מתקן 1391
מתקן 1391 הוא מתקן כליאה וחקירה השייך לצה"ל. המתקן משמש לכליאת חשודים בפעילות עוינת נגד מדינת ישראל וחקירתם. המתקן אינו פעיל משנת 2006[1][2]. מיקומו ואף עצם קיומו נשמרו בסוד שנים רבות. המתקן נמצא בתוך בסיס של חיל המודיעין ליד קיבוץ ברקאי[3]. הוא משמש את יחידת היומינט – המודיעין האנושי, המוכרת גם כיחידה 504 או בשמה הנוכחי עוצבת המודיעין האנושי. במתקן נעצרו גם כמה עצירים מפורסמים כמו מוסטפא דיראני והשייח' עבד אל-כרים עובייד שנחטפו מלבנון. בנוסף לצה"ל, גם אנשי שב"כ וזרועות ביטחון אחרות משתמשים במתקן וחוקרים בו עצורים.
היסטוריה
מבנה הכלא הוא מצודת טגארט שנבנתה בתקופת המנדט הבריטי. במבנה שני תאים גדולים (2.5 על 4 מטר) בהם יש תאורה ומים זורמים, בהם מוחזקים עד שלושה עצירים, ועוד מספר תאים אחרים, בגודל טיפוסי של 2 על 2 מטר. שניים מתאי הצינוק הם בגודל של 1.25 על 1.25 מטר, הם אפלים יחסית, וקירותיהם צבועים בשחור או אדום.
בכתבה בהארץ הובאו עדויות של אנשים שלדבריהם נאסרו במתקן. לדבריהם, נאסר על העצורים להביט בפני מדריכי הכלואים (סוהרים), חיילי משטרה צבאית, ועליהם לחבוש שק שחור ולהסתובב אל הקיר בידיים מורמות בכל פעם שאחד מאנשי הסגל נכנס לחדרם. עצורים שחקירתם נסתיימה זכאים לשעה של טיול בחצר פנימית של המתקן[4].
קיומו של מתקן הכליאה התגלה על ידי המוקד להגנת הפרט. בשנת 2003 הארגון עתר לבג"ץ לאחר שמשפחותיהם של שלושה עצורים פלסטינים לא הצליחו לקבל מידע בדבר גורלם של בני משפחתם. בפנייה של המוקד להגנת הפרט למרכז השליטה שבמפקדת קצין משטרה צבאית ניתנה התשובה כי לא נמצא מקום החזקתם. המשך הטיפול המשפטי של המוקד הוביל לתשובתה של המדינה כי "המתקן בו הוחזקו העותרים [...] נמצא במחנה צבאי והוא שימש את שירות הביטחון הכללי"[5].
בשנת 2004 פרסם גד קרויזר מאמר בכתב העת "קתדרה"[6] שבו הוצג מיקומו של מתקן הכליאה[7]. קרויזר אשר חקר מפה בריטית ישנה של מצודות טגארט שנבנו בזמן השליטה הבריטית באזור גילה כי אחת המצודות לא הופיעה באף מפה של ישראל[8][9]. המאמר עוסק בפועלו של סר צ'ארלס טגארט בהקמת מבצרי המשטרה בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי. בקטע המאמר העוסק במבצר המדובר הזכיר קרויזר בהערת שוליים כי מדובר בתחנת משטרה שהייתה חלק מפרויקט זה ונועדה לשמש כמתקן חקירה וכליאה סודי. בנוסף קרויזר הזכיר כי מדינת ישראל משתמשת במתקן זה לצורכי חקירה עד אז.
דיון בבג"ץ
בשנת 2003 עתרו לבג"ץ זהבה גלאון, תנועת מרצ והמוקד להגנת הפרט נגד חוקיותו של המתקן וכן דרשו לאפשר לחברי הכנסת לבקר בו[10]. העותרים טענו כי הסודיות סביב קיומו של מתקן המעצר והפעלתו עלולה להוביל לפגיעה בזכויותיהם של הנחקרים, בעיקר בשל היעדר פיקוח על שיטות הכליאה והחקירה המופעלות ועל הגופים המשתמשים בו. כמו כן טענו העותרים כי זכויות בסיסיות של העצורים נפגעות באופן ממשי, כגון הזכות להיפגש עם עורך דין, או במקרה של נתינים זרים, הזכות להיפגש עם הקונסול המטפל בענייני מדינתם.
המדינה השיבה שמיקום המתקן נשמר בסוד בשל צורך להגן על ביטחון המדינה, והציגה חומר סודי לבית המשפט. המדינה גם טענה כי היא מודיעה למשפחת עצור את שם המתקן שבו הוא עצור, ושהעצורים רשאים להיפגש עם עורך דינם מחוץ למתקן. עוד מסרה המדינה כי בין השנים 1997–2001 הוחזקו במתקן כארבעה עצורים בממוצע בשנה בלבד, רובם המוחלט לתקופות הקצרות משלושים ימים. המדינה פירטה את תנאי המעצר והסבירה כי בסיכומו של דבר התנאים סבירים ועומדים בדרישות החוק. זאת ועוד, המתקן נמצא תחת פיקוח של אנשי הפרקליטות הצבאית, ואף נערכו בו ביקורים של אנשי משרד המשפטים, בהם היועץ המשפטי לממשלה. בעניין זכותם של חברי הכנסת לבקר במקום, טענה המדינה כי חוק חסינות חברי הכנסת מסייג מקרים שבהם ביטחון המדינה עלול להיפגע, והוצע כי המדינה תאפשר את הביקור במתקן לחברי הכנסת החברים בוועדת המשנה למודיעין ולשירותים החשאיים של ועדת החוץ והביטחון.
בעקבות העתירה הודיעה המדינה כי תצמצם באופן משמעותי את השימוש הנעשה במתקן 1391 לצורך החזקת עצורים. בין השאר, הוחלט כי שימוש במתקן לצרכים אלה יחייב אישור של אלוף בצה"ל ושל הפרקליט הצבאי הראשי, ולא תותר החזקה של אזרחי ישראל ותושבי השטחים. תנאים מגבילים נוספים הוצגו בפני בית המשפט באופן חסוי.
בית המשפט דחה את העתירה, וקבע כי ההשוואות שביצעו העותרים בין מתקן 1391 לבין מתקני כליאה במדינות לא מזוהות במרכז ובמזרח אירופה אינן רלוונטיות, שכן עצורי מתקן 1391 אינם "נעלמים" מעל פני האדמה, והודעות לגבי המעצרים נמסרות לגורמים המתאימים. בג"ץ השתכנע כי זכויות העצורים אינן נפגעות, וכי הבטחות המדינה לצמצום השימוש במתקן משביעות רצון. כמו כן פסק שהטעמים לשמירת סודיותו, כפי שמופיעים במסמכים החסויים שהוגשו לבית המשפט, מצדיקים את החשאיות סביבו, ותומכים בהשארת איסור הביקור של חברי הכנסת על כנו.
קישורים חיצוניים
- אביב לביא, הפינה האפלה ביותר בישראל, באתר הארץ, 22.8.2003
- ניר חסון, בג"ץ התיר למדינה להמשיך להפעיל את מתקן הכליאה 1391, מהסודיים בישראל, באתר הארץ, 21.1.2011
- Secrets Of Unit 1391 - Uncovering an Israeli jail that specializes in nightmares, באתר ניוזוויק (באנגלית)
- Facility 1391: Israel's secret prison, באתר הגארדיאן (באנגלית)
- כלא סודי, באתר המוקד להגנת הפרט
הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, ישראל לאו"ם: "מתקן 1391" אינו פעיל מ-2006, באתר ynet, 7 במאי 2009
- ^ אתר עמותת "המוקד להגנת הפרט", 18 בינואר 2006
- ^ המוקד להגנת הפרט
- ^ אביב לביא, הפינה האפלה ביותר בישראל, באתר הארץ, 1 בינואר 2005
- ^ העתירה בבג"ץ 9733/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נגד מדינת ישראל
- ^ גד קרויזר, 'חזרה לשליטת התחנה' - פרשת תכנון מבצרי המשטרה ('טגארטים') בארץ-ישראל, קתדרה מרץ 2004, עמ' 95–128
- ^ מתקן 1391 במפת גוגל
- ^ ג' קרויזר, "חזרה לשלטון התחנה – פרשת תכנון מבצרי המשטרה ('טגארטים') בארץ ישראל", קתדרה 111 (תשס"ד) 95, 120-119
- ^ הערה מספר 102 במאמר של קרויזר: תחנה נוספת שאיננה מופיעה ברשימת התחנות ולא במסמך רשמי אחר ושמופיעה במפת התחנות שבמסמכי פוסטר-טרנר היא תחנת מרץ (Merez)(033). התחנה ממוקמת ליד הכפר הערבי מיסר וקיבוץ מצר היום, בין חדרה לטול-כרם. אין לתחנה כל משמעות אסטרטגית. ייתכן שסיכול האותיות בשם התחנה מיסר-מרץ נעשה בכוונה. להערכתי זאת הייתה תחנה שנבנתה באופן חשאי כמתקן חקירות וכליאה. טגארט ראה בחקירות כלי מרכזי להשגת מודיעין, ואף החל בהקמת מרכז חקירות בירושלים שקית-רוש התנגד לו נמרצות. קית-רוש לעיל הערה 39, עמ' 191. ייתכן וטגארט העביר את המתקן לאזור שהוא רחוק גם מן העין של הפקידות הבריטית. מדינת ישראל עושה שימוש במתקן זה לצורכי חקירה, עד היום. ראו: א' לביא, 'תחקיר: מה קורה בין כתלי מתקן הכליאה הסודי 1391 – הפינה האפלה ביותר בישראל', מוסף הארץ, 22 באוגוסט 2003, כ"ד באב תשס"ג. שמו הרשמי של המתקן במשרד הביטחון, מתקן 'ברק'. ראו: המוקד להגנת הפרט נגד מדינת ישראל, בגץ 9733/03
- ^ בג"ץ 8102/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' מדינת ישראל, ניתן ב-20.1.2011
