קהילת יהודי אתונה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קהילת יהודי אתונה
בגדים של יהודים יוונים, יוצאי ספרד, המאה ה-19, המוזיאון היהודי של יוון
בגדים של יהודים יוונים, יוצאי ספרד, המאה ה-19, המוזיאון היהודי של יוון
אוכלוסייה
3,500
שפות
יוונית
דת
יהדות

קהילת יהודי אתונה היא קהילה יהודית עתיקה באתונה, כיום בירת יוון. הקהילה בת כ-2300 שנה וראשיתה במאה החמישית לפני הספירה, לאחר חורבן בית ראשון. הקהילה היהודית ביוון היא הקהילה העתיקה ביותר באירופה.

כיום מונה הקהילה 3,500 יהודים. הרב גבריאל נגרין הוא הרב הראשי של יוון, המתגורר באתונה. הוא נבחר לתפקיד בשנת 2014 לאחר מות הרב הוותיק של אתונה, יעקב אראר.[1]

היסטוריה

העת העתיקה

לפי ההערכות היהודים הראשונים הגיעו לאתונה כבר בין המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס.[2][3][4] כנראה לאחר חורבן בית ראשון, בתקופת גלות בבל.[5] יוון לא הייתה מקום מועדף על ידי יהודים בתקופה זו בגלל אורח החיים הפגני.[6][4]

על פי ספר המקבים, שנכתב במאה ה-2 לפנה"ס, התקיימו קהילות יהודיות באזורים שונים ביוון, בהם אטיקה (ובמיוחד אתונה). עדות כתובה ראשונה להימצאות יהודים באתונה ניתן למצוא בכתבי ההיסטוריון סטראבון, אשר מציין את המצאות היהודים שם סמוך לשנת 85 לפני הספירה. אגריפס הראשון, באיגרתו לגאיוס קליגולה, מזכיר את אטיקה כאחד האזורים שבהם חיו יהודים.[3] במאה הראשונה לספירה, בספר מעשי השליחים, מאשר השליח פאולוס את שיהודים גרו בערים יווניות רבות.[7] פאולוס ביקר בבית כנסת באתונה ופגש שם לא רק יהודים אלא גם מספר גויים שכיבדו את הדת היהודית. מבנה עתיק באגורה של העיר, לא רחוק מהאקרופוליס נחשב כבית הכנסת העתיק.[3]

החל מהתקופה הביזנטית, נקראו היהודים תושבי יוון בשם רומניוטים. הם שילבו מסורות יווניות ויהודיות, דיברו ניב יווני ייחודי שנקרא יווניטיקה והתפללו ביוונית. מסורות אלו השתמרו בקרבם עד היום. סגנון הקריאה שלהם בתורה הושפע רבות מהמוזיקה ביזנטית.[7]

ימי הביניים

במהלך ימי הביניים, רוב היהודים חיו בצפון יוון, בעיקר בעיר סלוניקי. אתונה נכבשה על ידי השלטון העות`מאני בשנת 1456. מהמט השני נתן לתושבי העיר את הזכות למנוע מיהודים להתיישב בה. בה בעת אפשר ליהודי ספרד המגורשים ב-1492 למצוא ביוון מקלט.[3]

העת החדשה

בשנת 1705 דיווח נוסע צרפתי כי פגש באתונה כ-15–20 משפחות יהודיות.[3]

הקהילה היהודית של אתונה הייתה בין הקהילות שנחרבו במהלך מלחמת העצמאות היוונית (1821–1829).[3]

מהמאה ה-19, בתקופת שלטונו של אותון, מלך יוון והכרזת אתונה כבירת יוון העצמאית (1834) החלה לשגשג מחדש הקהילה היהודית באתונה. היהודי בוהור ישורון, שמשפחתו ממגורשי ספרד, היגר מסמירנה לאתונה ב-1863 ופתח את חנות העתיקות הראשונה באזור. שמו (Yussuroum) הפך לשם נרדף לחנויות ולשוקי עתיקות ביוון כולה.[8][3][9]בשנת 1878 מנתה הקהילה היהודית של אתונה 60 נפשות. נהירה של משפחות יהודיות אשכנזיות מארצות צפון אירופה העשירה את הקהילה, ביניהן הייתה גם משפחת רוטשילד. בשנת 1887 כבר מנתה הקהילה 250 נפשות. היהודים באתונה גרו בעיקר באזורים טיסיו ופטרלונה. שכונות אלו לא היו גטאות, אלא כללו גם בתים נוצריים רבים. רוב היהודים עסקו במסחר והחזיקו חנויות באזור מונסטיראקי. היהודים שחיו בעיר בתקופה הזו התפללו בבתי תפילה ארעיים לא רשמיים,[3] הידוע בהם היה בבית משפחת ישורון בצומת הרחובות ארמו וקאריסקאקי, בית תפילה נוסף היה ברחוב איביס.[10]

הקהילה היהודית באתונה הוכרה רשמית על ידי יוון בשנת 1889. ב-1904 החליטו יהודי יוון יוצאי יואנינה, ששמרו על המנהג הרומניוטי העתיק, להקים להם בית כנסת לפי מנהגם ובנו את בית הכנסת עץ חיים כדי לשרת את הקהילה.[3]

עם שיפור המצב הכלכלי לאחר מלחמות הבלקן (1912–1913), החלו להגיע לאתונה יהודים ספרדים מיוון (בעיקר מסלוניקי) ומאסיה הקטנה. ההגירה היהודית לאתונה גברה לאחר השריפה הגדולה בסלוניקי בשנת 1917, ורבים מהם התיישבו באתונה. הקהילה מנתה כשלושת אלפים נפש בשנות ה-30 של המאה ה-20 ובית הכנסת השני של העיר, בית הכנסת בית שלום, נבנה בשנת 1935.[3]

מלחמת העולם השנייה

ערך מורחב – שואת יהודי יוון

על פי סקר שנערך בנובמבר 1941, ביוון חיו באותה שנה 78,750 יהודים. רוב מוחלט, 55,000 חיו בסלוניקי. באתונה ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כ-3,000 נפשות.[3]

ב-27 באפריל 1941, עם כניסת הנאצים לאתונה, הם דרשו מבני בריתם האיטלקים את השליטה הבלעדית על ענייני היהודים. ב-1 בספטמבר 1941 מינו האיטלקים את הרב הראשי אליהו ברזילי לראש הקהילה, ונקטו צעדים מסוימים להגנה על היהודים הנרדפים. עם זאת, הלחץ מצד הנאצים גבר. השלטונות האיטלקיים הגבירו את מעורבותם, אך גם היוונים פעלו במקביל, ניתנו הוראות להנפיק תעודות זהות מזויפות ליהודים על ידי משטרת העיר והמשטרה הצבאית, בראשות מפקד המשטרה אנגלוס אוורט. גם הכנסייה האורתודוקסית נקטה עמדה פעילה בעד היהודים, בהובלת הארכיבישוף של אתונה ויוון כולה, דמסקינוס. המשטרה היוונית וארגוני המחתרת יחד עם הכנסייה האורתודוקסית היוונית שאפו לעזור ליהודים להימלט ולהסתתר. בזכותם, ובייחוד בזכות הארכיבישוף של אתונה, הצליחו יהודים לברוח ליעדים שונים באסיה הקטנה ולארץ ישראל.[7][3]

גבורתו של הרב הראשי אליהו ברזילי, בסיוע ראשי העיר והמשטרה – ביניהם מפקד המשטרה אנגלוס אוורט – הצליחה להציל רבים מיהודי העיר. אוורט הוכתר כחסיד אותו העולם על פועלו.

מחנה הריכוז חיידרי

ערך מורחב – חיידרי (מחנה ריכוז)

מחנה הריכוז חיידרי היה מחנה ריכוז גרמני אשר פעל ביוון בין ה-2 בספטמבר 1943 עד ה-20 בספטמבר 1944 ושכן בתוך בסיס צבאי שהוקם עוד בשנת 1936 בעיירה חיידרי הסמוכה לעיר אתונה.

ב-29 באוגוסט 1943 הגיע למחנה חיידרי משלוח ראשון של 600 אסירים ובכללם 243 קומוניסטים. הם הגיעו למחנה ב-2 בספטמבר והושמו במעצר בקסרקטינים השונים[11]. האיטלקים לא הכבידו את ידם על עצורי המחנה, אך ב-10 בספטמבר 1943 לאחר כניעת איטליה לבעלות הברית, השתלט הצבא הגרמני על המחנה.

המחנה הופעל על ידי האס אס ובתקופת פעילותו היו עצורים בו 23,000 בני אדם, חלקם יהודים וחלקם שבויי מלחמה וחברי המחתרת היוונית. כ-2,000 בני אדם נרצחו במחנה עצמו ועוד 21,000 גורשו למחנות ההשמדה אושוויץ וברגן-בלזן.

ביום שישי, 23 במרץ 1944. הגסטפו ערך מצור פתאומי על בית הכנסת של אתונה ועצר את כל הנוכחים (שהגיעו לרכוש מצות לפסח) – כ-350 איש, רובם גברים. באותו זמן פשטו משאיות גרמניות על בתי יהודים ואספו נשים וילדים, שהובלו גם הם לבית הכנסת. כ-800 איש רוכזו שם. מאוחר יותר הובלו במשאיות למחנה חיידרי, שם הוחזקו יחד עם יהודים נוספים שכבר נלכדו. במהלך שהותם שם סבלו מהכאות, השפלות והתעללויות.[3]

ביום ראשון, 2 באפריל 1944 הועברו האסירים היהודים, כולל נתינים זרים, לתחנת הרכבת רוּף. הם הועלו לרכבת שהורכבה מ-30 קרונות, שיצאה בשעה 13:00 לעבר פולין, תוך איסוף עצורים נוספים בתחנות בדרך. כשעברה הרכבת בתחנת סלוניקי, כבר כללה 5,200 אנשים בצפיפות איומה ב-84 קרונות. המסע המבעית נמשך עד שהגיעו לתחנת אושוויץ ב-10 באפריל, שם המתינו להם תאי גזים ומשרפות.[3]

בשנים 1943–1944, כ-62,000 יהודים יוונים גורשו לאושוויץ או לטרבלינקה. בסך הכול, כמעט 90% מיהודי יוון נספו בשואה – אחד האחוזים הגבוהים ביותר באירופה.[7]

עם תום מלחמת העולם השנייה

לאחר המלחמה חזרו כ-2,000 ניצולים מהמחנות, והצטרפו לכ-8,000 ששרדו במסתור כך שמספרם הכולל של הניצולים שחיו ביוון מייד לאחר המלחמה נאמד בכ-10,000 איש, רובם התרכזו באתונה, סלוניקי ולריסה. בשלב זה מנתה קהילת אתונה מספר גדול יותר של יהודים מאשר לפני המלחמה, כיוון שרבים מהניצולים מקהילות יהודיות אחרות שהושמדו ברחבי יוון עברו לאתונה כדי לחיות בה. בינואר 1945 נמנו באתונה 4,985 יהודים.[3] אתונה הפכה למרכז הקהילה היהודית ביוון לאחר המלחמה.[4] היהודים באתונה ניסו לבנות את חייהם מחדש, אך הדבר היה כמעט בלתי אפשרי: יוון עברה מלחמת אזרחים בשנים 1946–1949, והאנטישמיות המתמשכת וחוסר היציבות הכלכלית גרמו למחצית מהשאר לעזוב. רבים מהניצולים היגרו לארץ ישראל ומיעוט מהם לארצות הברית, קנדה ואוסטרליה.[7] עד שנות ה-50 בעקבות ההגירה, מנתה הקהילה כ-3,000 נפשות בלבד.[3]

בית הכנסת בית שלום באתונה

הקהילה כיום

כיום חיים באתונה כ-3,500 יהודים, במה שמהווה את הקהילה היהודית הגדולה ביותר ביוון. היהודים מקיימים חיי קהילה פעילים. באתונה פועלים שני בתי כנסת, בית ספר יסודי יהודי, מרכז קהילתי סמוך לאוניברסיטה, בית אבות יהודי בית עלמין יהודי בניקיה. כמו כן, באתונה שוכנים המטה של המועצה המרכזית של הקהילות היהודיות ביוון (KISE) והמוזיאון היהודי של יוון.[3] שני בתי הכנסת בעיר נמצאים באותו רחוב אחד מול השני, בית הכנסת בית שלום הפתוח כל השנה ובו מתקיימות התפילות ובית הכנסת עץ חיים המשמש לתפילות בחגים בלבד. הרב של שני בתי הכנסת הוא גבריאל נגרין.[12]

עד לאחרונה האנטישמיות באתונה באה לידי ביטוי בעיקר בוונדליזם (השחתת אתרים יהודיים) ולא בפגיעות פיזיות.[13] במהלך המשבר הכלכלי של יוון בשנים 2010–2020 הושחתו אתרים יהודיים ובתי כנסת רבים. עם זאת, ממשלת יוון נקטה קו תקיף נגד תנועות ימין קיצוני, עודדה הנצחת זיכרון השואה והחלה לשלב את נושא השואה בתוכנית הלימודים. יוון גם שומרת על יחסים קרובים עם ישראל.[7]

במהלך 2024 ו-2025, תוך כדי מלחמת חרבות ברזל, נרשמו מספר תקריות אנטישמיות, כולל תקיפות פיזיות, כלפי יהודים באתונה על יד מפגינים פרו-פלסטינים.[14][15][16][17]

פנים בית הכנסת "עץ החיים" באתונה

אתרים יהודים באתונה

  • המוזיאון היהודי של יוון - מוזיאון זה מוקדש לשימור והצגת ההיסטוריה והתרבות של יהודי יוון. התערוכות כוללות חפצים, מסמכים ותצלומים מתקופות שונות בהיסטוריה של יהודי יוון.
  • אנדרטה לזכר קורבנות השואה באתונה - אנדרטה זו הוקמה ונחנכה באפריל 2025 לזכרם של 60,000 יהודי יוון שנרצחו בשואה. האנדרטה כוללת פסל של חנוכייה, וכן כתובות ביוונית ובעברית.[18]
  • אנדרטת אתונה לשואה - מ-2010, הכוללת מבנה שיש בצורת מגן דוד
  • בית הקברות היהודי באתונה - בית הקברות היהודי העתיק ביותר באתונה, שראשיתו במאה ה-16.

בתי כנסת באתונה

רבני אתונה

שם תקופת חיים תקופת כהונה הערות
חיים קאשטיל 1886–1924 1913–1924
אליהו ברזילי 1891–1979[19] 1935–1962 ב-1941 מונה על ידי הגסטפו ל"נשיא הקהילה היהודית", ראש היודנראט באתונה
יעקב אראר 1938–2014[4] 1964–2011 ב-2011 עלה עם אשתו לישראל, נקבר בישראל[20][21][22]
גבריאל נגרין 1981–הווה 2014–הווה גם מוהל ושוחט[23][1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Greece’s Next Chief Rabbi Is Native Athenian Gabriel Negrin, 25, Tablet Magazine, ‏2014-04-24 (באנגלית)
  2. ↑ Jewish Life in Greece Before the Holocaust | Facing History & Ourselves, www.facinghistory.org, ‏2020-05-12 (באנגלית)
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 The Jews of Athens, ‏March 8, 2024
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 הרב של היוונים, באתר מסעות בנימין בארץ הקודש, ‏2013-12-09
  5. ↑ dev, THE JEWS OF ATHENS - Morashah, Morashá, ‏2004-06-01 (באנגלית)
  6. ^ 6.0 6.1 Beth Shalom – Synagogues360, synagogues-360.anumuseum.org.il
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 7.4 7.5 The Jews of Greece, My Jewish Learning (באנגלית אמריקאית)
  8. ↑ Yussuroum, a slang term that hides fragments of history | eKathimerini.com, www.ekathimerini.com, ‏2015-11-16 (ב־)
  9. ↑ Elisa Solomon, Jewish Community of Athens, through the story of the Yousouroum family – Jewishmuseum (באנגלית אמריקאית)
  10. ↑ Nikos Vatopoulos, A Flea Market With a Jewish Surname, Greece Is, ‏2015-11-09 (באנגלית אמריקאית)
  11. ↑ מחנה הריכוז חיידרי, "הקמת מחנה הריכוז", באתר הרשות המקומית חיידרי (ביוונית).
  12. ↑ Sherri Moshman Paganos, An Ancient Community Gets a Young Leader, Moment Magazine, ‏2016-05-13 (באנגלית אמריקאית)
  13. ↑ בחצי היום, "חלקים מהכנסייה ביוון אחראים לשיח האנטישמי", באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 בינואר 2019
  14. ↑ עמיחי שטיין, אנטישמיות ביוון: השלכת פצצות תבערה והצתות בבתי כנסת, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 4 ביולי 2024
  15. ↑ איתמר אייכנר, משרד החוץ הזהיר ישראלים: אל תגיעו לאזורים האלה ביוון, באתר ynet, 17 בנובמבר 2024
  16. ↑ אסף וקנין, ‏"אף ציוני לא בטוח כאן": מסעדה ישראלית באתונה הושחתה בידי רעולי פנים, באתר ‏מאקו‏‏, ‏13 ביולי 2025‏
  17. ↑ חנן גרינווד, ‏"שמעו שהוא מדבר בעברית": ישראלי הותקף ביוון על ידי עשרות בני אדם, באתר ישראל היום, 10 ביוני 2025
  18. ↑ Memorial for the Victims of the Holocaust in Athens | Jewish monuments in Athens, The Jewish Community of Athens, ‏May 5, 2025
  19. ↑ The Good Shepherds -Metropolitans and Chief Rabbis in the face of the Holocaust – Jewishmuseum (באנגלית אמריקאית)
  20. ↑ Rabbi Jacob Arar Archives, Howard Blas, ‏2024-02-17 (באנגלית אמריקאית)
  21. ↑ JTA, Athens chief rabbi for four decades dies, www.timesofisrael.com (באנגלית אמריקאית)
  22. ↑ The aliyah story of Leah Haziza: From Athens to Jerusalem | The Jerusalem Post, The Jerusalem Post | JPost.com, ‏2024-02-17 (באנגלית)
  23. ↑ Biography of Rabbi Gabriel M. I. Negrin, The Jewish Community of Athens
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

קהילת יהודי אתונה41642140Q113147368

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_אתונה&oldid=3438398"