ניו שפרד
| ייעוד | רכב שיגור תת-מסלולי עבור תיירות חלל. | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| יצרן | בלו אוריג'ין | ||||||||||||||||
| ארץ ייצור |
 ארצות הברית | ||||||||||||||||
| היסטוריית שיגורים | |||||||||||||||||
| אתרי שיגור | נמל החלל קורן ראנץ', מערב טקסס | ||||||||||||||||
| שיגורים | 15 | ||||||||||||||||
| הצלחות | 15 | ||||||||||||||||
| שיגור ראשון | 29 באפריל 2015 | ||||||||||||||||
| יכולת | |||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
ניו שפרד (באנגלית: New Shepard) הוא משגר רב-שימושי המיועד לטיסות חלל תת-מסלוליות, אשר פותח על ידי חברת בלו אוריג'ין האמריקאית. המשגר מיועד לשאת נוסעים למטרות תיירות בחלל והוא מתוכנן להמריא לגובה של כ-100 קילומטר בטיסה תת-מסלולית, לנחות אנכית על משטח נחיתה ולהיות משוגר פעמים נוספות. השם ניו שפרד מתייחס לאלן שפרד שהיה האסטרונאוט האמריקני הראשון בחלל, בטיסת מרקורי-רדסטון 3, שהייתה טיסה תת-מסלולית בתוכנית מרקורי.
פיתוח אב הטיפוס הראשון של המשגר החל בשנת 2006, ומודל בגודל מלא של המנוע והרקטה נבנה בתחילת העשור השני של המאה ה-21. טיסת הניסוי הלא מאוישת הראשונה המריאה ב-2015 וכללה את גרסת המשגר השנייה וקפסולת החלל. טיסת הניסוי השנייה ב-23 בנובמבר 2015 הגיעה לגובה של 100.5 קילומטר, חצתה את קו קרמן הנחשב לגבול החלל החיצון, והמשגר ביצע נחיתה מבוקרת בחזרה לקרקע. היה זה המשגר הראשון שהשלים נחיתה אנכית מבוקרת.[1] הבדיקות המשיכו ב-2016 עם אותו הדגם וב-2017 עם הדגם השלישי.
בלו אוריג'ין תכננה לשגר את הטיסה המאוישת הראשונה בשנת 2019, אך לבסוף היא נדחתה לשנת 2021. בינואר 2021 שוגרה טיסת בכורה לא מאוישת של הדגם הרביעי, וטיסה מאוישת ראשונה שוגרה ב-20 ביולי 2021. בין ארבעת נוסעי טיסת הבכורה המאוישת נמנה ג'ף בזוס, מייסד בלו אוריג׳ין.
היסטוריה
פיתוח ראשוני של המשגר
בלו אוריג'ין לא פרסמה פרטים אודות המשגר בשנים הראשונות, ולציבור נודע על המיזם מספר שנים לאחר התחלת התכנון בעשור הראשון של המאה ה-21. אב הטיפוס הראשון של הניו שפרד היה רכב הדגמה קטן בשם "גודארד" אשר נבנה בשנת 2006 לאחר פיתוח המנועים. "גודארד" ערך את המראת הבכורה שלו ב-13 בנובמבר 2006.[2] פיתוח קפסולת החלל בה ישהו הנוסעים החל גם הוא באותן שנים.
באוקטובר 2012 ביצעה בלו אוריג'ין בדיקה של מערכת המילוט של הקפסולה. מטרת הבדיקה הייתה לאשר את יכולת מערכת המילוט של הקפסולה בעת תקלה במשגר. במהלך הבדיקה, הקפסולה הניעה את מנועי המילוט שלה ושוגרה הרחק מהמשגר. הקפסולה הגיעה לגובה של 703 מטרים מעל פני הקרקע ונחתה בהצלחה בעזרת מצנחיה.[3] באפריל 2015, הודיעה בלו אוריג'ין שהיא השלימה את הבדיקות עבור מנועי BE-3 של הניו שפרד וכי בכוונתה להתחיל טיסות ניסוי של הניו שפרד בהמשך אותה השנה.
טיסות ניסוי
טיסת הניסוי הראשונה של משגר הניו שפרד, מספר סידורי NS1, נערכה ב-29 באפריל 2015. במהלך טיסה זו הקפסולה הגיעה לגובה של 93.5 קילומטרים. בעוד שטיסת הניסוי עצמה הוגדרה כמוצלחת, והקפסולה נחתה בשלום בעזרת מצנחים כפי התכנון, המשגר החדשני ניסה לבצע נחיתה ראשונה מסוגה של משגר אך התרסק בחזרתו. התרסקותו נבעה מלחץ הידראולי במערכת השליטה של המשגר במהלך ההמראה.[4]
לאחר אובדן המשגר הראשון, נבנה משגר ניו שפרד שני תחת המספר הסידורי NS2. טיסתו הראשונה, והשנייה בסך הכל של הניו שפרד, נערכה ב-23 בנובמבר 2015 והגיעה לגובה של 100.5 קילומטרים. טיסה זו הסתיימה בהצלחה לאחר שהקפסולה והמשגר נחתו בשלום.[5] נחיתתו של המשגר הייתה למעשה הפעם הראשונה בהיסטוריה שמשגר כלשהו ביצע נחיתה אנכית מבוקרת לאחר ששיגר מטען לחלל. כחודשיים לאחר מכן, ב-22 בינואר 2016, שיגרה בלו אוריג'ין בפעם השנייה את אותו המשגר. הקפסולה הגיעה לגובה של 101.7 קילומטרים ולאחר נחיתה מוצלחת של המשגר, צנחה הקפסולה בשלום אל האדמה. הישג זה הדגים את יכולתו של הניו שפרד כמשגר רב-שימושי. משגר זה, שמספרו הסידורי הוא NS2, טס שלוש פעמים נוספות לפני שהוצא משירות. בטיסתו החמישית והאחרונה, בוצעה בדיקת ביטול בעת שיגור (In-Flight Abort System). מטרת הבדיקה הייתה לבחון את מערכת המילוט של הקפסולה בעת תקלה במשגר תוך כדי טיסה. לפני השיגור, הקפסולה תוכננה לנחות בעזרת מצנחים אך ההערכה לגבי המשגר הייתה שלא יצליח לנחות בשלום עקב הלחץ המופעל עליו תוך כדי הפעלת מערכת המילוט. למרות זאת, יחד עם חזרתה בשלום של הקפסולה, גם המשגר הצליח לבצע נחיתה מוצלחת לאחר שהצליח לשרוד את הלחץ הדינמי.
לאחר שהמשגר השני הוצא משירות, נבנה משגר ניו שפרד שלישי תחת המספר הסידורי NS3. משגר זה שודרג ותוכנן להיות רב-שימושי אף יותר מקודמו. כמו כן הוא גם כלל הגנה תרמית משופרת וקפסולת נוסעים מחודשת. טיסת הבכורה של NS3 נערכה ב-12 בדצמבר 2017. טיסה זו הייתה הפעם הראשונה שרשות התעופה הפדרלית אישרה לבלו אוריג'ין לשאת מטען מסחרי על הניו שפרד עבור תשלום ובכך להתחיל לייצר רווחים מרכב השיגור. על סיפון הקפסולה היו 12 ניסויים שונים, כמו גם בובת מבחן ריסוק של בלו אוריג'ין. משגר זה טס שש פעמים נוספות ועבר שדרוגים נוספים.
המשגר הרביעי שנכנס לשירות במסגרת תוכנית טיסות הניסוי הוא NS4 אשר נבנה בשנת 2018. משגר זה מכונה גם RSS First Step והוא הראשון שיישא תיירים לחלל. טיסת הבכורה הלא-מאוישת שלו נערכה ב-14 בינואר 2021. טיסת הניסוי המאוישת הראשונה שוגרה ב-20 ביולי 2021 ונשאה ארבעה אנשים, בהם מייסד בלו אוריג'ין ג'ף בזוס ואחיו, וואלי פאנק ותייר נוסף.
מבנה המשגר
ניו שפרד הוא משגר רב-שימושי המיועד לטיסות חלל תת-מסלוליות. הוא מורכב משני חלקים עיקריים: משגר וקפסולת חלל המיועדת לשאת נוסעים. ניו שפרד הוא אוטונומי לחלוטין ונשלט על ידי מחשבים על סיפון רכב השיגור, ללא צורך בטייס אנושי או מרכז בקרה על הקרקע.[6]
המשגר של ניו שפרד מורכב משלב יחיד בגובה של 18 מטרים. תפקידו הוא לשגר את הקפסולה לגובה של כחמישים קילומטרים מעל פני הקרקע, להיפרד מהקפסולה מעט לאחר מכן בגובה של כשבעים קילומטרים ולבצע נחיתה אנכית ממונעת על משטח נחיתה. בבסיסו של המשגר מנוע BE-3 יחיד המונע על ידי דלק ממימן נוזלי וחמצן נוזלי ומספק כוח דחף של 490 קילו־ניוטון.[6]
קפסולת החלל המאוישת של ניו שפרד היא קפסולה מדוחסת אוויר אשר תפקידה להיפרד מהמשגר לאחר הליך השיגור ולנחות בעזרת שלושה מצנחים כעבור מספר דקות של שהיה בתנאי חוסר כבידה. הקפסולה מצוידת במערכת מילוט המסוגלת להאיץ את הקפסולה הרחק מהמשגר במקרה של תקלה בכל שלב בהליך השיגור. הנפח הפנימי של הקפסולה הוא 15 מטרים מעוקבים והיא יכולה לשאת שישה אנשים.[7]
פרופיל טיסה
משך הטיסה על סיפון הניו שפרד מרגע השיגור ועד לנחיתת הקפסולה הוא כעשר דקות. בעת השיגור, ניו שפרד מפעיל את מנועו הרקטי BE-3 למשך 110 שניות ומגיע לגובה של כ-50 קילומטרים. מעט לאחר כיבוי המנוע, הנוסעים מתחילים להרגיש בחוסר כבידה בעוד המשגר ממשיך מעלה בטיסה לא ממונעת בעזרת מומנטום בלבד. בגובה של כ-70 קילומטרים, נפרד המשגר מהקפסולה ועושה את דרכו לעבר נחיתה ממונעת על משטח נחיתה מיועד. הקפסולה ממשיכה מעלה עד לגובה של מעט מעל 100 קילומטרים וחוצה את קו קרמן הנחשב לתחילתו של החלל החיצון. לאחר שהחללית מגיעה לגובה השיא, היא צונחת בחזרה מטה כאשר שלושת מצנחיה נפתחים בגובה של פחות מקילומטר ורגע לפני הנחיתה מופעלת רקטת האטה בפעימה קטנה אשר מרככת את הנגיעה בקרקע.
רשימת טיסות מאוישות
| טיסה | תאריך שיגור | משגר (מספר סידורי) | אפוגיאה | אנשי צוות | הערות | תוצאה |
|---|---|---|---|---|---|---|
| NS-16 | 20 ביולי 2021 | NS-4.3 | 107.05 ק"מ | 4 | טיסה מאוישת ראשונה של הניו שפרד; צוות של ארבעה אנשים וביניהם מייסד בלו אוריג'ין ג'ף בזוס ואחיו, וואלי פאנק ותייר נוסף. | הצלחה |
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מידע אודות ניו שפרד, באתר האינטרנט של בלו אוריג'ין
הערות שוליים
- ^ אליסף קוסמן, בלו אוריג'ין הצליחה לראשונה בהסטוריה של תוכנית החלל להנחית בשלום משגר חלל לשימוש חוזר, באתר "הידען", 25 בנובמבר 2015
- ^ סיגורד דה קייסר, "Blue Origin Flight Test Update", 3 בינואר 2007, SpaceFellowship
- ^ "Blue Origin Completes Pad Escape Test", 22 באוקטובר 2012, אתר נאס"א
- ^ ג'ף פוסט, "Blue Origin’s New Shepard Vehicle Makes First Test Flight", 30 באפריל 2015, Space News
- ^ כריס אייסידור ורייצ'ל קריין, "Jeff Bezos' rocket lands safely after space flight", 24 בנובמבר 2015, CNN
- ^ 6.0 6.1 ג'ף פוסט, "Blue Origin’s suborbital plans are finally ready for flight", 13 באפריל 2015, The Space Review
- ^ "Our Approach to Technology", אתר בלו אוריג'ין
| חלליות מאוישות | ||
|---|---|---|
| פעיל | ארצות הברית (דרגון 2 • ספייס שיפ 2) • סין (שנג'ואו) • רוסיה (סויוז) | |
| בפיתוח | ארצות הברית (אוריון • ניו שפרד • סטארליינר • סטארשיפ) • הודו (גאגאניאן) • סין (הדור הבא) • רוסיה (אוריול) | |
| הוצא משירות | ארצות הברית (מרקורי • X-15 • ג'מיני • אפולו (תאי הפיקוד/שירות • רכב הנחיתה הירחי) • מעבורות החלל • ספייס שיפ 1) • ברית המועצות (ווסטוק • ווסחוד) | |
