תאים חמושים של הארגון כינו את עצמם בשמות מחבלים, כגון "הסטודנטים של עיאש", "הסטודנטים של המהנדס" או "חוליות יחיא עיאש", לזכרו של המחבל יחיא עיאש ("המהנדס"), שנהרג על ידי זרועות הביטחון של ישראל בשנת 1996.
אידאולוגיה
אידאולוגית הארגון מבוססת על שלושה עקרונות עיקריים:
עקרון הסוּמוּד (صمود): היצמדות עיקשת לקרקע עליה נולדו הפליטים הפלסטינים, בין אם זו בשטחי הרשות הפלסטינית או בשטחי מדינת ישראל.
עקרון הסַבְּר (صبر): אורך רוח וסבלנות לנהל את המאבק ככל שיידרש במשך דורות.
עקרון השורא (شورى): התייעצות או התוועדות בין ראשי הארגון לצורך קבלת החלטות וגיבוש מדיניות.
מטרת הארגון, על פי האתר הרשמי[12], היא "לשחרר את כל פלסטין מהכיבוש הציוני שגזל אותה בכוח מאז 1948, ולהשיג את הזכויות של הפלסטינים שנגזלו על ידי הכיבוש".
היסטוריה
הקמת הארגון
בשנת 1984 השייח' אחמד יאסין, הד"ר איבראהים מקאדמה, השייח' סלאח שחאדה ואחרים החלו להיערך להקמת ארגון חמוש להתנגדות למדינת ישראל. מאמציהם התרכזו בהשגת כלי נשק לפעילויות הטרור בעתיד. בשל כך חברי הקבוצה נעצרו ואמצעי הלחימה הוחרמו. באותו הזמן הקבוצה עדיין לא נקראה "חמאס" או "גדודי עז א-דין אל-קסאם".
בשנת 1986 הקים השייח' שחאדה רשת של תאי טרור בשם "אל-פלסטיניין אל-מוג'אהדין" (לוחמי הקודש הפלסטינים). הרשת התמקדה בפיגועים נגד מדינת ישראל ובטיפול במשתפי פעולה לראייתם מקרב המחנה הפלסטיני. הרשת המשיכה לעבוד עד 1989; פעולותיהם המפורסמות ביותר היו חטיפתם של שני חיילי צה"ל אילן סעדון ואבי סספורטס בשנת 1989 - פעולה שגרמה לגל מעצרים נרחב ברצועה של מאות מאנשי הארגון.
חמאס, שהוקם באופן רשמי ב-14 בדצמבר1987, עם פריצת האינתיפאדה הראשונה, יצר רשתות טרור דומות אחרות, כגון "גדודי עבדאללה עזאם" ו"מג'ד", אשר תפקידן היה איתור משת"פים. באמצע שנת 1991 נודעו גדודי עז א-דין אל-קסאם כזרוע הצבאית של חמאס.
ב-26 באוקטובר 2001 ירה הארגון בפעם הראשונה רקטה על ישראל, "קסאם 1", לעבר שדרות, ולקח אחריות על כך[13][14][15]. בשנת 2002 הופיעה גרסה חדשה יותר של הרקטה, "קסאם 2", עם טווח של 9–12 ק"מ[13].
בספטמבר 2004 פתחה ישראל במבצע ימי תשובה בעקבות מותם של ילד קטן ופעוטה בשדרות מרקטת קסאם. המבצע הסתיים בהרג 87 מחבלים.
על-פי נתונים שפרסמה מערכת הביטחון לאחר מותו של יאסין, בשלוש וחצי שנותיה של האינתיפאדה השנייה ביצע חמאס 425 פיגועים, שבהם נהרגו 377 ישראלים ונפצעו 2,076 אנשים.
לאחר תוכנית ההתנתקות
בעקבות תוכנית ההתנתקות ב-2005 הכריז חמאס על הקמת "הצבא העממי" או ה"מוראביטון" ברצועת עזה. ה"מוראביטון" אמור לפעול בדומה למיליציות של חזבאללה ולמעשה להפוך את הרצועה לשטח הנמצא בפועל בשליטתה של חמאס. ה"מוראביטון" לא נועד רק נגד ישראל, אלא גם כדי להרתיע את הרשות הפלסטינית מנקיטת פעולות נגד חמאס.
בספטמבר 2005, ביצעו פעילים מהארגון את חטיפת ששון נוריאל ורציחתו. באותו חודש פתחה ישראל במבצע גשם ראשון, בעקבות ירי של קסאמים על שדרות. המבצע, שהסתיים עם כ-10 מחבלים הרוגים, היה המבצע הצבאי הראשון ברצועת עזה מאז ההתנתקות.
בשנת 2014 פעילי הארגון ביהודה ושומרון רצחו את שלושת הנערים איל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל. במקביל, החל ירי רקטי כבד על ישראל מרצועת עזה. בעקבות זאת צה"ל פתח במבצע צוק איתן שהסתיים עם 1,408 מחבלים הרוגים.
בשנת 2018 הארגון הוביל את העימותים בגבול ישראל–רצועת עזה. במהלך העימותים אלף רקטות שוּגְרוּ מרצועת עזה לעבר ישראל. בתגובה צה"ל בִּיצַע 865 תְקיפות ברצועה, רובן נגד חמאס, והושמדו 15 מנהרות של גדודי עז א-דין אל-קסאם[18].
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ב-7 באוקטובר2023 פתח חמאס במבצע "מבול אל-אקצא" – מתקפת פתע על ישראל – שבמסגרתו חדרו כ-3,000 מחבלים ליישובי עוטף עזה, טבחו ביותר מ-1,200 ישראלים ואזרחים ממדינות אחרות, פצעו יותר מ-2,500, חטפו כ-250 אזרחים וחיילים לרצועת עזה, וביצעו מעשי התעללות ועינויים. בתגובה יצאה ישראל למלחמת חרבות ברזל, שכללה הפצצה נרחבת ברצועת עזה[19], ובהמשך תמרון קרקעי במסגרתו נכבשו חלקים גדולים מרצועת עזה בידי צה"ל. בנוסף הרגה ישראל רבים מבחרי הארגון, לרבות מוחמד דף ומרואן עיסא.
מבנה
בשנת 2005 מנה הארגון פחות מ-15,000 פעילים[20][21]. לפי מרכז המידע למודיעין וטרור, בשנים 2008–2012 מנה הארגון כ-15,000 מחבלים חמושים[22][21][23][24], ובשנים 2014–2016 עלה המספר לכ-20,000[25][26][27] או 30,000[28]. עד 2019 התעצם לכ-30,000 פעילים ועוד 7,000 אנשי עתודה[29][30], ולפי דיווחים והערכות אחרות, לרשותו היו כ-40,000 פעילים בשנים 2021–2023[31][32][33].
חלוקה גאוגרפית של גדודי הזרוע הצבאית של חמאס, על פי צה"ל
מבנה הארגון הוא כשל צבא. הוא מחולק לחמש חטיבות גרעיניות, בהתאם לנפות המרכיבות את הרצועה: צפון הרצועה, עזה, מחנות המרכז, ח'אן יונס ורפיח. כל חטיבה מורכבת ממספר גדודים על פי אזורים בתוך כל נפה, וכל גדוד מורכב ממספר פלוגות כגון פלוגת נוח'בה, פלוגת חיל רגלים, קומנדו ימי, וכו'[21]. כמו כן הפלוגות מחולקות למחלקות וחוליות. בעבר הגדודים היו מאורגנים בתצורה של 6 חטיבות מרחביות במקום 5[34][35].
הגדודים בזרוע קרויים בפי הפעילים עצמם לעיתים על שמות מפקדים שנהרגו על ידי ישראל לאורך ההיסטוריה, למשל "הגדוד על שם עימאד עקל"[36] (האחראי על אחת מגזרות ג'באליה), או בשמות אחרים[37], אך הם אחראיים על גזרה גאוגרפית מתוחמת ברצועה.
נוסף לכך לארגון ישנן יחידות מטה כגון המודיעין הצבאי, הייצור, ההסברה, התקשורת וכו'.
לוחמי הארגון מתפקדים כחיילים ועוברים הכשרה צבאית בנושאים שונים (מטענים, נ"ט, וכו'), באופן מקומי ברצועה או באיראן (כשהדבר מתאפשר). רבים מהם מגויסים במסגרת פעילותם בגוש האסלאמי בבתי הספר של אונר"א ובאוניברסיטאות, ובמסגדים, וכחלק מפעילות הדעוה[38].
חטיבות מרחביות
חטיבת צפון הרצועה
חלוקה גאוגרפית של גדודי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה, על פי צה"ל
חטיבת צפון הרצועה היא החטיבה השנייה בגודלה בארגון הטרור חמאס[39], וערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-5,500 מחבלים[40][41].
עד למלחמת חרבות ברזל עמדו בראשה אחמד ע'נדור[21] וסגנו ואאל רג'ב[42]. לפני כן, סגן מפקד החטיבה היה איימן מנסור, שנהרג בסכסוך משפחות ביוני 2023[43] ותפקד גם כמג"ד[44].
גדוד בית לאהיא. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו נסים אבו עג'ינה[45][46][47][48]. מפקדו הראשון היה אחמד חמודה[49] (שנהרג במלחמת חרבות ברזל)[50].
גדוד מרכז ג'באליה. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו אבראהים ביארי[46]
גדוד כפר ג'באליה
חטיבת העיר עזה
חטיבת עזה היא החטיבה הגדולה בארגון הטרור חמאס[58], ובתקופה שבין 2008-2017 הייתה מחולקת לחטיבת צפון העיר עזה וחטיבת דרום העיר עזה[34]. ערב מלחמת חרבות ברזל מנתה כ-9,000 מחבלים[59][41].
גדוד שג'אעייה. מ-2010 ועד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו ויסאם פרחאת[66]. במהלך המלחמה נהרגו גם ארבעת מחליפיו: עימאד קריקע[67], ג'מיל ואדיה[62], הית'ם א-שיח'[68] ומוחמד אל-עג'לה[69]. ערב המערכה מנה כ-1,200 מחבלים[70], ובזמן מבצע צוק איתן מנה כ-870 מחבלים[71]. לפני כן, החל משנת 2009 פיקד על הגדוד לזמן קצר גם וליד שמאלי (שנהרג במבצע שומר החומות)[72].
גדוד שאטי. מאז 2014 מפקד עליו היית'ם חוואג'רי[73][74].
גדוד צברא תל אל-הווא. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד עליו מוסטפא דלול[75]. במהלך המלחמה נהרג גם מחליפו אוסאמה אבו נאמוס[76].
חלק מפלוגות הזרוע משתייכות ליחידת עילית הנקראת א-נוח'בה (בערבית: النخبة – "המובחרת") ובה כ-5,000 לוחמים נכון לשנת 2016[124]. מטרת היחידה לבצע תקיפות בשטח ישראל אך היא מתאמנת גם בפעולות הגנה בשטח הרצועה. הם מתמקדים בחדירה לשטח ישראל, בהסתערות על מוצבים וסיורים, בהרג חיילים ובהשמדת אמצעי לחימה[124]. כמו כן הם מתאמנים על נסיגה דרך המנהרות עם שבויים או עם גופות חיילים, כדי שישמשו קלפי מיקוח לשחרור אסירים ביטחוניים[124][25]. לוחמיה מתאמנים באינטנסיביות והם מצוידים באמצעי לחימה מתקדמים ומדויקים[124].
אנשי הנוח'בה מתמחים בקרבות גרילה, בירי נ"ט מתקדם, בצליפה, בניווט, בחבלה, בהסוואה, בלחימה במנהרות ובמבצעים מיוחדים. הם נחשבים כנשק יום הדין של חמאס בביצוע פיגועים מורכבים[27]. היחידה מחולקת לפלוגות ולכיתות, והן מפוזרות בין הגדודים השונים, המוצבים לפי חלוקה גאוגרפית. רמת המידור של היחידה היא מהגבוהות שיש בארגון.
הקומנדו הימי של הזרוע משמש לביצוע פעולות מורכבות בשטח ישראל דרך הים. בשונה מהנוח'בה, הקומנדו הימי מיועד לבצע פעולות נגד כלי שיט ישראליים, נכסים אסטרטגיים כגון אסדות גז ונמלים ולחדור לשטח ישראל באמצעות החפה או צלילה על מנת לתקוף יעד יבשתי. היחידה נחשפה באופן רשמי במרץ 2014, אולם היא הוקמה כמה שנים לפני כן[127].
בשנת 2018 הוערך כי הקומנדו הימי מונה לפחות כ-1,500 פעילים[128].
על פי המידע של מספן המודיעין בחיל הים הישראלי, הקומנדו הימי מצויד בעשרות ערכות צלילה מהמתקדמות בעולם ובעלות יכולת צלילה בעומק, של עד ארבע שעות[129]. בנוסף, הלוחמים מצוידים בשעוני מחשב צלילה מתקדמים ואף בסקוטרים תת-ימיים, המגדילים את מרחק הצלילה ואת מהירותה כדי שהצוללן לא יתעייף לפני הלחימה על החוף[130]. הקומנדו הימי של חמאס מקפיד על מידור מבצעי. לוחמי היחידה עוברים אימונים קשים ונמרצים, הכוללים צלילה מבצעית תוך נשיאת אמצעי לחימה רבים, חבלה ימית, הפעלת כלי שיט (כדוגמת סירות ואופנועי ים) לתקיפה, לוחמה אמפיבית, לוחמת חי"ר ושימוש במגוון רחב של כלי נשק.
לאחר מבצע צוק איתן חמאס השקיע רבות בקידום הקומנדו הימי. באמצעות המימד התת-ימי, חמאס תכנן לבצע פיגועים בעומק האסטרטגי של ישראל. כך למשל לשגר טילי נ"ט מקרוב לעבר ארובותתחנת הכוח רוטנברג שבדרום אשקלון. על ידי כך ישיג "תמונת ניצחון". אפשרות נוספת היא צלילה למרחב שבין אשקלון לאשדוד ושיגור טילים מהקרקע לעבר אונייות סוחר העוגנות בנמל אשדוד[129]. זאת כדי לשתק את הסחר הימי של ישראל בתקופת הלחימה. באוגוסט 2016 נחשף מעגן שנבנה עבור היחידה הימית של חמאס, הכולל מגדל פיקוח ותצפית[132].
כטב"ם של הזרוע הצבאית של חמאס מסוג אבאביל מוצג לראווה במהלך מצעד צבאי בעזה ב-2014סמל היחידה האווירית של הזרוע הצבאית של חמאס, מאז אפריל 2023
נוסף ליכולות היבשתיות והימיות, הארגון מחזיק אוסף של כטב"מים וכלי טיס נוספים. כלי הטיס של הארגון בעלי יכולת צילום, ולעיתים בעלי יכולת הטלה[134]. המזל"טים בעלי יכולת טיסה למרחקים ארוכים ומסוגלים להגיע צפונה לגוש דן[135]. על פי הערכה, ב-2023 בידי אנשיו מאות בודדות של מל"טים, טיסנים ורחפנים[136]. קיים חשש שהמזל"טים יישאו חומר נפץ באופן מאולתר וישמשו כמזל"טי נפץ "מתאבדים", אם כי פוטנציאל הנזק שלהם קטן משל רקטות[137].
בנוסף לכלי הטיס, חמאס מפעיל גם אמצעים אחרים, כמו מצנחי רחיפה, בהם השתמש למשל בטבח שבעה באוקטובר[134]. בשנת 2010 מפקד חוליה שנחקר על ידי השב"כ סיפר כי גויס לכוח מיוחד שנשלח למלזיה לצורך אימונים במצנחי רחיפה. עמו יצאו כעשרה פעילים נוספים מגדודים שונים, אשר התאמנו כשבוע בהטסת מצנחי רחיפה, כדי לבצע פיגוע חדירה בישראל. ארבע שנים לאחר מכן זומנו הפעילים לאימון נוסף, הפעם ברצועה[138].
עד למלחמת חרבות ברזל, אחראי המערך האווירי היה עאצם אבו רכבה[139][140]. בהמשך המלחמה, פיקד על המערך האווירי סאמר אבו דקה עד שחוסל גם הוא בספטמבר 2024[141]. כמו כן, במהלך המלחמה נהרגו בכירים אחרים במערך[139][142][143].
במהלך טבח שבעה באוקטובר כטב"מים של היחידה נטרלו מספר מצלמות רואה-יורה וציוד אחר של צה"ל על גדר המערכת באמצעות הטלת פצצות עליהם[134]. בנוסף חדרו לשטח ישראל 6 מצנחי רחיפה אשר נחתו בתוך היישובים בעוטף עזה[149].
במלחמת חרבות ברזל ישראל חיסלה את ראשי המערך וכן בכירים בדרגי ביניים שונים, למשל את אחראי הכטב"מים בחטיבת מחנות המרכז נצאל עמאר[139] ואת אחראי הכטב"מים בחטיבת צפון הרצועה מוחמד אל-מבחוח[150].
RPG-7, תוצרת יחידת הייצור של הזרוע הצבאית של חמאס. ניתן לראות את סמל יחידת הייצור מוטבע מצד שמאל על האריזה.מתחם לייצור רקטות באזור אל-בורייג'
יחידת הייצור של הארגון אחראית על הייצור המקומי של חלק גדול מאמצעי הלחימה בהם משתמשים הגדודים, בהם רקטות וטילים (M-75, J-80, עיאש 250, וכו'), נשק נגד טנקים (RPG-7, יאסין, וכו'), מטענים, רימונים, פצצות מרגמה, וכן נשק קל. הייצור מתבצע באמצעות עשרות אתרי ייצור המפוזרים ברחבי הרצועה, הכוללים מחרטות, כבשנים, ומערבלים לייצור מנועים וצינורות, סדנאות כימיות לייצור דלקים (למשל בעזרת AP) וחומרי נפץ, מטענים, ועוד. המטה מורכב ממספר מחלקות, ביניהם:
מחלקת פיתוח ופרויקטים, האחרית על פיתוח אמצעי לחימה חדשים ושיפור אמצעי לחימה קיימים. עד למבצע שומר החומות עמד בראשה ג’מאל א-זבדה[151][65][152]. יחידה זו פיתחה למשל את רקטות העיאש 250.
מחלקת מהנדסים, המחזיקה בידע טכני על חילוץ חומרי נפץ, תחזוק אמצעי לחימה קיימים וכו'. עד למבצע שומר החומות עמד בראשה חאזם ח'טיב[151][65]
מחלקת ציוד תעשייתי ומחלקת ייצור רקטות, האחראיות על תפעול שוטף ותחזוקה של המחרטות ושאר הציוד המקצועי הדרוש לייצור נשק. עד למלחמת חרבות ברזל פיקד על מחלקת הייצור מחסן אבו זינה[153]. לפני כן, עד למבצע שומר החומות עמד בראשה וליד שמאלי[151][72].
לאורך השנים הרג צה"ל מספר בכירים במערך ופגע באתרים שלו, למשל במבצע שומר החומות ב-2021 אז צה"ל הרג יותר מ-6 בכירים במערך, בהם חאזם ח'טיב, שהיה גם סגן המערך[174][175][151]. במלחמת חרבות ברזל צה"ל איתר והשמיד מספר משמעותי של מחרטות ואתרי ייצור של המערך[176][177][178].
נכון ל-2024 מפקד על המערך ראא'ד סעד[179]. בעבר פיקד עליו גם ראא'ד ת'אבת שנהרג במהלך מלחמת חרבות ברזל[180], ועד ל-2006 פיקד עליו אחמד עוואד[181].
המודיעין הצבאי
סמליל מחלקת המודיעין של הזרוע הצבאית של חמאס (2022)פעילי יחידת התצפיות של המודיעין הצבאי בתוך חדר תצפית
הארגון מחזיק ביחידת מודיעין מטה אשר אחראית על איסוף מודיעין על הצבא הישראלי ועל ישראל במספר שיטות. היחידה מונה כ-2,100 פעילים והיא מחולקת למספר מחלקות, לדוגמה[182][183]:
יחידת תצפיות ומטרות, האחראית על הפעלת מערכי מצלמות בקרבת גבול ישראל וניתוח הצילומים כדי לגלות מוצבים צבאיים, סד"כ כוחות, מצלמות רואה-יורה, שגרת פעילות, מכשולים וכו'. כמו כן היחידה אחראית על התראה וניטור של תנועות כוחות צה"ל בתוך הרצועה באמצעות רשת מצלמות וכן פעילים מתצפתים. במהלך מלחמת חרבות ברזל עמד בראש היחידה אסאמה טבש[103]. עד למלחמת חרבות ברזל עמד בראשה עבד אל־עזיז רנתיסי (נהרג בדצמבר 2023)[184].
יחידת סייבר[185] ויחידה וטכנית, האחראיות על איסוף מידע על צה"ל באמצעות האינטרנט. פעולות היחידה כוללת פריצה לטלפונים של חיילים באמצעות פיתוי ברשתות החברתיות[186], פריצה לאתרי אינטרנט ישראליים בעלי משמעות צבאית (למשל, פריצה למערכות החשמל של קיבוץ מפלסים[182] ושל בסיסים צבאיים, פריצה למצלמות באינטרנט באזור העוטף[187], ופריצה למערכת מסר לאומי), ועוד. עד למבצע שומר החומות ב-2021 עמד בראש המחלקה הטכנית סאמי רצ'ואן[65], ובראש מחלקת הסייבר עמד ג'ומעה טחלה[65][188][185].
יחידת סיגינט (מודיעין אותות), האחראית להפעלה של מערכות האזנה לרשתות קשר צה"ליות גלויות (לדוגמה באזורי האימונים בנגב, שמרוחקים מספר קילומטרים מהרצועה). במבצע עופרת יצוקה נמצאו סורקי תדרים של היחידה, מכוונות לתדרי הקשר של צה"ל בתוך הרצועה.
יחידת ידיעות ומודיעין גלוי (אוסינט), האחראית על איסוף וליקוט מידע שמתפרסם בתקשורת הישראלית וברשתות החברתיות, למשל מידע על בסיסי צה"ל או מיקומים של מערכות כיפת ברזל.
יחידת הפעלת סוכנים (יומינט), האחראית על הפעלת פעילים בתוך ישראל כדי לאסוף מידע על בסיסים צבאיים, ועל ניסיונות גיוס של מקורות בישראל. ב-2020 פורסם כי היחידה גייסה שני סוכנים מתל אביב ומלוד[189].
אחד ממייסדי מחלקת המודיעין, ומי שעמד בראשה לפחות החל מ־2010, הוא מוחמד חמיס דבאבש, שעמד בראשה עד 2022[182], ונהרג על ידי ישראל במלחמת חרבות ברזל. בזמן מבצע שומר החומות פיקד על המחלקה מוחמד יאזורי[191][192]. בעבר עמד בראש המחלקה גם איימן נופל, שנהרג במלחמה[193]. כמו כן, סגן מחלקת המודיעין, שאדי בארוד, נהרג במלחמה[194].
חלק מפעולות איסוף המודיעין של היחידה מחולקות לאזורים ברצועה. למשל, מ-2019 ועד למלחמת חרבות ברזל אחראי המודיעין הצבאי מטעם חטיבת העיר עזה היה עאדל חמדיה, שנהרג בתקיפה במרחב זייתון[195].
פעילי מערך ההסברה של הארגון, בשנת 2005. ניתן לראות את סמל המערך במרכז
יחידת ההסברה של הארגון אחראית ליצור, לעבד ולהפיץ את תוכני התעמולה ואת הלוחמה הפסיכולוגית של הארגון.
במסגרת היחידה מועסקים צלמים צבאיים המתעדים קרבות בין פעילים לבין לוחמי צה"ל, מסיבות עיתונאים, כנסים ומצעדים צבאיים. כמו כן היחידה מעסיקה עורכי וידאו וכותבי מסמכים האחראים ליצור, לעבד, ולפרסם חומרי תעמולה. היחידה אחראית על ניהול טכני והפעלה של אמצעי המדיה של הארגון, בהם אתר האינטרנט הרשמי וערוץ הטלגרם. פעמים רבות אפשר לראות את סמל היחידה (עם הכיתוב: "Information Office" או "Military Information Department") מוטבע על החומרים שהיא יוצרת.
הפעילות של היחידה מחלוקת בין אזורים שונים ברצועה. לדוגמה, עד למלחמת חרבות ברזל אחראי מערך ההסברה מטעם חטיבת רפיח היה מניר חרב[196], ואחראי מערך ההסברה מטעם חטיבת העיר עזה היה פאדי סלים[197].
בראש מערך ההסברה של הזרוע הצבאית עומד דובר הארגון, אבו עוביידה.
מטה הגדה המערבית היא יחידת לחימה שהוקמה על ידי משוחררי עסקת שליט שמקורם ביהודה ושומרון אך שוחררו לרצועת עזה עקב התנגדות של ישראל. מטרתה הבלעדית של היחידה היא ליזום פיגועי טרור בתוך שטחי יהודה ושומרון באמצעות הקשר שאנשיה מנהלים עם אנשי קשר בגדה.
ברשות הארגון כמה עשרות אלפי רובי סער AK-47, מאות אלפי רימוני יד, כמה עשרות משגרים ניידים ונייחים וכמה מאות רקטות המאוחסנות בדירים תת-קרקעיים ברצועת עזה, לרוב מתחת לגני ילדים ובתי עלמין.
בנוסף לכך הארגון מחזיק גם בכמות קטנה של נשק ישראלי, אשר נגנב מבסיסים צבאיים ומחיילים בתקריות כגון טבח שבעה באוקטובר.
מרגמה 82: כלי תקני מעודפי חזבאללה וצבא לוב המשמש לירי על יישובי עוטף עזה.
מרגמה 120: מרגמה כבדה לטווח מספר קילומטרים. משמשת בעיקר לירי מחורבות שדה התעופה דהנייה ליישובים על גבול ישראל-מצרים ויישובי עוטף עזה.
קסאם – רקטה פרימיטיבית קצרת-טווח (עד 10 ק"מ) בייצור מקומי. הרקטה מורכבת מצינור מתכת פשוט הממולא בחומר נפץ. הדגמים הראשונים היו עשויים מעמודי תמרורים. בעלת דיוק נמוך.
קסאם 1: בעלת טווח מרבי של 3 ק"מ וראש נפץ במשקל חצי קילו.
קסאם 2: בעלת טווח של עד 8 ק"מ וראש נפץ במשקל 5–7 ק"ג.
קסאם 3: בעלת טווח של 10 ק"מ וראש נפץ במשקל 10–20 ק"ג.
WS-1E – שדרוג סיני של הגראד שהגיע לטווח של 45 ק"מ עם ראשי נפץ במשקל 18–22 ק"ג.
S-40 – רקטה בעלת טווח קצר-בינוני (40 ק"מ) וראש נפץ של 20 ק"ג.
S-55 – רקטה בעלת טווח בינוני (55 ק"מ) וראש נפץ של 40 ק"ג.
פג'ר – רקטה איראנית מתקדמת לטווח בינוני-ארוך, תלוי בדגם.
פג'ר 3 – רקטה לטווח קצר-בינוני (עד 45 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 45 ק"ג.
פג'ר 5 – רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ של 90 ק"ג.
M-75 – רקטה ארוכת-טווח (עד 75 ק"מ) הנושאת ראש נפץ במשקל 10 ק"ג ומהווה גרסה מקומית של פאג'ר 5 האיראני. הרקטה אינה מצוידת במערכת הנחיה כך שדיוקה מוגבל. נקראת על שם ד"ר איבראהים מקאדמה.
M-90 - רקטה ארוכת-טווח (עד 90 ק"מ), גרסה משופרת של רקטת ה-M-75, שהוצגה לראשונה במלחמת חרבות ברזל, אז גם שוגרה לראשונה לעבר מרכז ישראל[204].
SH-85 – רקטה ארוכת-טווח (עד 85 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס. נקראת על שם מוחמד אבו שמאללה, שנהרג ב-2014[205].
J-80 – רקטה ארוכת-טווח (עד 80 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס, עם ראש נפץ במשקל 20 ק"ג. כינויה ניתן לה על שם בכיר חמאס לשעבר אחמד ג'עברי, שנהרג ב-2012.
J-90 – רקטה ארוכת-טווח (עד 90 ק"מ) המיוצרת על ידי חמאס.
מאז תחילת המאה ה-21 ועד מלחמת חרבות ברזל עמד בראש המערך הרקטי הכלל-רצועתי המפקד איימן ציאם[208][209] - אותו ניסה לצה"ל להרוג במספר סבבי הסלמה[53], עד שהצליח לבסוף בנובמבר 2023.
היסטוריה
מאז סגירת מנהרות ההברחה ממצרים בשנת 2013 על ידי עבד אל-פתאח א-סיסי מיוצרות הרקטות במפעלים תת-קרקעיים ברצועת עזה.
ערב מבצע צוק איתן היו בידי חמאס כ־11 אלף רקטות, רובן לטווחים קצרים ומקצתן לטווחים ארוכים (עד כ־160 קילומטרים). בתום הלחימה, כתוצאה מירי מסיבי לעבר ישראל (כ-4,000 רקטות) ותקיפות מצד ישראל, נותר בידי חמאס כשליש ממספר הרקטות המקורי. לפיכך הציב חמאס בעדיפות גבוהה את הגדלת מלאי הרקטות ופצצות המרגמה ושיפור יכולותיהן הטכניות. לאור לקחי הלחימה במבצע צוק איתן וכן עקב קשיים להבריח לשטח הרצועה מחצי־האי סיני רקטות תקניות ארוכות טווח, חמאס הדגיש את ההצטיידות בנשק תלול מסלול לטווחים קצרים.
כשנה וחצי אחרי מבצע צוק איתן, הוערך בישראל כי חמאס הספיק לחדש את מלאי הרקטות שהיה בידיו ערב העימות, אם כי רובן קצרות טווח. מכיוון שרובן מייצור מקומי, דיוקן נופל מזה של רקטות תקניות. ב-2018 כבר היה ברשותו מאגר גדול יותר. פעילות צה"ל ברצועה לאורך 2018 הפחיתה את מספר הרקטות לכ-6,000. עשרות רקטות לטווח של 100 ק"מ, מאות לטווח של 80 ק"מ, 1,500 לטווח של עד 45 ק"מ ואלפים בודדים לטווח של 20 ק"מ[210].
ערב מלחמת חרבות ברזל היו לחמאס על פי הערכות כ-18,000-20,000 רקטות לטווחים שונים, כגון רקטות מדגם באדר לטווח קצר, פג'ר 5 לטווח של 75–80 ק"מ הכולל את אזור גוש דן עם 90 ק"ג חומר נפץ, רקטה מדגם R-160 או בדר 3 לטווח 160 ק"מ וכושר נשיאה של 250 ק"ג חומר נפץ ודגם עיאש שמגיע למרחק 250 ק"מ[30].
במהלך מלחמת חרבות ברזל, חמאס ירה לשטח מדינת ישראל מעל 9,000 רקטות ופצצות מרגמה. במהלך התמרון צה"ל השמיד אלפי רקטות מדגמים וסוגים שונים, ולפי הערכות מחודש ינואר 2024 לחמאס נשארו כמה מאות בודדות[211].
אמצעי לחימה נוספים
עפיפוני תבערה – עפיפון אליו קשור בחוט מכל דלק קטן ובו רצועת בד בוערת. העפיפון משוגר ונישא על גבי רוחות מערביות מעבר לגדר. כשנוחת בצד הישראלי הוא מצית שדות חקלאיים או יערות בישובי הנגב המערבי.
בלוני תבערה (או פצצת בלון) – מספר בלונים המנופחים בעזרת גז קל וקשורים אחד לשני. הם נושאים חומרי דליקה ובעירה ונעים עם הרוח. מטרתם להצית שריפות בשדות חקלאיים צמודי גבול.
בלוני נפץ – מספר בלונים הקשורים לחומר נפץ ונעים עם הרוח מרצועת עזה לכיוון ישראל. מטרתם להפריע לתושבי עוטף עזה בעזרת פיצוצים רועשים. בחודש יוני 2019, הופרח לראשונה רימון מאולתר שאף נועד לפגוע פיזית בתושבים אך לא עשה כן.
היתרון העיקרי של השלושה האחרונים הוא שהם חמורים מספיק כדי להפריע לחייהם של תושבי עוטף עזה וחקלאיהם אך לא חמורים מספיק כדי לגרור תגובה נרחבת מצד ישראל (למעט הרחבת וצימצום מרחב הדיג העזתי).
בסה"כ קיימות ברצועת עזה כ-5,000 מנהרות המשמשות לפיקוד, בקרה, תנועה ואספקה[213]. בעבר החזיק הארגון במספר מנהרות על ציר פילדלפי, אשר נהרסו ברובן על ידי צבא מצרים[214].
שיתופי פעולה
הארגון נוהג לשתף פעולה עם עוד שמונה ארגונים ברצועת עזה[215]. לעיתים מתאם איתם את הירי לעבר ישראל ולעיתים מקבל או כופה עליהם להשתתף בהפסקות אש:
סלאח שחאדה ניהל את הזרוע הצבאית של חמאס ברצועה אחרי ניסיון החיסול הכושל של מוחמד דף ב-2002. נהרג על ידי פצצה במשקל טון שהוטלה על ביתו ושהרגה 16 אנשים[221].
סעד ערביד, היה אחד מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בפעולה של ישראל באוקטובר 2003.
ואאל נסאר, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ואחראי על פרויקט הקסאם ועוזרו, מוחמד סרסור שעסק בתכנון פיגועים ובגיוס פעילים לארגון. נהרגו בטיל שנורה ממסוק חיל האוויר לעבר אופנוע שרכבו עליו ב-30 במאי 2004.
עדנאן אל-ע'ול, היה מבכירי הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה, מומחה להכנת מטעני נפץ, "אבי התעשייה הצבאית הפלסטינית", "אבי הקסאם", ויד ימינו של ראש גדודי עז א-דין אל-קסאם, מוחמד דף. אחראי לרצח עשרות חיילים ואזרחים ישראלים. נהרג על ידי צה"ל בסיכול ממוקד באוקטובר 2004.
אחמד סארי, פעיל בכיר בזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה. נהרג בתאונת עבודה בביתו בזמן הכנת מטען.
אסעד ריאן, פעיל חבלה בצפון רצועת עזה ואחיו של השייח' ניזאר ריאן. נהרג בהתפוצצות בזמן עצרת של חמאס בשנת 2005. לטענת הפלסטינים הוא נהרג על ידי ישראל.
חסן אבו שקפה, ממפקדי הזרוע הצבאית של חמאס בצפון הרצועה. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008[232].
אשרף מושתהא, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בשכונת תופאח בבית לאהיא. נהרג בזמן הכנת מטען בבית לאהיא ביוני 2008.
אחמד ג'עברי, ראש בפועל של גדודי עז א-דין אל-קסאם ומנהיג הצבא העממי של חמאס, בין השאר החזיק בגלעד שליט. נהרג בעזה ב-14 בנובמבר2012. כונה על ידי התקשורת הישראלית "רמטכ"ל חמאס".
אחמד אבו ג'לאל, מפקד פלוגה במערך הקרקעי של חמאס, נהרג בנובמבר 2012 בעת שהיה בדרכו לשגר טיל נ"ט.
ח'אלד שאער, בכיר במערך הנ"ט של חמאס, נהרג בנובמבר 2012[236].
מוחמד שעבאן, מפקד בקומנדו הימי של חמאס בעזה, נהרג ב-8 ביולי 2014 במהלך מבצע צוק איתן בכלי רכבו יחד עם שלושה מחבלים נוספים.
מוחמד אבו שמאלה, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. אחראי מנהרות ההברחה ברפיח. נהרג במבצע צוק איתן[237].
עלי קאדי, מפקד כוחות ביחידת הנוח'בה, יחידת העילית של חמאס. מהמתכננים והמפקד של כוחות הנוח'בה בטבח שבעה באוקטובר. נהרג ב-13 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
איימן נופל, מפקד הזרוע הצבאית של חמאס במרכז הרצועה. היה עצור בידי מצרים, ברח מהכלא בפברואר 2011. נהרג ב-17 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
שאדי בארוד, סגן ראש מחלקת המודיעין של חמאס. נהרג ב-26 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
עיסאם אבו רכבה, ראש המערך האווירי של חמאס. נהרג ב-28 באוקטובר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
מוחמד עסאר (עצאר), ראש מערך הנ"ט של חמאס. נהרג ב-1 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
ג'מאל מוסא, מפקד מנגנון הביטחון המיוחד של משטרת חמאס ברצועה. בשנת 1993 ביצע פיגוע ירי לעבר כוחות צה”ל שהיו בסיור בשטח רצועת עזה. נהרג ב-5 בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
עבד אל-פתאח מעאלי, סגנו של יחיא עייאש ("המהנדס") נהרג בתאריך 30 בדצמבר 2023 ברצועת עזה על ידי ישראל. החיסול נחשב לסגירת מעגל משמעותית מאחר ש-30 שנה נחשב למבוקש על ידי צה"ל. [דרוש מקור]
מרואן עיסא, סגן מפקדה של הזרוע הצבאית של חמאס. לשעבר מפקד גדודי עז א-דין אל-קסאם, מאז מותו של אחמד ג'עברי ועד חזרתו של מוחמד דף לתפקיד. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל.
ע'אזי אבו טמאעה, אחראי אמצעי הלחימה ולשעבר מפקד מחנות המרכז בזרוע הצבאית[95]. נהרג ב-11 במרץ 2024 במהלך מלחמת חרבות ברזל יחד עם מרוואן עיסא.
מחמד דבאבש, לשעבר ראש מערך המודיעין. נהרג בנובמבר 2023 במהלך מלחמת חרבות ברזל[242].
בישראל וארצות הברית הן הלשכה המדינית והן הזרוע הצבאית של חמאס מוגדרים כארגון טרור. בדצמבר2014 הוצא מרשימת ארגוני הטרור של האיחוד האירופי[245], החלטה שהתהפכה בשנת 2023 כאשר בית הדין הגבוה לצדק של האיחוד האירופי קבע שהיא התקבלה תוך הסתמכות על נתונים שגויים[246].
![סמלו של ארגון עז א-דין אל-קסאם. בחלק העליון מצוטט קטע מפסוק 17 מסורת אל-אנפאל בקוראן: "לא אתם הרגתם אותם, כי אם אלוקים הרגם"[1]](/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:Ezzedeen_Al-Qassam_Brigades.jpg)
הרשות הפלסטינית, עזה 
קטר, דוחה
חמאס
איראן
חזבאללה
קוריאה הצפונית
האחים המוסלמים
ישראל
ארצות הברית
הממלכה המאוחדת 
האיחוד האירופי
אוסטרליה
ניו זילנד
מצרים
קנדה
קטע זה עוסק באירוע אקטואלי או מתמשך. הנתונים בנושא זה משתנים במהירות או בהתמדה, ועל כן ייתכן שהם חלקיים, לא מדויקים או לא מעודכנים.
ערך מורחב – נוח'בה
.png){kind=logo}
גדודי עז א-דין אל-קסאם, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
גדודי עז א-דין אל-קסאם, ביישום טלגרם
תנועת ההתנגדות האסלאמית חמא ס, גדודי עז אל-דין אל-קסאם, דף שער בספרייה הלאומית
יניב קובוביץ, ראשי נפץ של 90 ק"ג וטווחים של יותר ממאה ק"מ: זהו מערך הרקטות של חמאס, באתר הארץ, 5 במאי 2019
זו הפגיעה שהשפיעה על תפקוד חמאס, באתר צה"ל, 13 בנובמבר 2023
דובר צה"ל: רוב מערך הייצור של חמאס והג'יהאד הושמד, סרטון בערוץ "ynet", באתר יוטיוב (אורך: 02:41)
