רבי יוחנן מפריז

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי יוחנן מפריז
מקום פעילות פריז, צרפת;
שאמברי, רוזנות סבויה
פטירה 1 באוגוסט 1419
ט' באב ה'קע"ט
תקופת הפעילות ה'קמ"אה'קע"ט
רבותיו אביו רבי מתתיהו מפריז
תלמידיו רבי יהודה בן אליעזר
רבי אפרים אנקווה
בני דורו מהר"ם הלוי,
ריב"ש ורבי חסדאי קרשקש
חיבוריו משיבת נפש

רבי יוחנן טְרַייוִישׁ מפריז (או רבי יוחנן טְרוֹישׁ, רבי יוחנן ב"ר מתתיה; ? - ט' באב ה'קע"ט או ה'קפ"ט) היה רבה של פריז והרב הכולל של צרפת. לאחר גירוש יהודי צרפת גלה עם קהילתו לאיטליה.

ביוגרפיה

נולד לרבי מתתיהו מפריז, רבה של פריז וראש הרבנים בצרפת, ומצאצאי רבי יהודה ב"ר יום טוב. למד אצל אביו שהסמיכו להוראה. היה חתנו של רבי מנשה די ויזא, עשיר יהודי רב השפעה[1]. לאחר הסמכתו לרבנות נפרד מאביו ופתח ישיבה גדולה בעיר אחרת והסמיך שלושה מתלמידיו להוראה, ביניהם את רבי יהודה בן אליעזר. תלמיד נוסף הוא רבי אפרים אנקווה[2].

המחלוקת על רבנות צרפת

לאחר פטירת אביו, בשנת קמ"א, פרצה מחלוקת על זהות יורשו בתפקיד ראש הרבנים של צרפת כולה. מחד נקרא רבי יוחנן לחזור לפריז למלא את מקום אביו, ומינויו כראש רבני צרפת אושרר על ידי שארל השישי, מלך צרפת. ומאידך הופיע טוען נוסף לכתר "ראש הרבנים": רבי ישעיה ב"ר אבא מרי אסתרוק, מגדולי תלמידי אביו[3], שכיהן כרב בברישא שברוזנות סבויה, והביא עמו הוראתו של מהר"ם הלוי מוינה, בו הוא מסמיכו וממנהו לראש הרבנים בצרפת, וכי רב שלא יקבל את רשותו, יהיה בנידוי והגיטין והחליצות שיעשה ייפסלו, וכליו יהיו ככלי נכרים. הוראה זו גרמה למבוכה ומחלוקת, בשל היות מהר"ם הלוי מזקני חכמי דורו[4].

המאבק נמשך מספר שנים. מתנגדיו טענו כי מבחינת התורה אין המלך מוסמך למנות רבנים, וממילא אין צורך למלא פקודתו בעניין זה. תלמידו רבי יהודה בן אליעזר נדד בין גדולי קטלוניה (ספרד)[5], ביניהם רבי חסדאי קרשקש וריב"ש, לטובת רבו, והביא להם את אגרות רבו, בהם פירט את טענותיו והאשים את יריבו בכך שהוא צבר כח בשפתי חלקות, ולאחר מכן השתמש בכוחו לכפות על רבנים במחוזו להשתדך עמו, ורדף למטרה זו את דוד אשתו רבי שמשון, מגדולי הרבנים באזור, ולאחר מסע לחצים הוכרח להשתדך עמו; וכן שמינה רב אחר שלא ראוי לכך, רק משום שחפץ להשתדך עמו. כן האשימו בשחיתות, שקנס אנשים על עבירות מסוימות, ונטל את המעות לכיסו או למי מחבריו.

בסופו של דבר הכריע הריב"ש לטובתו של רבי יוחנן, וקבע כי על אף מעמדו הרם של מהר"ם הלוי היושב באשכנז - אין בידו לגזור גזירות על בני צרפת[6]; ואף אם הוא חושב שיכול לגזור גם על צרפת, הרי שאין זה ראוי למנות רב מסבויה לראש רבני צרפת; ובמיוחד לאחר שדבר זה עלול להוביל לפיחות התלמידים שייאלצו לנדוד עד מקומו של רבי ישעיה. כנימוקים נוספים לקביעתו הוסיף: 1. כי המשרה עוברת בירושה מאב לבן, אם הוא ראוי לכך. 2. כיון שרבי יוחנן כבר שימש במשרה זו לפני שרבי ישעיה ערער עליו. 3. שקיבלוהו כבר עליהם קהילות צרפת, ומעלין בקודש ואין מורידין. 4. שמינויו אושרר על ידי המלך, ודינא דמלכותא דינא[7]. אף שאר גדולי קטלוניה עמדו לצידו של רבי יוחנן, ומהר"ם הלוי נותר היחיד לצידו של רבי ישעיה.

לאחר גירוש יהודי צרפת

המחלוקת נמשכה עוד מספר שנים[8], עד גירוש יהודי צרפת בשנת קנ"ה (אוקטובר 1394), אז גלה עם רוב יהודי צרפת לאיטליה, והתיישב בשאמברי שברוזנות סבויה (הסמוכה לאיטליה)[9] שם ייסד קהילתו.

בערך בשנת קע"ז (1417) התכתב עם רבי זלמן כ"ץ (מהרז"ך) על בקשתו של מהרז"ך מקהילתו - נירנברג - פטור מתשלום מיסים, בשל היותו מרא דאתרא, אולם בקשתו זו לא התקבלה. הוא פנה בעניין זה לרבי יוחנן כדי שיכתוב לפרנסי נירנברג ויתמוך בדרישת מהרז"ך. רבי יוחנן השיב שגם הוא עצמו לא קיבל פטור דומה, וקונן על שנאתם של בעלי הבתים לתלמידי החכמים[9]. בנוסף הוא מקונן במכתביו על "שריפת הספרים בסבויה" בשנה זו[9]. לאחר מכן מסר להעתיק ספרי קודש רבים, ואף נענש בשל כך במאסר[1].

חיבר ספר "משיבת נפש" ותשובות נוספות נדפסו במספר ספרי שו"ת.

נפטר בט' באב קע"ט (או קפ"ט). בנו רבי יוסף מילא את מקומו (נפטר בשנת קצ"ה). בן נוסף היה רבי משה. רבי נפתלי הירץ בעל הסידור הוא מצאצאיו.

הערכה

בספר שלשלת הקבלה נזכר כמקובל, ”ר' יוחנן המקובל המופלג יחיד היה בדורו בצרפת, עליו גומריו את ההלל, סיני ועוקר הרים”.

תהייתו על שיטת הפלפול זכתה להתייחסות רבה בספרות. בתשובתו, המובאת בשו"ת מהרי"ל[10] הוא מציין שאינו מוצא צורך מתודי ליישב את הסתירות בתוך דברי הראשונים שקדמו לו, שכן לו היו המחברים עצמם מתכוונים למסקנות שהמעיינים מדקדקים בדבריהם, היו כותבים את המסקנות בפירוש. אך הוא נותן הסבר עקרוני להצדיק את הדקדוקים מבחינה מיסטית[11], וזאת מבלי להתחשב בכוונת המחבר עצמו, משום ש"הגדולים אשר נתן ה' בדעתם לחבר ספרים... שם ה' בפיהם ברוח הקודש לקצר או להאריך" לפי צורך השעה והזמן, וזימנו להם משמים לכתוב לשון שלם ללא חיסרון, ולכן אפשר לדקדק בדבריהם מה שלא עלה בדעתם[12].

קישורים חיצוניים

מתשובותיו

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 נתן אליהו רוט, בית אברהם, תולדות רבי חיים אברהם ארנשטיין, בתוך: "דברי אברהם", חלק ב' (מהדורה חדשה) בני ברק תשנ"ח, עמ' תרעג.
  2. ^ הכהן, נפתלי יעקב, אוצר הגדולים, חלק ד, בערכו, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  3. ^ הריב"ש מכנהו ”ארי דבי עילאי, ארי שבחבורה, משיב מלחמתה של תורה השערה”.
  4. ^ מתוך מכתביו לגדולי קטלוניה ולריב"ש, נדפסו בשו"ת הריב"ש סימנים רסח, רע. יש שייחסו תשובה זו גם למהר"ם חלאווה.
  5. ^ יש שפירשנו את העובדה שביקש דווקא מרבני ספרד לגבות אותו, משום שאלו התנגדו למיסוד הסמיכה האשכנזית, וראו במעשהו של מהר"ם הלוי כרצון להנהיג סמיכה זו אף בצרפת. ראו אצל בר ששת, דוד, הריב"ש כפוסק ומכריע במחלוקת סביב רבנות צרפת, בתוך "רבי יצחק בר ששת", ביתר עילית תשס"ז, פרק ג', עמ' 175, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
  6. ^ ריב"ש מוסיף שמסיבה זהה הוא עצמו - ריב"ש - אינו יכול לבטל לגמרי גזירתו של מהר"ם הלוי, שכן הוא דר בספרד, ואינו יכול לבטל את דברי החכם מאשכנז.
  7. ^ שו"ת הריב"ש, סימן רעא.
  8. ^ שלמה אשכנזי, דורות בישראל, תל אביב תשל"ה, עמוד 30
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 ישראל יעקב יובל, חכמים בדורם, הוצאת מאגנס, ירושלים תשמ"ט, עמ' 38–42.
  10. ^ החדשות סימן קפ"ה
  11. ^ ישראל מ' תא-שמע, ידיעות חדשות על תוספות גורניש ועניינן, רמת גן תשל"ו, עמ' 85-86.
  12. ^ ידידיה דינרי, חכמי אשכנז בשלהי ימי-הביניים: דרכיהם וכתביהם בהלכה,‫ ירושלים: מוסד ביאליק 1984, עמ' 159.
עץ משפחת רש"י 


יצחק הצרפתי
 
 
שמואלרש"י
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי מאיר
 
יוכבדשמחהמרים
 
ריב"ןרחל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רשב"םר"ת
 
מרים
 
רבי שמשון מפלייזארבי יצחק בן רבי מאירשלמהמרים
 
רבינו שמואל מוויטרירבינו יום טוב מפלייזאאליעזר
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יצחקיוסף
 
שלמהאברהם משאנץ
 
 
 
 
רבי יהודה בן יום טוביוסף
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ר"י הזקן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ריצב"א
 
רבינו שמשון משאנץ
 
 
רבי יצחק
 
 
רבנו אלחנן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי יעקב
 
 
רבי יהודה שירליאוןרבי אברהם טרייביש
 
 
שמואל
 
 
 
 
רבי שמואל מעכורבי אליהו מפריזרבי יוחנן טרייביש מרומא
 
 
 
 
מאיררבי יוסף טרייביש ממרסייל
 
 
רבי מתתיהו מפריז
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבי שמואל שפירא מאשפירארבי יוחנן מפריז

מקרא

      - גיס