קוסקוס נמרי שחור

קוסקוס נמרי שחור
מיון מדעי

קוסקוס נמרי שחור או קוסקוס שחור-נקודות (שם מדעי: Spilocuscus rufoniger), הוא כיסאי צבעוני ונדיר דמוי קוף גדול בסוג קוסקוס נמרי שאנדמי ליערות הטרופיים בצפון גינאה החדשה. הוא תואר מדעית בשנת 1937 על ידי חוקר הטבע רודולף צימרה (Rudolf Zimara) ונחשב בעבר כתת-מין של קוסקוס נמרי מצוי. משמעות שמו המדעי היא "קוסקוס כתמים אדום-שחור". מין זה פעיל בשעות הלילה, וחי ביערות גשם טרופיים. הוא מאוים על ידי ציד ואובדן בית גידול ונעלם מאזורים רבים בתפוצה שלו. הקוסקוס השחור הוא המין הגדול ביותר בסוגו, והשני בגודלו במשפחת הקוסקוסיים ובתת-סדרת דמויי-קוסקוס לאחר קוסקוס דובי סולאווסי.

תיאור

אנטומיה ותכונות פיזיות

קובץ:Spilocuscus rufoniger 2012 stamp of Indonesia.jpg

קוסקוס נמרי שחור על בול אינדונזי.

הקוסקוס השחור הוא המין הגדול והכבד בסוגו; אורך ראשו וגופו 58–70 סנטימטרים, אורך זנבו 45–65 סנטימטרים ומשקלו 6–7 קילוגרם. הנקבה גדולה מן הזכר. לקוסקוס השחור גוף גוצי, מקושת וחסון, ראש עגול, רחב וקצר ומצח תפוח שנובע מהעצמות הקדמיות הקמורות בגולגולתו. החוטם זרבובי ומחודד. העיניים גדולות וצהובות עם אישוני חתול אנכיים וטבעות עור מחורצות סביבן, והן מותאמות לראיית לילה. האוזניים קטנות ועגולות וכמעט בלתי נראות, הלוע גדול, והשיניים הטוחנות מסיביות ומשוננות מעט.

הזנב של הקוסקוס ארוך ושרירי, וקצהו החשוף משמש אותו כמשטח אחיזה וכרגל חמישית במהלך הטיפוס. תכונות אחרות המסייעות לו בטיפוס הן ההתפלגות של האצבעות בכפות לשני חלקים (מאפשר לו לאחוז בענף משני צדדיו), טפרים מעוקלים וחזקים וכריות הצמדה. בוהן הרגל גדולה במיוחד וחסרת טופר, והאצבעות השנייה והשלישית ברגל סינדקטיליות ובעלות טופרים זעירים המשמשים לסירוק הפרווה. לקוסקוסית כיס מפותח שנפתח כלפי קדימה בדומה לקנגורו ובו ארבע פטמות.

כסות

לקוסקוס השחור פרווה צבעונית, צפופה וצמרירית. היא מגוונת להפליא בצבעיה: פלג הגוף הקדמי, הכתפיים והכפות בצבע ערמוני או אדמדם כהה, פלג הגוף האחורי והירכיים בצבע שחור מבריק או פחם, בעוד שהעכוז והזרועות בצבע כתמתם או צהבהב בדרך כלל. הבטן, המפשעה, החזה והגרון בצבע קרם-שמנת או לבן בוהק. הזנב עשוי להיות כתמתם או לבנבן.

אף על פי שלשני הזוויגים התפלגות צבעים דומה (אדום בפלג הגוף הקדמי ושחור בפלג הגוף האחורי), ניתן להבדיל בקלות בין הזכר לנקבה: פרוות הזכר לבנה למעשה ומנומרת בחברבורות שחורות ואדומות גדולות, בעוד שפרוות הנקבה אחידה ומתאפיינת בכתם שחור גדול דמוי אוכף בפלג הגוף האחורי. אצל שני הזוויגים הראש בצבע ערמוני, אדום כהה או כתמתם, האוזניים בהירות והלחיים והסנטר בצבע לבן בוהק. הפנים, האצבעות וקצה הזנב עירומים משיער, וצבעם ורוד או כתמתם חיוור. הגורים חווים תהליך ארוך של התחלפות בגווני הפרווה עד לקבלת המראה האופייני לבוגרים.

תפוצה וביולוגיה

קובץ:Volcano Baru Forest.jpg

סביבת מחיה אופיינית לקוסקוס השחור.

הקוסקוס השחור אנדמי לצפון גינאה החדשה, בה הוא מצוי הן בצד הפפואני והן בצד האינדונזי; טווח התפוצה שלו משתרע מחצי האי הואון במזרח לאורך השפלות הפפואניות ורכס טוריצ'ילי דרך השפלות האינדונזיות והרי פוג'ה המבודדים, וכלה באוכלוסייה מרוחקת ברכס ארפק בחצי האי ווגלקופ במערב. למרות טווח התפוצה הרחב, הקוסקוס נפוץ בדלילות על פני שטח זה והופך לנדיר יותר ויותר עם הזמן כתוצאה מאיומים מעשי ידי אדם.

התפוצה הגאוגרפית של הקוסקוס נעצרת בשוליים הצפוניים של הקורדילרה הניו-גינאית שחוצה את האי ממזרח למערב. בית הגידול של הקוסקוס השחור מורכב בעיקר מיער גשם ממוזג וטרופי בשפלות או ברכסים הרריים עד רום 1,200 מטר מעל פני הים.

הקוסקוס השחור הוא יונק שוכן עצים מובהק, שמבלה את מרבית הזמן בחופה הגבוהה או הבינונית של היער ויורד לאדמה לפרקים קצרים. הקוסקוס פעיל בשעות הלילה, ואת שעות היום הוא מבלה במנוחה בהתכרבלות על ענף גבוה. הוא נע באיטיות על הענפים, ומשתמש בזנבו כרגל חמישית. בדומה לקוסקוסים רבים, גם הקוסקוס השחור הוא יונק סוליטרי שחי רוב הזמן בגפו; האינטראקציות והמפגשים בין הקוסקוסים מלווים לרוב בגילויי תוקפנות זה כלפי זה. לא ידוע על טורפים טבעיים של הקוסקוס בגינאה החדשה.

התזונה של הקוסקוס השחור מורכבת מפירות ועלים, בלוטים גדולים של מיני אלון הליתוקרפוס (Lithocarpus), וכנראה גם חסרי חוליות.

המידע אודות הרבייה של הקוסקוס השחור מועט. החיזור מתרחש על העצים, ולאחר תקופת היריון קצרה הקוסקוסית ממליטה גור יחיד שמבלה בכיס מספר חודשים ולאחר מכן רוכב על גבה עד לגמילה. תוחלת החיים אינה ידועה.

מצב

הקוסקוס השחור מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור סכנת הכחדה חמורה (CR), בשל הערכה שהוא חווה ירידה ממושכת במספרים שצפויה להגיע לכדי 80% מגודל האוכלוסייה עד אמצע העשור השלישי של המאה ה-21. הסכנה חמורה במיוחד עבור אוכלוסיות מבודדות כמו בחצי האי הואון ובחצי האי ווגלקופ.

האיום העיקרי על הקוסקוס השחור הוא ציד לבשרו ופרוותו הנאה שבה נעשה שימוש בטקסים שבטיים (גלימות וכובעים מסורתיים), וכן בירוא יערות למטרת חקלאות, תעשיית העץ או עבור מטעים להפקת שמן דקלים לצד גידול באוכלוסייה האנושית באי. הקוסקוס אינו מסתגל לחיים באזור עם הפרעה אנושית גבוהה, בניגוד למינים רבים בסוג שמסוגלים להתקיים ביערות משניים. הנהירה הגוברת של תושבים אינדונזים לפפואה המערבית בעידוד השלטונות האינדונזים (עקב הנטייה לבדלנות בקרב הפפואנים המקומיים), גורמת לצמצום בית הגידול המתאים בחלק זה של האי.

הקוסקוס השחור מצוי במספר אזורים מוגנים באינדונזיה, ובאזור השימור YUE בחצי האי הואון בפפואה. ארגון השימור IUCN ממליץ להגן על אזורים בהם יש אוכלוסיות משמעותיות של המין. נדרשים פעולות להעלאת המודעות למצבו של הקוסקוס בקרב הילידים המקומיים, וכן יש צורך במחקרים נוספים אודות התפוצה, האקולוגיה והאיומים על מנת להכין תוכניות שימור מתאימות.