היה אדם אמיד[9]. יש המשערים שעסק לפרנסתו בחלפנות כספים[10].
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ק"ו עמוד א'.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ג עמוד ב'.
- ↑ בראשית רבה עו ו
- ↑ יהודה איזנברג, ישראל ואדום, באתר דעת
- ↑ בפירושו לסוגיה בכתובות, היברובוקס.
- ↑ בנימין לאו, חכמים כרך רביעי. שנות השישים של המאה השלישית: חורבן נהרדעא והעלייה מבבל לישיבת טבריה.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ט עמוד א'.
- ↑ רש"י, מסכת ברכות, דף ט"ז עמוד א', ד"ה ברה דבת שמואל.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קמ"ט עמוד א'.
- ↑ מרדכי דב יודילוביץ, מחוזא, עמוד 18, באתר אוצר החכמה, והוא החלפן איסור המוזכר בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'