לדלג לתוכן

פרשת האם המרעיבה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

פרשת האם המרעיבה היא פרשה משפטית–חברתית שהתרחשה בישראל בשנת 2009, ובה נעצרה אישה חרדית משכונת מאה שערים בירושלים בחשד כי מנעה מזון מבנה הפעוט וגרמה לו לתת־תזונה חמורה.[1] הפרשה לוותה בסיקור תקשורתי נרחב והציתה גל מחאות אלימות בהשתתפות אלפי חרדים בירושלים.[2] בסופו של ההליך המשפטי נקבע כי האם סובלת מהפרעה נפשית מסוג תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח, והיא נידונה למאסר על תנאי בלבד, ללא מאסר בפועל.[3]

האשפוז והחשדות

ביום 15 ביוני 2009 אושפז הילד בן השלוש בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים כשהוא סובל מתת־תזונה.[4] הילד היה בנה של אם חרדית בת כ־30, מזוהה עם חסידות תולדות אהרן ואם לשישה ילדים. צוותים רפואיים הבחינו כי מצבו משתפר בהיעדרה ומידרדר בנוכחותה.[5] בעקבות זאת הוצבו מצלמות נסתרות, ובית החולים טען כי התיעוד מציג את האם מונעת מזון וטיפול.[6] ההגנה טענה כי הצילומים חלקיים ואינם מהווים ראיה חד־משמעית.[7] ב־8 ביולי 2009 נעצרה האם והובאה לחקירה. למחרת היום כינו אותה כלי התקשורת "האם המרעיבה".[4] ב־12 ביולי האריך בית המשפט את מעצרה.[5]

עימותים בירושלים סביב הפרשה. יולי 2009

ההפגנות

מעצרה של האם עורר גל מחאות חסר תקדים בעוצמתו בשכונות החרדיות בירושלים. כבר ב־13 ביולי 2009 התקיימה הפגנה מול בית החולים הדסה עין כרם, בה השתתפו מאות בני אדם, שנשאו שלטים בהם נכתב כי מדובר ב"עלילת דם" נגד הציבור החרדי כולו.

יומיים לאחר מכן, ב־15 ביולי, נערכו הפגנות נוספות במרכז העיר ירושלים, שכללו חסימות כבישים, הצתות פחים ועימותים עם המשטרה. המוחים טענו כי המדינה והרופאים בחרו להפוך אם חרדית לסמל ציבורי כדי לפגוע בכבוד הקהילה.[5] ב־16 ביולי נערכה בשכונת מאה שערים הפגנת ענק בהשתתפות אלפי מפגינים, שהוגדרה כאחת המחאות החרדיות הגדולות של העשור. בהפגנה זו נחסמו רחובות ראשיים, פחים הוצתו ויידוי אבנים נרשם לעבר שוטרים. המשטרה דיווחה על תשעה שוטרים שנפצעו קל ויותר משלושים עצורים,[2] בעוד בהנהגה החרדית הדגישו כי מדובר במחאה עממית שנועדה "לצעוק נגד עוול חמור כלפי אם יהודייה". בכרוזים שחולקו בשכונות החרדיות נכתב כי "הדסה רוצחים" וכי הפרשה כולה היא "עלילת דם מודרנית" המזכירה אפיזודות אנטישמיות היסטוריות.[8][9] בקרב המפגינים הודגש כי עצם מעצרה של האם הוצג בתקשורת כעובדה מוכחת עוד בטרם הוכרע דינה, וכי מטרת ההפגנות הייתה "להגן על כבודה של קהילה שלמה שנרמסת בשם מאבק לא מוצדק".[7]

החרם החרדי על בית החולים הדסה

במהלך הפרשה החריפה מתיחות בין גורמים חרדיים לבין בית החולים הדסה עין כרם. רבנים ואישי ציבור מן העדה החרדית קידמו קריאה מעשית להימנע מהגעה לבית החולים, והדסה דיווחה על ירידה במספר המטופלים החרדים, על סירוב לפינוי אמבולנסים לבית החולים ועל ניסיון מאורגן לאסוף תלונות אזרחיות נגד המוסד.[10] בחוגים חרדיים נטען כי התנהלות הצוותים בהדסה בפרשה פגעה באמון הציבור החרדי; על רקע זה דווח על הורים חרדים שסירבו לאשפז תינוק חולה בהדסה מטעמים אידאולוגיים, אף שלטענת גורמי רפואה הסירוב סיכן את חייו, והתינוק הועבר שוב ושוב בין בתי חולים לצורך טיפולים נקודתיים בלבד.[11] במקביל התקיימו מגעים ישירים בין הנהלת הדסה פרופ' שלמה מור יוסף וד"ר יאיר בירנבאום לבין הנהגת העדה החרדית, אך חילוקי הדעות נותרו בעינם.[10]

על רקע המתיחות התקבלו איומי טרור אישיים נגד ד"ר בירנבאום, ובהם איום בהטמנת מטען חבלה ברכבו; המשטרה פתחה בחקירה, בעוד נציגי המשפחה והקהילה החרדית טענו כי מדובר בספין שנועד להציג את הציבור באור אלים.[12] בתוך ימים התחדד הוויכוח גם סביב שאלת המשך האשפוז של הילד בהדסה: הדסה הכחישה תחילה כוונה להעבירו לבית החולים שיבא,[13] אך בהמשך נמסר כי יועבר למוסד רפואי אחר, מהלך שפורש בציבור החרדי כצעד להרגעת המתיחות סביב בית החולים. בעקבות ההחרפה ביחסים דווח גם על שיקולי מניעת תרומות ועל מאמצים להשפיע על מסלולי הפינוי והאשפוז של תושבי שכונות חרדיות בירושלים עדות לעומק המשבר בין חלקים בקהילה החרדית לבין הנהלת הדסה באותה עת.

סיקור תקשורתי

הפרשה זכתה לסיקור נרחב באמצעי התקשורת בישראל והופיעה ימים רבים בכותרות הראשיות.[4] כבר ב־8 ביולי 2009, שעות לאחר המעצר, הופיע הכינוי "האם המרעיבה" בכל כלי התקשורת המרכזיים וערוצי הטלוויזיה, והוצג לציבור כעובדה כמעט מוסכמת.[14] מבקרי התקשורת, ובעיקר בציבור החרדי, טענו כי עצם קיבוע הכינוי מהווה חריגה מכללי הסיקור ההוגן, משום שהוא שולל בפועל את עקרון חזקת החפות עוד בטרם נפתח המשפט.

בתקשורת החרדית ביומונים החרדים יתד נאמן, המודיע והמבשר[9] נכתבו מאמרי מערכת שהאשימו את העיתונות הכללית ביצירת "עלילת דם מודרנית" כלפי אם חרדית, וטענו כי הממסד התקשורתי מנצל את האירוע כדי לצייר את החרדים כקבוצה קיצונית ומסוכנת.[15][16] בכרוזים שחולקו בשכונות החרדיות הודגש כי "התקשורת משתפת פעולה עם רדיפת הדת"[17] וכי אין להאמין לדיווחים המגיעים מן העיתונות הכללית. מנגד, כלי התקשורת הממסדיים הצדיקו את סיקורם בכך שלדבריהם מדובר היה בפרשה חמורה וחריגה, שיש בה עניין ציבורי ממדרגה ראשונה. עם זאת, גם בעיתונות הכללית נשמעו קולות ביקורת על השימוש האוטומטי בכינוי "האם המרעיבה"[14] ועל האופן שבו הוצג המקרה לציבור, מבלי להמתין להכרעת בית המשפט.[18]

הפרשה חרגה מגבולות ישראל וזכתה לסיקור בכלי תקשורת בינלאומיים, בהם ה־BBC, הגרדיאן הבריטי והABC וכתבי חוץ של סוכנויות בינלאומיות. כלי תקשורת אלו הדגישו לא רק את האירוע עצמו, אלא גם את ההפגנות האלימות בירושלים והמתח בין חרדים לממסד הרפואי והמשפטי.[19][20][21][22] בציבור החרדי נותרה תחושת קיפוח כלפי התקשורת הישראלית, שנחשבה בעיניהם לגורם שהוביל להסלמת האירועים. לטענת רבנים ואישי ציבור, התקשורת "הפכה את האם לאשמה מיידית" ותרמה להוצאת דיבתו של ציבור שלם.

כתב האישום והמשפט

ב־4 באוגוסט 2009 הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו יוחס לאם התעללות בקטין חסר ישע.[23] הפרקליטות הציגה את סרטוני המצלמות כראיה מרכזית, בעוד ההגנה הציגה חוות דעת פסיכיאטריות שקבעו כי היא סובלת מתסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח.

בינואר 2010 הושג הסדר טיעון: האם הודתה בחלק מהעבירות, התחייבה לשהות במעצר בית ולטיפולים נפשיים, ובתמורה נגזר עליה מאסר על תנאי בלבד. ב־25 בנובמבר 2010 אישר בית המשפט המחוזי את ההסדר. בשנת 2013 ביקשה הפרקליטות להטיל עליה מאסר בפועל, אך הבקשה נדחתה.[3]

לאחר ההרשעה הועבר הילד למשפחת אומנה, בעוד יתר ילדיה נותרו במשמורתה.[4] בעיני רבים בציבור החרדי נותרה הפרשה סמל לרדיפה דתית, בעוד הממסד הרפואי ראה בה הוכחה לחשיבות הזיהוי המוקדם של מקרי התעללות בילדים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ אפרת וייס, 'האם המרעיבה' הואשמה בהתעללות בבנה הפעוט, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009
  2. ^ 2.0 2.1 אפרת וייס ודניאל אדלסון, פצועים ועצורים בירושלים; חרדים: "עד הסוף המר", באתר ynet, 17 ביולי 2009
  3. ^ 3.0 3.1 יוסי זילברמן, בית המשפט קבע: "האם המרעיבה" לא תישלח לכלא, באתר מאקו, 11 בדצמבר 2013
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 אפרת וייס, 'האם המרעיבה' הואשמה בהתעללות בבנה הפעוט, באתר ynet, 4 באוגוסט 2009
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 אתר למנויים בלבד אתר חדשות ערוץ 2, ‏המסמכים הרפואיים של הילד המורעב, באתר גלובס, 17 ביולי 2009
  6. ↑ יוסי זילברמן, כתב אישום מזעזע נגד "המרעיבה", באתר מאקו, 4 באוגוסט 2009
  7. ^ 7.0 7.1 אתר למנויים בלבד יובל יועז, ‏מהאם המרעיבה ועד עמנואל: תחנות בסכסוך בין החרדים ובית המשפט, באתר גלובס, 22 ביוני 2010
  8. ↑ יאיר אטינגר, פרשת "האם המרעיבה" פגעה לחרדים בנקודה הרגישה מכולן - במשפחה, באתר הארץ, 16 ביולי 2009
  9. ^ 9.0 9.1 קובי נחשוני, הסיקור החרדי של האם המרעיבה: היו הפגנות?, באתר ynet, 16 ביולי 2009
  10. ^ 10.0 10.1 דני אדינו אבבה וניסן שטראוכלר, ביה"ח הדסה: חרם החרדים כבר מורגש, באתר ynet, 21 ביולי 2009
  11. ↑ הורים חרדים מסרבים לאשפז בהדסה; התינוק בסכנה, באתר ynet, 17 באוגוסט 2009
  12. ↑ רוני מלול, פרשת האם המרעיבה: איומים על חיי בכיר בהדסה, באתר nrg‏, 19 ביולי 2009
  13. ↑ רונן מדזיני, "הדסה" מכחישים: בנה של "האם המרעיבה" לא יועבר לתל-השומר, באתר ynet, 22 ביולי 2009
  14. ^ 14.0 14.1 מישאל לוי, ‏האם המרעיבה: "מכפישים את שמי", באתר כיכר השבת, 25 בנובמבר 2013
  15. ↑ הרב חיים יוסף נקש, עסקת הדמים: כולנו נשפטנו, כולנו מתעללים, באתר בחדרי חרדים, 13 במאי 2010
  16. ↑ יוסי כץ, משפחת 'המורעב' מבקשת: אל תדווחו יותר, באתר בחדרי חרדים, 2 באוגוסט 2009
  17. ↑ אברהם הלוי, ‏הפרקליטות התנהגה ברשעות עם האם, באתר כיכר השבת, 14 במאי 2010
  18. ↑ חיים לוינסון, דן אבן ויהונתן ליס, פרשת "האם המרעיבה" | למרות צו איסור הפרסום: החרדים יודעים איפה הילד, באתר הארץ, 27 ביולי 2009
  19. ↑ Rachel Shabi, Jerusalem court orders mother's release, The Guardian, ‏17 Jul 2009
  20. ↑ Rachel Shabi, Orthodox Jews take to streets in Jerusalem to save their simple life, The Guardian, ‏24 Jul 2009
  21. ↑ Anne Barker, Ultra-Orthodox Jews trash streets over starved toddler case, ABC News, ‏16 July 2009
  22. ↑ Mother accused of starving her child released by court, The Taipei Times, ‏July 19, 2009
  23. ↑ שמואל מיטלמן, אישום נגד "האם המרעיבה": סיכלה את הטיפול בילד, באתר nrg‏, 3 באוגוסט 2009

פרשת האם המרעיבה42163620

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=פרשת_האם_המרעיבה&oldid=3578169"