משתמש:מגו להוציא/ערב צידון וראיה אחרונה

מגו להוציא/ערב צידון וראיה אחרונה
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת בבא בתרא, דף קע"ג עמוד ב', מסכת גיטין, דף ע"ד עמוד א', מסכת סנהדרין, דף ל"א עמוד א'

ערב צידן וראיה אחרונה הוא סימן לשלוש סוגיות בתלמוד הבבלי בהן פסק רבי יוחנן הלכה כרבנן נגד רבן שמעון בן גמליאל. משמעות דברי רבי יוחנן שסוגיות אלו יוצאות מן הכלל, ובכל שאר הסוגיות בהן חלק רשב"ג הלכה כמותו. הראשונים נחלקו האם הסימן הוא מוחלט, או שישנו תת-כלל שמחלק בין הסוגיות בהן נאמר הכלל לבין אלו שלא, ואם כן מהו.

הפסיקה

רבן שמעון בן גמליאל הוא אחד מהתנאים להם אין בר פלוגתא קבוע, ומופיע בדרך כלל כחולק על שיטת תנא קמא. הוא מופיע פעמים רבות בתלמוד הבבלי, ובכולן פסק רבה בר בר חנה בשם רבן יוחנן, רבו, הלכה כמותו, מלבד בערב צידן וראיה אחרונה - שלושת הסוגיות בהן פסק רבן יוחנן הלכה כרבנן ולא כרשב"ג.

שלושת הסוגיות אליהן מכוון הסימן הן:

ערב - מסכת בבא בתרא, דף קע"ג עמוד ב'.
שגיאות פרמטריות בתבנית:הפניה לערך מורחב
פרמטרים [ 2 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ערך מורחב – ערבות (הלכה)

הלוואה הניתנת בצירוף ערב. ישנם שלושה סוגי ערבים:

• ערב רגיל - שם הדין לכל הדעות שלא גובה מן הערב, ואף אם אין ללווה לשלם.
• ערב שהתנה עליו המלווה שיוכל לגבות ממנו אם ירצה - שם הדין לכל הדעות שיוכל לגבות ממנו רק בתנאי שאין ללווה יכולת לשלם בעצמו.
• ערב קבלן - שם נחלקו רבנן ורשב"ג: לדעת רבנן, יכול לגבות מן הערב ואף שללווה יש יכולת לשלם בעצמו. לדעת רשב"ג, בהינתן שללווה ישנם נכסים משל עצמו שיכול לשלם בהם, לעולם אי אפשר לגבות מן הערב.

צידן - מסכת גיטין, דף ע"ד עמוד א' - בעל המגרש את אשתו על מנת שתביא לו את בגדו והביאה לו האשה כסף כשוויו של בגדו. לדעת חכמים אינה מגורשת, ולדעת רשב"ג האשה מגורשת, וראייתו ממקרה שקרה בצידן שאבד הבגד והורו החכמים שתיתן האשה את שווי הבגד בכסף ותתגרש.

ראיה אחרונה - מסכת סנהדרין, דף ל"א עמוד א' - סוגיה כפולה שיש בה שתי מחלוקות בדין ראיה שבאה לבית הדין לאחר הזמן.

• אדם שאמר לו בעל דינו בבית דין להביא את ראייתו עד שלושים יום, והביא את הראייה רק לאחר שלושים יום. לדעת חכמים אינו יכול להשתמש בראיה זו, ולדעת רשב"ג יכול לשנות את הדין, כיוון שהוא אינו אשם שמצא את הראיה לאחר זמן.
• אדם שאמר לו בעל דינו בבית דין להביא את ראיותיו או את עדיו ואמר לבעל דינו שאין לו עוד ראיות ולאחר זמן מצא ראיות, לדעת חכמים אינו יכול להשתמש בראיה זו, כי אם כבר הודה שאין לו ראיה וכעת הביא ראיה אנו חוששים שזייף את הראיה, ולדעת רשב"ג יכול עדיין לשנות את הדין.

במחלוקת הראשונה בדין ראיה הלכה כרשב"ג, כמו בכל מקום, ובמחלוקת האחרונה בדין ראיה [ - ראיה אחרונה] הלכה כחכמים.

המחלוקות

בתלמוד הבבלי מובאות בכמה מקומות דעות אמוראים החולקות על פסקו של רבי יוחנן, או גורסות אחרת בדבריו.

• רבא בשם רב נחמן חולק בכלל על דברי רבי יוחנן, ופוסק את ההלכה בכל מקרה לגופו.
• שיטת רבי אבא ברבי יעקב היא שרבי יוחנן אכן אמר שבשלושת הסוגיות האלו אין הלכה כרשב"ג, אך דבריו לא התייחסו כלל לשאר הסוגיות, בהן לעיתים הלכה כמוהו ולעיתים לא.
• שיטת רבה בר רב הונא שהלכה כרשב"ג בכל מקום, כולל ב'ערב' ו'צידן', ורק ב'ראיה אחרונה' לא.

הסתייגויות

כתב הרשב"ם שכלל זה נאמר רק במאמרי רבן שמעון בן גמליאל במשניות אך לא בברייתות.

ברור כי בשלושת הסוגיות האלו פסק רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן שלא כמו רשב"ג, אך נחלקו הראשונים אם משמעות דבריו היא שבשאר הסוגיות הלכה כמוהו:

• ישנן כמה גירסאות בשיטת הרי"ף:
  • שיטת הרי"ף בבבא בתרא שהלכה בכל מקום כרשב"ג בתנאי שיש נימוק לפסוק כמותו, ויש המבארים ברי"ף שהלכה בכל מקום כרשב"ג בתנאי שיש נימוק לפסוק ההפך, או שבמהלך הגמרא משמע לפסוק להיפך[1].
  • שיטת הרי"ף בגיטין נתונה למחלוקת ראשונים, כאשר לפי הרמב"ן, הרשב"א והרא"ש פסק הרי"ף [על פי גאון ששמו לא נודע] כרבנן מכיוון שיחיד ורבים הלכה כרבים, ואילו לשיטת הראב"ד פסק הרי"ף כרשב"ג ומביא את הגאון בתור שיטה שאינו פוסק אותה להלכה.
• גם שיטת הרמב"ם נתונה במחלוקת: לפי הכסף משנה פסק הרמב"ם כרבנן, והראב"ד שם [לשיטתו] מבאר שפסק הרמב"ם כרשב"ג.

קישורים חיצוניים

הרב יוסף שמשי, ביאור הביטוי: הלכה כרשב"ג במשנתינו/משנה וברייתא, באתר פורטל הדף היומי