עמל התורה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שקיעות בלימוד תורה
בחורים שקועים בלימוד בהיכל ישיבה

"עמל התורה" (קרוי גם "יגיעת התורה") הוא מושג יהודי המתאר מאמץ בלימוד התורה, בין בלימוד תורה שבכתב ובין בלימוד תורה שבעל פה.
מאז ומעולם מקובל כי העמל הוא אחד המעלות הבסיסיות בצורת לימוד התורה. במשך אלפי שנות לימוד התורה, מופיעה מעלת ה"עמל" כצורה הבסיסית בה אמורים לקיים את מצוות לימוד תורה. משה רבנו קיבל את התורה מתוך צום של ארבעים יום ולילה ברציפות, וכך גם גדולי ישראל בכל הדורות, אף שנחלקו זה מזה בצורת עבודת ה' שלהם, אולם "עמל התורה" הוא תמיד התנאי הבסיסי אותו חלקו כולם ברמות שונות.

מקור המצוה

המקורות למעלת ושכר עמל התורה, רבים מאוד. ניתן למנות כמה מקורות מרכזיים לזה, בתורה במשנה ובגמרא.
בתורה נאמר: "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) יש לציין מספר פסוק אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ג-י"ב)

ודרשו על כך חז"ל:"יכול אלו המצות? כשהוא אומר "וְאֶת מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם", הרי מצות אמורות. הא מה אני מקיים "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ"? להיות עמלים בתורה." (ספרא ויקרא כו ג)
במשנה נאמר: "כך היא דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל. ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך. אשריך, בעולם הזה. וטוב לך, לעולם הבא." (משנה, מסכת אבות, פרק ו', משנה ד').
ובגמרא מפורש, שהדרך היחידה להשיג תורה, היא רק דרך העמל. כך מפורש בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף סג עמוד א: "אמר ריש לקיש: מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה? שנאמר: זאת התורה, אדם כי ימות באהל.", וכן בתלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ו עמוד א: "אמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם "יגעתי ולא מצאתי", אל תאמן. "לא יגעתי ומצאתי", אל תאמן. "יגעתי ומצאתי", תאמן. (ו)הני מילי בדברי תורה". "'כי הוא חייכם' (דברים לב מז) אימתי הוא חייכם כשאתם יגיעים בו" (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א').

סיבת מעלת העמל

את מכלול הסיבות בגללן עמל התורה נעלה, ניתן לחלק לשתי סיבות מרכזיות: 1. השגת קרבת ה', 2. השגת ידיעה והבנה בתורה.
ההבדל הבולט שבין סיבות אלו היא השאלה האם מטרת הלימוד היא העמל כשלעצמו או ההשגה הלימודית שעל ידו. וממילא, האם תמיד עדיפה דרך המשיגה יותר מבחינה לימודית, גם אם היא קלה יותר, או שמא בכל מקרה העמל כשלעצמו הוא מטרה חשובה, ומעלת העמל גוברת.
באחרונים, יש מי שכתב במעלת העמל כשלעצמו, גם ללא קשר ישיר לתועלת לימודית:
"וזכורני שאמר (בעל תרומת הדשן) אותם הבחורים העשירים המפונקים שעשו להם שולחנות כשיושבין במקומן הופכין השולחן לאיזה צד שירצו ועליו הרבה ספרים, לא טוב הם עושים. אדרבה, כשמבקש אחר הספר ובא לו בטורח גדול, זכור באותו מעשה מה שרוצה ללמוד" (שו"ת לקט יושר חלק ב יורה דעה עמוד לט ענין ב).
אמנם הט"ז כתב:
"שיש ת"ח מנדדין שינה מעיניהם ועוסקים בתורה הרבה, ויש ת"ח שישנים הרבה כדי שיהיה להם כח החזק וזריזות לב לעסוק בתורה. ובאמת יכול ללמוד בשעה אחת מה שזה מצטער ועוסק בשני שעות, ובודאי שניהם יש להם שכר בשוה" (ט"ז אבן העזר סימן כה).

שכר העמל בתורה

שכרו של העמל בתורה גדול מאוד, ואם על כל לימוד תורה מעלתו גדולה[1], כל שכן כשעמל. וכבר אמרו חכמים בברייתא "טוב לו לאדם דבר אחד בצער ממאה בריוח" (שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:משנה) אין מסכת אבות דרבי נתן.משנה, מסכת אבות דרבי נתן, פרק ג', משנה ו')[2]. ובגמרא הבטיחוהו "כל תלמיד חכם העוסק בתורה מתוך הדחק תפלתו נשמעת" (תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מט עמוד א), ובמקום נוסף אומר רבא: "כולהו גופי דרופתקי נינהו (כל הגופין לעמל נבראו) טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא (אשריו למי שזכה והיה עמלו וטרחו בתורה. רש"י)" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צט עמוד א)

הגדרת העמל

את העמל בלימוד התורה ניתן לחלק לכמה סוגים:

  • מאמץ שכלי - ניסיון ממושך של הבנת דברים קשים או מסובכים.
  • מאמץ נפשי - התעלמות ממפריעים: ריכוז בלימוד התורה וסילוק תשומת הלב מכל נושא אחר.
  • מאמץ פיזי - ויתור על הנאות פיזיות: התמדה בלימוד תורה גם על חשבון פעולות אכילה שתיה שינה וכדומה.

ופעמים רבות, לימוד התורה דורש שילוב של כמה סוגי עמל יחד.
גם כל מאמץ קטן הנדרש מהלומד, בשם "עמל התורה" יקרא. בין אם מדובר על מאמץ שכלי נוסף, ובין אם עמל בריכוז או באי הפסקה, אין עמל הנשכח ונאבד, וכל התגברות קטנה שוה פי מאה מאותו המעשה הנעשה ללא עמל. גם המאמץ הנדרש מאדם בשביל לאפשר לאדם אחר ללמוד תורה, כלול תחת ההגדרה "עמל התורה"[3].

מיעוט שינה

בין מ"ח קנייני תורה נמנה מיעוט שינה, וכמאמר הפסוק "עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ, מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב" (שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:תנ"ך) יש לציין מספר פסוק אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.ספר משלי, פרק ו', פסוק ט-"י), וכמו שכתב הרמב"ם "מי שרצה לזכות בכתר התורה יזהר בכל לילותיו ולא יאבד אפילו אחד מהן בשינה ואכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהן" (רמב"ם הל' תלמוד תורה ג יג). הרב נח וינברג מדגיש "המאבק נגד הישנוניות והערפול הוא המאבק למשמעות". הרב וינברג מבחין בין שני היבטים של 'מיעוט שינה', האחד הוא מיעוט זמני 'חוסר ההכרה' והמאבק למשמעות בכל רגע של חיים, והשני הוא מיעוט ערך השינה הפיזית, והיחס לשינה כאל דרך למילוי מצברים בלבד ולא כמטרה בפני עצמה. ובלשונו: "השינה אינה שכר על יום עבודה, אל תתאהב בשינה" [4].

מיעוט שיחה

גם המעורבות החברתית של הלומד עם סביבתו, נמנית בלשון מיעוט שיחה בין מ"ח הקניינים. מקובל לפרש את 'מיעוט שיחה' גם בלשון חיובית, כאזהרה שלא להמנע ממנה לגמרי, וגם כאזהרה שלא להמשך אחר שיחה חסרת תוחלת.

דוגמאות לעמל התורה בזמנינו

מגדולי ישראל בדורות האחרונים יש שהתפרסמו בשל עמלם הממושך בתורה, על הגר"א מפורסם שכמעט ולא ישן, ועל מהרש"א מסופר שגידל את שערות ראשו וקשרם לארון כדי שלא ישמט ראשו וירדם בלימודו[דרוש מקור], כך גם על הרוגצ'ובר ועל בעל ה'חזון איש' ועוד רבים, מסופר שלמדו עד כלות כוחותיהם.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמן, עין לא ראתה אלקים זולתך" (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צט עמוד א).
  2. ^ בספר מכתב מאליהו מחשב שכיון שכל עמל נחשב 'צער' לעומת מעשה ללא עמל, אזי כל תוספת בעמל מכפילה את המעשה פי מאה, ומכאן שתוספת עמל משמעותית מכפילה את מעלת המעשה למאות ואלפים.
  3. ^ כך כתבו רבים בביאור הגמרא תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף יז עמוד א: "נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנישתא, ובאתנויי גברייהו בי רבנן, ונטרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן". ראו למשל ספר שלמי תודה שם, שפעולת הנשים המאפשרות לבניהן ובעליהן ללמוד תורה, כמוה כלימוד תורה בעצמן. וכעי"ז בתלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף סב עמוד א "אלו נשותיהן של ת"ח שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה, ובאות לחיי העולם הבא".
  4. ^ הרב נח וינברג בספרו "מ"ח קנייני תורה" עמ' ר"ג, "שינה מוגזמת מזיקה לא פחות מחוסר שינה, הפחת את שעות השינה, קום ותתחיל לחיות".

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.