פוסום זנב-מברשת קצר-אוזן

פוסום זנב-מברשת קצר-אוזן
	פוסום זנב-מברשת קצר-אוזן
מיון מדעי

פוסום זנב-מברשת קצר-אוזן (שם מדעי: Trichosurus caninus; קרוי גם פוסום זנב-מברשת כלבי או בובוק צפוני) הוא מין פוסום גדול בסוג פוסום זנב-מברשת שאנדמי למזרח יבשת אוסטרליה ותואר מדעית בשנת 1836 על ידי הזואולוג הבריטי ויליאם אוגילבי (William Ogilby). בשנת 2002, פוצל ממנו המין פוסום זנב-מברשת הררי.

תיאור

פוסום קצר-אוזן יושב על הצטלבות ענפים.

הפוסום קצר-האוזן מתאפיין בגוף מוצק וכבד, וראש חרוטי דמוי כלב. זנבו הארוך בעל מברשת שיער עבה, אך צידו התחתון וקצהו חשופים. מלבד קצה הזנב החשוף, הוא נבדל מקרובו הפוסום ההררי בכך שאוזניו העגלגלות קצרות יותר, כפות רגליו האחוריות קטנות וזנבו ארוך יחסית. אצבעותיו של הפוסום ארוכות וקירחות עם סוליות הדבקה וטפרי חתול חזקים המאפשרים לו לטפס על עצים.

אורך ראשו וגופו של הפוסום קצר-האוזן: 55-40 סנטימטרים, אורך זנבו: 42-34 סנטימטרים ומשקלו 4.5-2.5 קילוגרם. אין הבדלים משמעותיים בין הזכר לנקבה בגודל ובמשקל. למין זה יש אמנם מספר בלוטות ריח באזור הסנטר והחזה, אך בניגוד לקרובו המצוי ההפרשות שלהן אינן מכתימות את פרוותו. לפוסומית כיס מפותח שנפתח קדימה.

לפוסום קצר-האוזן פרווה קצרה, גסה ועבה. צבעה הכללי נע בין חום-אפרפר לגווני אפור (בהיר, כסוף, כהה, פיח ושחרחר), כשהגב והכפות נוטים להיות כהים במיוחד; הבטן, המפשעה, החזה והגרון בצבע לבן בוהק עד צהבהב קרמי. הראש בצבע אפרפר עד שחרחר, והסנטר ותחתית הלחיים לבנים או צהבהבים. על האוזניים כתמים כהים ובהירים, ולעיתים יש פס שחרחר על המצח. הזנב בצבע שחור פחם וצידו התחתון אפרפר או ורדרד.

בניגוד לפוסום ההררי, אצל אוכלוסיית הפוסום קצר-האוזן נפוצה מאוד וריאציה כהה של שחור-כחלחל או שחור מבריק בכל הגוף (כולל הצד התחתון), להוציא מספר חלקי גוף קירחים וורודים כמו פנים האוזניים, האצבעות והאף.

תפוצה

הפוסום הקצר-אוזן אנדמי לאוסטרליה. טווח התפוצה שלו משתרע לאורך קו החוף המזרחי של היבשת, מאזור העיר גלדסטון בדרום-מזרח קווינסלנד דרך בריזביין וגולד קוסט וכלה באזור העיר ניוקאסל בצפון-מזרח ניו סאות' ויילס הנמצאת 162 קילומטרים צפונית לסידני; בנקודה זו, הפוסום קצר-האוזן מוחלף על ידי קרובו הפוסום ההררי שתפוצתו יורדת דרומה עד לוויקטוריה. מלבד קו החוף המזרחי, הפוסום קצר-האוזן מצוי גם על האי פרייזר. התפוצה הגאוגרפית היא לאורך החלק המרכזי של הרי החיץ הגדול.

למרות העדפת הפוסום ליערות ירוקי-עד לחים, הוא מפגין הסתגלות משמעותית לתנאים הקיימים ומאכלס מגוון סוגי יערות (פתוחים, סקלרופילים, סובטרופים, יבשים, ועוד). הפוסום מצוי הן בשפלות והן במדרונות הרריים ברום 1,600 מטר מעל פני הים.

אקולוגיה

פוסום קצר-אוזן בפארק הלאומי למינגטון.

נקבה וגור של פוסום קצר-אוזן עם פרווה שחורה.

הפוסום קצר-האוזן הוא יונק סוליטרי שחי בגפו בדרך כלל. לכל פוסום שטח מחיה קבוע שגודלו נע בין 5 ל-7 דונם, אך באזור עם צפיפות גבוהה עשויה להיות חפיפה ניכרת אפילו עם פוסומים מאותו הזוויג. הפוסום מתקשר עם בני מינו באמצעות קולות מגוונים וחותמי ריח המופרשים מבלוטות בגופו.

הפוסום הוא יונק פעיל לילה, ואת שעות היום מבלה בשינה בקן מוגן על העצים (הצטלבות ענפים, חלל עץ או סבך אפיפיטים). אף שהפוסום טפסן מצוין, הוא מבלה כ-50% משעות הפעילות הליליות שלו על האדמה בחיפוש אחר מזונות מגוונים בין שיחים וגזעים, אך לא יתרחק מקצה היער יותר מ-10 מטרים. התזונה של הפוסום קצר-האוזן כוללת עשבים, עלים, פירות, ניצנים, פטריות קליפות וחרקים.

הטורפים הטבעיים של הפוסום הם הדינגו, פיתון השטיחים ונמיית כיס נמרית. הפוסום משתמש בחושי השמיעה והריח המפותחים כדי לאתר סכנות מבעוד מועד, ומטפס על עצים או חוצה גופי מים בשחייה במקרה הצורך.

הפוסום קצר-האוזן עשוי להיות מונגומי או פוליגמי - בהתאם למידת החפיפה בשטח עם פוסומים אחרים. לרוב הוא מתרבה רק באחת משתי עונות הרבייה - באביב או בסתיו, ונדיר שהפוסומית ממליטה יותר מפעם אחת בשנה. לאחר תקופת היריון קצרה של 15–17 ימים, הפוסומית ממליטה צאצא יחיד שמבלה 5–6 חודשים בכיס. לאחר מכן, הוא מטפס ורוכב על גבה של אימו למשך מספר חודשים נוספים בטרם נגמל. גם לאחר הגמילה, הגור ממשיך להתלוות לאימו לפרק זמן נוסף, ונשאר בשטחה כשנה וחצי או אפילו עד גיל שלוש שנים (הנקבות עוזבות לפני הזכרים). אף על פי שהנקבות מגיעות לבגרות כבר בגיל שנתיים, הן אינן מצליחות לגדל היטב את צאצאיהן בגיל זה ומעטים מהם שורדים.

תוחלת החיים הממוצעת של הפוסום קצר-האוזן בטבע היא 7 שנים. באופן כללי, תוחלת החיים של הנקבה ארוכה יותר: בשבי, נקבה הגיעה לגיל 17 שנים וזכר לגיל 12 שנים.

מצב

הפוסום קצר-האוזן מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), בשל תפוצה רחבה, אוכלוסייה גדולה, התרחשות במספר לא מבוטל של אזורים מוגנים, העדר איומים משמעותיים ומגמה יציבה באופן כללי. הפוסום מאוים במידה מסוימת מצד כריתת יערות לחקלאות או לתעשיית העצים, בעיקר באזורים עם אוכלוסיות מבודדות שפגיעות יותר לשינויים בבית הגידול. איומים זוטרים אחרים אחרים הם טריפה על ידי שועלים, והריגה על ידי חקלאים ובעלי מטעים הרואים בו מזיק לעצי האורן. בכדי לטפל בבעיות הללו, ישנן תוכניות לדילול שועלים, ועונות ציד מסודרות לצמצום האוכלוסייה באזורים מועדים.