פוסום זנב-מברשת מצוי
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת בשלב מתקדם, שגיאות כתיב רבות.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת בשלב מתקדם, שגיאות כתיב רבות. |
 פוסום זנב-מברשת מצוי
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| משפחה: | קוסקוסיים |
| סוג: | פוסום זנב-מברשת |
| מין: | פוסום זנב-מברשת מצוי |
| שם מדעי | |
 Trichosurus Vulpecula
| |
| תחום תפוצה | |
| |
פוסום זנב-מברשת מצוי (שם מדעי: Trichosurus Vulpecula), מין של חית כיס ממשפחת הקוסקוסיים.
תיאור המין
לפוסום גודל כשל חתול (במשקל של כ-2-4 ק"ג) ולו זנב סבוך, ציפורניים חזקות עם אף מחודד עיניים חומות ואוזניים בולטות וחלקות מבפנים. אזור מחייתו באזורים חקלאיים, בעיירות חוף, ביערות טבעיים ומלאכותיים, בשיחים ובאזורים עירוניים.
אסטרטגיה של פלישה
הפוסום היה בין החיות הראשונות שהובאו ופלשו אל ניו זילנד על ידי מתיישבים מאירופה. הוא הובא לראשונה מאוסטרליה ב-1837 על מנת להקים תעשיית פרווה[1]. עד 1922 שלושים ושש קבוצות של פוסומים יובאו בעיקר מטסמניה, שם הפוסומים היו גדולים יותר ולרובם הייתה פרווה שחורה, שהייתה עדיפה על סוחרי הפרווה. הפוסומים וצאצאיהם שוחררו ביותר מ-450 מקומות ברחבי ניו זילנד עד 1930.
בזמנו, תפוצתם של הפוסומים נחשבה למועילה, אך לאחר שנת 1900 היו מספר דיווחים על נזקים שנגרמו ליבול לפרדסים וליערות.
נזקים אלו גרמו לממשלה לחקור את הנושא על ידי שני בוטניים מובילים- פרופ' HB Kirk וד"ר L Cockayane. שניהם קבעו שהנזק שנגרם ליערות בניו זילנד זניח. בכל אופן בין השנים 1921 עד 1947 הממשלה ניסתה לעצור התפשטות נוספת של פוסומים.
שחרור פוסומים נאסר על ידי משרד הפנים וצייד ומכירת עורות הוסדרו ברגולציות מקומיות. למעשה חקיקה זו גרמה רק לתוצאה הפוכה והביאה להתפשטות לא חוקית וחסרת מעצורים של הפוסום במדינה.
במהלך שנת 1940 עלה מספר המקרים של נזק ביערות ניו זילנד שנגרם על ידי הפוסום. ב-1947 סולקה כל הגבלה על צייד הפוסום והוגדלו הקנסות על שחרור לא חוקי של הפוסום. הצורך לפעולה נגד הפוסום ברמה הלאומית עלה וחדר למודעות המדינה והתושבים. ב-1951 הוצאו כבר פרסים של כ-6 דולר עבור פוסום ובמהלך 11 השנים לאחר מכן שולמו יותר מ 8 מיליון פרסים, אך ללא הועיל. בסוף שנות ה-40 הראה הסקר הראשון אודות תפוצתו של הפוסום בניו זילנד שהוא נפוץ כבר במחצית שטחי ניו זילנד. בין 1961-1963 הפוסום התפשט ל-84% משטחי המדינה.
מספר הפוסומים בניו זילנד הסתכם ב-70 מיליון, בערך כמו מספר הכבשים. בגלל העדר טורף טבעי בניו זילנד והתאמתם למגוון תנאי האקלים השוררים במדינה, לא היה דילול טבעי של הפוסומים. הפוסומים התפשטו לכל הסוגים של היערות המקומיים והאקזוטיים, חוות, מדשאות ואזורי תבואה באזורים מסביב לערים ולכפרים.
השפעתם על המגוון הביולוגי המקומי
היום המין נחשב לחיה המזיקה העיקרית למגוון הביולוגי בניו זילנד[2]. הנזקים כוללים:
- הדבקת בקר וחזירים בשחפת.
- נזק לתבואה ולשדות מרעה ולפרדסים.
- פגיעה בעצים עיקריים לכלכלה: עצי צפצפה וערבה.
- קטילת עצים צעירים ופגיעה בגדילתם של עצים מבוגרים יותר על ידי שבירת הענפים הגבוהים וקילוף העץ ביערות אקזוטיים.
- באזורים שמורים, פוסומים גרמו לנזק חמור על ידי שינוי בית הגידול של חיות מקומיות חשובות.
- טריפת מיני חרקים ועופות מקומיים, עד לסכנת הכחדה.
פוסומים אוכלים בערך 210,000 טונות של צמחייה ליום, (300 גרם לפוסום * 70 מיליון פוסומים). פוסומים גורמים לכל היערות להתייבש בתקופה קצרה. התייבשות יערות שויכה להתפשטות הפוסומים. פוסומים מסירים באופן סלקטיבי חלק מהצמחייה במהלך כמה עשורים. התוצאה היא יערות שחלקם הרוסים וחלקם לא.
הפוסומים אוכלים ביצים של מיני יונים ובעיקר של דבלולנים. פוסומים נצפו במצלמת לילה מאיימים על יונים ואוכלים את הביצים שלהם.
שליטה ביולוגית על מספר הפוסומים
ניסיונות להקטין את מספרם של הפוסומים על ידי שימוש במלכודות וברעל היו בעלי השפעה קצרת טווח בלבד והרעלים שבהם השתמשו הזיקו בעצמם לסביבה. סיבות לשליטה ביולוגית:
- פוסומים נושאים את נגיף השחפת ומדביקים בקר וצבאים.
- רמות גבוהות של שחפת בבעלי חיים מאיימות על הסחר העולמי של ניו זילנד.
- דרוש פתרון ארוך טווח על מנת להתמודד עם השפעת הפוסום על צמחייה מקומית
שליטה ביולוגית בפוסומים עשויה להתאפשר בעתיד על ידי שימוש בחיסונים המבוססים על חלבון המצוי במעטפת העוטה את ביצית הפוסום המופרית. שימוש בחיסון זה גורם למערכת החיסונית של רחם הפוסום לתקוף את מעטפת הביצית, החיונית להשרשה תקינה של הביצית והתפתחותה לכדי בלסטוציסט.[3] בדרך זו התרבות הפוסום תקטן באופן משמעותי. חיסוני השליטה הביולוגית המבוססים על חלבון המעטפת יוכנסו לפיתיונות אשר הפוסומים יאכלו בתחנות האכלה. הפיתוחים הנוכחיים של חיסונים להפחתת ההתרבות הם בעלי שיעור הצלחה של 60% וישנו עדיין פיתוח ומחקר רב שצריך להיעשות.[דרוש מקור] בנוסף עדיין בוחנים איך להפיץ את החיסונים לפוסומים.
שימוש מבוקר ברעלים כגון סודיום פלורואצטט, המשבשים את תהליך הנשימה התאית על ידי פגיעה במעגל החומצה הציטרית, הוכח כאמצעי יעיל לצמצום אוכלוסיית הפוסומים.[4] מעריכים כי במינון מתאים, הנזק הסביבתי שגורם הרעל לחיות אחרות מלבד פוסומים קטן יותר מהנזק הסביבתי שגורמים הפוסומים אותם הוא קוטל.[5][6][7] הבשלת אמצעים לשליטה ביולוגית באוכלוסיית הפוסומים, למשל על ידי חיסונים לבקרת ילודה, עשויים לאפשר צמצום בשימוש ברעל.
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ Predicting summer site occupancy for an invasive species, the common brushtail possum (Trichosurus vulpecula), in an urban environment., The National Center for Biotechnology Information
- ^ FAUNA of AUSTRALIA, המשרד לאנרגיה וסביבה, אוסטרליה
- ^ Novel immunocontraceptive targets in mammals: uterine secretions and the conceptus; a marsupial approach
- ^ http://www.ermanz.govt.nz/news-events/1080/Decision%20_2007.08.10_%20FINAL.pdf
- ^ Protecting our native forests | Forest and Bird
- ^ http://www.doc.govt.nz/upload/documents/conservation/threats-and-impacts/animal-pests/use-of-1080-04.pdf
- ^ 2. The reassessment process: The use of 1080 for pest control
_-_29363699442.jpg)
.jpg)
