קפרשט
| מחוז | פלורשט |
|---|---|
| גובה | 117 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 837[1] (2004) |
| אזור זמן | UTC +2 |
קפרשט (ברומנית: Căpreşti, ביידיש: קאפרעשט) היא עיירה שנוסדה בשנת 1851. בעבר הייתה קפרשט עיירה יהודית. עד הצטרפותה של בסרביה לברית המועצות, העיירה הייתה מפורסמת בירידים השבועיים שנערכו בה. כיום, היא נמצאת במחוז פלורשט, מולדובה.
גאוגרפיה
קפרשט נמצאת על גדות נהר ראוט (Răut), כ-88 ק"מ צפונית-מערבית לקישינב, בגובה 117 מ' מעל גובה פני הים.
היסטוריה
קפרשט נוסדה בשנת 1851 במחוז סורוקה שבבסרביה כחלק מ-17 מושבות חקלאיות יהודיות שהוקמו באזור בשנים 1836–1853. למושבה החקלאית החדשה הוקצו 470 דונמים של אדמות בערבה האירואסייתית, שנרכשו או הושכרו מבעל המקום המקומי, לשם עבור כמה עשרות משפחות יהודיות (211 איש) ממחוז פודוליה. התושבים הראשונים היו שרול ורזוב ולייפה גייזינר. בשנת 1858 היו במושבה 33 משקי בית (200 גברים ו-157 נשים), והוקם שם בית כנסת יהודי. על פי מפקד אוכלוסין שנערך על ידי הרוסים, ב-1897 היו כבר 1,002 תושבים בקפרשט, מהם 866 יהודים. ב-1899 שכרו 36 משפחות יהודיות, שכללו 211 נפשות, 118 דונם; בסך הכל התגוררו במושבה 135 משפחות, והיו בה שני בתי כנסת ושני חדרים ללימודי תלמוד תורה.
בסוף המאה ה-19, זכו תושבי קפרשט לעצמאות אדמיניסטרטיבית של עירם. בשנת 1906 קפרשט הייתה לאחד המקומות הראשונים במחוז הבסרבי שחוברו באמצעות קו טלפון לעיר המחוז סורוקה. הרחוב הראשי רוצף, והפך לחלק מציר סורוקה-קישינב. ב-8 ביולי 1908 נפתחה האגודה לחסכונות והלוואות בעיר (שכונתה "הבנק היהודי"), שמנהלה היה לייזר גייזינר (אביו של המשורר העתידי הרץ ריבקין). באותה שנה נפתח בית המרקחת הראשון בעיר.
בתחילת המאה ה-20 החלו להיערך בעיר ירידים מדי יום חמישי, אליהם נהרו איכרים ואומנים ממחוזות שכנים רבים. מסורת זו נמשכה גם לאחר שבסרביה הפכה לחלק מרומניה, ואפילו במהלך התקופה הסובייטית. ראש העיר באותה העת היה שמחה פורטנוי; יו"ר הבנק היה לייב הייס. בעיר היו מספר בתי עסק, בהם בית מרחץ, בתי מרקחת, מספרות, פונדק, בית תה, מחצבת אבן, מתפרה, מאפיה, חנויות ירקות, חנויות נעליים, שני רופאים ומיילדת. ב-1927 נפתחו מפעל למי סודה ובנק לאומי.
על פי מפקד האוכלוסין הרומני הראשון שנערך בבסרביה בשנת 1930, באותה העת חיו בקפרשט 1830 תושבים, מהם 1815 יהודים, 94 מולדובים, 78 רוסים, שני אוקראינים, ארבעה פולנים וחמישה צוענים; כל התושבים היו דוברי יידיש. בקרבת מקום הוקמה מושבת צוענים קבועה. הסופר הרומני המפורסם מיכאיל סדוביאנו, שביקר בעיר ב-1919, כתב ברישומי הנסיעות שלו כך:
באחד מימי ראשון החמים של יולי, בדרכנו מטלנשטי, התקרבנו אל "קן נמלים" שהוא היריד של קפרשט. יישוב זה נמצא בערבה האירואסייתית, בגבול הדרומי של סורוקה, לא רחוק מראוט ... כל דוכני הסוחרים ורבות מהחנויות הבנויות מאבן אורחיי פתוחים בפני המולדובים השכנים. שלטים ישנים עם כיתוב ברוסית מוחלפים בכל מקום בלטינית ... בפינה אחת של השוק פוגשים יהודי בגיל העמידה, גבוה, עם זקן אדום. הכפתן שלו פתוח לרווחה, הוא מחזיק את ידיו בכיסי מכנסיו, מתבונן במתרחש. על כובעו הרוסי, כמו גם בקרב כל שאר הסוחרים, אני שם לב לחתיכה של סרט בשלושה צבעים ... לשאלתי, השיב: מאז שהצבא חצה את הפרוט, אנחנו מחויבים לענוד את הסימן הזה ...
מוסדות דת
בתחילת המאה ה-20 פעלו בעיר שלושה בתי כנסת:[2] "בית הכנסת הישן", "בית הכנסת הגדול" ובית הכנסת "תהילים". "בית הכנסת הגדול" חולק לשניים: בית הכנסת "הגרמני" הרפורמי-אורתודוקסי ובית הכנסת "החסידי". פרט לכך, לא היו בקפרשט מוסדות דת נוספים, מכל דת שהיא.
מערכת החינוך
עד לראשית המאה ה-20 פעלו בעיר שני חדרים, בהם מלמדים אורחים היו מלמדים את הילדים. בשנים הראשונות של המאה החדשה, פתח ליב גורמן את בית הספר החילוני המודרני הראשון, שלימודיו נערכו בשפת היידיש. בשנת 1917 נפתח הגימנסיה הראשונה ביידיש, ברוסית ובהמשך ברומנית (מנהל - סמואל פורטהוב). לאחר סיפוח בסרביה על ידי רומניה נפתחה גימנסיית "תרבות" עם לימודית בשפה העברית (בניהול פולינקובסקי, ואחריו זיניידה מטביך), ובסופו של דבר, בראשית שנות ה-20, נפתח בעיר בית ספר עממי. מנהל בית הספר העממי היה לייב מר וכל הלימודים נערכו כולם ביידיש. בשנת 1940, לאחר הצטרפותה של בסרביה לברית המועצות, הוקם גם בית הספר המולדבי הראשון בקפרשט, שמנהלו היה בוריס ינוביץ', והמורה היחיד היה לייב פריימצ'וק.
חיי תרבות
בשנות ה-20 פעל בעיר תיאטרון חובבים. בעיר התגוררו מספר כתבים קבועים של מספר עיתונים, בהם עיתון ביידיש בעריכת זלמן רוזנטל. החיים בעיר בשנות ה-20 תוארו בספר "סיפורי רשקוב" מאת הסופר יחיאל שרייבמן, ששימש בשנים אלו כפסנתרן בבית הכנסת לצד החזן המפורסם רב דוד זילברמן (1870-1935). המשורר והמורה הבסרבי המפורסם, מרדכי גולדנברג, חי בעיר. הסופרים היהודים הרץ ריבקין, צבי צלמן, אריאל קופרוב, סאוסל (סופיה) קליימן, כמו גם סופר הפרוזה המפורסם, חוקר התלמוד והספרות העברית משה סמבטיון, כולם הגיעו מקפרשט.
קפרשט בעידן הסובייטי
בקיץ 1941 תושבים יהודים של קפרשט שלא נמלטו מהעיר הוגלו על ידי שלטונות הכיבוש הרומנים לגטו טרנסניסטריה. הגירוש בוצע על ידי מה שנקרא צעדות המוות - צעדה שבמהלכה חיילי הז'נדרמריה ירו למוות בזקנים, חולים או כל מי שפיגר מאחור מסיבה כלשהי. לשם כך, האוכלוסייה המקומית גויסה בכוח לאורך מסלול הצעדה, לצורך חפירה וקבורת המוצאים להורג.
חלק מהיהודים שפונו בתחילת המלחמה, וגלו לאזורים המרוחקים בסיביר, שבו לאחר מלחמת העולם השנייה לקפרשט (באותה העת תחת שלטון הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית המולדובנית), ועד לשנות ה-60 היו רוב אוכלוסיית הכפר. אברום שמוישמן מונה ליו"ר מועצת הכפר. חווה קולקטיבית אורגנה על ידו.
ב-1964 התמזגו שני כפרים סמוכים - קפרשט (היהודי) ופרודנשט (רומ') (האוקראיני) - לישות מינהלית אחת, פרודנשט, ולאחר מכן החל גודלה של האוכלוסייה היהודית לרדת במהירות. על בסיס ההתיישבות החדשה הוקמה החווה הקיבוצית המאוחדת "דרוז'בה" (יו"ר - אלכסנדר סיאנוב), אשר משנת 1987 פועלת כחברה חקלאית. בינואר 1992, בצו של הפרלמנט של רפובליקת מולדובה, הופרדו קפרשט מפרודנשט, עם החזרת השם ההיסטורי; מבחינה מנהלית, הכפר נשאר כפוף לעיריית פרודנשט.
אוכלוסייה
נכון לשנת 2004, האוכלוסייה מונה 837 נפשות,[1] על פי החלוקה הבאה:
| לאום | מספר התושבים | % |
|---|---|---|
| מולדובים | 647 | 77.3% |
| אוקראינים | 161 | 19.2% |
| צוענים | 15 | 1.8% |
| רוסים | 11 | 1.3% |
| בולגרים | 1 | 0.1% |
| אחר / לא השיבו | 2 | 0.2% |
| סך הכל | 837 | 100% |
אישים מפורסמים ילידי המקום
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "קפרשט", באתר JewishGen (באנגלית)
- מרדכי רישפי, ברוך ינוביץ, ספר יזכור לקהילת קאפרשט, בספריית העיר ניו יורק
- קפרשט ברשימת המושבות היהודיות במחוז סורוקה, בסרביה (אנגלית)
מקורות
- קאפּרשט עײרתנו - אונדזער שטעטעלע קאַפּרעשט - ספר זיכרון של העיירה הקטנה קפרשט שבבסרביה, ביידיש ועברית, בעריכת מ. רישפי. חיפה, 1980.
- שבע עשרה שנים (חדש) ורשקובסקי סיפורים חדשים, ברוסית, מאת איכיל שרייבמן. קישינב, 1977.
- קפרשט ופרודנשטי, ברוסית וברומנית, מאת ואסיל טרופיל. קישינב, 2000.
הערות שוליים
