קנית פסים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקנית פסים
קנית פסים, שמורת אוטמור, בריטניה הגדולה
קנית פסים, שמורת אוטמור, בריטניה


שירה של זכר קובץ צליל

מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
סוג: קנית
מין: קנית פסים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Acrocephalus schoenobaenus
תחום תפוצה
מפת התפוצה של קנית פסים

מפת התפוצה של קנית פסים

  מקייצת
  חולפת
  חורפת

קָנִית פַּסִּים (שם מדעי: Acrocephalus schoenobaenus) היא ציפור שיר בינונית בסוג קנית. צבעה חום, גבה וכנפיה מפוספסים, ויש לה פס-גבה מודגש ובולט. זהו מין נודד, המקייץ ומקנן באירופה והמערב הפלארקטי וחוצה את הסהרה בנדידה לאזורי החריפה שלו באפריקה. השירה של הזכר מאופיינת במקטעים רנדומליים פטפטנים המלווים בחיקויים של מינים אחרים. כמו רוב קרוביה, קנית הפסים היא אוכלת חרקים.

בישראל היא חולפת מצויה, בעיקר בבתי גידול לחים.[1]

טקסונומיה ואטימולוגיה

קנית הפסים תוארה על ידי חוקר הטבע השוודי קארל לינאוס בשנת 1758 במהדורה העשירית של ה-Systema Naturae שלו תחת השם המדעי Motacilla schoenobaenus.[2] המין מוצב כיום תחת הסוג קנית, שתואר על-ידי יוהאן אנדראס נאומן ובנו יוהאן פרידריך נאומן.[3]. אורניתולוגים בריטיים לא הפרידו בין מין זה לבין המין קנית אירופית עד המאה ה-18.[4]

שם הסוג Acrocephalus מיוונית עתיקה, akros, "הגבוה ביותר", ו-kephale, "ראש". ייתכן שנאומן ונאומן חשבו ש-akros פירושו "חד, שפיצי". שם המין הספציפי schoenobaenus גם הוא מיוונית עתיקה, מהמילים "skhoinos" - קנה, ו-"baino" - לדרוך. זהו תרגום לשם שוודי ישן של המין, Sävstigare.[5]

זהו מין מונוטיפי, כלומר לא מוכרים תת-מינים שונים.[3]

תיאור

קנית פסים במגדיר קרוסלי

זוהי קנית בגודל בינוני, אורכה 11.5–13 ס"מ ומשקלה כ-12 גרם.[6] יש לה גב וכנפיים חומים מפוספסים, וחלקיה התחתונים בהירים. השת בגוון חום חם ללא פספוס, והוא מנוגד לכנפיים העמומות יותר. המצח שטוח, הכיפה מפוספסת בשחור והמקור חזק ומחודד. יש לה פס-גבה לבן בולט. רגליה אפרפרות.[7]

הניצוי של הזוויגים זהה, אם כי ניתן להבדיל ביניהם במהלך טיבוע על-ידי הימצאותו של כתם דגירה או ביב בולט.[8] הפרט המבוגר ביותר שתועד בטבע היה ציפור שנתפסה בטיבוע בפינלנד בגיל עשר שנים וחודש. תוחלת החיים הממוצעת היא כשנתיים.[6]

השירה מגוונת, מהירה ופטפטנית, עם קטעים רכים יותר ומעט חיקויים,[7][9] לרוב של מיני קניות נוספים. היא מורכבת ממספר קטעים רנדומליים, כך שהיא לעולם לא חוזרת על עצמה. הזכרים בעלי הרפרטואר העשיר ביותר זוכים להזדווג עם מספר רב יותר של נקבות.[6]

קנית הפסים דומה לזמירון, השייך גם הוא לסוג קנית, וכמוה גם הוא חובב של בתי גידול לחים וחישות קנים. הזמירון נוטה לשוטט על הקרקע יותר מאשר קנית הפסים, פס-הגבה שלו הולך ומתרחב לכיוון העורף, והכיפה כהה ואחידה יותר. בנוסף, לקנית הפסים יש חישוף אברות[א] ארוך במידה ניכרת מזה של הזמירון.[1]

תפוצה ובית גידול

חישות קנים בשטחי ביצה מהווים בית גידול טיפוסי לקנית. ביצת צ'רץ', בריטניה

לקנית הפסים טווח תפוצה נרחב המוערך בכ-10 מיליון קמ"ר, ואוכלוסייה גדולה המוערכת בכ-8,800,000–15,000,000 פרטים רק באירופה. מחקר שערכה הקרן הבריטית לאורניתולוגיה הראה כי תנודות באוכלוסיית קנית הפסים נגרמות כתוצאה משיעור הישרדות של בוגרים, המושפע משינויים בכמויות המשקעים באתרי החריפה.[10] שינויים באוכלוסייה העולמית טרם נמדדו, וקנית הפסים מוגדרת ברמת סיכון של "ללא חשש" על-ידי BirdLife International.[11]

היא מקננת ברחבי אירופה ומערב ומרכז אסיה, והיא נודדת. לאחר אכילה ואגירת מזון בתום הקינון, היא חולפת במהירות מעל לדרום אירופה והסהרה החל מאוגוסט ועד ספטמבר בדרכה לאתרי החריפה שבאפריקה. מחקרים מניגריה ואוגנדה מלמדים כי קניות הפסים שבות לאותם אתרי חריפה מדי חורף, שנה אחרי שנה.[12]

כלל האוכלוסייה של קנית הפסים מעבירה את החורף באפריקה שמדרום לסהרה, מסנגל במערב ועד לאתיופיה במזרח, ודרומה עד לכף התקווה הטובה שבדרום אפריקה ולצפון נמיביה. המסלולים שעברו פרטים בנדידה דרומה ושטחי החריפה שלהם, תואמים את אתרי הקינון וטריטוריות הקיץ שלהם. קניות שטובעו בבריטניה והולנד נמצאו מאוחר יותר מדרום-מערב איבריה ועד איטליה; ציפורים משוודיה נמצאו במרכז אירופה ובאיטליה; בעוד שפרטים מפינלנד נמצאו בצפון-מזרח איטליה ומלטה מזרחה לאזור הים האגאי. קניות פסים מאזור ברית המועצות לשעבר נודדות דרך מזרח הים התיכון והמזרח התיכון.[7]

אובדן שטחי ביצות המשמשים כתחנות אכילה בנדידה, יחד עם התרחבות מדבר הסהרה, מהווים איומים על אוכלוסיית קנית הפסים.[12] פרטים שעוזבים את אפריקה בסוף פברואר, אוגרים שומן בשטחי ביצות לפני וכנראה שגם אחרי חציית הסהרה, ומגיעים לאירופה החל מחודש מרץ.[7]

בניגוד לשאר בני סוגה, תפוצת קנית הפסים נמתחת מהקוטב הצפוני ועד לקווי הרוחב האמצעיים. היא הסתגלה לתנאים קרירים, מעוננים ולחים. למרות שהיא נמצאת לעיתים קרובות באזורי ביצות, היא יכולה לקנן במרחק של 500 מטרים ויותר מהמים.[7] במהלך עונת הקינון, היא נמצאת בחישות קנים, לעיתים קרובות עם שיחים, תעלות ובתי גידול המרוחקים ממים, כולל משוכות שיחים, כיסי סרפד וגידולי שדה.[13] בשטחי החריפה האפריקאיים היא מצויה בבתי גידול כמו חישות קנים בשטחי ביצות, המכילים פפירוס, עשב, וצמחי כריך ופוקה גבוהים. ניתן למצוא אותה בגבהים של 1,800–2,400 מטר מעל פני הים באתיופיה.[7]

התנהגות

קינון

זכרים מתחילים לשיר כמה שעות בלבד לאחר שהגיעו לטריטוריית הקינון שלהם. השירה מבוצעת מנקודה חשופה כמו קנה או שיח, או מנקודה מוסתרת. בנוסף, הזכר מבצע מעופי ראווה: הוא ממריא תוך כדי שירה, עולה לגובה של כ-2–5 מטרים, מבצע סיבוב מעוף קצר, ולאחר מכן יורד בצניחה איטית, לעיתים קרובות כשהכנפיים מורמות בצורת V. השירה מופסקת ברגע שנמצאה בת-זוג.[14] הקריאות מתוארות כ"צ'ירר" או "קרר", והן חוזרות על עצמן ויוצרות קריאת אזהרה מטרטרות.[7]

מחקרים מצאו שזכרים המגיעים מוקדם תופסים את טריטוריות הקינון הטובות ביותר.[15] מחקר בנוטינגהמשייר, אנגליה, הראה כי שליש מהזכרים שחזרו קיננו בטווח של 50 מטר או פחות מאתר הקינון הקודם שלהם, ורק כ-14% קיננו במרחק של יותר מ-400 מטר.[12] מחקר נוסף שנערך בנהר נידה שבפולין הראה כי זכרים בודדים נוטים להראות את השינויים הגדולים ביותר במיקום הטריטוריה בשתי עונות הקינון הראשונות. נראה כי הדבר נגרם כתוצאה מהגעה מוקדמת הולכת וגוברת לשטחי הקינון בשנים הראשונות. בשל כך, הם מוצאים יותר שטחים פוטנציאליים שנותרו פנויים על ידי בני מינם טרם הגעתם, מה שגורם להם לעבור לטריטוריות איכותיות יותר.[15]

הזוגות מונוגמיים לרוב, אך לא תמיד.[16] הזכרים לא תמיד נאמנים לזוגתם, וחלק מהזכרים מתיישבים בטריטוריה חדשה ומחדשים את ההתנהגות הטריטוריאלית בזמן שהנקבה דוגרת על התטולה הראשונה. בדרך כלל לאחר נקבה אחרת, ייקח הזכר חלק בגידול שני המחזורים השונים.[17][18]

במקרים בהם ההטלה או הבקיעה מקדימים, לעיתים קרובות תעזוב הנקבה את הזכר, אשר יחזור לשיר ולחפש נקבה אחרת.[7] תועדו מקרים של רביית כלאיים עם קנית אירופית.[7]

גודל טריטוריית הקינון עליה הזכר מגן הוא בין 1,000 ל-2,000 מטרים רבועים; במחקר שנערך על 68 טריטוריות, בזאנסטאט, הולנד, נמדד גודל ממוצע של 1,064 מטרים רבועים בשנה אחת, ו-904 בשנה העוקבת. הקן, שנבנה על ידי הנקבה, ממוקם בצמחייה על הקרקע או עד לגובה של 50 ס"מ. לקן צורת כוס בעלת שכבה חיצונית של עשבים, גבעולים ועלים, בתוספת קורי עכבישים, עם שכבה עבה ועדינה יותר בפנים הכוללת פרחי קנה, שיער בעלי חיים ופלומת צמחים. הוא ארוג סביב גבעולים אנכיים של צמחים. התטולה מכילה 3 עד 5 ביצים בצבע ירקרק-צהוב מנומר בחום, בגודל של 18 על 13 מ"מ ובמשקל של כ-1.6 גרם כל אחת.[19] הדגירה מתבצעת על-ידי הנקבה ונמשכת 14 ימים; והגוזלים בוקעים ערומים ועיוורים.[6] שני ההורים משתתפים בגידול הגוזלים, והם פורחים מהקן בגיל 13–14 יום. גם לאחר הפריחה מהקן, הפרחונים הצעירים ממשיכים לדרוש מזון מהוריהם במשך שבוע עד שבועיים לאחר שלמדו לעוף.[7]

תזונה

התזונה של קנית הפסים מורכבת ממגוון רחב של פרוקי-רגליים, כולל מיני בריומאים, שפיריות, חגבים, חרקים, ארינמלים, עשים, חיפושיות וזבובים. בנוסף, היא מכילה גם חומר צמחי, כולל פירות סמבוק ופטל שחור. בשטחי החריפה התזונה כוללת בנוסף גם ימשושים ופרחים ופירות של סלוודורה פרסית.

בסוף יולי, לפני הנדידה, נראה שקניות פסים מחפשות אתרים עם מספר רב של כנימות קנים ונשארים בהם זמן רב יותר מאשר במקומות אחרים; מחקרי טיבוע מראים כי פרטים מסוימים עשויים לעבור מרחקים ניכרים (למשל מדרום אנגליה לצפון צרפת) בחיפוש אחר מזון לפני תחילת נדידתן בפועל. בפורטוגל, אספקת הכנימות מסתיימת מוקדם מדי מכדי שקניות הפסים יוכלו לנצל אותה, כך שקניות רבות אינן עוצרות שם וכבר אגרו שומן רב כשהן עוברות דרכה. פרטים המצליחים לצבור את מאגרי השומן הכבדים ביותר לפני הנדידה מסוגלים לעוף ללא עצירה מאפריקה לדרום בריטניה, או מאוגנדה לעיראק, למשל. חלקם מכפילים את משקלם הרגיל בעת ה"תדלוק" שלפני הנדידה. קניות רזות יותר נאלצות לעשות את המסע בכמה מקטעים קצרים יותר.

קניות פסים ניזונות בצמחייה נמוכה ועבותה, בעיקר קנים וסמריים, אך גם בשדות חקלאיים ומסביב לשיחים. מחקר שנערך באטנבורו, נוטינגהאמשייר שבאנגליה, מצא כי בתי הגידול המשמשים לחיפוש מזון במהלך עונת הקינון היו מורכבים מ-47% שטחי ביצות, בעיקר עשבי מתקה (Glyceria), 26% שיחים, 21% צמחי שדה ו-6% חורש. טכניקות האכילה כוללות ליקוט חרקים מהצמחייה בישיבה ולפעמים גם בריחוף; וקפיצות-תפיסה, כאשר הציפור תופסת חרקים מעופפים כשהיא עפה בין עמדות. קניות פסים נוטות לדלג בין גבעולי צמחים וללקט חרקים מתחת לעלים; הן מנצלות את הטמפרטורות הנמוכות בשעות בין הערביים ועלות השחר, אשר הופכות את הטרף שלהן לפחות נייד.[7]

גלריה

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קנית פסים בוויקישיתוף

הערות שוליים

ביאורים

  1. ^ המונח "חישוף אברות" מתייחס למידה בה אברות התעופה עוברות את קו הנוצות השלישוניות כשהכנף אסופה

מקורות

  1. ^ 1.0 1.1 ד"ר יואב פרלמן, קנית פסים, Acrocephalus schoenobaenus, באתר מרכז הצפרות הישראלי
  2. ^ Linnaeus, Carl (1758). Systema Naturae per regna tria naturae, secundum classes, ordines, genera, species, cum characteribus, differentiis, synonymis, locis (בלטינית). Vol. 1 (10th ed.). Holmiae (Stockholm): Laurentii Salvii. p. 180.
  3. ^ 3.0 3.1 Gill, Frank; Donsker, David; Rasmussen, Pamela, eds. (2020). "Bushtits, leaf warblers, reed warblers". IOC World Bird List Version 10.1. International Ornithologists' Union. נבדק ב-16 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Cocker, Mark; Mabey, Richard (2005). Birds Britannica. London: Chatto & Windus. pp. 365–367. ISBN 978-0-7011-6907-7.
  5. ^ Jobling, James A (2010). The Helm Dictionary of Scientific Bird Names. London: Christopher Helm. pp. 30, 350. ISBN 978-1-4081-2501-4.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 R. A. Robinson. "Sedge Warbler". BirdFacts. British Trust for Ornithology. נבדק ב-1 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  7. ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 BWPi: The Birds of the Western Palearctic on interactive DVD-ROM. London: BirdGuides Ltd. and Oxford University Press. 2004. ISBN 978-1-898110-39-2.
  8. ^ Svensson, Lars (1992). Identification Guide to European Passerines. Stockholm: Lars Svensson. p. 166. ISBN 978-91-630-1118-4.
  9. ^ Mullarney, Killian; Svensson, Lars; Zetterstrom, Dan; Grant, Peter (1999). Collins Bird Guide. London: HarperCollins. p. 290. ISBN 978-0-00-219728-1.
  10. ^ "Sedge Warbler". Breeding Birds of the Wider Countryside. British Trust for Ornithology. נבדק ב-1 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Sedge Warbler Acrocephalus schoenobaenus". Datazone. BirdLife International. נבדק ב-1 בינואר 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 Wernham, C. V.; Toms, M. P.; Marchant, J. H.; Clark, J. A.; Siriwardena, G. M.; Baillie, S. R., eds. (2002). The Migration Atlas: movements of the birds of Britain and Ireland. London, UK: T. & A.D. Poyser. pp. 544–547. ISBN 978-0-7136-6514-7.
  13. ^ Tucker, Graham M.; Heath, Melanie F. (1995). Birds in Europe: Their Conservation Status. BirdLife Conservation Series. Vol. 3. Cambridge: BirdLife International. p. 455. ISBN 978-0-946888-29-0.
  14. ^ Buchanan, Katherine L.; Catchpole, Clive K. (1997-04-22). "Female choice in the sedge warbler Acrocephalus schoenobaenus multiple cues from song and territory quality". Proceedings of the Royal Society of London B: Biological Sciences (באנגלית). 264 (1381): 521–526. Bibcode:1997RSPSB.264..521B. doi:10.1098/rspb.1997.0074. ISSN 0962-8452. PMC 1688389.
  15. ^ 15.0 15.1 Zając, T. Bielański, W. & Solarz, W. (2011). "Territory choice during the breeding tenure of male sedge warblers". Behav Ecol Sociobiol. 65 (12): 2305–2317. doi:10.1007/s00265-011-1241-z. PMC 3214270. PMID 22162903.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  16. ^ Leisler, B.; Wink, M. (2000). "Frequencies of multiple paternity in three Acrocephalus species (Aves: Sylviidae) with different mating systems (A. palustris, A. arundinaceus, A. paludicola)" (PDF). Ethology, Ecology & Evolution. 12 (3): 237–249. doi:10.1080/08927014.2000.9522798. S2CID 84661011.
  17. ^ Hasselquist, Dennis; Langefors, Åsa (2010-04-26). "Variable social mating system in the Sedge Warbler, Acrocephalus schoenobaenus". Ethology (באנגלית). 104 (9): 759–769. doi:10.1111/j.1439-0310.1998.tb00109.x. ISSN 0179-1613.
  18. ^ Zając, Tadeusz; Bielański, Wojciech; Solarz, Wojciech (2007-09-05). "On the song resumption, polyterritorial behaviour and their population context in the Sedge Warbler Acrocephalus schoenobaenus". Journal of Ornithology. 149 (1): 49–57. doi:10.1007/s10336-007-0211-8. ISSN 0021-8375. S2CID 2248222.
  19. ^ Vere Benson, S. (1966). The Observer's Book of Birds. London: Frederick Warne & Co. Ltd. p. 71.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קנית_פסים&oldid=2227706"