נמלה צהובה משוגעת
 נמלה צהובה משוגעת
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | חרקים |
| סדרה: | דבוראים |
| משפחה: | נמליים |
| תת־משפחה: | חד-מותניות |
| סוג: | Anoplolepis (נמלים לוחמניות) |
| שם מדעי | |
 Anoplolepis gracilipes
| |
נמלה צהובה משוגעת (Anoplolepis gracilipes), הידועה גם כ"נמלה ארוכת הרגליים" או "נמלת המלדיביים", היא מין של נמלה, שמקורה ככל הנראה באסיה ואשר פלשה לאזורים טרופיים רבים בעולם.[1]
הנמלה הצהובה ה"משוגעת" קיבלה את שמה בשל תנועותיה הלא יציבות כאשר היא מפריעים בדרכה. רגליה ומחושיה הארוכים הופכים אותה לאחד ממיני הנמלים הפולשים הגדולים בעולם.[2]
כמו מיני נמלים פולשים אחרים, כמו נמלת האש האדומה (Solenopsis invicta), נמלת הראש הגדולה (Pheidole megacephala), נמלת האש הקטנה (Wasmannia auropunctata) והנמלה הארגנטינאית (Linepithema humile), הנמלה הצהובה המשוגעת היא מין נודד, שהופך בקלות למבוסס ודומיננטי בבתי גידול חדשים בזכות תכונות כמו תוקפנות כלפי מיני נמלים אחרים, מעט תוקפנות כלפי בני המין שלה, יכולת התרבות גבוהה ומושבות הכוללות מספר רב של פרטים.[3]
הנמלה הצהובה המשוגעת נמצאת ברשימה של "מאה מהמינים הפולשים הגרועים ביותר בעולם" שנקבעה על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN)[4], לאחר שפלשה למערכות אקולוגיות מהוואי ועד סיישל, והקימה מושבות-על באי חג המולד באוקיינוס ההודי.[5]
פיזיולוגיה
הנמלה הצהובה המשוגעת היא נמלה גדולה יחסית, בצבע צהוב עד כתום, בעלת רגליים ארוכות, עיניים גדולות ומחושים ארוכים במיוחד.
תפוצה גאוגרפית ופיזור
בתי הגידול הטבעיים של מין זה, הם המישורים הטרופיים הלחים של דרום-מזרח אסיה, והאיים הסובבים באוקיינוס ההודי והשקט.[6] הנמלים פלשו למגוון רחב של סביבות טרופיות וסובטרופיות, כולל צפון אוסטרליה, חלק מאיי הקריביים, מספר איים באוקיינוס ההודי (סיישל, מדגסקר, מאוריציוס, ראוניון, איי קוקוס ואיי חג המולד) וכמה איים באוקיינוס השקט (קלדוניה החדשה, הוואי, פולינזיה הצרפתית, אוקינאווה, ונואטו, מיקרונזיה, אטול ג'ונסטון וארכיפלג גלאפגוס).[5][7][8]
ידוע כי המין נפוץ במטעי קינמון, הדרים, קפה וקוקוס. מכיוון שלנמלים הצהובות המשוגעות יש הרגלי קינון כלליים, הן מסוגלות להתפזר באמצעות משאיות, סירות וצורות תחבורה אנושיות אחרות.
מושבות של נמלה זו מתפזרות באופן טבעי, לרוב כאשר מלכות ופועלים עוזבים את הקן כדי להקים קן חדש, ולכן קצב פיזור שלהן נמוך יחסית. באיי סיישל נמצא כי הנמלה מתפשטת בקצב של כ-400 מטר בשנה בסיישל, ואילו באי חג המולד נמצא כי קצב ההתפשטות הוא כ-3 מטרים ליום, שווה ערך לקילומטר אחד בשנה.[9]
תזונה
הנמלה הצהובה המשוגעת צורכת מגוון רחב של מזון, כגון דגנים, זרעים, פרוקי-רגליים וחומרים אורגניים אחרים כמו פגרי בעלי חיים. דווח כי הם תוקפים ומפרקים חסרי חוליות כמו איזופודים קטנים, מרבי-רגל, רכיכות, עכבישאים, סרטנאים, תולעי אדמה וחרקים.[9]
כמו כל הנמלים, הנמלה הצהובה המשוגעת זקוקה למקור מזון עשיר בחלבון כדי שהמלכה תוכל להטיל ביצים, ולפחמימות כאנרגיה לפועלים. הן מקבלות את הפחמימות שלהן מצמחים, מחרקים שמייצרים צוף וטל דבש, מכנימות באופן כללי, ובמיוחד מכנימות מגן וכנימות עלה. מחקרים מראים שהנמלים המשוגעות תלויות כל כך בכנימות, עד שמחסור בהן יכול למעשה להגביל את גידול אוכלוסיית הנמלים.[7]
באוסטרליה
באוסטרליה, נמלים צהובות משוגעות נמצאו ביותר מ-30 אתרים בקווינסלנד[10], ובארץ ארנהם שבטריטוריה הצפונית, שם קיימת אוכלוסייה מפוזרת גדולה.[11]
בקווינסלנד הנמלים מתפרשות על פני כ-8 קילומטרים רבועים ברחבי הפארקים הטרופיים הגשומים של קווינסלנד, ואילו בטריטוריה הצפונית הן משתרעות על פני שטח של 2,500 קילומטרים רבועים, הגדול יותר מטריטוריית הבירה האוסטרלית.
ניתוח עלות-תועלת של ממשלת קווינסלנד שנערך ב-2012 מצא כי התפשטות הנמלים עלולה לעלות לכלכלת אוסטרליה ביותר מ-3 מיליארד דולר אוסטרלי אם לא תטופל.[12]
השפעה על אי חג המולד
לנמלה הצהובה המשוגעת יש השפעה הרסנית משמעותית על המערכת האקולוגית של האי,[11][5] והן משמידות מיליוני סרטנים הנודדים לחוף,[5] דבר המביא לדלדול ניכר במספר סרטני היבשה, החיוניים למגוון הביולוגי של אי חג המולד; סרטני היבשה הם מין מפתח באקולוגיית היער, הם חופרים מחילות, הופכים את האדמה ומדשנים אותה.[13]
עשבים שוטים שבעבר נאכלו על ידי סרטנים החלו לגדול פרא באי והביאו לשינוי במבנה היער. אחד השינויים הבולטים ביותר ביער הוא העלייה במספר "עצי העוקץ" (Dendrocnide peltata), שכיום משגשגים באזורים המיושבים. חופת היער גם השתנתה כאשר הכנימות שהנמלים צהובות טיפחו, התרבו והרגו עצים בוגרים.[12]
הסרטן האדום של אי חג המולד, נכחד לחלוטין באזורים בהן התפשטו הנמלים, ואוכלוסיות של בעלי חיים אחרים באי הצטמצמו אף הן.
למרות שהנמלים המשוגעות אינן נושכות או עוקצות, הן מרססות חומצה פורמית כמנגנון הגנה וכדי להכניע את טרפן. באזורים עם צפיפות נמלים גבוהה, תנועת סרטני היבשה מפריעה לנמלים, לכן הנמלים מרססות באופן אינסטינקטיבי חומצה פורמית כאמצעי הגנה. הרמות הגבוהות של חומצה פורמית בגובה הקרקע, משתלטות בסופו של דבר על הסרטנים, וגורמות להם להתעוור ולמות מהתייבשות ומתשישות. כאשר הסרטנים המתים מתפרקים, החלבון שלהם הופך לתזונה זמינה עבור הנמלים.[12]
מושבות-על
אי חג המולד הוא מוקד למאמצי שליטה בינלאומיים באוכלוסיית הנמלים הצהובות. מושבות-העל הללו מתפשטות רחוק יותר וגורמות לנזק רב יותר ממושבות בודדות, והן מהוות את האיום הגדול ביותר הידוע על המגוון הביולוגי של האי.צוות בפארק באי, פועל כדי לשלוט על מספר הנמלים.
מושבת-על נוספת כמעט השמידה את אוכלוסיית הציפורים באטול ג'ונסטון שבאוקיינוס השקט. המושבה הגדולה היחידה באי, התפרסה כמעט רבע משטחו עם כ-1,000 מלכות בחלקת אדמה ברוחב של 6 מטרים.[14]
אמצעי שליטה
כדי להפחית את השפעות הנמלים המשוגעות על סרטן אדום ועל מערכות האקולוגיות של אי חג המולד, הפארקים של אוסטרליה ביצעו תוכנית סקר מקיפה ברחבי האי כדי לקבוע את מיקומם המדויק של מושבות-העל. במשך מספר חודשים, הצוות חצה את האי וסקר מעל 900 אתרים. התוצאה הייתה מפה של מושבות-העל וצפיפות המחילות של הסרטן האדום, יחד עם נתונים ביולוגיים נוספים.
בספטמבר 2009, הם השתמשו במסוק לצורך מיפוי מדויק של מושבות-העל, שכיסו 1,940 דונם מהאי. הצוות פיזר ריכוז נמוך מאוד של קוטל חרקים מסוג פיפרוניל (0.1%), בכדי לשלוט באוכלוסיית הנמלים. ניטור חודשי של אתרי מושבות-העל הראה שצפיפות הנמלים המשוגעות ירדה ב-99%.
בעוד שהשימוש בחומרי הדברה מצליח להאט את קצב הדלדלות אוכלוסיית הסרטן האדום, השפעותיו על אוכלוסיות הנמלים המשוגעות הן זמניות בלבד, שכן מושבות שעזבו בעקבות ההדברה שבו לאחר זמן מה לאותם אזורים.
בניסיון למצוא שליטה טובה יותר, הפארקים האוסטרליים ייבאו בדצמבר 2016, צרעה קטנה מסוג Tachardiaephagus somervillei, והירבו אותה בשבי. הצרעות, שתוקפות רק כנימות, פוגעות באספקת טל הדבש, שהוא המזון העיקרי של הנמלים הצהובות.[15]
בעוד שבאי חג המולד, הקטנת אוכלוסיית הכנימות הביאה לצמצום בהתפשטות מושבות הנמלים, פעולות מעין אלו אינן יעילות במיוחד ביבשת אוסטרליה, שבה יש לפחות תריסר חרקים שונים שמייצרים טל דבש וצוף, שמזינים את מושבות הנמלים שבסביבתם.
קישורים חיצוניים
- נמלה צהובה משוגעת, באתר ITIS (באנגלית)
- נמלה צהובה משוגעת, באתר NCBI (באנגלית)
- נמלה צהובה משוגעת, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נמלה צהובה משוגעת, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נמלה צהובה משוגעת, באתר GBIF (באנגלית)
- "נמלה צהובה משוגעת", באתר המועצה למינים פולשים באוסטרליה (באנגלית)
- "נמלה צהובה משוגעת", באתר הוועדה למינים פולשים באי מאווי (באנגלית)
- איריס האן, הנמלה הצהובה המשוגעת בדרך: הממשלה ממשיכה לייבא מינים פולשים, באתר ynet, 20 ביולי 2021
הערות שוליים
- ↑ Alisa Opar, One Remote Island’s Battle Against Acid-Spewing Ants, Audubon, 26 ביוני 2015
- ↑ "Pests and Diseases Image Library: Anoplolepis gracilipes", Web Archive, 29 ביולי 2008
- ↑ Kirschenbaum, R. and Grace, J. K, "Agonistic responses of the tramp ants Anoplolepis gracilipes, Pheidole megacephala, Linepithema humile, and Wasmannia auropunctata (Hymenoptera: Formicidae)" (PDF), Sociobiology 51 (3), 2008, עמ' 673–684
- ↑ 100 of the World's Worst Invasive Alien Species, Global Invasive Species Database. Invasive Species Specialist Group (ISSG), IUCN Species Survival Commission
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 Help push back against the march of yellow crazy ants, Invasive Species Council, 18 בדצמבר 2020
- ↑ "Anoplolepis gracilipes", The Global Ant Biodiversity Informatics (GABI) database, 23 בינואר 2019
- ^ 7.0 7.1 David A. Holway, Lori Lach, Andrew V. Suarez, Neil D. Tsutsui, Ted J. Case, The Causes and Consequences of Ant Invasions, Annual Review of Ecology and Systematics 33, 2002-11, עמ' 181–233 doi: 10.1146/annurev.ecolsys.33.010802.150444
- ↑ Terrence P. McGlynn, The worldwide transfer of ants: geographical distribution and ecological invasions, Journal of Biogeography 26, 1999-05, עמ' 535–548 doi: 10.1046/j.1365-2699.1999.00310.x
- ^ 9.0 9.1 O’Dowd D.J, "Crazy Ant Attack", Wingspan 9 (2), 1999, עמ' 7
- ↑ Yellow Crazy Ants In Australia (PDF), Invasive Species Council Fact Sheet, 2016
- ^ 11.0 11.1 Csurhes, Steve and Hankamer, Clare, "Invasive Animal Risk Assessment Yellow Crazy Ant", Queensland Government of Australia, 2012
- ^ 12.0 12.1 12.2 Hoskin, Conrad and Lach, Lori, "Too much to lose: Yellow crazy ants in the wet tropics" (PDF), Wildlife Australia 52 (3), 2015, עמ' 37-41
- ↑ "Red crab migration", Parks Australia, 2017
- ↑ "Strike team vanquishes crazy ants at Johnston" (PDF), Environment Hawaii Newsletter. Conservation Registry, ספטמבר 2012
- ↑ Yellow crazy ant biological control arrives on Christmas Island, invasives.org.au (blog), 9 בינואר 2017
נמלה צהובה משוגעת43261876Q935471