רבי אור שרגא פייבש
רבי אור שרגא פייבש (וייבש) בן רבי ישראל[1] (מכונה נשיא ארץ ישראל; ? - לפני ה'תל"ה, 1675) היה רב ואב בית דין בווינה ובבודה, ולימים עלה לירושלים ועמד בראש הקהילה האשכנזית בעיר.
ביוגרפיה
רבי פייבש נמנה עם תלמידי מהר"ם מלובלין[2]. עדות למעמדו התורני ניתן למצוא בדברי בן דורו, רבי חסדאי הכהן פרחיה, שכתב עליו: ”רחוק שימצא בזמננו רב גדול יותר ממנו”[3].
קיימת סברה כי קודם לכהונתו בווינה שימש כרבה של וילנה[4]. הוא כיהן ברבנות העיר וינה לפחות עד חודש ניסן ה'תי"ד (1654)[5].
רבנותו בבודה
בדרכו לארץ ישראל עבר רבי פייבש בעיר בוּדה (שנקראה אז "בוּדוּן" או "אובן-שטאט"[6]; כיום חלק מבודפשט). תחת שלטון האימפריה העות'מאנית שימשה בודה כתחנת מעבר מרכזית לעולים ממדינות אשכנז[7]; רבנים רבים נהגו לשהות בה בדרכם לארץ ישראל, וחלקם אף כיהנו ברבנות העיר בתקופת שהותם בה[8]. לבקשת פרנסי הקהילה, נאות רבי פייבש להתעכב בעיר ולסייע בהסדרת ענייני הציבור והשכנת שלום.
על אף שהותו הארעית בעיר, מונה רבי פייבש לרב ואב"ד הקהילה. בכ"ד באייר תט"ו, חתמו בני הקהילה על "כתב רבנות" יוצא דופן, במסגרתו קיבלו על עצמם בחרם חמור לציית לכל תקנה שישית עליהם[1]; התקשרות מחייבת זו ייחודית לקהילת בודה באותה עת[9]. לחומרה יתרה זו הייתה השפעה מכרעת לדורות, שכן היא העניקה תוקף בלתי ניתן לביטול לפסיקותיו ותקנותיו[10]. במהלך חודש סיוון תט"ו (1655), התקין סדרת תקנות בקהילה[11]. בו' בתמוז, שב וביצר את מעמד פסיקותיו; כדי למנוע מחלוקות עתידיות, עמד על כך שימשיכו לקיים את פסקיו גם לאחר עזיבתו, ועיגן דרישה זו בחרם על המפר אותה[12].
נשיא ארץ ישראל
בירושלים הנהיג רבי אורי שרגא פייבש את הקהילה האשכנזית, וזכה לתואר "נשיא ארץ ישראל"[13]. בתקופה זו חתם כמסכים על פסקי הלכה של רבי דוד קונפורטי[14].
בג' אייר תי"ז צירף את חתימתו לאיגרת שליחות עבור שד"רי הקהילה האשכנזית בירושלים, עליה חתם: ”צעיר הרועים אור שרגא וייבש יכונה שהיה חונה בק"ק ווינא”[15]. בחורף תכ"ה שהה במצרים, וצירף את הסכמתו לשתי תשובות של רבי משה יהודה עבאס[16].
רבי פייבש חי לכל הפחות עד ראשית שנת ה'תכ"ט (1668)[17]. נראה כי נפטר קודם שנת תל"ה (1675)[18].
צאצאיו
נכדו היה רבי משה בן ישעיה כ"ץ, מחבר הספר "ברית מטה משה" וחיבורים נוספים. נראה כי חלק מצאצאיו נותרו או התיישבו בליטא לאחר עלייתו לארץ ישראל, ומהם יצאו רבנים וגדולי תורה בדורות הבאים[4].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 נוסח כתב הרבנות: כתב מינוי לרב בעיר בודא, העתקה בכתב יד, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית. המקור תומלל על ידי פרופ' מנחם חיים שמלצר (אנ'), הסכמת קהל אובן לקבל את הפסק של הרב אור שרגא, בתוך: ספר זכרון לפרופ' מאיר בניהו, ירושלים, תשע״ט, חלק א, השער השני, "מחלוקת בעניין בחירת רב בק"ק בודא באמצע המאה ה-17", עמ' 656. מנגד, הלל נח מגיד שטיינשניידר (עיר ווילנא, חלק ראשון, ווילנא, תרס, עמ' 4) מציין כי על פי "כתב יחוס ישן נושן" שברשותו, שם אביו של ר' פייבש היה ר' דוד.
- ^ 2.0 2.1 רבי דוד קונפורטי, קורא הדורות, דף נב עמ' א
- ↑ תורת חסד, שלוניקי, תפג, סימן לב (דף כז עמ' ב)
- ^ 4.0 4.1 רבי משה בן ישעיה כ"ץ מציין כי רבי פייבש היה זקנו (הגדה של פסח ע"פ ברית מטה משה, דף קד עמ' ב). במקום אחר הוא מציין כי משפחתו היגרה מגידונג (הודונין; Hodonín) אל קרוביהם בווילנה (שם, בהקדמה), נתון התומך בהשערה כי מוצאה המשפחתי של אמו (שלא מפורט עם ייחוסו מצד אביו בסוף ספרו מטה משה) היה מליטא. הדבר מתיישב עם מסורות של מחברים מאוחרים בליטא שייחסו עצמם לצאצאי "רבי פייבש אב"ד וילנה" שנתמנה לנשיא ארץ ישראל (ראו למשל: הסכמת רבי דוד טבל מליסא לספר 'תפארת ישראל' (זוטא, פפד"א, תקלד); ר' שלמה אהרן זליג בן יואל, הקדמת מבוא הכרם לספר כרם שלמה (ווארשא, תרא); אגרת רבי יוסף זונדל מסלנט והקדמת המחבר רבי יוסף זונדל אב"ד יאנאווא לספר זיר יצחק (ווילנא, תרלו); כתב יחוס ישן נושן, בתוך: עיר ווילנא, חלק ראשון, ווילנא, תרס, עמ' 4.). על פי מקורות אלו, ייתכן שרבי פייבש כיהן ברבנות וילנה קודם לכהונתו בווינה, ובהקדמת מבוא הכרם לספר כרם שלמה נראה כי מוצא משפחתו של רבי פייבש עצמו בליטא. אחרים סבורים כי מדובר בשתי דמויות שונות או במסורת שהשתבשה בשל הדמיון בין השמות "וינה" ו"וילנה" (לדיון בסוגיה זו ראו: עיר ווילנא, חלק ראשון, עמ' 3; הערת אליעזר ריבלין, תולדות חכמי ירושלים, חלק שני, ירושלים, תרפ"ח, עמ' 48, הערה 1; דובעריש וועבער, חקר אבות - ו', בתוך גליון זכות אבות ז', אלול תשפ"ה, עמ' 2-3). יצוין כי רבי דוד קונפורטי, ששהה בירושלים בין השנים תי"ג–ת"ל, מזכיר רק דמות אחת בשם זה, וסביר להניח שאילו היה רב נוסף בעל שיעור קומה בשם פייבש בירושלים באותה עת, היה הדבר בא לידי ביטוי בספרו.
- ↑ על פי פסק המובא בשמו על ידי רבי גרשון אשכנזי, בשו"ת עבודת הגרשוני, סימן סז, המסתמך על גביית עדות מניסן תי"ד (העדויות נדפסו אצל רבי מנחם מנדל קרוכמל, שו"ת צמח צדק (הקדמון), שאלה פח).
- ↑ ראו: רבי יקותיאל יהודה גרינוולד, תולדות חכמי ישראל: כולל תולדות רבי אפרים הכהן מװילנא זצ"ל... גם השקפה על קורות ישראל בימים ההם והריסת עיר אובין בשנת תמ׳׳ו, קלוז', 1924, פרק ב (עמ' 8), הערה 1.
- ↑ ב"שער ביאת הארץ" שבחיבורו, מדריך בשנת ת"י ר' משה פוריית את הנוסעים: ”ויש סוחרים שרגילים ליסע מק״ק ווינא לק״ק אוֹבן, ושמה בתורכית בוּדוּן. ואצל הסוחרים שוכרים מקום ליסע ולחפצים עד אובן... ומק״ק ווינא נוסעים באניה... עד ק״ק אובן... ובאים הראשים ומשתדלים שיתנו לנוסעים רשות לבוא לרחוב היהודים. ובק״ק אוֹבן שואלים ודורשים לחבורה, היינו שיירה... מוטב לשכור את העגלה בק״ק אובן עד ק״ק קושטא כי בדרך קשה לפעמים... בגדי נסיעה קונים בק״ק אובן, ושם הם בזול, וכמנהג תורכיה...” (אברהם יערי (עורך), מסעות ר' משה פוריית מפראג, תרגום הספר דרכי ציון ע"י ד"ר יעקב דוד וילהלם בתוך: מסעות ארץ ישראל, עמ' 272).
- ↑ רבי אהרן הכהן פרחיה, פרח מטה אהרן, אמסטרדם, תסג, חלק א, שאלה מד (דף צב עמ' ב)
- ↑ פרח מטה אהרן, חלק א, שאלה מד (דף צב עמ' א)
- ↑ כך למשל, למעלה מ-130 שנה לאחר מכן, נמנע מינויו של רבי שמואל קעלין (בעל ה"מחצית השקל") לרבנות העיר, בשל תקנת רבי פייבש האוסרת על כהונת רב שיש לו קרובים בעיר (שאנדור ביכלר, A zsidók története Budapesten a legrégibb időktől 1867-ig, בודפשט, 1901, עמ' 305).
- ↑ רבי אפרים הכהן, שער אפרים, זולצבך, תמח, יורה דעה, סימן סג (דף כו עמ' א); שם, סימן סז (דף מא עמ' א).
- ↑ תורת חסד, סימן לג (דף כט עמ' א). הנוסח המלא מובא בתוך: כתב מינוי לרב בעיר בודא, העתקה בכתב יד, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית. תמלול כתב היד בתוך: מחלוקת בעניין בחירת רב בק״ק בודא באמצע המאה ה־17, הפסק [השני] של הרב אור שרגא, עמ' 658.
- ↑ ר' חיים בן בנימין זאב בוכנר, אור חדש, אמשטרדם, תלה
- ↑ [2]. בספר עיר ווילנא (חלק ראשון, עמ' 4) צוטטו דברי רבי דוד באופן המעלה כי המהר"ם מלובלין הוא שאישר בחתימתו שני פסקים של תלמידו, רבי פייבש. עדויות נוספות על חתימותיו הובאו על ידי רבי יוסף זונדל, אב"ד יאנאווא, בהקדמת ספרו זיר יצחק: ”הרב הגאון הגדול ז״ל מ׳ אורי שרגא פייווש זצוק״ל שהיה נשיא בעה״ק ירושלים תו״ב ב״ב ונהג נשיאתו משנת ת״י עד שנת תי״ג והיה נקרא ר׳ פייווש אשכנזי ובפנקס הספרדים שבירושלים נכתב בשני מקומות בשנת ת״י ובשנת תי״ג ושם נחתם בחתימת ידו נאם פייווש אשכנזי המכונה אורי שרגא תלמיד מור״ם לובלין ז״ל”. עם זאת, נראה כי בתיאור המקורות שם נפלו אי-דיוקים; כך למשל במכתב מירושלים המצורף שם, משתמע בטעות כי רבי יהוסף שוורץ זיהה את חתימת רבי פייבש על איגרת "עשרת השבטים" שהביא השד"ר ר' ברוך גד (ראו: תבואות הארץ, ירושלים, תרה, ספר ב (מעשה הארץ), עמ' תנח).
- ↑ פסקת הסיום של אגרת השליחות, העתקה בתוך: פנקס קהילת וירונה מן השנים תי"ג-תצ"ז, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
- ↑ שמואל גליק (עורך), חמודות מצרים - כרך ב: תשובות רבי משה יהודה עבאס - חלק ראשון, מכון שוקן, ירושלים, תשפ"א, סוף סימן ב' (”פה מצרים יו' ב׳ כ״ה טבת התכ״ה נאום אור שרגא וייבש יכונה חונה בק״ק אשכנזים בירושלי׳ ע״ה תובב'”) וסימן ו' (”נאם אור שרגא וייבש יכונה חונה בק׳ אשכנזי׳ בירושלי׳ ועתה חותם בחופזו פה ק״ק מצרים”).
- ↑ כך עולה מהשתלשלות פולמוס הרבנות בבודה: רבי אפרים הכהן מונה לרב העיר באייר תכ"ו (תולדות חכמי ישראל, פרק ב (עמ' 17), הערה 9). מדבריו בשו"ת שער אפרים, סימן סז (דף מא עמ' א) עולה כי המחלוקת התעוררה למעלה משנתיים לאחר מינויו, ומכאן שאגרת המענה של רבי פייבש מירושלים בתגובה לאותה מחלוקת (ראו: שם, סימן סח (דף מה עמ' א)) נשלחה לכל המוקדם בראשית שנת תכ"ט.
- ↑ השנה בה נדפס הספר אור חדש, שבו נזכר בברכת המתים "ז"ל" (דף נב עמ' א). אולם אין בכך הוכחה גמורה, לאור העובדה שרבי משה שבתי הזכירו בברכת המתים כבר בראשית שנת תכ"ט (שו"ת תורת משה, שלוניקי, תקנז, חושן משפט, סימן יד (דף כא עמ' א)), כאשר עודנו בין החיים, הדבר ממחיש כי לעיתים נכתבו תוארי פטירה בשל חוסר ידיעה שנבע מהמרחק הגאוגרפי. עדות ממוקדת יותר עולה מרשימה שערך הרב אברהם יוסף שלמה גרציאני (ראו: Salomone Jona, Abraham Joseph Salomon Graziani - POÈTE HÉBREU DU XVII SIÈCLE, בתוך: Revue des Études Juives, כרך 4 (ינואר-מרץ 1882), עמ' 118-119), המתעדת רבנים מאיטליה ומארץ ישראל שהוספדו במודנה בכ"א באייר תל"ב. ברשימה זו מופיע "הרב מאור שרגא אשכנזי", שלדעת אברהם יערי אינו אלא רבי אורי שרגא פייבש (שלוחי ארץ ישראל: תולדות השליחות מהארץ לגולה מחורבן בית שני עד המאה התשע עשרה, מוסד הרב קוק, 1950, מילואים ותיקונים, עמ' 846). גם בדרשות מהר"ם חביב (שדרש בירושלים בין השנים ה'תכ"ט - ה'תל"ב, ככל הנראה) מופיעה דרשה בפרשת מסעי "להספד הרב הגדול כמה״ר אור שרגא ז״ל". לפי זה, ניתן לקבוע את פטירתו לשנים תל"א–תל"ב.