קוסקוס דובי טלאוד

קוסקוס דובי טלאוד
מיון מדעי
תחום תפוצה

קוסקוס דובי טלאוד (שם מדעי: Ailurops melanotis), הוא מין כיסאי גדול ונדיר דמוי עצלן בסוג קוסקוס דובי שאנדמי למספר איים בצפון אינדונזיה. הוא תואר מדעית בשנת 1898 על ידי הזואולוג הבריטי אולדפילד תומאס, ובמשך שנים רבות נחשב לתת-מין של קוסקוס דובי סולאווסי. בחינה מחודשת של הדגימות במוזיאונים גילתה הבדלים רבים במראה החיצוני ובמורפולוגיה בינו לבין קרובו הגדול והוא קיבל מעמד של מין עצמאי. קוסקוס דובי טלאוד הוא אחד הכיסאים הנדירים והמאוימים בעולם, עם טווח תפוצה מצומצם במיוחד.

תיאור

קוסקוס טלאוד מזכיר בצבעי פרוותו ובמראהו הדובי את הקואלה או עצלן חום-גרון, והוא פחות מסיבי מקרובו הגדול. מבנה גופו כבד, מוצק וחסון, ראשו עגול ורחב וחרטומו קצר יחסית. אוזניו הזעירות כפופות ועגולות ועיניו הבינוניות צבועות באפרפר או בזית ממוקמות במרכז הפנים. האף העגול והקטום של הקוסקוס גדול במיוחד וסביבו זיפים קצרים. הלסתות עבות וחזקות עם חותכות וטוחנות גדולות. הזנב באורך בינוני, כאשר חציו הראשון מוקף פרווה וחציו השני קירח עם עור מחוספס. בדומה לקוסקוס סולאווסי, גם זנבו של קוסקוס טלאוד עבה, גמיש וחזק ומשמש אותו כרגל חמישית במהלך הטיפוס על העצים; בשל כך, ניתן לטעות בו מרחוק ולחשוב שמדובר במין קוף גדול. אורך ראשו וגופו של קוסקוס דובי טלאוד 45 סנטימטרים ואורך זנבו כ-33 סנטימטרים. משקלו אינו ידוע אך ככל הנראה מעל 6 קילוגרם.

הדגימה שעליה התבסס התיאור המדעי של המין. ניתן להבחין בדמיון הרב לעצלן.

הפרווה של קוסקוס טלאוד צפופה, רכה וצמרירית. צבעה הכללי בצד הגוף העליון נע בין אפור-כסוף לאפור-כהה או בהיר בחלק העליון, בעוד שבצד הגוף התחתון (הבטן, המפשעה והחזה) ובפנים הידיים והרגליים היא חיוורת בהרבה ונעה בין צהבהב לקרם שמנת או אפרפר חיוור. באזור הגב, הזרועות והכתפיים, הפרווה מתכהה בדרך כלל לאפור-פחם, אפור-כחלחל או אפילו שחור-פיח.

הראש בצבע אפרפר או אפור-כהה, כשהלחיים ולעיתים גם הפנים בצבע צהבהב-קרמי המנוגד לחלוטין לצבע השחור של האף והאוזניים. סביב העיניים טבעות קטנות חשופות בצבע בורדו, שמוקפות בתורן בטבעות אפורות גדולות, והשילוב שלהן מעניק לקוסקוס טלאוד צורת משקפיים. יש לעיתים נקודה זהובה בין הגבות ובבסיס האוזניים. חציו הפרוותי של הזנב מתחלק בין אפור-פיח בצידו העליון לצהוב בצידו התחתון; חציו הקירח לעומת זאת, בצבע שחור מבריק (בניגוד לצבע הכתמתם-ורדרד האופייני לרוב הקוסקוסים). כפות היד והרגל שחרחרות אף הן והטפרים בצבע שנהב עד שחור.

תפוצה

קוסקוס דובי טלאוד אנדמי לצפון אינדונזיה; המקום היחיד שבו המין חי באופן וודאי הוא האי סליבאבו בארכיפלג של איי טלאוד בין ים סולאווסי לים מולוקה. האיים המבודדים הללו נמצאים 210 קילומטרים צפונית לאי הלמהרה, 296 קילומטרים צפונית לאי סולאווסי ו-170 קילומטרים בלבד דרומית לאי מינדנאו בפיליפינים. בכך, קוסקוס זה מייצג את התפוצה הצפונית ביותר של הכיסאים בדרום-מזרח אסיה.

במשך זמן רב צצו דיווחים על כך שקוסקוס טלאוד מצוי גם בארכיפלג של איי סנג'יה (בין האי סולאווסי לאיי טלאוד) והערכה זאת התחזקה לאחר שנמצא פרט שבוי אחד באי המרכזי. ברם, במשך שנים רבות סקרים באיים לא מצאו שום עדויות לקיומו בטבע. מכיוון שקבוצת איי סנג'יה נפרדת מאיי טלאוד ושייכת מבחינה טקטונית לאי סולאווסי, הייתה סבירות גבוהה שהקוסקוסים שנמצאים באיים הללו שייכים בכלל למין קוסקוס דובי סולאווסי. ב-23 בנובמבר 2019, המין צולם לראשונה בטבע באי המרכזי בארכיפלג ותמונתו נחשפה יום לאחר מכן באתר inaturalist; בכך, סאגת קיומו על האיים הללו נפתרה.

בית הגידול של קוסקוס טלאוד נמצא ביער גשם טרופי ראשוני, ומכורח התפוצה המצומצת גם ביערות משניים הסמוכים למגורי אדם. למעשה, מתוך שטחו הכולל של האי טלאוד (89 קילומטרים רבועים) רק 14% ראויים למחיה עבור הקוסקוס. בית הגידול שוכן בגובה של 98–140 מטר מעל פני הים באי טלאוד, ואולי בטווח גבוה יותר על האי סנג'יה.

אקולוגיה

מאז גילויו של המין, לא נודעו שום פרטים לעולם המערבי על הביולוגיה ואורח החיים שלו בשל בידודם של האיים. המחקר הראשון אודותיו נערך בשנת 2016 על ידי קבוצת חוקרים אינדונזים באי סליבאבו במשך כשלושה חודשים (מאי-יולי), במהלכו הם הצליחו לדלות מעט פרטים על האקולוגיה של המין. קוסקוס טלאוד חי בדרך כלל בזוגות או בקבוצה משפחתית מצומצת (זכר, נקבה וגור), ולעיתים פעיל בגפו. הזכר נוטה להיות סוליטרי יותר מן הנקבה וממעט באינטראקציות חברתיות. הקוסקוס שוכן עצים מובהק, ויורד לאדמה לעיתים נדירות, אם בכלל. לרוב הוא נמצא על ענפים בגובה 12 מטר מקרקעית היער. לקוסקוס טלאוד אין אויבים טבעיים או מתחרים על מקורות מזון על אדמת האיים, להוציא את קוסקוס גמדי סולאווסי על איי סנג'יה.

במחקרים שנערכו על הסוג קוסקוס דובי, לא נקבע חד משמעית האם המינים שבו הם פעילי יום או לילה, שכן הם נצפו לסירוגין במשך כל שעות היממה. במחקר שנערך באי סליבאבו, עלה שקוסקוס טלאוד הוא פעיל דמדומים שתר אחר מזונו בעיקר בשעות הבוקר ואחר הצהריים ונח בשאר הזמן, אף על פי שהוא עשוי לנוע לעיתים קרובות גם לאורך בלילה או באמצע היום בדרכו לאזורי האכלה. שעות הפעילות עולות בקנה אחד עם העובדה שרפידית האור שאופיינית ליונקים ליליים אינה קיימת אצל הקוסקוס. לא פחות מ-78.19% מהיממה מנוצל על ידי הקוסקוס למנוחה, 14.98% לתנועה, 3.49% לאכילה, 3.06% לטיפוח וניקוי ו-0.28% בלבד לאינטראקציה חברתית. שעות הבוקר המוקדמות מנוצלות בעיקר לטיפוח, ושעות אחר הצהריים לאכילה ולאינטראציות. קוסקוסים מתבגרים מבלים זמן רב יותר בליקוט מזון מהבוגרים.

חוסר התפקוד יוצא הדופן של קוסקוס טלאוד במהלך היממה מושפע משני דברים: טמפרטורה ועיכול. הטמפרטורה הגבוהה באיים במהלך היום (32-21 מעלות חום) לצד אחוזי הלחות הגבוהים, גורמים לו לבלות את מרבית שעות היום בשינה במקלט מוצל, ובכך להימנע מתנועה מאומצת בחום או ויסות תרמי של הגוף שמובילים לבזבוז אנרגיה. כמו כן, קצב חילוף החומרים של הקוסקוס איטי ומצריך זמן עיכול ניכר. מסיבה זאת, שעות הלילה שמגיעות לאחר שיא האכילה בין הדמדומים, מנוצלות בעיקר לעיכול המזון; מעבר לכך, חוסר הפעילות שלו במשך הלילה מקטין גם את הוצאת האנרגיה ודרישות התזונה.

הקוסקוס נע באיטיות על חופת היער, כשהוא עושה שימוש רב בזנבו החזק כרגל חמישית. התנועה מהווה כאמור פחות מ-15% מסך הפעילות, ונעשית ברובה בתגובה למשתנים סביבתיים (רוחות חזקות, גשם או נוכחות בני אדם). כאשר הקוסקוס חש מאוים, הוא נע לתוך סבך ענפים ואז קופא על מקומו כשפרוותו מתמזגת עם הסביבה; בדרך כלל הקוסקוס מפיק גם ריח מושק חזק כאשר הוא נבהל. התנועה האיטית, כמו גם שיעורה הנמוך מסך הפעילות והתגובה הפסיבית של הקוסקוס לאיום חיצוני, מהווים גורמים חשובים נוספים בחיסכון באנרגיה.

קוסקוס טלאוד הוא יונק צמחוני באופן בלעדי, ובסביבות 90% מתזונתו מורכבת מעלים; הקוסקוס ניזון מ-22 מיני צמחים מתוך 73 מינים הקיימים על אדמת האי סליבאבו, כשחמשת המינים המועדפים עליו ביותר הם: קננגה ריחנית (Cananga odorata), קנריום אספריום (Canarium asperum), מרמיה פלטטה (Merremia peltata), אגליה סילבסטריס (Aglaia silvestris) ופלקיום אובווטום (Palaquium obovatum). התפלגות התזונה שלו היא בסדר הבא: עלים צעירים (57.48%), פטוטרות (17.60%), עלים בוגרים (15.33%), ניצנים (7.19%), פרחים (1.32%) ופירות בוסר (1.07%). הבחירה הסלקטיבית של קוסקוס טלאוד במיני צמחים מסוימים ובחלקים ספציפיים שלהם, נובעת מהעדפתו לפריטי מזון קלים לעיכול ועתירי אנרגיה. עלים צעירים למשל, בעלי תכולה גבוהה של מים וחומרים מזינים דוגמת חלבון גולמי וזרחן, ומאידך דלים בליגנין ורב-סוכרים. בשל קצב חילוף החומרים הנמוך, הקוסקוס מקצה זמן מועט ביותר לליקוט מזון, והשינה הממושכת במהלך היממה מפצה על כך בכך שהיא ממעטת כאמור את דרישות התזונה וממקסמת את החומרים המזינים ממזונו הצמחי על ידי השהייה ממושכת שלו במערכת העיכול.

הרבייה ומחזור החיים של המין טרם נחקרו והם דומים כנראה בפרטים מסוימים לקרובו הגדול מסולאווסי. הקוסקוסית ממליטה גור יחיד לאחר תקופת היריון קצרה, והוא מבלה בכיס שלה מספר חודשים.

מצב

קוסקוס דובי טלאוד מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), מכיוון שקיומו ידוע בוודאות רק מהאי סליבאבו שגודלו פחות מ-100 קילומטרים רבועים, יש פגיעה מתמשכת בהיקף ובאיכות בית גידולו, ומספר הקוסקוסים הבוגרים נתון בירידה בשל ציד אינטנסיבי. האוכלוסיות שלו שמוגבלות ליערות באיים קטנות ומפוצלות כתוצאה מכריתת עצים, התרחבות החקלאות והתיישבות אנושית.

קוסקוס טלאוד מוגן אומנם על פי החוק האינדונזי, אך האכיפה מועטה. הגברת האכיפה והעלאת המודעות למצבו של הקוסקוס בקרב האוכלוסייה המקומית הן פעולות חיונות להישרדותו של המין ונמצאות בעדיפות עליונה. נדרשים סקרים חדשים בכדי לאמת את נוכחותו ברחבי איי סנג'יה ולבדוק האם הוא עדיין קיים על האי סליבאבו. האיומים באיי סנג'יה דומים פחות או יותר לאיי טלאוד וחוקרי טבע הציעו להכריז על הרכס המרכזי בסנג'יה כאזור מוגן שישמש כמקום המפלט העיקרי של הקוסקוס בטבע.

אין מידע אודות גודל האוכלוסייה. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20, סקרים שנעשו באיי טלאוד ואיי סנג'יה לא הצליחו לאתר את המין אפילו פעם אחת בטבע. החיפוש היה אינטנסיבי יותר באיי סנג'יה (כ-120 יום), אך קצר יחסית באיי טלאוד. מחקר מעמיק בשנת 2016 על האי טלאוד, הצליח לתעד פרטים ספורים. באיי סנג'יה, מעבר לצילום בטבע בשנת 2019, אין כלל מידע אודות מצבו הנוכחי של הקוסקוס, אך ככל הנראה הוא טוב יותר מאשר באי טלאוד בשל היותו גדול יותר עם בית גידול מתאים. סביר להניח שגודל האוכלוסייה עומד על מאות פרטים בלבד.