רבי יעקב ווילנא
רבי יעקב ווילנא (מכונה גם רבי יעקב מווילנה; בן רבי בנימין וואלף; חי בסוף המאה ה-17 ובמחצית הראשונה של המאה ה-18) היה מקובל, רב ושד"ר הקהילה האשכנזית בירושלים. פעילותו התפרשה על פני וילנה, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית, איטליה וגרמניה. רבי יעקב היה מבני ה'חבורה הקדושה' של רבי יהודה החסיד[1] וחבר בישיבת המקובלים בירושלים. הוא נודע כבקי בתורת הקבלה, ובייחוד בזכות חיבורו המשותף עם רבי נתן נטע מנהיים – הביאור "יאיר נתיב" על ספר "מאורי אור" של רבי מאיר פופרש.
ביוגרפיה ופועלו
מוצאו של רבי יעקב מווילנה שבליטא. על שנותיו המוקדמות ידוע מעט, אך נראה שכבר שם עסק בלימוד הקבלה. בראשית המאה ה-18 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בזיקה לחבורתו של רבי יהודה החסיד. לא ברור אם הצטרף לקבוצת העולים עם רבי יהודה חסיד או שעלה לארץ ישראל בנפרד.
מסעותיו ונדודיו
רבי יעקב יצא מארץ ישראל מספר פעמים, הן במסגרת שליחותו כשד"ר והן למטרות אישיות ולימודיות. במסעותיו חתם את שמו כ"יעקב מווילנא ירושלמי"[2], ולעיתים כיעקב ווילנא שליח ירושלם[3].
בשלב מסוים שהה רבי יעקב באיזמיר, שם לימד קבלה. בין תלמידיו נמנה רבי מאיר ביקייאם, אשר הזכיר שמועות מרבו בספריו. חוג זה היה קשור לרבי יצחק הכהן רפפורט[4]. הוא גם נשא ונתן בהלכה עם חכמי איזמיר[5].
במסגרת שליחותו כשד"ר יצא לאירופה לגיוס כספים עבור היישוב היהודי בארץ ישראל. בכ"ה בחשוון תס"ג שהה בהמבורג, שם קיבל מקופת גבאי ארץ ישראל חמישים רייכסטלרים שיועדו לפדיון שבויים — כנראה משום שיהודי העיר נחשבו לשבויים בידי השלטון העות'מאני עקב אי תשלום חובות[6]. לכל המאוחר בשנת תס"ז חזר לירושלים[7].
עם שובו למד בישיבת הגביר רבי ישראל יעקב פירירה[8], וכן למד בחברותא עם רבי נתן נטע מנהיים בבית מדרשו של רבי אברהם רוויגו[9]. רבי נתן נטע תיאר אותו בתארים מופלגים, ובהם: "בקיא בחדרי תורה", "סיני ועוקר הרים"[1]. הם חיברו יחד ביאור לספרו של רבי מאיר פופרש, "מאורי אור"[10].
בשנת תפ"ה יצא שוב כשד"ר, ובתשרי אותה שנה התארח בבית רבי יצחק למפרונטי בפרארה[11]. בין השניים התקיימה חליפת מכתבים הלכתית, שנמשכה גם אחר שרבי יעקב המשיך למסעיו בערי איטליה, והיא מובאת בספרו של רבי יצחק 'פחד יצחק'[12].
מן ההתכתבות ניתן לשחזר את מסעותיו יחד עם שלוחי חברון בערי איטליה באותה שנה. בתחילת חשוון נסעו מפרארה לפירנצה בי"ג כסליו יצאו פירנצה בדרכם לליוורנו שם שהו עד אמצע חודש אדר אותה השנה[13], אז נסעו לפיזה.
הוא ממשיך לשאת ולתת בהלכה עם רבני איטליה. באדר הוא שוהה בפיזה ומחווה את דעתו ההלכתית לבקשת רבי רפאל מילדולה[14], תשובה נוספת ממנו היא לאחר שובו לליוורנו[15]. לבקשת רבי יוסף אירגס מצרפים שלוחי ארץ ישראל את תשובותיהם בנידון תקנת הקהל. השלוחים עשו בליוורנו לפחות עד כ"א אייר[16]. עם רבי יוסף אירגאס עסק גם בענייני קבלה[17].
התיישבותו בצפת
עם שובו לארץ ישראל התיישב בצפת, ולישיבתו שם נהרו תלמידים מרחוק. בין תלמידיו נמנה רבי רפאל ישראל קמחי. בשנת תפ"ח (1728) חתם עם טובי העיר על כתב שליחות לרבי ישראל קמחי שיצא לאיטליה[18]. ממכתב שנשלח אליו מאיטליה בשנת תצ"ב ניתן ללמוד כי צעירים מאיטליה נסעו לצפת כדי ללמוד תורה מפיו[19].
רבי יעקב נפטר בצפת ונקבר ב״מערת האשכנזים" בצפת[20].
משפחתו
המידע על משפחתו מועט. בנו, רבי חיים ירוחם וילנא, נולד בירושלים בסביבות שנת ה'תס"ג (1703)[21], היה תלמיד חכם ושד"ר, ונפטר בשנת ה'תקל"ה (1775).
מסורות מסוימות קושרות את מוצאו של "הראשון לציון" רבי יעקב שאול אלישר לרבי יעקב ווילנא[22].
חיבוריו
יאיר נתיב
"יאיר נתיב" הוא ביאור מקיף על ספרו של המקובל רבי מאיר הכהן פופרש, "מאורי אור". הביאור נתחבר במשותף בידי רבי יעקב מווילנה ורבי נתן נטע מנהיים, ונשען על ספר הזוהר וספרי קבלה נוספים.
הספר, הכולל את "מאורי אור" עם הביאור "יאיר נתיב", נדפס לראשונה בפרנקפורט דמיין בשנת תס"ט (1709) תחת הכותרת הכוללת "מאורת נתן" (בכתיב חסר), וכך נדפס גם במהדורות מאוחרות.
הגהות על תיקוני הזהר
רבי יעקב כתב הגהות לתיקוני הזהר על פי קבלת האר"י. הגהותיו שולבו בדפוסים רבים של הזוהר שראו אור לאחר מכן.
לקריאה נוספת
- מאיר בניהו, ר' יעקב וילנא ובנו ויחסיהם לשבתאות, ירושלים: רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה - שנה ד, תשי"ג, רג - ריד
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 רבי נתן נטע מנהיים, הקדמת המחבר - יאיר נתיב, בתחילת ספר מאורת נתן
- ↑ הסכמה לספר שתי ידות, לר' אברהם ב"ר חזקיה חזקוני, אמסטרדם, תפ"ו; הסכמה לספר פחד יצחק, לרבי יצחק למפרונטי, חלק ב, ויניציאה, תקיג; אגרת אל רבי יצחק למפרונטי, בתוך פחד יצחק - חלק יג, דף קכא עמוד א ועוד. בהגהותיו ל"תיקוני הזוהר", שנדפסו בידי בנו, סומנו דבריו בראשי התיבות "ימין" 'יעקב מווילנא ירושלמי נר"ו' (חיים ירוחם וילנא, הקדמת המגיה, תקוני הזהר, קושטא, תק).
- ↑ אגרת שלוחי חברון וירושלים, בתוך פחד יצחק - חלק יג, דף קיז עמוד א
- ↑ רבי מאיר ביקייאם, הקדמת המחבר, מאיר לארץ, שאלוניקי, תקז, באתר היברובוקס
- ↑ רבי ברזילי יעבץ מצטט את שמצא בכתבי חמיו, רבי אליהו חאקו, מרבני איזמיר, בשם: ”החכם השלם סיני ועוקר הרים כמוהר"ר יעקב ווילנא אשכנזי ז"ל” (הלכות קריאת ספר תורה, לשון למודים, איזמיר, תקטו, דף לז עמוד א).
- ↑ דב ברילינג, לתולדות היחסים של יהודי המבורג לארץ-ישראל, נספחים, תעודה מס' 2, בתוך: ירושלים: רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה - שנה ג, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"א, עמוד צה
- ↑ הוא הספיק ללמוד עם רבי נתן נטע מנהיים, לפני שיצא כשד"ר בשנה זו. הם גם פגשו ברבי אברהם רוויגו בבית המדרש שיסד[1] לפני שיצא לחו"ל למספר שנים כשד"ר, לכל המאוחר בשנה זו (רבי משה חגיז, שפת אמת, אמסטרדם, תס"ז, דף כב עמוד א) רבי יעקב גם נמנה בין חכמי הקהילה האשכנזית בירושלים החתומים על כתב הרבנות של ר׳ דוד אופנהיים בשנה זו (מאיר בניהו, חליפת אגרות בין הקהלה האשכנזית בירושלים ור׳ דוד אופנהיים, ירושלים: רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה - שנה ג, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשי"א, עמוד קכט).
- ↑ רבי יעקב בן רבי בנימין וואלף מווילנא, הקדמת המחבר - יאיר נתיב, בתחילת ספר מאורת נתן.
- ↑ רבי יעקב לא נמנה ביסוד הישיבה בין המקובלים (ראה רשימה: יעקב מאן, התישבות המקובל ר' אברהם רוויגו וחבורתו בירושלים בשנת התס"ב ליצירה (1702 לספה"נ), ציון: מאסף החברה הא״י להיסטוריה ואתנוגרפיה, תרצ"ד (כרך 6), עמ' פד, באתר JSTOR). יתכן שרק מקום קביעות לימודו עם רבי נתן נטע היה בישיבה, אבל לא היה מחבריה. גם מלשונו של רבי יעקב נראה כן, ראה: רבי יעקב בן רבי בנימין וואלף מווילנא, הקדמת המחבר - יאיר נתיב.
- ↑ רבי נתן נטע מנהיים, הקדמת המחבר - יאיר נתיב
- ↑ הסכמה לספר פחד יצחק, לרבי יצחק למפרונטי, חלק ב, ויניציאה, תקיג.
- ↑ פחד יצחק - חלק יג, חברת מקיצי נרדמים, ברלין, 1888, החל בדף קטז עמוד ב
- ↑ מכתב משד"רי העיר חברון - רבי דוד מלמד ורבי ישראל הכהן - ליוורנו, תפ"ה, באתר בית המכירות הפומביות "קדם"
- ↑ רבי רפאל מילדולה, מים רבים - חלק ב, יורה דעה, סי' מג
- ↑ מים רבים - חלק ג, שאלה י
- ↑ מים רבים חלק ב, יורה דעה, סי' סא - סב
- ↑ שמעון גינצבורג, ר' משה חיים לוצאטו ובני דורו - א, אסף אגרות ותעודות: מכונסות ומסודרות בסדר כרונולוגי ומוגהות על־פי מקורות וכתבי־יד בצרוף מבוא והערות, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ז, אגרת מו, עמוד קב
- ↑ יצחק בן צבי, ארבע אגרות שד"רים מחברון ומצפת לפיסה, סיני: ירחון לתורה למדע ולספרות, שנה חמש עשרה, כרך ל, עמוד פו
- ↑ מאיר בניהו, ר' יעקב וילנא ובנו ויחסיהם לשבתאות, ירושלים: רבעון לחקר ירושלים ותולדותיה - שנה ד, תשי"ג, עמוד ריב
- ↑ אברהם יערי, מסעות ר׳ משה ירושלמי, בתוך מסעות ארץ ישראל, תל אביב, תש"ו, עמ' 433
- ↑ ר' חיים ירוחם ווילנא, אגרת לשלמה מולכו (איזמיר), אברהם משה לונץ, ירושלים, שנתון לידיעת ארץ ישראל - שנה ד, עמ' 107
- ↑ ראה: בנימין פנטליאט, מוצא משפחתו של "הראשון לציון" הרב יעקב שאול אלישר, “שרשרת הדורות” כתב עת של העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה, כרך כ”ה, גליון מס’ 2, אלול תשע"א, עמ' 18-22.