רבי זלמן כ"ץ
| כינוי | מהרז"ך |
|---|---|
| מקום פעילות | נירנברג |
| השתייכות | רבני אשכנז |
| תלמידיו | רבי שמעון ז"ק, מהר"ם מינץ, מהר"י ברונא |
| בני דורו | מהרי"ל, מהר"י וייל |
| חיבוריו | ספר היריעה |
רבי (שלמה) זלמן כ"ץ (מהרז"ך; נפטר בשנת ה'ר"ה, 1444) היה רב הקהילה היהודית בנירנברג וראש ישיבה בה. מחבר "ספר היריעה" על הלכות גיטין ומומחה בהלכות אלה. מרבותיו של מהר"ם מינץ.
חייו
מרבית המידע על תולדות חייו ועל משפחתו נלמד מרישומי גביית המיסים מיהודי נירנברג. הוא התאזרח בעיר ונזכר לראשונה כמשלם מס ב-9 באוקטובר 1396 (ה'קנ"ז), כשהיגר לעיר כנער יחד עם אמו. אמו מכונה שם לאה היהודיה מביברך (Bybrach), וכנראה זהו מקום מוצאו. יחד עמו ועם אמו היגר לנירנברג גם אחיו אנשיל. בשנים הבאות חי בנירנברג, וב-22 באפריל 1406 (ה'קס"ו) ויתרו הוא ואחיו על אזרחותם בעיר. בשבע השנים הבאות התגורר מחוץ לנירנברג, וכנראה נסע ללמוד תורה באוסטריה או באזורי הריינוס. ב-21 בנובמבר 1413 (ה'קע"ד) התאזרח בנירנברג מחדש, ואז נזכרת לראשונה אשתו. אשתו, שורל בת צורלין, בתו של מאיר מאינגולשטאדט, הייתה בת למשפחה ותיקה בקהילת נירנברג, ולכן סביר שחזרתו בשנה זו לנירנברג נבעה מנישואיו.[1]
רבנות נירנברג
בשלב כלשהו, לאחר שכבר התגורר בעיר, קיבל מהרז"ך מעמד של רב העיר. ברישום מ-27 בינואר 1429 הוא נזכר לראשונה בצירוף התואר הגרמני מייסטר (Maister), המבטא הכרה רשמית במעמדו כרב בנירנברג. כרב הקהילה, נשלח יחד עם הפרנס לייצג את קהילת נירנברג בוועידות שזימן זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" בשטראובינג ב-1430 ובבזל ב-1434.[2] אולם, ככל הנראה מעמדו כרב הקהילה החל עוד קודם לכן. כבר ב-1417, ביקש מהרז"ך מן הקהילה פטור מתשלום מיסים, בשל היותו מרא דאתרא, אולם בקשתו זו לא התקבלה. הוא פנה בעניין זה לרבי יוחנן טריוויש שישב בסבויה, כדי שיכתוב לפרנסי נירנברג ויתמוך בדרישת מהרז"ך. רבי יוחנן השיב שגם הוא עצמו לא קיבל פטור דומה, וקונן על שנאתם של בעלי הבתים לתלמידי החכמים.[3]
כחלק מרבנותו, החזיק מהרז"ך בנירנברג גם ישיבה.[4] מהר"י וייל סיפר כי כאשר עמד לעקור לנירנברג, בערך ב-1417, התיר לו רבו מהרי"ל לפתוח ישיבה בעיר, על אף שכבר הייתה בעיר ישיבה של מהרז"ך, וקבע שאין בדבר הסגת גבול. אולם, למרות ההיתר, נמנע מכך מהר"י וייל.[5] מכל מקום, מהר"י וייל אכן התיישב בשלב כלשהו בנירנברג, ושימש שם כפוסק לצדו של מהרז"ך. בשנים אלו פעלו מהרז"ך ומהר"י וייל בשיתוף פעולה ואף ישבו יחד כבית דין. גם לאחר שעזב מהר"י וייל את נירנברג, המשיך לשמור על קשרי התכתבות עם מהרז"ך ולשתף עמו פעולה בעניינים שונים.[6]
ב-4 בנובמבר 1444 (ה'ר"ה) התקבלה אלמנתו שורל כאזרחית העיר במקומו, וכנראה הוא נפטר מיד קודם לכן.[2] יורשו ברבנות נירנברג היה תלמידו רבי שמעון ז"ק.[7]
תורתו
לא ידוע בוודאות מי היו רבותיו. הוא מביא דברים בשם רבי מאיר בן ברוך הלוי ובשם רבי יעקל מווינה, ועל כן סביר שלמד זמן מה בווינה שבאוסטריה. בנוסף, הוא מוסר הלכות שקיבל מרבי זלמן רונקיל, וייתכן שלמד גם במגנצא, דבר המתיישב גם עם הקשר ההדוק שניהל מאורח יותר עם מהרי"ל.[8]
ספרו, ספר היריעה, הוא הערות בהלכות גיטין, שמהרז"ך התמחה בהן במיוחד. ספר זה היווה מקור חשוב לסדרי הגט של רבי יעקב מרגליות, מהר"י מינץ ומהרש"ל. מומחיותו בהלכות גיטין במיוחד נודעה כבר לחכמי דורו,[4] והייתה ידועה גם בדורות הבאים. רבי ישראל מברונא כתב עליו "והוא היה בתראי ובקי בגיטין".[9] ריבוי הגיטין בנירנברג בימיו מלמד כי הוא שימש כתובת לעריכת גיטין גם עבור אנשים מחוץ לעיר, שבאו אליו במיוחד כדי שיכתוב להם גט. על פי המקובל בדורו, רב קיבל שכר טרחה על סידור גט, וייתכן שסידור הגיטין היה מקור פרנסתו העיקרי של מהרז"ך.[10]
עמד בקשר שו"ת עם רבים מחכמי דורו. הוא נהג לשלוח שאלות למהרי"ל, שחתם על תשובותיו בתואר "תלמידך", מה שמלמד על יחסי הכבוד ההדדי ביניהם.[8] כן שלח שאלות גם לרבי יוחנן טריוויש, לרבי הלל מארפורט, לרבי אהרן בלומלין ולרבי אביגדור קרא. רבי ישראל איסרלין שלח לו גט כדי שיפסוק עליו וכינה אותו "מורי ורבי". מהר"ם מינץ מציין אותו כאחד מרבותיו. רבי ישראל מברונא קיבל ממנו סמיכה לרבנות, אך כנראה לא היה תלמידו ממש. נמצא אם כן, שמהרז"ך עמד בקשר עם מרבית מחשובי הדור באשכנז. ישראל יובל מסכם את דמותו: ”לפנינו דמות שאבק הדורות והשיכחה כיסו עליה, אך בעיני בני דורו לא נפל מהרז"ך משני עמיתיו המפרסמים ממנו, יעקב וייל וישראל איסרליין.”[11]
משפחתו
מהרז"ך מביא הלכה אחת בשם אביו, אך זהותו של אביו אינה ידועה. אחיינו רבי בנימין כ"ץ היה דיין ברגנשבורג והביא מספר פסקים בשמו. בתרומת הדשן הוא נזכר פעם אחת כ"דודי",[12] ויש שלמדו מכאן כי רבי ישראל איסרלין היה אף הוא אחיינו.[13] אולם, ככל הנראה הדברים שם הם ציטוט מלשון השואל, שהוא ר' בנימין כ"ץ.[14]
אשתו, שורל בת צורלין, הייתה בת לאחת המשפחות המיוחסות בקהילת נירנברג. צורלין הייתה בתו של מאיר מאינגולשטאדט, בנו של יעקב החזן. נכדה אחרת של מאיר מאינגולשטט נישאה לרבי שמעון ז"ק, תלמידו ויורשו של מהרז"ך ברבנות נירנברג. בחיבורו, שזוהה בידי יובל בכתב יד, מביא רבי שמעון ז"ק פסקי הלכה רבים משל מהרז"ך. משפחת ז"ק הייתה אחת משלוש המשפחות החשובות בנירנברג בסוף המאה ה-15, וכמה מצאצאיו של רבי שמעון שימשו כרבנים בנירנברג ובפרנקפורט.[15]
ידוע כי למהרז"ך היו בן ובת, שב-1429 כבר היו נשואין וקיבלו היתר זמני להתגורר בנירנברג בבית הוריהם.[2]
קישורים חיצוניים
- ישראל יעקב יובל, חכמים בדורם, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ט, עמ' 21–58.
- הרב נפתלי יעקב הכהן, "רבי זלמן כ"ץ", אוצר הגדולים אלופי יעקב, חיפה, תשכ"ז-תש"ל, חלק ג, עמודים ר-רא, באתר HebrewBooks, אות נג
הערות שוליים
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 21–22.
- ^ 2.0 2.1 2.2 יובל, חכמים בדורם, עמ' 22–24.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 38–41.
- ^ 4.0 4.1 י"מ פלס (מהדיר), "שאלת רבינו ישראל איסרלין לרבינו זלמן כ"ץ", מוריה ע–עא, סיון תשל"ו, עמ' יא, באתר אוצר החכמה.
- ^ שאלות ותשובות אשר חבר מהר"ר יעקב ווייל, סימן קנא, באתר היברובוקס.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 36–38.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 51–53.
- ^ 8.0 8.1 יובל, חכמים בדורם, עמ' 26–27.
- ^ תשובת מהר"י ברונא המצוטטת בידי מהרש"ל, ים של שלמה, גיטין פ"ד סי' כח, וראו עוד שם בסי' ל.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 46–48.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 42–44.
- ^ תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סימן קי"ג.
- ^ חיים מיכל, אור החיים, פרנקפורט תרנ"א, אות ז' מס' 819.
- ^ תשובות גדולי אשכנז: רבינו זלמן כ"ץ (מהרז"ך), מוריה נז–נח, טבת תשל"ה, עמ' ו–ז, באתר אוצר החכמה.
- ^ יובל, חכמים בדורם, עמ' 24–26; מיכאל טוך, "קהילת נירנברג בשנת 1489 – מבנה חברתי ודימוגראפי", ציון מה [א] (תש"ם), עמ' 66–67.
