רבי יצחק גולדהאר
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יצחק גולדהאר (1847 – 1925, י"ג באייר ה'תרפ"ה) היה חוקר ארץ ישראל.
ביוגרפיה
יצחק גולדהאר נולד בשנת 1847 בסלוצק. הוא עלה לארץ ישראל בשנת 1895 והתיישב בראש פינה. גולדהאר עבד כמודד בגליל עבור הברון רוטשילד. במקביל הוא חקר את הארץ ונדד בה לארכה ולרחבה. בין השאר חקר את צמחי המרפא בגליל, והיה מספק בחינם רפואות מצמחי מרפא לבני צפת וראש פינה בצריפו הדל[1]. חקר במשך כ-20 שנה את המקומות המוזכרים במקורות היהודיים וסייר בארץ ישראל לברר את מקומותיהם[2], החל משנת תרס"ה (1905) הוא קיבל מלגה מהחברה לספרות יידיש בגרמניה להשלמת מחקריו והוצאת ספרו[3]. בשנת 1913 הוציא לאור בירושלים, אליה עבר להתגורר, את ספרו "אדמת קודש". הספר זכה להסכמות של הרידב"ז, הרב יצחק ירוחם דיסקין, הרב יוסף חיים זוננפלד והרב אברהם יצחק הכהן קוק.
אדמת קודש
בספרו, סקר גולדהאר את המקומות שהוזכרו בתנ"ך, בתלמוד בבלי, בתלמוד ירושלמי, במדרש רבה ובתוספתא וציין עבור כל אחד מהם זיהוי. הספר מתחיל בגבולות ארץ ישראל המערבית והמזרחית (פרק ראשון, עמ' 5-30), ועובר לסקור את הרי ארץ ישראל (פרק שני, עמ' 31-54), הרי עבר הירדן המזרחי (פרק שלישי, עמ' 55-77), הימים סביב ארץ ישראל והיישובים לחופם (פרק רביעי, עמ' 78-125) והנהרות והנחלים (פרק חמישי, עמ' 125-169). לאחר מכן סוקר גולדהאר את גבולות הכיבוש של יהושע בן נון (פרק שישי, עמ' 126-188), את נחלות השבטים (פרק שביעי, עמ' 189-251) ואת תחום עולי בבל בארץ ישראל המערבית (פרק שמיני, עמ' 252-274) ובעבר הירדן (פרק תשיעי, עמ' 275-301). בסוף הספר סוקר גולדהאר את מדרגות הקדושה של ארץ ישראל בימי בית שני {פרק עשירי, עמ' 302-318).
בהסכמתו לספר כותב הרידב"ז[2]:
- "ונתאמת דברי חז"ל בדבריהם הק' וגילה מצפונות הרבה ממקומות אשר היו נעלמים עד היום איפה מקומם. ועל ידי ספרו הק' יכול כל אחד לעבור בכל ארץ ישראל ועבר הירדן לארכה ולרחבה, וידע בכל מקום שעומדות רגליו באיזה מקום הוא עומד."
בספר, גולדהאר מתפלמס עם הרב יהוסף שוורץ, ועוקץ אותו וחוקרים אחרים שקדמו לו. גולדהאר מקנא למקורות היהודיים ומתעלם מהמחקר המודרני[4].
זיהוייו לא נתקבלו על ידי החוקרים שאחריו. גצל קרסל כתב כי ספרו משמש[5]: "דוגמה קלאסית לזיהויים פורחים באוויר שאין להם על מה לסמוך (עיין שם כל עמוד ועמוד)". את גישתו של גולדהאר הוא תיאר[6]: "המגמה להפוך הכל. אצל גולדהאר ... הייתה זו שיטה של מרד במדע של "חפשים".
חיים בר-דרומא כתב על גולדהאר[7]:
”היה תלמיד חכם באמת ויגע בחקירת הארץ שנים רבות, יגע ממש, בגופו ובתורתו. אמנם כן, אין הלכה כגולדהאר וזיהוייו פורחים באויר, אך לא מחמת קלות דעתו או עקמימות דעתו, אלא מחמת שיטתו העושה את דמיון השמות — שבמקרא ובפי הערבים — יסוד מוסד לזיהויים, אולם שיטה זו אדוקים בה החוקרים, רובם ככולם, ומה יתרון להם עליו ובמה צודקים דבריהם מדבריו? לעומת זה דברי הבקורת של גולדהאר, היינו השגותיו על החוקרים האחרים, כשלעצמם יפים ברובם”.
מחידושיו
גולדהאר שיער שנבי רובין הוא קברו של רבן גמליאל דיבנה, שפעל ביבנה הקרובה לאתר המסגד. לטענתו, הכינוי "רבן" התעוות עם השנים ל"רובין"[8]. הוא טען שבמתחם נבי שועייב קבור אלישע בן אבויה. על "נבי סאלח" טען ש"סאלח" אינו מאזכר את נביא האסלאם צאלח, אלא שיבוש של "שמואל" וזיהה בכפר "נבי סאלח" את רמה בהר אפרים של שמואל הנביא[9].
קישורים חיצוניים
- מרדכי אשל, יצחק גולדהאר וספרו 'אדמת הקודש' – ארץ ישראל לגבולותיה, גרעין מרחבים, 21 באפריל 2013
- יצחק גולדהאר, אדמת קודש, באתר היברובוקס
- יצחק גולדהאר, רושם דכל ארץ ישראל [חומר קרטוגרפי], המצייר: אברהם גאנון, ליטאג.: אייזיק צבי שילד, במאגר הספרים הסרוקים של הספרייה הלאומית
- כרטיס הקבר של רבי יצחק גולדהאר, באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ אמנון מיכלין, על ידעני צפת ורוקחיה, חדשות, 25 באוקטובר 1993
- ^ 2.0 2.1 יצחק גולדהאר, אדמת קודש, הסכמת הרידב"ז, באתר היברובוקס
- ^ יצחק גולדהאר, אדמת קודש, הסכמת הרידב"ז, באתר היברובוקס
- ^ אבי ששון, שני ראשונים – כה רחוקים, כה קרובים, בתוך: ישראל רוזנסון ושלמה גליקסברג (עורכים), רבי אשתורי הפרחי חלוץ חוקרי ארץ ישראל, הוצאת אפרתה, 2015, עמ' 157-159
- ^ גצל קרסל, לחקר הגבולות, דבר, 25 במרץ 1938
- ^ גצל קרסל, חוקרה של ארץ ישראל הגדולה, דבר, 23 בינואר 1970
- ^ לחקר הגבולות, דבר, 1 באפריל 1938
- ^ חיים ברנר, חגיגות הערבים בנבי רובין, דבר, 20 באוגוסט 1928
- ^ נחום כהן, נבי סאלח וסנור - להחזיר עטרה ליושנה, מעריב, 20 ביוני 1977
