פלטיאל מקלף
פלטיאל (פלטי) מקלף (4 במרץ[1] 1924 - 1 במרץ 2012) היה טייס ותעשיין, מקים מפעל אלתא מערכות ומחלוצי ההיי-טק הישראלי.
שנים ראשונות
פלטיאל נולד בירושלים למשפחת מקלף, מאנשי העלייה הראשונה וממתיישבי פתח תקווה. אביו, ליש, בנם של אריה לייב מקלף ואשתו בתיה-חיה בת יחיאל צבי צימרינסקי, היה הבן הראשון של המושבה מטולה. אמו עלתה לארץ ישראל מפולין במסגרת השומר הצעיר. כשהיה בן 5, במאורעות תרפ"ט, החליטו הוריו שאין זה בטוח להשאירו בבית סבו במוצא והחזירוהו לירושלים. כך ניצל מהמתקפה על בית המשפחה בה נהרגו חמישה מבני המשפחה. בין הניצולים דודו מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.
מקלף עבד כנער במחלקה הטכנית של הרדיו המנדטורי, בגיל 17 ניסה להתקבל לחיל האוויר המלכותי, אך נדחה בשל גילו הצעיר. בזהותו את האלקטרוניקה כמקצוע העתיד, החליט ללמוד במכון האיכותי ביותר למקצוע זה, MIT בבוסטון. ב-1947 קיבל ויזה לארצות הברית והחל את לימודיו ב-MIT. לפרנסתו עבד באגף האבטחה של ההגנה ושימש מאבטח של עזר ויצמן ומשה שרת בעת שהייתם בארצות הברית. כמו כן פגש את טדי קולק שניסה לגייס טייסים יהודים למלחמת העצמאות, קולק שלח את מקלף לקורס טיס מחתרתי בבייקרספילד, קליפורניה. מקלף התקבל לקורס, עזב את לימודיו והחל באימונים. בקורס, בו השתתפה גם זהרה לביטוב הכיר את אשתו, שרה גוברמן. הקורס המזורז הסתיים ביוני 1948 ובני הזוג הוצבו בטייסת א'.
טייס חיל האוויר
מקלף היה טייס במגוון משימות, רבות מהן משימות צילום אוויר במטוס "פיירצ'יילד" יחד עם מונטי גולדנברג, צלם מחיל האוויר הדרום אפריקאי. באוגוסט 1948, כחלק מההכנות למבצע "עשר המכות" (הוא מבצע יואב), יצאו השניים מתל נוף לגיחת צילום מעל כוחות צבא מצרים. על המטוס נפתחה אש נ"מ עזה מאזור ח'אן יונס והמטוס נפגע, עם זאת מקלף הצליח להנחיתו נחיתת אונס בסביבות הכפר דאהרייה. מקלף וגולדנברג שרפו את המטוס, את ציוד הצילום ואת הסרט ונכנעו לאש כנופיות כפריים מקומיות בהציגם את עצמם כמשקיפי או"ם. אף על פי שזקני הכפר החליטו להעבירם לנגבה, תפסו אותם אנשי צבא מצריים והם נלקחו למשטרת עיראק סווידאן. לאחר חקירה ראשונית נלקחו השניים, שכבר הזדהו כקציני חיל האוויר הישראלי, לאל-מג'דל (אשקלון). במהלך חקירתו הארוכה סיפר מקלף סיפורי בדים והאדיר את כוחו של חיל האוויר הדל שהיה אז למדינת ישראל במטרה לספק לאויב דיסאינפורמציה.
מקלף וגולדנברג נלקחו לכלא עבאסיה שבפאתי קהיר, שם פגשו בשבויי ניצנים. לאחר מכות ועינויים מונה מקלף למפקד שבויי צה"ל במצרים במלחמת העצמאות במחנה. במסגרת ההתארגנות הנחה מקלף את השבויים לספק דיסאינפורמציה המאדירה את צה"ל והעביר מכתב מוצפן לגורמים ישראלים, בעקבותיו זכו השבויים לביקור של משקיפי או"ם ואנשי הצלב האדום. הסעיף התשיעי בהסכם רודוס שסיים את מלחמת העצמאות מול הצד המצרי בפברואר 1949 היה שחרור השבויים. טקס חילופי השבויים התקיים ב-7 במרץ במחסום ארז. לאחר שכל משפחות השבויים האחרים נטלו את בני משפחותיהם המשיך מקלף לבסיסו מבלי שיידע את בני משפחתו. לאחר שלושה ימים נסע עם רעייתו במשלחת חיל האוויר לניו יורק, בפקודת מפקח החיל, אהרן רמז, וזאת ללא כל טיפול פיזי או נפשי.
מסלול מקצועי
מקלף ניצל את השהות בארצות הברית על מנת להשלים את לימודיו ב-MIT, הוא סיים את המוסד כדוקטור לאלקטרוניקה בהצטיינות. במקביל עסק בגיוס כספים במסגרת המגבית היהודית המאוחדת. בארצות הברית נולדו שני בניו, אהוד וגדעון.
עם שובו לישראל התמנה לראש ענף אלקטרוניקה בחיל האוויר ופיתח את תחומי האוויוניקה, המכ"ם והלוחמה האלקטרונית, תוך דגש על מחקר ופיתוח, חשיבה יצירתית ומענה טכני לאתגרים מבצעיים. הוא סיים את השירות הצבאי ב-1964 כקצין אלקטרוניקה ראשי של חיל האוויר בדרגת סגן-אלוף.
עוד בשנות החמישים פנה במכתב לדוד בן-גוריון בו טען שעל מדינת ישראל לייצר את כל הציוד האלקטרוני המבצעי שלה בכוחות עצמה. עם שיחרורו פנה להקמת חברת-בת של התעשייה האווירית לפיתוח מכ"ם אווירי וימי וציוד אלקטרוני מבצעי ומודיעיני. החברה, אלתא מערכות, פעלה בתחילה בלוד ולאחר מכן באשדוד. מקלף ניהל את החברה עד 1975.
במסגרת ניהולו הניח מקלף את היסודות לחברות ההיי טק שצמחו דור אחד לאחר מכן, ובהם דגש על כוח אדם איכותי, עידוד חדשנות, מקוריות ויצירתיות וערכים כגון תעוזה, דבקות במטרה, אחריות אישית, רוח צוות וגאוות יחידה. הוא היה הראשון שהנהיג שבוע עבודה בן חמישה ימים.
קישורים חיצוניים
- אורי דרומי, מייסד אלת"א, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
- טלי בן-יוסף, אביר הרוח, עמותת ערים בלילה ובטאון חיל האוויר
- נפילה בשבי מצרים, פלטיאל מקלף 1948-49, עמותת ערים בלילה
- ביוגרפיה באתר "מרחב אווירי", העמותה לתולדות התעופה בישראל
- דף אבל
- חניכי קורס הטיס בביקרספילד
- דן פישל, בחירתו של מקלף, בטאון חיל האוויר 209, אפריל 1996, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר
הערות שוליים
