קרב בסיס זיקים
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: טבח שבעה באוקטובר | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת חרבות ברזל | ||||||||||||||||||
| תאריך | 7 באוקטובר 2023 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מחנה טירונים זיקים | |||||||||||||||||
| תוצאה | הדיפת המחבלים ומניעת כניסתם לבסיס | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב בסיס זיקים התרחש במסגרת הקרבות של טבח שבעה באוקטובר בבא"ח העורף, בסיס הטירונים של חטיבת החילוץ וההצלה, על יד קיבוץ זיקים.
רקע
ערך מורחב – טבח שבעה באוקטובר
בבוקר שבת שמחת תורה ה'תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח והתעללות בנשים, רצחו והרגו 1,163[1] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779[2] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251[3] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609[4] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 329[5] חיילים, 58[6] שוטרים ו-10[7] אנשי שירות הביטחון הכללי.
בסיס זיקים
בבוקר יום שבת, 7 באוקטובר, שהו בבסיס 90 טירונים מפלוגת תבור שהתגייסו חודשיים קודם לכן שהיו בתורנות שמירה באותו סוף השבוע. יחד איתם היו בבסיס 20 מפקדיהם וכ-20 אנשי מנהלה. בבסיס שהתה גם משפחתו של הרב אלון ובהמשך הגיעו אליו, בזמן האירוע, כ-20 עד 30 אזרחים שברחו מהמחבלים בחוף זיקים.
מהלך הקרב
בשעה 6:00 בבוקר החל ירי טילים כבד מרצועת עזה. המ"פ אדיר עבודי מורה לחיילי סגל הבסיס לעלות על מדים וציוד קרב מלא,[8] להחליף את הטירונים שהיו בעמדות שמירה סביב הבסיס, והטירונים, אנשי המנהלה והאזרחים נשלחו לתפוס מחסה בשתי המיגוניות.[9]
בשעה 06:35 חדרו לשטח הימי של ישראל שבע סירות גומי ועליהן מחבלי קומנדו ימי של חמאס. חמש מהסירות חוסלו על ידי חיל הים ושתיים מהן עמוסות במחבלים ובאמצעי לחימה מגיעות לחוף זיקים, כ-1.5 ק"מ דרומית למחנה זיקים והמחבלים יורים לכל עבר. לאחר מכן, עזבו המחבלים את החוף באמצעות רכב הסוואנה הצבאי שלוחמי גולני הותירו מאחוריהם לכיוון בסיסי צה"ל הקרובים.[10]
בשעה 7:20, החל ירי של כ-50 מחבלים על הבסיס.[11] המחבלים פעלו ב-3 חוליות שונות, במקביל, מול שלוש עמדות שמירה שונות: שער גבול מטווחים, שער גבול ים ועמדה ו'.[11] מול המחבלים ניצבו רק 20 חיילי סגל פלוגת תבור, שנלחמו בגבורה מול עשרות מחבלים.[8] החיילים היו מצוידים רק בנשק קל, ללא אפודים קרמיים או מיגון אחר, כשעשרות המחבלים מצוידים בנשק ותחמושת רבים כולל רימוני רסס ומטולי RPG.[12] במשך 52 דקות של קרב הרואי, הוכנעו המחבלים. שישה מחיילי הסגל וטירון אחד נהרגו במהלך הקרב ו-7 חברי סגל 2 טירונים ואזרחית נפצעו, אך הם הצליחו לבדם למנוע את כיבוש הבסיס.[13]
עמדת שער גבול מטווחים
בעמדת ש"ג מטווחים, העמדה הכי קרובה לעזה, התנהל קרב הרואי בן 52 דקות.[14] בתחילה מאוישת העמדה על ידי המ"מ סגן אדר בן סימון ואחד הטירונים. מיד כשהחל הירי שולחת אדר את הטירון למיגונית ובמקומו מצטרפות אליה סמ"ר עדן אלון לוי וסמלת רון. הן מזהות מחבלים במרחק עשרות מטרים מהן. המחבלים זורקים לעברן רימונים ולא מפסיקים לירות עד שרון נפגעת בראשה. המ"מ סגן ינאי קמינקא מגיע אליה, מפנה אותה למקום מוגן ועולה בעצמו לעמדה.[15] סמלת נועה זאבי נענתה לקריאת עזרה בעמדה. כשרצה לשם נפגעה מכדור בראשה. סמ"ר עמרי ניב פיירשטיין רץ אליה, העביר אותה למקום מוגן ליד העמדה ועלה להילחם בעצמו.[16] ב-8:13 מתקבל אות החיים האחרון מארבעת המפקדים בשער גבול מטווחים. הם נלחמו עד הרגע האחרון, מנעו כניסה לעמדה שלהם אבל ארבעתם נפלו בקרב.[12]
הקרב בעמדה ו׳ (דרום)
עמדה ו׳ בבסיס הפכה לזירת קרב, כאשר מחבלים תקפו אותה בהפתעה מטווח קצר. חלק מהמחבלים שאחד מהם, כנראה היה צלף, הגיעו כמעט עד לעמדה, מעבר לגדר המעכבת והתלתלית.[12] מפקד העמדה היה הפצוע הראשון ונפגע כבר בדקה הראשונה. מפקד אחר מיהר להעניק עזרה וספג כדור בלסתו, אך שני המפקדים הפצועים המשיכו להילחם ולהשיב אש.[12] תוך דקות ספורות אוישה העמדה במספר מפקדים נוספים, ביניהם רס"ן אדיר מאיר עבודי מפקד הפלוגה, סרן אור מוזס סגנית מפקדת הפלוגה,[8] מפקד מחלקה, רב-הסמל הפלוגתי, החובשת הפלוגתית. חמישה מפקדים אשר נלחמו מול אש כבדה. בין היתר, מפקדת שמיהרה לסייע, נפגעה מכדור בידה בעודה רצה אל העמדה. מפקד הפלוגה תפס את הפיקוד על הכוח וניהל אש מסיבית מול כוחות המחבלים, שהחזירו אש תוך שימוש מסיבי באמצעי לחימה, פצצות מרגמה, השלכת רימונים וירי צליפה.[12] תוך כדי הקרב ופתיחת זיג לכיוון המחבלים נורה ונהרג אדיר המ"פ מכדור בלב.[8] הסמ"פ אור מנסה לחלץ אותו בעזרת אחד המפקדים ומקבלת גם היא כדור בחזה ונהרגת במקום.[8] במקביל, פונו הפצועים תחת אש כבדה אל נקודת איסוף, שם קיבלו טיפול רפואי בסיסי. לאחר 40 דקות של קרב עיקש, הצליח הכוח להדוף את המתקפה. בעמדה זו נהרגו מפקד הפלוגה וסגניתו ונפצעו מספר מפקדים מסגל הפלוגה.[11] הם מנעו את כיבוש העמדה ואת חדירת המחבלים לבסיס מכיוון זה.[12][8]
הקרב בשער גבול ים (צפון מערב)
בבוקר ה-7 באוקטובר הפך שער הגבול הימי לנקודת הגנה על הבסיס מפני פלישת מחבלי החמאס דרך הים. עם פתיחת המתקפה, איישה את העמדה טירונית בודדת. היא זיהתה את טילי האויב הראשונים, כשברקע נשמעו פיצוצים רבים. תוך זמן קצר החלו להגיע כ-30 אזרחים שנמלטו מחוף זיקים הסמוך בו נערכה מסיבה בהשתתפות כמה עשרות חוגגים.[17] בשעת הלחימה היו בעמדה שני מפקדים ולאחר מכן מפקד אחד בלבד, אשר הגנו בגופם על האזרחים שהסתתרו במיגונית. בעמדה זו חוסלו מספר מחבלים שניסו לחדור לבסיס וגם ממנה בסיכומו של הקרב לא צלחה חדירת מחבלים.[12][13]
הקרב בחדר הסגל
תוך כדי הקרב, פנה הרס"פ לטירונים וביקש ארבעה מתנדבים לפנות את המפקדת שלהם שנפצעה. 90% מהטירונים התנדבו. נבחרו ארבעה, דניאל גל-אור אבוחצירה, איימן לאלא', נריה אהרון נגארי ושון. הארבעה רצו, תחת אש לסמלת נועה זאבי והצליחו להביא אותה לחדר הסגל.[18]
זמן קצר לאחר מכן הצליח מחבל בודד להגיע לחדר הסגל, שהיה צמוד למיגונית בה שהו כחמישים טירונים ואזרחים. בחדר הסגל שכבה באותה עת סמלת נועה זאבי, שנפצעה קשה באחת העמדות וחולצה על ידי ארבעת הטירונים. זאבי טופלה בידי מיכל אלון, אשת הרב, אזרחית ואחות במקצועה.[19] המחבל ירה והרג את הטירון נריה אהרון נגארי שעמד בפתח החדר ופצע את הטירון שון ברגלו. אז פנה לעבר מיכל אלון, ירה שלושה כדורים בגופה ופצע אותה קשה. הטירון דניאל גל-אור אבוחצירה, שחווה מעצור בנשק, התנפל על המחבל בידיים חשופות, כשהוא מוריד את נשקו של המחבל כלפי מטה, ותוך כדי מאבק, הרחיק אותו מפתח החדר. במהלך המאבק שלף המחבל סכין, והחל לדקור את דניאל בראשו. באותה העת, הטירון איימן לאלא' שחמק מהירי, הצליח להגיע לנשקו האישי, יצא החוצה, ירה 5 קליעים לעבר המחבל והרג אותו.[13][20][21] למרות פציעתה המשיכה אלון להדריך את הטירונים בטיפול בפצועים.[19][22]
אזרחים
בעשה 8:30 ניסו האזרחים שברחו מחוף הים ומצאו מקלט בבסיס, לעזוב אותו במכוניותיהם לכיוון צומת זיקים. חוליה של מחבלים החלה לירות לעברם. הכוח בעמדת הש"ג חיסל מחבל ופצע מחבל נוסף. כתוצאה מהירי נפצעה אזרחית. שאר האזרחים שעדיין לא עזבו את הבסיס נשארו במיגונית בעקבות ההיתקלויות במרחב ואזהרותיהם של האזרחים שהותקלו. במקביל, הכוח בעמדת השמירה ירה לעבר חוליית מחבלים שנמצאה כ-170 מטרים מהם.[23]בשעה 13:30 פונו האזרחים ששהו במיגונית בבא"ח על ידי כוח סיוע ורכבים צבאיים.[23]
הצטרפות סגל הפיקוד לקרב והמרדף אחר המחבלים
סמוך לשעה 9:00 הגיעו מביתם מפקדי הבא"ח הבכירים והצטרפו ללחימה בקרב.[24] אליהם הצטרפו בהמשך כוחות מגדודים קדם ורם, הם הרגו כ-4 מחבלים שהצליחו לחדור לבסיס[25] ויחד השלימו את פינוי הפצועים, את חילוץ גופות ההרוגים, והחזירו את השליטה על הבסיס לכוחות ההגנה של החטיבה.[25]
בקרב, שהסתיים לפני השעה 10:00, נהרגו שבעה חיילים (ארבעה לוחמים ושלוש לוחמות): מפקד הפלוגה רס"ן אדיר מאיר עבודי, סגנית מפקד הפלוגה סרן אור מוזס, 2 מפקדי מחלקות – סגן אדר בן סימון וסגן ינאי קמינקא, מפקדת כיתת טירונים סמ"ר עדן אלון לוי, לוחם ונהג חפ"ק הפלוגה סמ"ר עומרי ניב פיירשטין והטירון טוראי נריה אהרון נגארי. בנוסף לכך נפצעו שבעה חברי סגל, שני טירונים ואזרחית, אך בסופה של הלחימה המחבלים הוכנעו והבסיס לא נכבש.
בשעה 14:30 הקרב על זיקים הגיע לסיומו לאחר סריקה וטיהור של כל מרחב הבסיס.
לפי הערכת צוות התחקיר, במשך חמשת הימים הבאים הגיעו כ-15 מחבלים למרחב הבא"ח וחוסלו על ידי הכוחות.[23]
יותר מ–90 טירונים שהתגייסו רק חודשיים קודם לכן ונשלחו על ידי מפקדיהם להסתתר במרחבים מוגנים, חולצו ללא פגע. איתם פונו כ–30 אנשי מנהלה ואזרחים.[13]
תחקיר צה"ל
ב-27 באפריל 2025 הוצג תחקיר צה"ל על קרב בסיס זיקים. התחקיר נערך והוצג על ידי סגן אלוף דן הרוש, מפקד בסיס האימונים החטיבתי בזיקים, כלפיו התעוררה ביקורת חריפה על כך שבבוקר הקרב הוא לא הגיע לבסיס אלא בחר להישאר עם משפחתו במרחב המוגן. במסמך שהפיץ דובר צה"ל עם עיקרי התחקיר נכתב: "מפקד הבא"ח היה צריך, על אף הסכנה, להגיע למחנה זיקים".[26]
מהתחקיר עולה כי כוח של חטיבת גולני שהיה בבסיס עזב את המקום על דעת עצמו ובלי לדווח על כך, בזמן שהייתה בבסיס רק פלוגה אחת, פלוגת תבור, פלוגת טירונים של חטיבת החילוץ וההדרכה, שמפקדיה הגנו על הטירונים, ובזכותם לא נכבש הבסיס.
הנצחה
חיילי גדוד "תבור" של חטיבת החילוץ וההצלה בפיקוד העורף יצאו לריצה על שפת הים של אשקלון לזכר שבעת הנופלים בבסיס זיקים.[27]
קישורים חיצוניים
- איתי בלומנטל כרמלה מנשה, הבסיס שהמשיך לחסל מחבלים חמש יממות אחרי 7 באוקטובר: תחקיר בא"ח זיקים, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 27 באפריל 2025
הערות שוליים
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי (טבח ה-7 באוקטובר, שקף 4) מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ↑ ※ 100 ימי לחימה: 779 אזרחים נרצחו, 52,571 נפגעו, באתר ערוץ 7, 13 בינואר 2024
- ↑ ※ ישראל במלחמה - תמונת מצב, באתר המכון למחקרי ביטחון לאומי מעודכן ל-20 באוקטובר 2024
- ↑ ※ עמית סגל, הבקשה של פיקוד הדרום בלילה שלפני הטבח - והסירוב, באתר מאקו, 26 בפברואר 2024
- ↑ ※
מערכת את"צ, סיכום מספר הנפגעים בצה"ל בשנתיים החולפות, באתר צה"ל, 2 בינואר 2025
- ↑ ※ אלון חכמון, גיבורים בכחול: 67 שוטרים ושוטרות חירפו נפשם בהגנה על ישראל בשנת המלחמה, באתר מעריב אונליין, 7 באוקטובר 2024
- ↑ ※ יואב זיתון, ההקפצה של צוות "טקילה" והאובדן של שב"כ, באתר ynet, 13 באוקטובר 2023
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 חן זנדר, גבורת המ"כ בקרב על זיקים: "הגנו על הבסיס בגופנו", באתר חדשות 13, 11 בנובמבר 2023
- ↑ שקד סבן, "גבורתה הצילה את חיינו": אור נפלה בקרב הרואי, כשהגנה עם 13 אנשי הסגל בבסיס זיקים על 90 טירונים, באתר מאקו, 31 באוקטובר 2023
- ↑ כאן 7 10 360: פרויקט הנצחה דיגיטלי לאירועי שבעה באוקטובר, המיגונית בחוף זיקים - 7 באוקטובר | כאן 7.10.360, באתר www.710360.kan.org.il
- ^ 11.0 11.1 11.2 חדשות 13 (2023-11-09), 7 מפקדים שהצילו בגופם 100 טירונים: סיפור הגבורה המדהים של בסיס זיקים, נבדק ב-2025-04-19
- ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 12.4 12.5 12.6 כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי (2023-12-07), "יש פה המון מחבלים ואנחנו בקרב אינסופי": גיבורי הלחימה על זיקים, נבדק ב-2025-04-21
- ^ 13.0 13.1 13.2 13.3
הילו גלזר, קומץ מפקדים הצילו בגופם 90 טירונים. סיפורו של הקרב ההירואי בזיקים, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2023
- ↑ כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי (2023-10-26), הגבורה של עדן: מפקדת הטירונים שהגנה על המגוייסים החדשים בזיקים, נבדק ב-2025-04-28
- ↑ מאיה פולק, ינאי קמינקא, הקצין מבסיס זיקים שאהב את חייליו עד מוות, בעיתון מקור ראשון, 19 בנובמבר 2024
- ↑ כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי (2023-12-21), נורתה בראשה כשיצאה להגן על הטירונים: הגיבורה מזיקים חוזרת ללכת, נבדק ב-2025-04-19
- ↑ יוגב כרמל, הם בילו בחוף לא מוכרז כשהמתקפה החלה. כך הצליחו 20 מהם לשרוד, באתר מאקו, 30 באוקטובר 2023
- ↑ המחבל הסתכל לי בעיניים": מיכל איילון על שרשרת הניסים בתוך התופת, באתר יו טיוב, החל מדקה 16:50
- ^ 19.0 19.1 חנן גרינווד, הילה טימור אשור, יפעת ארליך, דויד פרץ, מירב סבר, אייל לוי, גיבורי ישראל: בתוך התופת התגלתה רוחם של האזרחים והלוחמים, באתר ישראל היום, 12 באוקטובר 2023
- ↑ גיבורים עונה 1 פרק 3 - המפקדת רון, באתר 12+
- ↑ כאן | חדשות - תאגיד השידור הישראלי (2024-02-04), הטירונים ששרדו את השבת השחורה בבסיס זיקים - קיבלו כומתה, נבדק ב-2025-04-06
- ↑ דורון קופרשטין, אחרי שמחבל ירה בה, מיכל הדריכה את ילדיה לחבוש חיילים שנפצעו, באתר וואלה!, 9 באוקטובר 2023
- ^ 23.0 23.1 23.2 יואב זיתון, טירונים נלחמו בידיים חשופות, מפקדות הסתערו והצילו אזרחים מהחוף | תחקיר בסיס זיקים, באתר ynet, 27 באפריל 2025
- ↑ נועם אמיר, "תמיד היינו אלו שמחלצים, השבת הזו הפכה אותנו ללוחמים": מפקד יחידת החילוץ בעדות אישית, בעיתון מקור ראשון, 14 באוקטובר 2023
- ^ 25.0 25.1 סגן אלוף אביחי הרשטיק שהיה בקרבות בבארי "כל בית שאתה נכנס אליו אתה בעצם מציל משפחה", באתר כאן | תאגיד השידור הישראלי, 2023-11-15
- ↑ יניב קובוביץ, מפקד בסיס זיקים, שנשאר בבית ב-7.10 כשחייליו נלחמו לבדם, ערך את תחקיר צה"ל על הקרב, באתר הארץ, 27 באפריל 2025
- ↑ סרן אור מוזס, באתר www.izkor.gov.il
קרב בסיס זיקים40995586