דאון צהוב-בטן
 דאון צהוב-בטן
| |
|---|---|
דאון צהוב-בטן
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | קנגוראים |
| תת־סדרה: | דמויי-קוסקוס |
| משפחה: | כיסנאיים |
| סוג: | כיסן דואה |
| מין: | דאון צהוב-בטן |
| שם מדעי | |
 Petaurus australis
| |
| תחום תפוצה | |
| |
דאון צהוב-בטן או כיסאני דואה ענק[1] (שם מדעי: Petaurus australis; קרוי גם דאון רך) הוא מין של כיסאי מעופף דמוי ארנבון בסוג דאון שאנדמי למזרח יבשת אוסטרליה. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1791 על ידי הזואולוג האנגלי ג'ורג' שו (אנ'), והוא המין הגדול בסוגו.
הדאון צהוב-הבטן פעיל בשעות הלילה, וניזון בעיקר משרף של עצי האקליפטוס. הוא חי בקבוצות קטנות ומבלה את שעות היום בשינה בחללים בעצים. הדאון צהוב-הבטן מאוים על ידי כריתת אקליפטוסים בוגרים לתעשיית העץ או לחקלאות שמובילה לצמצום הטווח ולפיצול האוכלוסייה.
הדאון צהוב-הבטן מחולק לשני תת-מינים:
- P. a. australis - הנפוץ מבין השניים. מצוי בקו החוף המזרחי והדרום-מזרחי של היבשת.
- P. a. reginae - הנדיר והמאוים מבין השניים. מצוי ברצועה צרה באזור הטרופי בצפון-מזרח היבשת. קטן ובהיר יותר.
אנטומיה ומראה
מאפיינים פיזיים
הדאון צהוב-הבטן הוא המין הגדול בסוגו והכיסאי המעופף השני בגודלו לאחר הדאון הענק. גודלו וצורתו החיצונית כשל ארנבון והוא דומה במידה מסוימת לקרוביו הרחוקים - הדאון הענק והפוסום האוסטרלי שמשתייכים למשפחות אחרות בתת-סדרת הפוסומים.
מבנה גופו של הדאון צהוב-הבטן ארוך, גוצי וגמיש, צווארו קצר ועבה וראשו עגלגל ונפוח. החרטום קצר במיוחד, האף גדול ועגול וסביבו זיפים קצרים. האוזניים של הדאון גדולות בצורה יוצאת דופן, הן רחבות, מחודדות וקירחות למחצה, ומזכירות את אוזני העטלף. לדאון יש כריות גדולות בכפות, ואצבעות ארוכות שמתאפיינות בטפרים גדולים, מעוקלים וחזקים; שתי התכונות הללו הופכות אותו לטפסן מצוין.
בין כפות הידיים לקרסוליים, יש לדאון קפלי עור עבים וגמישים שמאפשרים לו לדאות למרחקים ניכרים; קרומי הדאייה הללו מקופלים בזמן הטיפוס, וכאשר הדאון מזנק מן העץ הם נפתחים באמצעות תנועות הידיים והרגליים בצורת מצנח מרובע. הזנב גלילי, עבה וארוך במיוחד, והוא משמש את הדאון ללפיתת ענפים ולהיגוי אחורי במהלך הדאייה.
אורך ראשו וגופו של הדאון צהוב-הבטן: 30-27 סנטימטרים אורך זנבו: 50-42 סנטימטרים ומשקלו קצת יותר מחצי קילוגרם (750-400 גרם). הזכרים גדולים וכבדים מן הנקבות. לדאונית יש כיס מפותח, והוא מחולק בתוכו לשני חלקים נפרדים באמצעות מחיצת עור.
כסות
הפרווה של הדאון צהוב-הבטן עבה ושעירה עם מרקם משי צפוף ורך. צבעה הכללי נע בין חום-אפרפר לברונזה, אוכרה או קפה והגוונים שלה משתנים מפרט לפרט. הגב, המותניים, הזרועות והרגליים כהים במיוחד, וצבעם נע בין חום-פיח לחום-אגוז או שחור-שוקולד. הכתף והעורף זהובים או שחרחרים. הירכיים אפרפרות עם רצועה אלכסונית כהה, וכפות היד והרגל שחורות בצד העליון וורודות בצד התחתון.
צידו התחתון של הדאון (הבטן, המפשעה וההחזה) בצבע צהבהב-קרמי, וניל או כתום אפרסק שהעניק למין את שמו, ויש לו גם סינר צהבהב בולט סביב הצוואר שמגיע עד לאוזניים. הניגודיות בין הצבע הכהה של המותניים לצבע הבהיר של הגחון באה לידי ביטוי בעיקר בקרומי הדאיה: צידם העליון שחרחר וצידם התחתון שנהב או צהבהב. ראשו של הדאון בצבע חום כהה או שחרחר בדרך כלל, והפנים עשויות להיות זהובות במקצת. סביב העיניים יש טבעות לבנות דהויות, השפתיים לבנות והאף בולט בצבעו הוורוד-אדמוני. האוזניים בצבע אפרפר בצידן החיצוני ובורדו בצידן הפנימי. זנבו של הדאון בצבע קפה, אוכרה או זהוב, והוא מתכהה בהדרגה לחום-פיח או שחור עד שהופך לכהה לחלוטין בקצהו.
תפוצה
הדאון צהוב-הבטן אנדמי לאוסטרליה. טווח התפוצה שלו משתרע לאורך קו החוף המזרחי של היבשת: מצפון קווינסלנד דרך ניו סאות' ויילס, טריטוריית הבירה האוסטרלית וויקטוריה וכלה בקצה הדרום-מזרחי של אוסטרליה הדרומית. התפוצה הגאוגרפית משתרעת לאורך הרי החיץ הגדול אך אינה רציפה, וצפיפות האוכלוסייה נמוכה בדרך כלל.
בית הגידול של הדאון צהוב-הבטן מורכב מחורש ים-תיכוני, יערות סובטרופיים, יערות לחים ויערות סקלרופילים יבשים הנשלטים על ידי מינים מגוונים של אקליפטוס (במיוחד אקליפטוס אדום המשמש למזון ואקליפטוס הורד המשמש למחסה); תת-המין הטרופי מוגבל לרצועה צרה בפארקים הטרופיים הגשומים בחצי האי כף יורק, ומצוי באקוטון שבין יער גשם ליער יבש. הדאון מגלה העדפה ליער פתוח עם עצים בוגרים, וגיוון של מיני האקליפטוס ביער מוביל לצפיפות דאונים גבוהה מן הרגיל עקב האספקה הרציפה של מזון לאורך השנה. מין זה מאכלס הן שפלות נמוכות וחופים והן רכסים הרריים עד רום 1,400 מטר מעל פני הים.
אקולוגיה
התנהגות ופעילות
הדאון צהוב-הבטן הוא יונק פעיל לילה; את שעות היום הוא מבלה בשינה בקן מרופד בעלים בתוך עץ חלול, ויוצא לתור אחר מזון לקראת השקיעה. הדאון חי בקבוצה משפחתית שכוללת 4–6 פרטים ומורכבת מזכר, נקבה אחת או שתיים וצאצאיהן. הקבוצה לנה בדרך כלל במשותף בתוך הקן, אך שיחור המזון עשוי להיות בנפרד. כל קבוצת דאונים מחזיקה טריטוריה שגודלה 30–53 דונם, והם מפגינים תוקפנות רבה כלפי פולשים מאותו המין, במיוחד בקרבת העצים המשמשים את הקבוצה למזון. לזכרים יש בלוטות ריח במצח ובחזה שאותם הם משפשפים על ענפים או על דאונים אחרים בקבוצה. הטריטוריה חופפת לעיתים קרובות בשוליים לטריטוריות אחרות, מה שמוביל להתנגשויות אלימות בין הדאונים. הקרבות עלולים להיות קטלניים, ולהסתיים בפציעות קשות ואף במוות.
הדאון צהוב-הבטן ידוע כאחד הפוסומים הקולניים ביותר; הרפרטואר שלו מכיל כ-17 קולות שונים, ביניהם צווחות רמות, גרגורים, קליקים, נשיפות, ציוצים, גניחות, נהמות ופעיות, והם משמשים אותו לתקשורת בתוך הקבוצה ולהודיע על נוכחותו לקבוצות אחרות עד למרחק של 500 מטר. פעמים רבות, הוא משמיע במהלך הדאייה קול רועש במיוחד וייחודי. הקולניות של מין זה עומדת בניגוד מובהק לדאון הענק ששקט וביישני. תודות לטפריו המעוקלים ולרפידות בכפות, הדאון צהוב-הבטן הוא טפסן מעולה. קרומי הדאיה הגדולים שלו, מאפשרים לו לדאות למרחק יוצא דופן של 100–150 מטר בין עץ לעץ, אם כי דאיה למרחק 40–60 מטר תדירה יותר. הדאון מתמרן באוויר באמצעות תנועות עם הידיים והזנב, ומסוגל לבצע תוך כדי דאיה סיבוב של 180 מעלות.
תזונה
הדאון צהוב-הבטן מוגדר כיונק אוכל-כל; בפועל, המזון המועדף עליו הוא מוהל של מיני הדסיים דוגמת האקליפטוס, הקרומביה, האנגופורה והלופוסטימון שמהווים באזורים מסוימים כ-80% מהתזונה הכוללת. הדאון משיג את המוהל מהעצים הללו על ידי יצירת חתך V בקליפת הגזע עם שיניו שדרכו הוא מוצץ את המוהל. למרות ההעדפה הברורה למוהל, כל קבוצת דאונים מחזיקה בממוצע רק 2 עצים פעילים שבהם יש זרימה מוגברת של מוהל ומהווים פחות מ-1% מהעצים הזמינים בטריטוריה. עצים כאלו נמצאים בשימוש למשך מספר עונות ומזוהים בנקל באמצעות צלקות מרובות לאורך הגזע והענפים העליונים. טל דבש, שרף, צוף ואבקנים של בנקסיה הם פריטי המזון השניים בחשיבותם לאחר השרף, בעוד שעלים וחרקים (בעיקר צרצריים וציקדות) נצרכים בתדירות נמוכה יותר .
רבייה ומחזור חיים
בדרום היבשת, הדאון צהוב-הבטן מתרבה בעיקר באביב (אוגוסט עד דצמבר) ובצפון לאורך כל השנה. ההיריון נמשך כחודש ימים, לאחריהם הדאונית ממליטה צאצא אחד עד שניים שמבלים בתוך הכיס שלה כשלושה חודשים. הכיס מחולק לשניים באמצעות מחיצת עור, ובכל חלק יש פטמה אחת. בגיל 100 יום, הדאונית מעבירה את הצאצאים לקן בחלל העץ, שבו הם נמצאים למשך 2–3 חודשים נוספים ולאחר מכן נגמלים. בתקופה שבה הצאצאים שוהים בקן, הם לנים בתוכו יחד עם אימם ואביהם, ושני בני הזוג משתתפים בגידולם. הדאונים הופכים לעצמאיים בגיל 18 חודשים, ומגיעים לבגרות בגיל שנתיים.
תוחלת החיים של הדאון צהוב-הבטן: בסביבות 6 שנים בטבע ועד 10 שנים בשבי.
מצב שימור
הדאון צהוב-הבטן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור קרוב לסיכון (NT) החל משנת 2016, כיוון שפעולות הניטור השוטפות מראות על ירידה בגודל האוכלוסייה ובשטח התפוסה בשיעור של 30%, כתוצאה מפיצול וירידה באיכות בית הגידול הנגרמים על ידי כריתת יערות ומשטרי אש לא הולמים.
האיום העיקרי על הדאון צהוב-הבטן נשקף מצד מחסור בעצי אקליפטוס בוגרים שמקשה עליו למצוא מזון וחללים ראויים למחסה; נמצא, שכריתה או שריפה של אקליפטוסים בוגרים ביערות פתוחים מובילה מיידית לירידה בצפיפות הדאונים באזור. בנוסף, צמצום האקליפטוסים הבוגרים מוביל ליצירת אוכלוסיות מבודדות ופגיעות המופרדות אחת מהשנייה על ידי שטחי חקלאות ובתי גידול באיכות ירודה.
תת-המין הטרופי מאוים גם מצד ההתרחבות של יערות הגשם על חשבון יערות האקליפטוס הלחים בעקבות ירידה בעוצמת השריפות בשוליים המערביים של יערות הגשם; הירידה קשורה ככל הנראה לשריפות מבוקרות של צמחייה טבעית על ידי בעלי חוות בקר.
הדאון צהוב-הבטן מצוי במספר רב של אזורים מוגנים. פעולות השימור המומלצות הם פיקוח הדוק על כריתת עצים ובקרת שריפות כדי לשמור על אזורים גדולים של יער שלם ורציף עם אקליפטוסים בוגרים ומגוונים הנדרשים עבור הדאון. אומדן האוכלוסייה העולמי של הדאון צהוב-הבטן הוא 500,000-50,000 פרטים, מתוכם 6,000 פרטים של תת-המין הטרופי.
לקריאה נוספת
- Goldingay, Ross L. "The foraging behaviour of a nectar feeding marsupial, Petaurus australis." Oecologia 85.2 (1990): 191-199.
- Goldingay, Ross, and Hugh Possingham. "Area requirements for viable populations of the Australian gliding marsupial Petaurus australis." Biological Conservation 73.2 (1995): 161-167.
- Goldingay, R. L., and R. P. Kavanagh. "Home-range estimates and habitat of the yellow-bellied glider (Petaurus australis) at Waratah Creek, New South Wales." Wildlife Research 20.3 (1993): 387-403.
- Craig, S. A. "Social organization, reproduction and feeding behaviour of a population of yellow-bellied gliders, Petaurus australis (Marsupialia: Petauridae)." Wildlife Research 12.1 (1985): 1-18.
קישורים חיצוניים
תמונות של דאון צהוב-בטן בפליקר- תמונות ומידע על דאון צהוב-בטן
- מידע כללי על דאון צהוב-בטן
- מחקר אודות התזונה של הדאון צהוב-הבטן
- דאון צהוב-בטן, באתר ITIS (באנגלית)
- דאון צהוב-בטן, באתר NCBI (באנגלית)
- דאון צהוב-בטן, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- דאון צהוב-בטן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דאון צהוב-בטן, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אנציקלופדיית חיות הבר אוסטרליה כרך א עמוד 74 עורך מדעי מנחם דור
_-_29363699442.jpg)
.jpg)
