רבי יעקב מרגליות (נירנברג)
רבי יעקב בן משה מרגליות (או מרגלית) (? - י"ח בשבט ה'רנ"ב, 1492/ ה'רס"א, 1501) היה רב, פוסק וראש ישיבה מרכזי באירופה בתקופת המעבר שבין תקופת הראשונים לאחרונים. מחבר סדר הגט וסדר החליצה.
| לידה |
 ליבורנו (איטליה) |
|---|---|
| פטירה |
1492 או 1501 י"ח שבט ה'רנ"ב או ה'רס"א רגנסבורג |
| תחומי עיסוק | פוסק, ראש ישיבה |
| תלמידיו | בנו רבי אייזק מרגליות מפראג, רבי יעקב פולק, רבי נפתלי הירץ טריוויש |
| בני דורו | מהר"י מינץ מהרי"ק |
ביוגרפיה
נולד לרב משה מרומנדא ולאשתו הרבנית מרגלא בעיר ליבורנו שבאיטליה. אמו הייתה אשה חשובה ורבת פעלים, על שמה קרא את שם משפחתו "מרגליות", אולם המשיך לחתום בשם "יעקב מרוממנדי" ככינויו של אביו.
מעט ידוע על חייו של רבי יעקב, אולם ידוע כי בראשית דרכו כיהן כרבה של לוקא באיטליה. בהמשך נאלץ לעזוב את איטליה, וקבע את מושבו בגרמניה, תחילה נדד בערי גרמניה ולאחר מכן עבר לנירנברג - שם שהה לתקופה הארוכה ביותר בחייו.
בנירנברג שימש רבי יעקב כראש ישיבת נירנברג, אליה באו מאות תלמידים מרחבי גרמניה, איטליה ובוהמיה. בין תלמידיו הבולטים באותה תקופה ניתן למצוא את רבי יעקב פולק, אבי שיטת הפלפול, ורבי נפתלי הירץ טריוויש מחבר סידור הקבלה וההגהות על פירוש רבנו בחיי. באותה תקופה נאסר על היהודים בנירנברג להלוות בריבית לנכרים, בעקבות כך נסתם המקור הכלכלי לקיומה של הישיבה, ורבי יעקב נאלץ בצעד חריג שלא היה מקובל אז, ליטול שכר מהתלמידים[1].
בשנת ה'רנ"ח נחתם צו גירוש ליהודי נירנברג, ורבי יעקב יחד עם תלמידיו נאלצו לעזוב את העיר בתאריכים י' באדר - כ"ח באדר ה'רנ"ט[2]. הגירוש גרם לפגיעה בבריאותו, והוא סבל מחוסר רוגע ונדנודי שינה[3].
כנראה שבסוף חייו עבר לרגנסבורג[דרוש מקור], וכנראה שבה גם נפטר.
לרבי יעקב היו קשרי ידידות עם השלטון בקיסרות, ואף מופיע שמו במכתב ששלח הקיסר פרידריך השלישי ליהודי גרמניה בתואר "מייסטר" והקיסר נהג בו כראש היהודים בממלכה[4].
עוד לפני פטירתו עבר בנו רבי אייזק מרגליות לפראג, בה נתמנה לרב הקהילה ובה הקים מחדש את ישיבתו של אביו, יחד עם תלמידו המובהק רבי יעקב פולק (עד שעזב לפולין בעקבות פרשת המיאון).
רבי יעקב האריך ימים, ובתשובות שנשלחו אליו הוא מכונה "הישיש המופלג". ידוע כי נפטר בתאריך י"ח שבט, אולם לא ברור באיזו שנה. במרבית המקורות מופיע שנפטר בשנת ה'רס"א[5], אך בשו"ת מהר"י מינץ, בתשובה שנכתבה כנראה בשנת ה'רנ"ב מופיע שמו כ"מהר"י מרגליות זצ"ל"[6], אם כן כבר לא היה אז בחיים.
על אף דמותו העלומה, רבי יעקב מרגליות נחשב לחוליה משמעותית בהעברת מסורת התורה באשכנז, בשמירת הרצף מבית מדרשם של אחרוני הראשונים אל תחילתה של תקופת האחרונים.
השפעתו והערכתו
השפעתו על העולם התורני הייתה רבה, והוא הוערך רבות על ידי גדולי ישראל בדורו ובדורות הבאים[7]. הוא הוגדר על ידי חכמי דורו כ"הדברן הגדול, הגאון מהר"ר יעקב מרגליות"[8], "מנורת המאור, האלוף מהרר"י יעקב מרגליות יצ"ו"[9]. מאות שנים לאחר פטירתו, הייתה מקובלת האמרה כי בחוגו של "מהר"י מרגלית, כולם דור דעה"[10].
גם בקרב חכמי הגוים הוכר בגדולתו, והם פנו אליו בשאלות. הפילוסוף הגרמני יוהנס רויכלין פנה אליו בשאלות והסתייע בו, לצורך ויכוחיו עם המומר יוהנס פפרקורן[4].
בשנת ה'רס"ט (1509) היה רבי אברהם מינץ מעומד לנידוי על ידי חכמי הדור, בעקבות פגיעה בכבודו של רבי יעקב שנעשתה לאחר מותו. רבי ליווא מפיראה מתאר את האסיפה בה התכנסו כל החכמים על מנת לנדות את רבי אברהם, שנמנעה לאחר הבהרתו של אביו של רבי אברהם, רבי יהודה מינץ, שאמר כי הפגיעה נעשתה לבקשתו האישית, והזהיר בנידוי וחרם על מי שיטיל על בנו, והוסיף שבכל מקרה הוא כבר ביקש מחילה מרבי יעקב[11].
פרשת המיאון
בשנת ה'רנ"ב אישר הרב יעקב פולק מיאון שעשתה אחות אשתו שנישאה בקטנותה, וביטל את הקידושין, אף על פי שמאה שנה קודם לכן תיקן הרב מנחם ממירזבורק לא לעשות מיאון. הדבר הזה גרם למחלוקת גדולה נגד ר' יעקב פולק, ורבנים רבים וביניהם רבו ר' יעקב מרגליות החרימו אותו.
מהר"י מינץ, שגם היה מזקני הדור שחלקו עליו, כתב בתשובתו כי רבי יעקב מרגליות החרים את תלמידו בשמתא (קללה) שכן במכתבו לרבי יעקב פולק לא כתב עליו לשון "שיחיה" וכדומה, הנהוג במכתבים בין גדולי ישראל (שו"ת מהר"י מינץ סי' י"ג).
בעקבות פרשה זו, עבר רבי יעקב פולק לפולין, שם הקים את בית מדרשו מחדש, ומשם החלה לפרוח תורתם של האחרונים בפולין, ובפרט מתלמיד תלמידו - הרמ"א.
יחסו לתורת הקבלה
במהלך התכתבותו עם יוהנס רויכלין (שהייתה בלשון העברית, בגלל בקיאותו של יוהנס בה), ביקש רויכלין מרבי יעקב כי ימציא לו כתבי קבלה שונים בכדי שיוכל להשתמש בהם לצורך ויכוחו עם פפרקורן, בתשובתו כותב לו רבי יעקב:
חכם באומות, יחי וירום הודו בשלומות, אדוני המעולה בחכמות דוקטור יוהן תולדות לבית אבותיו מעיר פורצן ועכשיו דר בעיר שטוקרטן. אדוני! ראיתי מבוקשך ותשוקתך, אל הספרים אשר נקבת בשמותם, מחוברים באמרות צרופות בחדרי הקבלה, אשר היא חכמה נעלמת מרוב אנשי דורנו, ואין רוב הדעות והלבבות משיגות אותה חכמה לרוב דקותה ועומקה, ובמופלא מן האדם אל ידרוש פן מהחכמה יתרבה לו ההפסד יתר על התועלת, משל למסתכל בניצוץ השמש עיניו כהות. ודע אדוני שאותם הספרים אשר אדוני מבקש לא נמצאים פה לקנות. אבל במה שאפשר לי לשרת לאדוני הנני עבדכם מזומן. נאום הקטן הנקרא יעקב מרגליות[12].
אולם, כאמור, אחד מתלמידיו המובהקים הוא רבי נפתלי הירץ טריוויש הידוע כאחד מחכמי הקבלה החשובים באשכנז באותה תקופה, אשר חיבר את סידורו עם הערות מחכמת הקבלה על סדר התפילה, ואף הביא בו הנהגות מרבו רבי יעקב מרגליות ומבנו רבי אייזיק[13].
סדר הגט וסדר החליצה
רבי יעקב כתב חיבור ארוך בשם סדר הגט, בו הוא מפרט את כל הלכות הגט ומנהגיו כמסורת האשכנזים. חיבור זה התקבל בכל קהילות אשכנז, בפרט לאחר שהרמ"א הכניסו ככתבו וכלשונו לחיבורו שלו, דרכי משה, וכתב עליו כי "נוהגין אחריו בכל מדינות אלו".
כמו כן כתב ספר דומה להלכות חליצה בשם "סדר חליצה".
את ספריו הוציא בנו, רבי אייזק מרגליות, בשתי מהדורות שונות, האחת בנירנברג והשנייה ברגנסבורג, המכונות "סדר הגט הארוך" ו"סדר הגט הקצר".
לקריאה נוספת
- המבורגר, בנימין שלמה, השגשוג האחרון: רבי יעקב מרגליות, בתוך "הישיבה הרמה בפיורדא - א", עמ' 66 - 71, ה'תש"ע, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
הערות שוליים
- ^ ר' בענדיט אכסילארד, פסקי הגאון מהר"ר ליוא, דף 29ב, ויניצה ה'רע"ט.
- ^ המבורגר, ה'תש"ע: עמ' 74.
- ^ סדור המקובל ר' הירץ ש"ץ טריויש, גל' ט, דף 4א, טוהינגן ה'ש"ך.
- ^ 4.0 4.1 אשל הגדולים, הרב אלעזר גארטינהויז
- ^ ספר היוחסין (ווייס שכטער), שמעון פוגל
- ^ שו"ת מהר"י מינץ סי' יג. אמנם אין זו הוכחה מוחלטת, שכן רוב כתבי מהר"י מינץ נשרפו לאחר פטירתו ונדפסו רק מעט תשובות משמו, על כן תאריך הפרסום אינו מדויק.
- ^ המוברגר, ה'תש"ע: עמ' 68.
- ^ רבי יהודה מינץ, שו"ת מהר"י מינץ, סימן י"ג.
- ^ רבי יוסף קולון, שו"ת מהרי"ק, סימן קס"ח.
- ^ רבי ישראל יעקב חגיז, שו"ת הלכות קטנות, חלק ב', סימן רפ"ו.
- ^ יעקב בוקסנבוים, פרשיות מהווי יהודי איטליה במאה הט"ז, עמוד 16, ה'תשמ"ו (1986), ירושלים, באתר אוצר החכמה
- ^ משפחות עתיקות בישראל, צאצאי ר' יעקב מרגליות מלוקא, יעקב לייב שפירא.
- ^ סידור המקובל רבי הירץ טריוויש, קריאת שמע: "ואמנם שמעתי מפה קדוש אלופי מהררי"מ ז"ל שאמר אמן שמע ישראל... וגם רבי יצחק בן הרב ז"ל".
