פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן
ב-8 במאי 2018 הודיעה ארצות הברית על פרישתה מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (JCPOA), הידועה גם בשם "הסכם הגרעין עם איראן"[1][2].
נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ אמר בנאום הפרישה, כי ההסכם הנוכחי לא מונע מאיראן לפתח נשק גרעיני, אלא, למעשה, מאפשר לאיראן להמשיך להעשיר אורניום ובמשך הזמן להגיע לסף האפלה הגרעינית, ואז מירוץ חימוש גרעיני ייפתח. טראמפ הוסיף: "היום יש לנו הוכחה מכרעת שההבטחה האיראנית הייתה שקר", והתייחס לחשיפת תוכנית הנשק הגרעיני של איראן שהציג ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שבוע לפני כן.[3]
ההסכם נחתם ביולי 2015 בין איראן לבין קבוצת ה-P5+1 – חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האומות המאוחדות (סין, צרפת, רוסיה, הממלכה המאוחדת וארצות הברית) ובתוספת גרמניה.[4][5]
בהצהרה משותפת לאחר ההודעה, מנהיגי צרפת, גרמניה והממלכה המאוחדת ציינו כי החלטת מועצת הביטחון המאשרת את ההסכם נותרה מסגרת משפטית מחייבת ליישוב הסוגיה.[6]
החלטת ארצות הברית עוררה תגובות שונות: ממשלות, ארגונים בינלאומיים וחוקרים אמריקאים מתחו ביקורת על המהלך, בעוד שישראל, ערב הסעודית ובעלות בריתן, לצד חוגים שמרניים בארצות הברית, תמכו בפרישה.[7][8]
באיראן עוררה הפרישה חשש להשפעה שלילית על הכלכלה המקומית.[9]
ב-17 במאי 2018 הודיעה הנציבות האירופית על כוונתה להפעיל מחדש את חוק החסימה מ-1996, שמטרתו למנוע מחברות אירופיות לציית לסנקציות האמריקאיות על איראן. בנוסף, הנציבות הורתה לבנק ההשקעות האירופי לקדם השקעות באיראן.[10][11][12]
רקע
ביולי 2015 נחתם הסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (JCPOA) בין איראן לבין סין, צרפת, גרמניה, רוסיה, הממלכה המאוחדת, ארצות הברית והאיחוד האירופי. ההסכם כלל הגבלות על תוכנית הגרעין של איראן בתמורה להסרת סנקציות כלכליות[13].
בהתאם להסכם, נדרש נשיא ארצות הברית לאשר מדי 90 יום כי איראן עומדת בתנאי ההסכם[14]. לקראת הודעת הפרישה האמריקאית מההסכם, הצהירה הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית כי איראן עמדה בהתחייבויותיה לפי ההסכם.[15]
על פי מחלקת המדינה של ארצות הברית, ה-JCPOA אינו הסכם חתום או אמנה משפטית מחייבת, אלא מסמך הכולל התחייבויות פוליטיות בין איראן, מדינות ה-P5+1 והאיחוד האירופי.[16]
המועמד לנשיאות ארצות הברית , דונלד טראמפ, ביקר בחריפות את ההסכם והתחייב לקדם הסכם חדש במקרה שייבחר.[17] טראמפ תיאר את ההסכם כ"אסון", "ההסכם הגרוע ביותר אי פעם" ו"כזה שעלול להוביל לשואה גרעינית"[18][19].
באפריל ויולי 2017 אישר ממשל טראמפ כי איראן עומדת בתנאי ההסכם.[20][21]
ב-13 באוקטובר 2017 הכריז טראמפ כי לא יאשר את עמידת איראן בהסכם בהתאם לחוק ביקורת הסכם הגרעין עם איראן 2015, בטענה כי הסרת הסנקציות איננה מידתית, אך לא הודיע על פרישה רשמית מההסכם באותה עת.[22]
הקשר בינלאומי
הסכם ה-JCPOA הסיר חלק מהסנקציות שהוטלו על איראן, והשעה אחרות באמצעות פטורים, כולל פטורים מסנקציות על נפט שהחלו בינואר 2012 ונדרשו לאישור תקופתי. בשנת 2017 שקל נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שלא לחדש את הפטורים, צעד שהיה שקול לפרישה מההסכם[23].
על פי ג'ארט בלאן, לשעבר בכיר בממשל אובמה, מאחר שההסכם אינו אמנה בינלאומית, אלא הסכם פוליטי בין מספר מדינות, לא נקבעה בו דרך פורמלית לפרישה, אך כל צד רשאי להפסיק לעמוד בהתחייבויותיו[23].
לאחר הודעת טראמפ, הצהירה נציגת מדיניות החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני, כי ההסכם נותר בתוקף, שכן אינו תלוי בארצות הברית לבדה. מוגריני קראה להמשך פעולה קולקטיבית לשמירה על ההסכם, והצהירה כי "ההסכם הזה אינו דו-צדדי... הקהילה הבינלאומית, והאיחוד האירופי בכלל זה, ציינו בבירור כי ההסכם קיים ויימשך להיות קיים"[24].
נשיא צרפת, עמנואל מקרון, הזהיר מפני השלכות ביטחוניות לפרישה מההסכם, ואמר כי מהלך כזה עלול "לפתוח את תיבת פנדורה" ולהוביל להסלמה צבאית.[25]
בסין, העיתון גלובל טיימס פרסם כי נסיגה אמריקאית מהסכם שנחתם על ידי ממשל קודם עלולה לפגוע באמינות הבינלאומית של ארצות הברית כמעצמה מובילה[26].
השפעות פוליטיות והחלטות
חלק מהדיווחים הצביעו על כך שנאומו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בפני הקונגרס האמריקאי, בו תיאר את איראן כשקרנית, השפיע על החלטת דונלד טראמפ לפרוש מההסכם[27][28]. בסמוך לכך, ב־8 במאי 2018, הכריז טראמפ בבית הלבן על פרישת ארצות הברית מה־JCPOA, וטען כי "לב ההסכם היה בדייה ענקית" וכי "איראן שיקרה"[29].
בניגוד לכך, מזכיר המדינה בארצות הברית, מייק פומפאו, והסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית (IAEA), שבוחנת את עמידת איראן בהסכם, ציינו כי אין ראיות לאי־עמידה של איראן בהתחייבויותיה.[30][31]
לעומת זאת, דייוויד מאקובסקי, חוקר מזרח־תיכון במכון וושינגטון, טען כי איראן לא חשפה את כלל המחקרים הקשורים לנשק גרעיני כדרוש בהסכם, בהתבסס על חומרים שהציג נתניהו בקריאה לחשוף אותם.[32]
תפקידו של ג'ורג' נאדר
במרץ 2018 חשף הניו יורק טיימס כי ג'ורג' נאדר, לוביסט מטעם איחוד האמירויות הערביות (UAE), השפיע על אסטרטגיית גיוס התרומות של דונלד טראמפ. נאדר יצר קשר עם מגייס הכספים המרכזי של טראמפ, אליהוט בראודי, וניסה לקדם בין השאר את הדחתו של מזכיר המדינה , רקס טילרסון, שהיה תומך בהסכם הגרעין, וכן את קידום גישה עוינת כלפי איראן וקטר.[33]
מארק דובוביץ, מנכ״ל הקרן להגנת הדמוקרטיות (FDD), אשר היה בעבר מבקרים חריפים של JCPOA, טען מאוחר יותר כי פעל לשמר את ההסכם. לפי פרסום של כתבי יד דוא"ל שנפרצו, FDD קיבלה מימון עקיף מג'ורג' נאדר באמצעות בראודי.[34]
תפקידו של ג'ון בולטון
בניגוד לעמדותיהם של אנשי ממשל טראמפ כגון אייץ'. אר. מקמסטר, ששימש כיועץ לביטחון לאומי, ורקס טילרסון, ששימש כמזכיר המדינה של ארצות הברית, הביע ג'ון בולטון, לשעבר שגריר ארצות הברית באו"ם ולימים יועץ לביטחון לאומי, התנגדות נחרצת להסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית (JCPOA). הוא התנגד לרעיון שניתן לתקן את ההסכם, ותמך בפרישה מלאה ממנו. בולטון פרסם את עמדתו במאמר שפורסם ב-28 באוגוסט 2017 בכתב העת National Review שבו פירט תוכנית לפרישה מההסכם[35].
לאחר שמונה לתפקיד יועץ לביטחון לאומי במקומו של מקמסטר באפריל 2018, בולטון פעל לקידום הפרישה מה-JCPOA, שהתרחשה חודש לאחר מכן[36].
התפטרות הנציג המיוחד
ב-6 באוגוסט 2020, הודיע הנציג המיוחד של מחלקת המדינה של ארצות הברית לענייני איראן, בריאן הוק, על התפטרותו. ההתפטרות נתפסה בקרב גורמים מדיניים ותקשורתיים כהכרה בכישלונה של מדיניות ה"לחץ המקסימלי" שנקט ממשל טראמפ כלפי איראן. הוק פרש מתפקידו סמוך להצבעה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות על הארכת האמברגו למכירת נשק לאיראן, שהיה צפוי לפקוע באוקטובר 2020. הערכות רבות גרסו כי רוסיה וסין יטילו וטו על הארכת האמברגו, דבר שיאפשר לאיראן לרכוש נשק ללא מגבלות בינלאומיות.[37]
בהצבעה שנערכה במועצת הביטחון של האומות המאוחדות, נדחתה ההצעה האמריקנית להאריך את האמברגו ברוב גדול של מדינות החברות: שתי מדינות הצביעו בעד ו-11 נמנעו. בתגובה לתוצאות ההצבעה, הכריז טראמפ כי יפעיל את מנגנון ה-"snapback", מנגנון המאפשר השבת הסנקציות שהוסרו במסגרת ההסכם. ארצות הברית טענה כי היא ממשיכה להיחשב כחברה בהסכם, על אף שפרשה ממנו בשנת 2018 – טענה שנדחתה על ידי בעלות בריתה האירופיות.[38]
הכרזה
ב-8 במאי 2018, בשעה 14:00 זמן החוף המזרחי, הכריז הנשיא טראמפ על פרישתה של ארצות הברית מהסכם המעצמות על תוכנית הגרעין האיראנית. במהלך נאומו אמר כי מדובר ב"הסכם חד-צדדי נוראי שלא היה צריך להתקיים מעולם" והוסיף: "[הוא] לא הביא לשלווה, לא הביא לשלום, ולעולם לא יביא"[39].
הערות שוליים
- ↑ Landler, Mark (8 במאי 2018). "Trump Withdraws U.S. From 'One-Sided' Iran Nuclear Deal". The New York Times. ארכיון מ-8 במאי 2018. נבדק ב-2018-05-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Trump pulls US out of Iran deal". BBC News. 2018-05-08. ארכיון מ-31 בדצמבר 2019. נבדק ב-2018-05-08.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ שירות כלכליסט ו-ynet, טראמפ הכריז: ארה"ב פורשת מהסכם הגרעין עם איראן, באתר כלכליסט, 8 במאי 2018
- ↑ Keating, Joshua "You say P5+1, I say E3+3" (אורכב 08.11.2017 בארכיון Wayback Machine), Foreign Policy (30 September 2009).
- ↑ Lewis, Jeffrey "E3/EU+3 or P5+1" (אורכב 11.08.2015 בארכיון Wayback Machine), Arms Control Wonk (13 July 2015).
- ↑ Landler, Mark (8 במאי 2018). "Trump Abandons Iran Nuclear Deal He Long Scorned". The New York Times. ארכיון מ-8 במאי 2018. נבדק ב-8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ McCarthy, Andrew C. (2018-05-08). "Trump Dumps Iran Deal — Hallelujah!". National Review. ארכיון מ-11 בספטמבר 2019. נבדק ב-2018-05-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Trump's reneging on Iran deal has enthused his supporters". The Daily Dot. 2018-05-08. ארכיון מ-27 באפריל 2019. נבדק ב-2018-05-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Iranians Fear Deeper Crisis as Trump Ends Nuclear Deal". The New York Times. 23 במאי 2018. ארכיון מ-4 בינואר 2020. נבדק ב-2018-05-29.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "EU to reactivate 'blocking statute' against US sanctions on Iran for European firms". DW.com. Deutsche Welle. 17 במאי 2018. ארכיון מ-29 בספטמבר 2019. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "EU to start Iran sanctions blocking law process on Friday". Reuters. 17 במאי 2018. ארכיון מ-2 במאי 2019. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "EU moves to block US sanctions on Iran". www.aljazeera.com. ארכיון מ-13 בנובמבר 2019. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Palamar, Simon (16 באוקטובר 2017). "The US and the Iran Deal: No Time for Magical Thinking". Centre for International Governance Innovation. ארכיון מ-12 ביוני 2018. נבדק ב-16 באוקטובר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Beauchamp, Zack (13 באוקטובר 2017). "What Trump's decision to "decertify" the Iran nuclear deal actually does". vox. ארכיון מ-14 במאי 2018. נבדק ב-13 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Amano, Yukia (5 March 2018). "IAEA Director General: Introductory remarks at press conference" (אורכב 09.05.2018 בארכיון Wayback Machine). International Atomic Energy Agency.
- ↑ "Documents" (PDF). ארכיון (PDF) מ-14 בפברואר 2021. נבדק ב-13 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Updated - Trump withdraws U.S. from Iran nuclear agreement". ארכיון מ-25 באפריל 2018. נבדק ב-13 במאי 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Torbati, Yeganeh (9 בנובמבר 2016). "Trump election puts Iran nuclear deal on shaky ground". reuters. ארכיון מ-16 במאי 2018. נבדק ב-9 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Gaouette, Nicole. "US pushes for changes to Iran deal as Trump signals tougher stance". CNN. ארכיון מ-25 באפריל 2018. נבדק ב-17 במרץ 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Iran nuclear deal: Trump administration approves agreement but review looms". Associated Press. 19 באפריל 2017. ארכיון מ-14 במאי 2019. נבדק ב-14 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Baker, Peter (17 ביולי 2017). "Trump Recertifies Iran Nuclear Deal, but Only Reluctantly". The New York Times. ארכיון מ-14 במאי 2019. נבדק ב-14 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Bucher, Chris (13 באוקטובר 2017). "LIVE STREAM: President Trump Announces Iran Nuclear Deal Strategy". Heavy.com. ארכיון מ-13 ביוני 2018. נבדק ב-6 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 23.0 23.1 Patrick Wintour (8 במאי 2018). "Trump's decision on Iran is not as black and white as it seems". The Guardian. ארכיון מ-17 במאי 2018. נבדק ב-9 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Shugerman, Emily. "Iran nuclear deal: EU condemns Donald Trump's decision to decertify agreement". The Independent. ארכיון מ-13 ביוני 2018. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Macron warns of risk of war if Trump withdraws from Iran deal". Reuters. 6 במאי 2018. אורכב מ-המקור ב-13 במאי 2018. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Osnos, Evan (15 באוקטובר 2017). "Trump's Irrational Hatred of the Iran Deal". The New Yorker. ארכיון מ-17 במאי 2018. נבדק ב-27 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Benjamin Netanyahu's Iran Deal Speech Might Have Convinced the Only Person Who Matters", Time, אורכב מ-המקור ב-5 במאי 2018, נבדק ב-9 במאי 2018
{{citation}}: (עזרה) - ↑ "Netanyahu's Bombastic Iran Claims Found A Perfect Audience In Trump". The Huffington Post. אורכב מ-המקור ב-8 במאי 2018. נבדק ב-8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Read the Full Transcript of Trump's Speech on the Iran Nuclear Deal". The New York Times. 8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה);|access-date=מצריך גם|url=(עזרה);|archive-url=מצריך גם|url=(עזרה) - ↑ "IAEA confirms Iran is meeting its commitments under nuclear agreement". The Washington Post. 13 בנובמבר 2017.
{{cite news}}: (עזרה);|access-date=מצריך גם|url=(עזרה);|archive-url=מצריך גם|url=(עזרה) - ↑ "IAEA and Iran - IAEA Reports". iaea.org. 29 ביולי 2014.
{{cite web}}: (עזרה);|access-date=מצריך גם|url=(עזרה);|url=חסר או ריק (עזרה) - ↑ "Netanyahu's Iran Deal Speech Really Had an Audience of One", Time
{{citation}}: (עזרה);|access-date=מצריך גם|url=(עזרה);|archive-url=מצריך גם|url=(עזרה) - ↑ "How 2 Gulf Monarchies Sought to Influence the White House" The New York Times, 21 March 2018.
- ↑ Gardiner Harris (2018-05-13). "He Was a Tireless Critic of the Iran Deal. Now He Insists He Wanted to Save It". The New York Times. ארכיון מ-14 במאי 2018. נבדק ב-13 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "How to Get Out of the Iran Nuclear Deal". National Review Online. ארכיון מ-December 17, 2019. נבדק ב-2019.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|access-date=(עזרה) - ↑ Mark Landler. "Trump Abandons Iran Nuclear Deal He Long Scorned". The New York Times. ארכיון מ-May 8, 2018. נבדק ב-2019.
{{cite web}}: יש לבדוק את התאריך ב:|access-date=(עזרה) - ↑ "Brian Hook, Trump's Iran envoy, is leaving office with a dismal track record". The Washington Post. ארכיון מ-15 באוגוסט 2020. נבדק ב-18 באוגוסט 2023.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "Donald Trump vows 'snapback' over humiliating UN defeat on Iran arms embargo". The Guardian. 16 באוגוסט 2020. ארכיון מ-7 בספטמבר 2020. נבדק ב-18 באוגוסט 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Landler, Mark (8 במאי 2018). "Trump Withdraws U.S. From 'One-Sided' Iran Nuclear Deal". The New York Times. ארכיון מ-8 במאי 2018. נבדק ב-8 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן41283927Q52836581