פארק בבלסברג
 | |
| פארק בבלסברג בסתיו | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | אמצע המאה ה-19 |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 1,240 דונם קמ"ר |
| מיקום | |
| מיקום |
פוטסדאם, גרמניה  |
| שכונה | בבלסברג |
| קואורדינטות | 52°24′19″N 13°05′34″E / 52.405386°N 13.092721°E |
 | |
| הנוף מארמון בבלסברג לגשר גליניקה | |
| מדינה |
גרמניה |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1990, לפי קריטריונים 1, 2, 4 | |
פארק בבלסברג (בגרמנית: Park Babelsberg) הוא פארק בן 1,240 דונם השוכן בשכונת בבלסברג, על נהר ההאפל ואגם גליניקר בצפון-מזרח פוטסדאם, דרומית-מערבית לברלין, בירת גרמניה. נוף פארק תוכנן תחילה על ידי אדריכל הנוף פטר יוזף לנה כשטח הררי המשתפל לאגם, ואחריו על ידי הנסיך הרמן פון פיקלר-מוסקאו, שניהם מטעם הנסיך וילהלם (לימים: וילהלם הראשון, קיסר גרמניה) ורעייתו אוגוסטה. פארק בבלסברג הוא חלק מהמכלול התרבותי "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין" שהוכרז כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בשנת 1990.
היסטוריה
לאחר שנבנו טירת קליין-גליניקה עבור אחיו, קרל, נסיך פרוסיה וארמון שרלוטנהוף עבור אחיו, פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה, רצה גם הנסיך וילהלם להקים בית מגורים משלו. הוא קיבל תמיכה ברעיון זה מפטר לנה, שרצה להפוך את האזור סביב פוטסדאם למרקם אמנותי וראה את ההזדמנות לעצב את הנוף בקצה המזרחי של האזור, בבלסברג, לפארק ולשלב אותו בתוכנית הכוללת.
בשנת 1833 נתן פרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה לבנו השני אישור להקים גן ובאותה שנה קיבל קארל פרידריך שינקל את החוזה לעצב ארמון.
המקורות הכספיים היו מצומצמים, כך שלנה יכול היה להמשיך רק לאט לאט. בשל קיץ חם קמלו מרבית השתילים שלו מכיוון שמערכת ההשקיה נכשלה. בנוסף, היו סכסוכים בינו לבין הנסיכה אוגוסטה, מכיוון שלכל אחד מהם היו רעיונות שונים לגבי הגן העתידי. התוצאה הייתה שלנה פוטר.
בשנת 1843 קיבל השליש לשעבר של הדוכסות הגדולה של ויימר, הנסיך הרמן פון פיקלר-מוסקאו את המשימה להמשיך את עיצוב הנוף. הוא פרסם את ספרו Andeutungen über Landschaftsgärtnerei ("מחשבות על עיצוב נוף") וכנראה היה מוכר לאוגוסטה, שהגיעה מבית סקסה-ויימר.
מערכת השבילים אותה תכנן לנה, עם המבט מהם על האזור הכפרי בפוטסדאם, נשמרה על ידי פיקלר-מוסקאו, אך היא שופרה על ידי רשת שבילים צרים יותר. הוא הגדיל את הסוללה והטרסה בארמון עם הטרסות שמסביב. במגרש התענוגות (אנ')[א] מתחת לארמון, שקודמו התחיל, עוצבו שבילי טיילת מפותלים וערוגות הפרחים עוטרו באמצעות גדרות של לוחיות חרס צבעוני. גרם מדרגות ורד מוזהב (Goldene Rosentreppe) שנבנה באותה תקופה מעל מגרש התענוגות, שהיה נטוע בוורדים אדומים ולבנים, הוביל אל חוף האגם. לנה שתל עצים בודדים גדולים, אך פיקלר-מוסקאו שתל עצים צעירים צמודים זה לזה, והם צמחו לגובה ודישנו את האדמה בעלים שנשרו.
השטח, שבמקור השתרע על שטח של 720 דונם בלבד, גדל במהלך הזמן כתוצאה מרכישות ותרומות. בשנת 1865 נוסף אזור ניכר מדרום לגבעת בבלסברג על ידי אוטו קינדרמן (Otto Kindermann), שלאחר מות אביו, פרדיננד קינדרמן, קיבל את תפקיד גנן החצר ושילב את הרכישות החדשות של אדמות באופן הרמוני באחוזה. בשנת 1875 הגיע הפארק למידתו הנוכחית.
בשלבים בודדים של התפתחות הפארק הוקמו אגמים מלאכותיים. שוורצה מר (Schwarze Meer, "הים השחור") ומאגר המים של אכטרבקן (Achterbecken, "אגן אחורי") הוקמו על הרמות בצפון, הקינדרמנזה (Kindermannsee, "אגם הילדים") בדרום-מערב וגרוסה זה (Große See, "אגם גדול") בדרום-מזרח.
לנה שרטט את גבעת בטכרברג של ברלין-צלנדורף כחלק מהנוף של פארק בבלסברג. בגובה של 66 מטר היא הייתה קרובה מאוד, ורק אגם גליניקה הפריד ביניהם. נקבעה נקודות תצפית על הגבעה (Rondell, Fächeraussicht) עם קווי צפייה האופייניים ליצירתו של לנה, המובילים אל אגמי יונגפרנזה, וייסר זה (אנ'), קרמפניצר זה (Krampnitzer See) וגריבניצזה (אנ'). ליד הנקודה הגבוהה ביותר נמצאת לוג'יה אלכסנדרה (גר') החצי-מעגלית, הפתוחה לפארק בבלסברג, שהנסיך קרל בנה בשנת 1869 לזכר אחותו המתה.
לאחר ביטול המלוכה בשנת 1918, ואישור חוק חלוקת הנכסים וההתחייבויות (Gesetzes über die Vermögensauseinandersetzung) בין המדינה הפרוסית לבין חברי בית המלוכה הפרוסי השליטים לשעבר ב-26 באוקטובר 1926, נאלץ בית הוהנצולרן למסור את מרבית ארמונותיו לידי המדינה הפרוסית. בשנת 1928 עברו ארמון בבלסברג והפארק לידי רשות הארמון (Schlösserverwaltung) הפרוסית.
משנת 1945 ואילך שטחים גדולים לאורך גדות נהר האפל שימשו כחופים ולהקמת מרכז האימונים הימי של מחוז קרל ליבקנכט (Bezirksausausbildungszentrum für maritime Ausbildung "Karl Liebknecht") והארגון לספורט וטכנולוגיה (Gesellschaft für Sport und Technik או GST). בנוסף הוקמו בשנות החמישים כמה בניינים מאחורי הארמון עבור האקדמיה המזרח גרמנית לפוליטיקה ומשפטים (Academie für Staats- und Rechtswissenschaften der DDR), מה שהפך חלק גדול מהפארק לבלתי נגיש. ההפרעה העמוקה ביותר לפארק הייתה זו של חומת ברלין בשנת 1961. אזור הגבול היה מחוץ לתחום וגדל פרא. לאחר נפילת החומה בשנת 1989 שיחזרו גננים את השטח וכעת הוא נגיש שוב. האתר מנוהל על ידי קרן הארמונות והגנים הפרוסיים ברלין-ברנדנבורג (SPSG), שבונה בהדרגה את הפארק על פי התוכניות המקוריות של פיקלר ולנה. רוב הבניינים שהוקמו בפארק בעידן גרמניה המזרחית נהרסו.
התוכנית הנוכחית היא לפרק את הבניינים ואת המזח של מועדון סירות המנוע בקצה הדרומי-מערבי של הפארק עד שנת 2021. לאחר מכן יש להעביר את הלידו הסמוך לאזור זה ולהחזיר את השטח הנוכחי של הלידו במונחים של שימור אנדרטה, כולל המסלול ההיסטורי.
מבנים
בנוסף לבניית הטירה הנאו-גותית, נוצרו בפארק לאורך השנים מבנים אחרים, אדריכלות גן, נקודות תצפית ומקומות מנוחה בעלי אופי סמלי.
בית מנוע הקיטור
ההישג הטכני של המאה ה-19 מצא את דרכו לפארק בבלסברג בקצה הצפוני עם בניית בית מנוע הקיטור. על פי תוכניות של לודוויג פרזיוס, הוא נבנה בשנים 1843–1845 יחד עם התקנת מערכת השקיה בניצוחו של מוריץ גוטגרטו (Moritz Gottgetreu). הקונסטרוקציה האופיינית לפרזיוס לחיבור מבנים קובייתיים פשוטים, הושלמה באמצעות שינות, צריחים וחלונות גזוזטרה. עיטור זה מעניק לבניין אופי "נורמני" וניתן למצוא אותו גם בסגנון האדריכלי של המחלבה בגן החדש, שגם אותה הרחיב פרזיוס במהלך השנים הללו. במרתף היו חדרי הדודים והמכונות, בית מלאכה ודירת המגורים של מפעיל המכונות.
מצוקת אספקת המים, בה נאלץ אדריכל הגן לנה להיאבק, נפתרה על ידי הקמת בית מנוע הקיטור: תכנון הגן של הנסיך פיקלר-מוסקאו נהנה מהטכנולוגיה החדשה. מערכת המזרקות הראשונה נחנכה במאי 1845. עם הוספת אולם מכונות חדש בשנת 1865, היה זמין מנוע קיטור בן 65 כוח סוס להשקיית הפארק. המזרקה בגובה 40 מטר, שהתפרצה מההאפל כמו גייזר, הייתה מחזה מיוחד. לאחר הקמת אגן מים עגול נוסף על הגבעה, המכונה כיום בריכת השמונה, קיבל הפארק אספקת מים סדירה מספקת.
בזמן חלוקת גרמניה, היה בית מנוע הקיטור ממוקם ישירות באזור הגבול, לא היה נגיש והידרדר בעליל.
הטירה הקטנה
"הטירה הקטנה" (Kleine Schloss), בית גן פשוט לשעבר ליד גדות ההאפל, נבנה מחדש בשנת 1833–1834 על פי עיצובים של לודוויג פרזיוס. תכנון מחודש שני התרחש גם בהנחיית האדריכל פרזיוס בשנת 1841–1842 על פי הנחיות מפורטות של הנסיכה אוגוסטה בנוסח סגנון טיודור (אנ') גותי אנגלי. הבניין הלבן שירת את בנם הבכור של זוג הנסיך, פרידריך וילהלם, שלימים הפך לקיסר פרידריך השלישי, כבית מגורים עד לאחר נישואיו לוויקטוריה. אז התגוררו בו נשות חצר הקיסרות ואורחים.
לאחר מותו של פרידריך וילהלם בשנת 1888, נשכח הבית במשך עשרות שנים עד שהמלחין והמנצח הנס כימין-פטיט (Hans Chemin-Petit), שנולד בפוטסדאם, התגורר בו כשוכר בין השנים 1934–1945. לאחר מלחמת העולם השנייה, הוא שימש כבית נופש של חברת הסרטים של גרמניה המזרחית (DEFA), והטירה הקטנה שימשה לגסטרונומיה מאז 1950, עם הפסקה קצרה לאחר בניית ביצורי הגבול בשנת 1961, עד היום.
האורוות
באמצע ההר, מעל הטירה הקטנה, נבנה מבנה האורוות והכרכרות (Marstall) בשנים 1834–1839 על פי תכנון של אדוארד גבהארדט (Eduard Gebhardt). הבניין המעוצב בפשטות בצורת פרסה, ששונה והוגדל שוב בסביבות 1861, שימש כמשכן לסוסים והכרכרות. בקומה העליונה היו דירות רשמיות.
מבנה בית המשפט הישן של ברלין
דרומה יותר, על לנהוהה (Lennéhöhe), נמצא מבנה בית המשפט הישן של ברלין (Gerichtslaube). הוא נבנה מחדש בשנת 1871 על פי תוכניות של היינריך שטרק (Heinrich Strack) תוך שימוש בחלקים מקוריים של מבנה בית המשפט מהמאה ה-13 ממרכז ברלין. מבנה בית המשפט הציבורי המקורי מימי הביניים נאלץ לפנות את מקומו לבניין החדש של בית העירייה האדום של ברלין לאחר 1860.
בבניין הקובייתי העשוי לבנים אדומות, הוקם חדר תה מאחורי פתחי החלונות הגותיים בקומה העליונה. העמוד המרכזי של האולם הפתוח בקומת הקרקע סימל את עץ הטיליה או עץ האלון שתחתיו התקיימו הדיונים בבית המשפט הציבורי. על תבליט האבן סביב העמוד, חזירים מסמלים גרגרנות וניאוף, העיטים בצע כסף, הקופים חמדנות והסירנות מסמלות שנאה וכעס. גוף הציפור עם ראש אנושי על עמוד פינת חזית הוא לעג מימי הביניים, עמוד הקלון, סמל להתעללות ובושה.
בית המלח
בית המלח (Matrosenhaus) הממוקם בין חוף ההאפל למגדל פלאטו תוכנן על ידי יוהאן היינריך שטרק בסגנון הגותי הגרמני שתוכנן ב-1842 ונחנך באותה שנה. המבנה שימש כביתו של המלח, שתפקידו היה לשמור על הגונדולות וספינות המפרש. הגמלון המדורג לא נבנה עד שהבניין הקודם הוקם מחדש בשנת 1868. בית העירייה מימי הביניים בשטנדאל שימש מודל לגמלון זה.
מגדל פלטו
באתר טחנת רוח הולנדית מתקופת פרידריך הגדול], שנשרפה בשנת 1848, נבנה מגדל פלטו (Flatowturm), הנראה למרחוק, בשנים 1853–1856. על פי תוכניות האדריכל שטרק, בהנחייתו של מוריץ גוטגטרו, נבנה מגדל מגורים בגובה 46 מטר על פי הדוגמה של מגדל שער אשנהיים (אנ') בפרנקפורט מהמאה ה-15. מבנה התצפית נקרא על שם הרכוש בבעלות המדינה בעיירה פלטו בפרוסיה המערבית, כיום זלוטוב (אנ') בפולין, שמהכנסותיו מומנה הבנייה.
בית טירה הוצמד לצד הבלוודרה הנאו-גותית. גשר מתרומם שכבר לא קיים גישר על פני החפיר בצורת כוכב שהשתרע סביב המגדל. גם תותחים ממבצר ראשטאט (אנ') ופסלי שכירי חרב הסמוכים לכניסה וטבעת של פרחים העניקו למגדל אופי הגנתי. רהיטים ואביזרי ריהוט אבדו כתוצאה מוונדליזם וביזה לאחר 1945.
אחרים
מבנים שונים אחרים מפוזרים על פני השטח הגדול של הפארק: בית גנן חצר הקיסרות עם בנייני חווה נלווים (1861–1865), בית הכרכרות, העתיק מבין הבניינים הללו, שינויים מבניים בסביבות 1850, בניין מטבח (1859–1860), הנגיש דרך מעבר תת-קרקעי המחובר לטירה, כמו גם בתים הצמודים לשערים (1866–1880) בכניסות לפארק במזרח ובדרום, כולל האפלהאוס (Havelhaus).
מונומנטים בפארק
המונומנטים בפארק בבלסברג קשורים כמעט באותה תקופה רק להצלחות צבאיות של צבא פרוסיה בתקופת שלטונו של וילהלם הראשון, קיסר גרמניה.
פסל המלאך מיכאל
מאחורי ארמון בבלסברג, מעל מה שמכונה מרפסת וולטר (Voltaire-Terrasse), הוצב העתק של אנדרטה להנצחת החיילים הפרוסים שנפלו במרד באדן (אנ') בשנת 1848. המקור, פסל המלאך מיכאל מכניע את הדרקון עשוי אבן חול אדומה בסגנון גותי, נמצא בבית קברות בקרלסרוהה. פסלו של המלאך בחלון הקשת המחודדת הגיע מבית המלאכה של הפסל אוגוסט קיס, תלמידו של כריסטיאן דניאל ראוך.
המלך פרידריך וילהלם הרביעי העניק מבנה זה לאחיו וילהלם הראשון לאחר הדיכוי המוצלח של ההתקוממויות על הריין העליון, שם היו הכוחות הפרוסים בפיקודו הצבאי של הנסיך וילהלם. האנשים העניקו לו את הכינוי "נסיך קלע קופסה" ("Kartätschenprinz"), משום שהוא פעל ללא רחם נגד המורדים בברלין ובמקומות אחרים.
מקדש לאורך הדרך
עמוד תפילה מוקף עצי טיליה וספסלים ניצב מתחת למגרש התענוגות על גדות ההאפל. זו מתנה של הדוכס הגדול לאופולד פון באדן לנסיך וילהלם, גם כן כזיכרון לניצחונו במערכה בבאדן.
עמוד הניצחון
וילהלם הראשון, קיסר גרמניה שהיה אז השליט הקים עמוד ניצחון לזכר הניצחון במלחמת אוסטריה–פרוסיה בשנת 1866.
הוא מורכב משרידי סלע שממנו יוצרה קערת הגרניט הגדולה שהוצבה מול המוזיאון הישן בברלין בשנת 1826. אלת הניצחון מברונזה והכותרת מיוצרות על פי מודל של הפסל כריסטיאן דניאל ראוך. המדליות המוצמדות לאזור הבסיס הן העתקים מוגדלים של הפרסים שניתנו במלחמות פרוסיה.
מנהלת הפארק
פארק בבלסברג ממומן ומנוהל על ידי קרן הארמונות והגנים הפרוסיים ברלין-ברנדנבורג (גר'), המנהלת את האתרים שבאתר המורשת העולמית "הארמונות והגנים בפוטסדאם-ברלין". אוכלוסיית בבלסברג מתחה ביקורת קשה על ההנהלה. תושבים רבים מרגישים שרשות הפארק כופה כללים מגבילים מדי. זה נובע בעיקר מהאיסור הקפדני להשתמש בשטח הפארק למשחקים. ישנן מספר יוזמות המנסות לשכנע את הרשויות להיענות לרצונן של התושבים המקומיים. הפגנות נגד רשות הפארק הביאו לכך שכמה שבילים עיקריים בפארק בבלסברג נפתחו רשמית לרוכבי אופניים בינואר 2008, כולל דרך חומת ברלין העוברת בפארק.
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ^ מונח מהגן האנגלי. שטח מעוצב שמפריד בין בית האחוזה לפארק העיקרי המחקה לכאורה את אי הסדר בטבע
