סהדי שקרי אאוגרייהו זילי
סהדי שקרי אאוגרייהו זילי הוא פתגם ארמי, שמשמעותו היא שהעדים שנשכרים להעיד עדות שקר הם בזויים גם בעיני אלה ששוכרים את שירותם[1].
מקור הביטוי
הביטוי מופיע בתלמוד כאזהרה לעדים. לפני שהם מעידים, מזהירים אותם בטענה זו, שעדי שקר אינם חשובים גם בעיני שוכריהם. כך מפרש רב אשי בשם נתן בנו של מר זוטרא את דברי המשנה ”כיצד בודקים את העדים היו מכניסין אותן לחדר ומאיימין עליהן. אמרינן להו סהדי שקרי אאוגרייהו זילי דכתיב[2] והושיבו שנים אנשים בני בליעל נגדו ויעידוהו.”
הביטוי המקראי עליו מסתמך הביטוי לקוח ממעשה כרם נבות, שם איזבל מיעצת לאחאב להשתמש בעדי שקר כדי להביא למותו של נבות. הביטוי בו איזבל משתמשת לגבי עדי השקר הוא "בני בליעל"[3].
הרמב"ם[4] ובעקבותיו השולחן ערוך[5] הגדירו את האזהרה לעדים כך: ”ומודיעין אותן כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעולם הבא.”
בספרות האחרונים הביטוי משמש לעיתים במשמעות שאפילו ההולכים בדרך מסוימת מכירים בשקרה, בדומה לביטוי ניכרים דברי אמת[6].
הערות שוליים
- ^ בלשון המקורית נאמר שהם בזויים בעיני השוכרים אותם, אך כוונת המאמר היא שאפילו השוכרים אותם ונהנים מעדות השקר מבזים אותם. ראו בתורת חיים לסנהדרין כט בשם הסמ"ג לאווין רטז
- ^ ספר מלכים א', פרק כ"א, פסוק י'
- ^ החת"ם סופר (בחידושיו לכתובות יט עמוד א) כתב שמכאן נלמד שאומרים ייהרג ואל יעבור כשהעבירה היא עדות שקר, שכל הסיבה שהם נקראים "בני בליעל" היא משום עדות זו, שאילו היו רשעים מקודם אי אפשר היה להוכיח שאאוגרייהו זילי, והרי איזבל יכלה להורגם, ומכאן שהיה להם להיהרג ולא להעיד עדות שקר ולכן הם נקראים בני בליעל
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר שופטים, הלכות עדות, פרק י"ז, הלכה ב'
- ^ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ח, סעיף ז'
- ^ ראו למשל ביביע אומר חלק ט סימן כז
