פרספון מצוי
 פרספון מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | עטלפים קטנים |
| משפחה: | פרספוניים |
| סוג: | פרספון |
| מין: | פרספון מצוי |
| שם מדעי | |
 Asellia tridens
| |
| תחום תפוצה | |
| |
_-_Temple_of_Isis_(14467430991).jpg)
פרספון מצוי[1] (שם מדעי: Asellia tridens) הוא מין של עטלף ממשפחת הפרספוניים מסדרת העטלפים. הפרספון המצוי הוא עטלף חרקים בינוני והיחיד מבני המשפחה שחי בארץ ישראל.[2]
תיאור
המאפיין הבולט של הפרספון הוא עלה אפי עם בליטה ורודה דמוית פרסה של סוס (דבר שהעניק לו את שם הסוג בעברית: פרסה + אפון) ומעליה שלושה חודים משולשים (מכאן שם המין, tridens, שפירושו קלשון טריידנט). הוא מפיק קולות מאפו והבליטות הקרומיות שעל אפו נועדו לסייע לו להפיק ולכוון גלי קול לביצוע אקולוקציה. הוא מפיק קולות בתדר קבוע (CF) של 115–120 קילוהרץ, ובסוף כל קריאה יש רכיב FM (תדר משתנה) יורד.[2]
אוזניו ארוכות, מחודדות ובהירות. צבע פרוותו בהיר ונע בין חום בהיר (ולעיתים ג'ינג'י) עד לאפור בהיר. הגחון מכוסה בפרווה אפורה בהירה וקצה התחתון חשוף. כמו שאר מיני הפרספונים, שליש מהזנב בולט החוצה חופשי מקרום התעופה. בניגוד לשאר מיני היונקים באצבעות רגליו יש רק 2 פרקים ולא 3. הוא בינוני בגודלו: משקלו 9–17 גרם, אורך האמה 48–53 מילימטר[2] ואורך גופו הוא כ-5.5 סנטימטר.[1]
הפרספון הוא אוכל חרקים שניזון בעיקר מחרקים מעופפים כגון חיפושיות, עשים, זבובאים ויתושים. את החרקים הוא לוכד תוך כדי תעופה בסמוך לצמחייה. הוא מאתר אותם באמצעות אקולוקציה. כנפיו עגולות ורחבות ומקנות לו כושר תמרון מעולה המאפשר לו לבצע פניות חדות ולתמרן בסמוך לצמחייה.[2]
הוא בעל שיניים חדות ותוקפני באופיו (ולכן מומלץ לנקוט משנה זהירות כאשר לוכדים או מטפלים בפרספון מצוי). נוסחת השיניים שלו היא .[2]
הפרספון מפטם את עצמו במהלך הקיץ וצובר שומן שמגיע עד ל-40% ממשקל גופו. את השומן הוא אוגר בפלג גופו התחתון. השומן משמש לקיום בעונת החורף, הדלה בחרקים. הפרספון המצוי מבצע נדידה עונתית בין מושבות הקיץ למושבות החורף. הפרספון נוהג לקפל את כנפיו לצד גופו כאשר הוא נוח.
פרט משומר מהמין פרספון מצוי
רבייה
העונה מתחילה בראשית האביב ובתחילת הקיץ הנקבות יולדות. בדרך כלל בכל לידה נולד ולד בודד. הגור יונק במשך 40 יום ונעשה עצמאי בסתיו. במשך האביב והקיץ קיימת הפרדה זוויגית במושבות.[2]
תפוצה
הפרספון המצוי נפוץ ברוב המזרח התיכון וצפון אפריקה, לרבות בישראל. גבול תפוצתו המזרחי הוא הודו, גבול תפוצתו הצפוני הוא סוריה, גבול תפוצתו הדרומי הוא סומליה וגבול תפוצתו המערבי הוא האוקיינוס האטלנטי. בית הגידול האופייני לו הוא מדבר עם אקלים חם ויבש, והוא משגשג בסמוך לנאות מדבר.[1]
בארץ ישראל הוא נפוץ בעיקר לאורך השבר הסורי-אפריקאי, מאילת ועד החרמון. בעבר היה נפוץ גם בחבל הים-תיכוני ומישור החוף, אך אוכלוסיותיו שם נפגעו קשות מהרעלת ואיוד המערות בשנות ה-60 של המאה ה-20. מקומות הקינון והמנוחה שלו כוללים גם מערות וגם מבנים מעשה ידי אדם, כגון חורבות, מרתפים ומוצבים נטושים. בעקבות הרעלת המערות כיום עיקר משכנותיו במבנים נטושים, אך ידועות מספר מושבות גדולות שמונות מאות עד אלפי פרטים במערות.
כיום חיים בישראל כמה עשרות אלפי פרטים ומצב השימור שלו בה מוגדר כ"פגיע/עתידו בסכנה" (VU).[2] בעולם מצב השימור שלו הוא "ללא חשש" (LC).
מקורות
- פרופ' יורם יום-טוב, "הרואים את הקולות: עטלפים - בין מיתוס למציאות", הוצאת החברה להגנת הטבע, 2018. בעיקר עמ' 195–197.
- ד"ר אבי ארבל, "לקסיקון מפה: היונקים", הוצאת מפה, 2008. בעיקר עמ' 94–95.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
