עימותים בין בני אדם לחיות בר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תוכיי קיאה בניו זילנד תוקפים אוהל מוצב.
כלב ים נמרי לצד תיירים באנטארקטיקה. כלב ים זה תקף ואף הרג בעבר אנשים מתקרבים.

עימותים בין בני אדם לחיות בר (באנגלית: "Human–wildlife conflict" או בקיצור "HWC") כוללים יחסי עימות ואינטראקציה שלילית בין בני אדם (וכן גם חיות משק או חיות מחמד) לבין חיות בר בסביבתם. לפי ארגון IUCN יחסי העימותים מוגדרים כ"מאבקים המתעוררים כאשר נוכחות או התנהגות של חיות בר מהווה איום ממשי או אפשרי, ישיר ונשנה על האינטרסים או הצרכים האנושיים, מה שמוביל לחילוקי דעות בין קבוצות של אנשים והשפעות שליליות על אנשים או חיות בר"[1]. ארגונים אחרים מגדירים עימותים רק לאחר שנגרם נזק לאדם, לרכוש או לחיות בית.

יחסים אלה כוללים תחרות על מקומות מחיה ועל מזון, כשבמרבית המקרים האדם דוחק את חיות הבר מסביבתם ובמספר מקרים אף הכחידו אותם כליל או מהטבע. עם זאת גם אנשים נפגעים וישנם אף מספר חיות שהתרגלו לעימותים הללו בהצלחה (למשל מקוק רזוס). בין השאר הפגיעות מלוות בפגיעה תרבותית, כלכלית (למשל עצירת תיירות), בפגיעה ביבולים חקלאיים, פגיעה באדמות מרעה לחיות בית, תחרות על מרעה ואדמת שתייה, סכנת טריפה לחיות בית, הדבקת מחלות, פגיעה ברכוש ותקיפות בני אדם, מה שמוביל לעיתים להרוגים[2].

העימותים עם חיות בר היו נוכחות כבר מאז הפרהיסטוריה, בה לרוב התקיימו תקיפות קבועות של אנשים, בין השאר בידי תנינים, חתוליים גדולים כמו השנחרבים וצבועיים, דבר הידוע משרידי נשיכות על עצמות אנשים קדומים. לאורך הזמן האדם החל לגבור בעימותים על שאר החיות ואף להכחידם ועם האצת העיור ברחבי העולם התרחק מהקשר לטבע, מה שהוריד במעט את התקיפות אך גם גרם לחיות בר רבות להיפגע. בעשורים האחרונים העימותים גדלו מאוד עקב הגידול באוכלוסייה האנושית ובשימוש בקרקעות ברחבי העולם. הפגיעה במספר מינים גורמת גם לנזק עקיף לסביבה האקולוגית מאחר שהכחדה של בעלי חיים החשובים לסביבה גורמת לנזק מתמשך אליה. למשל הכחדה של טורפי-על גורמת למספר נטרפים להתרבות יתר על המידה, מה שישפיע על הצמחייה הטבעית.

דוגמות

אפריקה

אפריקה היא יבשת חמה ברובה בעלת מגוון ביולוגי גדול וכן כמות אוכלוסייה גדולה, אך ברובה ענייה ודלת אמצעים. בשל כך העימותים עם חיות בה גבוהות מאוד. בין העימותים העיקריים בה הם טריפה של מקנה בידי טורפים כמו אריות (אנ'), נמרים, ברדלסים וצבועים מנומרים (התכיפות גבוהה בעיקר בקניה[3], נמיביה[4], בוטסואנה[5] ועוד) ופגיעה ביבול חקלאי או בתשתיות (כמו מים) של כפרים שונים בידי פילים אפריקנים הנודדים בקרבתם בחיפוש מזון ומים. פעולות אלה גורמות למספר שבטים להרוג בנקמה טורפים של מקניהם או אנשיהם וכן של פילים.

בשנת 2017 חלו מעל 8,000 עימותים עם טורפים באפריקה בנמיביה, בה צבועים טרפו 600 פרות ובין 2011 ל-2016 נרשמו בנמיביה 4,000 פגיעות ביבול שנגרמו מפילים נודדים[6].

במספר מקומות באפריקה ישנה בעיה במציאת מים וחלים עימותים תכופים עם חיות בר כמו פילים או היפופוטמים. האחרונים הורגים אנשים רבים כל שנה, יותר מכל יונק אחר וגם תנינים יתקפו אנשים המתקרבים למים לשתייה ורחצה.

אסיה

באסיה ישנו גם מגוון ביולוגי גבוה סביב דרום מזרח אסיה ותת-היבשת ההודית לצד אוכלוסייה גדולה וצפופה הנכנסת יותר ויותר לאזורים טבעיים. העימותים תכופים בעיקר ביחסים עם הטורפים הגדולים כמו טיגריסים ונמרים. הטיגריסים מצויים כיום בסכנת הכחדה עקב ציד שנגרם מעימותים לאחר סדרה של טריפות אנשים וחיות בית וגם בידי הפגיעה ביערות ובטרף הטבעי של הטיגריס. הדבר גם מקשה על התאוששותו עקב ציד של טיגריסים אוכלי אדם ועקב הרס בית גידולו לטובת התיישבות. גם הצטברות אשפה טבעית גורמת לעלייה בכמות העימותים עם מינים כמו דוב שפתני, אשר לרוב נמנע מקרבה ליישובי האדם אך עקב גידול האוכלוסייה והפצת מזון לאורך היישובים התקרב לאדם. בין 2014 ל-2018 גרם למותם של מעל 300 הרוגים בקרנאטקה[7].

עימותים נוספים נגרמו עקב בעלי חיים שאינם טורפים כמו פיל אסייתי, קרנף הודי או מקוקי רזוס, אשר נוהגים להתפשט ברחבי הודו ולפגוע בכפריים ובתושבי ערים עקב התרגלות ממושכת לאדם. גם פילים הודים פושטים דרך קבע על יבולים כשבסרי לנקה העימותים מובילים למותם של 80 בני אדם ו-230 פילים בשנה.

אמריקה הצפונית

באמריקה הצפונית ישנם עימותים לאורך הערים הגדולות, הן בצפון והן בדרום ולאורך כפרים שונים. זאבים הובילו לעימותים עם בעלי חוות בוויסקונסין, שם טרפו 377 חיות בית במשך 24 שנים[8] ובילוסטון רבתי נהרגו חיות בית ואף אנשים בידי זאבים, מה שגרם לציידים להכחיד אותם כליל מהפארק, מה שפגע בסביבה[9] עם זאת זאבים הוחזרו לפארק ב-1995 שיקמו את הסביבה כשהעימותים הופחתו.

טריפה של חיות בית נגרמת גם בידי קויוטים ופומות כשהעימותים נרשמים בעיקר בקולורדו ובקליפורניה. הקויוטים מתרבים במהירות ואף מסתגלים ליישובים עירוניים מה שגורם להם גם להתבסס על מזון עירוני ולעיתים גם לתקוף חיות או אף אנשים חלשים. מרבית העימותים מצויים בארצות הברית אך ישנם עימותים דומים גם ברחבי מרכז מקסיקו ובקנדה.

גם דוביים מתרגלים לקרבה ליישובי האדם בחיפוש מזון, מה שמוביל לתקיפות, נזק לחיות ולרכוש ולהריגת דובים ובכמות קטנה יותר גם ראקונים החלו לשגשג בערים רבות ואיבדו את הפחד מהאדם. בפלורידה אליגטורים משוטטים בתעלות מוצפות, לעיתים בקרבה לערים ובכמה תקיפות הרגו אנשים.

אמריקה הדרומית

באמריקה הדרומית ישנו מגוון ביולוגי גדול, לרוב סביב האזור הטרופי וישנם גם אוכלוסיות מבודדות ביערות לצד ערים מתפתחות רבות, חלקם מצויות בעוני גדול. מרבית העימותים שנרשמו כוללים הרג של חיות בית כמו אלפקה בצ'ילה וארגנטינה בידי טורפים כמו פומות[10]. באקוודור גם דוב המשקפיים נמצא בעימות עם חקלאים עקב הרס יבולים וציד חיות. הדבר הוביל לציד של הדוב ולהפחתת האוכלוסייה המצויה בסיכון[11].

בכל שנה יער האמזונאס נכרת לטובת ייצור כבישים ושימוש בעצי היער, כשהדבר דוחק מינים רבים להכחדה. מספר מינים גם רגישים לכבישים החדשים שנסללים כמו דוב נמלים גדול שפרטים רבים שלו נדרסים מבלי יכולת להימלט.

אירופה

באירופה ישנה צפיפות אוכלוסייה ועיור נמרץ, מה שגרם להכחדה ולצמצום אוכלוסיות בעלי חיים רבים. ישנם עימותים בין בעלי חוות לאייליים, חזירי בר, מכרסמים ולהקות זרזירים הפושטים על ייבולים וגם ביערות שנשתלו[12]. דובים כמו דוב חום לעיתים גוזלים דגים מחוות דגים וכמה טורפים כמו שונרים וזאבים טורפים חיות בית[13]. גם במקרים בהם אין עימותים ברורים התרבות חיות בר גורמת להשלכות קשות: בכל שנה 500,000 תאונות דרכים עם איילים גורמת ל-30,000 פציעות ול-200 הרוגים[14].

אוקיאניה

ברחבי אוסטרליה נרשמים עימותים עם כלבי דינגו שבמספר מקרים תקפו אנשים למשל באי פרייזר, מה שגרר הכחדה מקומית שלהם וגידור של חוות להגנה על כבשים[15]. עימותים אחרים נרשמים עם האמו הפושט על יבולים ועלול לתקוף אנשים מתקרבים. במהלך 1932 הוכרז מבצע להורדת אוכלוסיית האמו שפוגעה ביבולים וגם בגדר הארנבים האוסטרלית. גם קנגורו פושטים על יישובים ותוקפים אנשים. בכמה אזורים כמו ב"פארק עדן" פקחים אישרו להרוג 300 קנגורים שפשטו על ייבולים וכרמים (אנ').

ישנם גם עימותים עם עקעק אוסטרלי אשר יתקפו עוברי אורח מאיימים ולעיתים פוצעים אנשים[16]. אפילו בערים כמו סידני חלו עימותים עם פוסומים[17].

באזורים אחרים באוקיאניה האדם הורס את בתי הגידול וגורר מינים רבים אנדמיים להכחדה. בניו זילנד תוכיי הקיאה ניזונים משליית או מכבד של כבשים וגורמים לפציעות חמורות לכבשים, מה שגרר ציד שלהם. שימוש בדורסים כמו בז ניו זילנדי כדי לשלוט באוכלוסיית עופות מזיקים גם גורר עימותים[18].

אנטארקטיקה

אנטארקטיקה היא היבשת בה הכי פחות עימותים שגם נרשמים להצלחת החיות, זאת מאחר שאין אנשים הגרים בה קבוע. כלב ים נמרי הוא מין תוקפני התוקף סירות או צוללנים בקרבתו ותקיפה מ-2003 של כלב ים נמרי הסתיימה במותה של ביולוגית ימית שנגררה מתחת לקרח וטבעה[19].

חיות נוספות שתוקפות אנשים באנטארקטיקה כוללות את הקטלן הצד בלהקות במים (למשל של משלחת טרה נובה לאנטאקטיקה[20]) ופיל ים דרומי, אך העימותים הללו נדירים.

סביבות ימיות

ברחבי האוקיינוסים ישנם גם עימותים עם חיות ימיות ברחבי העולם, אף שהם שונים מהעימותים היבשתיים. ישנם טורפים אוכלי דגים הנכנסים לתחרות על דיג מול האדם למשל קטלנים, דולפינים ודובי ים[21] בעוד עמלץ לבן ידוע בתקיפות קטלניות רבות לאורך החופים, אף שהוא מצוי בסכנה גדולה יותר מהאדם[22]. גם לאורך החופים ישנם עימותים כמו הרס סביבת החופים, ביניהם יערות מנגרובים וכן פיתוח תיירותי שפוגע במינים נדירים כמו צבי ים או כלב ים נזירי הוואי.

אף על פי שהגורמים לעימותים דומים לאלו היבשתיים (תחרות ופשיטה על מזון כמו דגים, תקיפות אנשים), הם נחקרים פחות ושיטות הטיפול בהם שונות ומעטות יותר[22].

טיפולים

בעבר עימותים עם חיות בר טופלו בידי שימוש בציידים מורשים, שחרור ולכידת חיות במרחקים מהאדם, ויסות אוכלוסיות של חיות המצויות בעימות ושימור מינים בסכנת הכחדה. כיום לעומת זאת ארגונים שונים מעדיפים ליישם מחקרים מדעיים או סוציולוגים כדי למצוא פתרונות נקודתיים לכל אזור ולכל בעל חיים תוך שיתוף פעולה עם האוכלוסייה, תוך ניסיון לגרום לפגיעה מינימלית הן בבעלי החיים והן בתרבויות האנושיות או המצבים הכלכליים סביבם.

בהרבה מדינות מכלילים ניסיונות למנוע עימותים כחלק מהמדיניות לניהול אזורי טבע מוגנים, פיתוח כלכלי וניסיון לפתרון העוני, תוך שיתופי פעולה בין המגזרים השונים. עם זאת עדיין ישנם עימותים תכופים עם חיות בר בהרבה מדינות (למשל בהודו).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ https://www.hwctf.org/ IUCN SSC Human-Wildlife Conflict Task Force
  2. ^ https://www.fao.org/forestry/wildlife/67288/en/ Wildlife and protected area management
  3. ^ Manoa, David Owino, and Francis Mwaura. "Predator-Proof Bomas as a Tool in Mitigating Human-Predator Conflict in Loitokitok Sub-County Amboseli Region of Kenya." Natural Resources 7, no. 01 (2016): 28.
  4. ^ Marker, Laurie L., and Lorraine K. Boast. "Human–wildlife conflict 10 years later: lessons learned and their application to cheetah conservation." Human Dimensions of Wildlife 20, no. 4 (2015): 302-309.
  5. ^ Muir 1, 2, Matthew J. "Human–predator conflict and livestock depredations: Methodological challenges for wildlife research and policy in Botswana." Journal of International Wildlife Law & Policy 13, no. 4 (2010): 293-310.
  6. ^ The State of the World’s Forests 2020. In brief
  7. ^ How to make peace with the world's deadliest bears, Animals, ‏2020-05-12 (באנגלית)
  8. ^ Treves, Adrian, Randle R. Jurewicz, Lisa Naughton-Treves, Robert A. Rose, Robert C. Willging, and Adrian P. Wydeven. "Wolf depredation on domestic animals in Wisconsin, 1976-2000." Wildlife Society Bulletin (2002): 231-241.
  9. ^ Vaske, Jerry J., Jennifer M. Roemer, and Jonathan G. Taylor. "Situational and emotional influences on the acceptability of wolf management actions in the Greater Yellowstone Ecosystem." Wildlife Society Bulletin 37, no. 1 (2013): 122-128.
  10. ^ HernÄndez, F., D. Corcoran, G. Graells, C. RÕos, and M. C. Downey. "Rancher perspectives of a livestock-wildlife conflict in Southern Chile." Rangelands 39, no. 2 (2017): 56-63.
  11. ^ Espinosa, Santiago, and Susan K. Jacobson. "Human-wildlife conflict and environmental education: Evaluating a community program to protect the Andean bear in Ecuador." The Journal of Environmental Education 43, no. 1 (2012): 55-65.
  12. ^ Klenke, R., Irene Ring, Andreas Kranz, Niels Jepsen, Felix Rauschmayer, and Klaus Henle. "Human-Wildlife Conflicts in Europe." FRAP Project, European Union (2011).
  13. ^ Rigg, Robin, Slavomír Finďo, Maria Wechselberger, Martyn L. Gorman, Claudio Sillero-Zubiri, and David W. Macdonald. "Mitigating carnivore–livestock conflict in Europe: lessons from Slovakia." Oryx 45, no. 2 (2011): 272-280.
  14. ^ Nyhus, Philip J. "Human–wildlife conflict and coexistence." Annual Review of Environment and Resources 41 (2016): 143-171.
  15. ^ Baxter, Greg, and Nicole Davies. "Movements of dingoes on K’gari-Fraser Island: implications for management." Australasian journal of environmental management 25, no. 1 (2018): 132-146.
  16. ^ Jones, Darryl N., and Leoni K. Thomas. "Attacks on humans by Australian magpies: management of an extreme suburban human-wildlife conflict." Wildlife Society Bulletin (1973-2006) 27, no. 2 (1999): 473-478.
  17. ^ Hill, Nichola J., Kelly A. Carbery, and Elizabeth M. Deane. "Human–possum conflict in urban Sydney, Australia: public perceptions and implications for species management." Human dimensions of wildlife 12, no. 2 (2007): 101-113.
  18. ^ Kross, Sara M., Jason M. Tylianakis, and Ximena J. Nelson. "Effects of introducing threatened falcons into vineyards on abundance of passeriformes and bird damage to grapes." Conservation Biology 26, no. 1 (2012): 142-149.
  19. ^ James Owen (6 August 2003). "Leopard Seal Kills Scientist in Antarctica". nationalgeographic.com. Archived from the original on 27 April 2020. Retrieved 15 July 2020
  20. ^ Cherry-Garrard, Apsley (April 1, 2004). The Worst Journey in the World: Antarctic 1910–1913. Globe Pequot Press. p. 92. ISBN 978-1-59228-212-8. Retrieved July 20, 2013.
  21. ^ Cummings, C. R., M. A. Lea, and J. M. Lyle. "Fur seals and fisheries in Tasmania: an integrated case study of human-wildlife conflict and coexistence." Biological Conservation (2019).
  22. ^ 22.0 22.1 Guerra, Ana Sofia. "Wolves of the Sea: Managing human-wildlife conflict in an increasingly tense ocean." Marine Policy 99 (2019): 369-373.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0