עורב

עורב
	עורב מזרע
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	ציפורי שיר
אינפרא־סדרה:	עורבאים
משפחה:	עורביים
סוג:	עורב
שם מדעי
	Corvus

ערך זה עוסק בסוג של ציפור במשפחת העורביים. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו עורב (פירושונים).

זוג עורבי טוראס

עורב עב־מקור - הגדול בציפורי השיר

עורב הוואי - מין שנכחד בטבע.

עורב אמריקני

עורב אדום איריס

עורב יערות

עוֹרֵב (שם מדעי: corvus) הוא סוג של ציפורים ממשפחת העורביים. המינים בסוג זה הם מהגדולים ביותר בסדרה ציפורי שיר. הגדול מכולם הוא עורב עב־מקור מאפריקה, שמשקלו 1.5 ק"ג, ודומה לו בגודלו המין עורב שחור.

בני הסוג קאק (Coloeus) נכללו בעבר בסוג זה.

מאפיינים

העורבים שחורים לרוב, בעלי רגליים קצרות וחזקות ומקורים מסיביים. הם אוכלי כל, אך הם מעדיפים בשר, ובמיוחד נבלות.

העורבים הם בעלי חיים חברותיים, ולעיתים נאספים לקבוצות גדולות, אך אינם יוצרים מושבות. כל זוג עורבים מקים לעצמו קן, בדרך־כלל לא יותר ממשטח זרדים, ושני בני הזוג דוגרים על הביצים ומאכילים את הגוזלים.

סוג זה מראה סימנים של אינטליגנציה גבוהה במיוחד^[1], ואחד המינים (עורב קלדוניה החדשה) נחקר רבות, מכיוון שנראה שהוא עושה שימוש אינטנסיבי בכלים. מינים שונים של עורבים אף הראו סימנים ראשוניים של כישורים לשוניים ויכולת תקשורת לטווחים ארוכים. ניתן לאלף אותם, ואף ללמד אותם לחקות קול אדם, בדומה לתוכי.

בסוג זה כ־40 מינים, הנפוצים בכל היבשות פרט לאמריקה הדרומית, ובאיים רבים. בישראל נמצאים המינים: עורב הודי, עורב מזרע, עורב אפור, עורב חום־עורף, עורב שחור, עורב קצר־זנב.

אזכורים בתנ"ך

בספר בראשית נח שולח את העורב לראות אם קלו מי המבול העורב יוצא יצוא ושוב ולא חוזר עד שנח שלח את היונה.
בפרשת שמיני ופרשת ראה העורב נמנה בין העופות הטמאים.
בספר מלכים העורבים נתנו לאליהו הנביא שהתחבא מפני אחאב לחם ובשר בבוקר ובערב משולחנו של אחאב.

העורב במיתולוגיה

בשל צבעו השחור, קולו המקרקר והיותו אוכל נבלות, קישרו בתרבויות רבות בין עורבים לבין מוות וכוחות אפלים.

בעלילות גילגמש, אותנפישתים שולח יונה, סנונית ולבסוף עורב לבדוק האם ניתן לשוב ולחיות בארץ. העורב מוצא גופות צפות על פני המים, ולא חוזר.

העורב בספרות ואמנות

סופרים ואמנים מודרניים יותר, המשיכו את הרעיון של עורבים כסמל לכוחות השחור ומבשרי מוות. לדוגמה בספרות גותית עורבים היו מוטיב מקובל, שלעיתים קרובות סימלו את המוות.

ביצירותיו של ויליאם שייקספיר, כדוגמת אותלו ומקבת' עורבים מוזכרים יותר מאשר כל עוף אחר.

בלדה עממית סקוטית שלושה בני עורב מספרת על שיחתם של שלושה עורבים הדנים בדבר ארוחתם הבאה, שהיא גופתו של אביר שנפל לא מכבר. אך העורבים מגלים שעל הגופה שומרים כלב ציד, נץ ועלמה נאמנים.

הפואמה הגותית של אדגר אלן פו העורב ידועה באווירת האימים והכישוף שלה. במרכז הפואמה מפגש בין אדם שאיבד את אהובתו ובין עורב מדבר. האיש מדבר עם העורב, וזה בתגובה עונה לו רק מילה אחת בכל פעם: Nevermore (מילולית: "לא עוד"). הצייר אדואר מאנה יצר ליתוגרפיה כאילוסטרציה לפואמה זו. הצייר הפוסט־אימפרסיוניסט פול גוגן צייר את היצירה "Nevermore" שמכילה איור של עורב ומספר מוטבים המקשרים בין הפומה לציור.

שדה חיטה עם עורבים הייתה אחת היצירות האחרונות שהשלים הצייר האקספרסיוניסט וינסנט ואן גוך לפני התאבדותו. אופיה הקודר של היצירה, הדרך הנקטעת באמצעה והעורבים המעופפים על רקע השמים המעוננים עוררו פירושים המקשרים בין השמים המעוננים והעורבים המעופפים לדיכאונו ולמותו הקרב של ואן גוך, אך פירושים אלו לא מקובלים היום.

עץ העורבים ("The Tree of Crows"), אחת היצירות המפורסמות של הצייר הרומנטי קספר דוד פרידריך, נושאת אופי אפל וקודר.

בספר הילדים מסע הפלאים של נילס הולגרסון היה עורב זקן ושמו בתקי אשר עזר לנילס במשימות שנתקל בהן ללא מוצא.

משתה לעורבים הוא שמו של הספר הרביעי בסדרת הספרים שיר של אש ושל קרח. השם עורב מופיע בסדרת הספרים הן ככינוי לאחים במשמר הלילה (בשל שהם לובשים גלימות שחורות) והן לעורבים המשמשים כמעין יוני דואר. באנגלית ישנה הפרדה בין השמות: האחים במשמר הלילה נקראים "Crow" כשם הסוג עצמו (Corvus) והעורבים נקראים "Raven" כשם מין בתוך סוג העורב.