שמואל

שמואל הנביא

מצבת הקבר ביום ההילולה
לידה	ב'תת"ל
פטירה	ב'תתפ"ג
גיל פטירה	52
תקופה	שופטים
עיסוק	נביא ושופט ישראל ה־14 משבט לוי אירועים בתקופתו הכתרת שאול המלך הכתרת דוד המלך → עלי הכהן יואל ואביה בני שמואל ←

ציון קבר שמואל הנביא והמבנה שעליו מבט ממזרח.

שמואל הנביא היה אחרון מנהיגי עם ישראל בתקופת השופטים והמובחר שבהם, ממליך שאול ודוד מלכי עם ישראל הראשונים, נביא, וראש שלשלת הקבלה שנמסרה לו מעלי הכהן והועברה על ידו לדוד המלך. כתב את ספר שופטים וספר שמואל מחלק הנביאים שבתנ"ך, ואת מגילת רות מחלק הכתובים שבתנ"ך.  

קורותיו

יחוסו ולידתו

ערך מורחב – הולדת שמואל

שמואל נולד לאלקנה בן ירוחם מהר אפרים המכונה בפסוק "אפרתי". מגורי אביו בהר אפרים היו בעקבות השתייכותו לשבט לוי שלא קיבל נחלה בארץ ישראל ופוזר בין יתר השבטים, ואילו התואר "אפרתי" הוא לשון חשיבות וחן. שמואל הוא מצאצאי קורח ואביו אלקנה היה אף הוא נביא והחשוב מבין יושבי הר אפרים. הפסוק מתאר את מעשיו של אלקנה וכותב שהיה מארגן עליה המונית למשכן שילה למרות שבאותה תקופה ישראל לא הקפידו על מצווה זו, חז"ל דורשים כי בשכר מעשה זה זכה לבנו שמואל. אימו של שמואל, חנה, היתה אף היא נביאה והיתה עקרה במשך שנים ארוכות כאשר בעקבות תפילתה במשכן ברך אותה עלי הכהן שתענה משאלתה והיא תיפקד. בגמרא מובא כי חנה נפקדה בראש השנה. שמואל נולד מהול וכפי שנדרה חנה בתפילתה, היה נזיר מבטן. חנה קראה לבנה שמואל ”כי מה' שאלתיו” (פרק א', פסוק כ') רש"י מפרש כי מרומז בשמו שני דברים: האחד שהוא קרוי על שם הא-ל והשני על שם שהוא שאול לאימו מאת ה'.

המדרש מספר כי בתקופה שלפני הולדת שמואל היתה יוצאת בכל יום בת קול ואומרת כי עתיד להוולד צדיק ושמו שמואל, וכל הנשים שבדור היו קוראות לבניהם שמואל בתקווה שבנם הוא הצדיק, אך כשגדל הילד ראו כי מעשיו אינם מתאימים והבינו שלא עליו דיברו, עד שילדה חנה את שמואל וכשראו את מעשיו הבינו שכנראה עליו דיברה הבת קול.

בהגיעו לגיל שנתיים העלתה אותו אימו לבית המקדש. הגמרא מספרת כי בהגיעו למקדש לראשונה הורה בפני עלי הכהן כי שחיטה כשרה בזר ועל כן דן אותו עלי למיתה כדין מורה הלכה בפני רבו אך הודות לתחנוניה של אימו, ניצל. לאחר מכן אמרה עליו אימו את תפילת חנה.  

אלקנה וחנה השאירו את שמואל במשכן שם הוא שירת את עלי הכהן ולמד ממנו תורה ועבודת ה'. עבודתו של שמואל במשכן היתה לשיר בפה ובכלי. מדי שנה כאשר הגיעו הוריו למשכן לזבוח לה' היתה מביאה לו אימו מעיל שהתאים למידת גופו. מעיל זה המשיך ללוות את שמואל גם בהמשך חייו והוא מאוזכר בנביא פעמים נוספות, במדרש מסופר כי הוא גם נקבר במעילו ואף כשהועלה באוב על ידי שאול הוא הופיע כ"איש עוטה מעיל".

כנביא ושופט

את נבואתו הראשונה קיבל שמואל כנער, בעודו ישן במשכן במקום מגורי הלוויים, המלבי"ם מפרש את המילה שכב בפסוק ”וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל ה' אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹקים” (פרק ג', פסוק ג') שמדובר בשכיבה מחשביית, והיה "מחשב בעניני ההיכל והארון ורוחניותם אשר ה' בם בקדש". ה' קורא לשמואל שלוש פעמים אך שמואל סבור כי עלי הוא זה שקורא לו. רק בפעם הרביעית מבין עלי שה' מתגלה לשמואל ומורה לו לענות: ”דַּבֵּ֣ר ה' כִּ֥י שֹׁמֵ֖עַ עַבְדֶּ֑ךָ”. בהתגלות זו ה' מוסר לו על המפלה הצפויה של ישראל במלחמתם בפלשתים ועל נפילת ארון הברית בידם. בנוסף מתנבא על עונשם של בני עלי בעקבות חטאיהם, כאשר לאחר מכן נאלץ שמואל להעביר את דבר הנבואה לרבו, עלי. מנבואה זו ואילך שמואל התפרסם בקרב ישראל כנביא לה' ובעקבותיו ירד לעולם שפע התגלות נבואית לעוד נביאים רבים.

כשהיה שמואל בן שלושים ותשע, לאחר מותו של עלי, הוא ירש את מקומו כשופט וכמנהיג והמשיך בתפקידו במשך שלוש עשרה שנה עד לפטירתו בגיל חמישים ושתים. בתקופתו של שמואל המצב הרוחני של ישראל השתפר פלאים, בין היתר, הפסוק מספר כי שמואל הסיר את האובות והידעונים מהארץ. אחרי החזרת ארון האלוקים מפלישתים הפסוק מעיד: ”וַיִּנָּה֛וּ כׇּל בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל אַחֲרֵ֥י ה'” (פרק ז', פסוק ב') זאת בעקבות פעילותו של שמואל שהסתובב בכל תפוצות ישראל ופיקח על המצב הרוחני של העם. שמואל הוכיח את העם על כך שהם עובדים עבודה זרה והתנה את ההגנה האלוקית שיקבלו מפני הפלשתים בכך שיבערו את האלילים באופן מוחלט. כדי להשלים את תהליך התשובה שעבר העם, שמואל קיבצם אל המצפה ושם התפלל עליהם. שהעם כולו צם והתוודה ושמואל שפט ביניהם והורה להם דרכי תשובה. פלשתים נצלו את ההזדמנות בה כל העם נמצא במקום אחד ועלו להילחם בישראל. שמואל הקריב לה' קרבן עולה וזעק אל ה' וה' הושיע את ישראל על ידי רעש גדול במחנה הפלשתים שגרם למהומה ולתבוסה שלהם עד לכניעה מוחלטת בכל ימי שמואל. במלחמה זו הוכח כי בכוחם הרוחני של ישראל הם מנצחים את אויביהם. זאת ועוד, אף שטחים שפלשתים כבשו במהלך המלחמות הקודמות הוחזרו כעת לנחלת ישראל וגם עמים נוספים שראו את מפלת פלשתים מיהרו לכרות ברית שלום עם שמואל.

שמואל היה המנהיג והנביא בתקופת הקמת משכן נוב ולאורך שנות פעילותו.

מנהיגותו של שמואל התאפיינה במסירות מוחלטת שלו למען העם. שמואל סבב בכל ערי ישראל כדי לשפוט אותם במקומם כשהוא לא דורש על כך שכר ואף לא כיסוי הוצאות או סיוע כמו חמור לרכב עליו, ונמנע מלקבל כל טובת הנאה מהעם. בהמשך, הקב"ה בעצמו העיד על טוהר כפיו. גם בהגיעו לביתו שברמה לא היה נח אלא שפט את מי שהגיע לביתו. למרות האידיליה הרוחנית והיציבות הביטחונית בתקופה זו, עם ישראל מאסו בשיטת משילות זו וביקשו משמואל מלך. שמואל כאב את בקשתם והוכיח אותם בנאום המפורסם כמשפט המלך. העם דבק ברצונו ושמואל בציווי ה' נענה לבקשתם.

שמואל נפטר ארבעה חודשים לפני מותו של שאול ונקבר בביתו ברמה ספדו לו בכל ערי ישראל כשכר על כך שהיה מחזר בכל המקומות לשפטם. על פי המסורת תאריך פטירתו של שמואל הוא בכ"ח באייר וקברו מצוי בנבי סמואל שבאזור ירושלים. במקום מתקיימת הילולה המונית ביום זה. הנוסע רבי בנימין מטודלה מתאר בספרו כי במהלך מסעם של הנוצרים לארץ ישראל עברו ברמלה שאותה זיהו כרמה, מצאו בה את עצמות שמואל והעבירו אותם לשילה.

שמואל ושאול

ערכים מורחבים – שאול המלך, מלחמת שאול ונחש העמוני, מלחמת מכמש, מלחמת שאול בעמלק, בעלת האוב מעין דור

לאחר בקשת העם ובציווי ה', בעודו מחפש אחר אתונות אביו, משח שמואל את שאול למלך ומסר לו שלש אותות שהגשמתם תוכיח לשאול כי בו בחר ה' וכי הוא ראוי למלוכה. שמואל הזעיק את העם אל המצפה ושם ערך גורל בו נבחר שאול למלך בפומבי. אחרי ניצחונו של שאול במלחמתו מול עמון שמואל כינס בשנית את העם לגלגל וערך המלכה פומבית נוספת כדי לחזק את תוקף מלכות שאול. במעמד זה נשא שמואל נאום פרידה מהעם בו העיד על ישרותו כשופט ועל ניקיון כפיו, הוכיח אותם על חטאיהם תוך סקירה היסטורית על מלחמות ישראל מאז כיבוש הארץ ובפרט הוכיח אותם על בקשת המלוכה. על מנת להוכיח את דבריו הוריד להם גשם למרות שהתוכחה נאמרה אחרי חודש ניסן והיה בכך סימן קללה. את הנאום חתם בדברי אזהרה לשמירת מצוות ה' ובכך שהוא ימשיך להתפלל בעדם והם ימשיכו לעבוד את ה' באמת.

בתקופת מלכותו של שאול המשיך שמואל לשמש כסמכות רוחנית וכמביא דבר ה' אל העם, אך ההנהגה בפועל היתה בידי שאול. כך במלחמות השונות אליהן יצא שאול, הורה לו שמואל את דרכי הפעולה. וכאשר המרה שאול את פיו במלחמתו בעמלק, הוכיח אותו שמואל וניבא לו כי עונשו יהיה קטיעת המלכות ממשפחתו והעברתה לאחר. כל חייו המשיך שמואל להתחנן לפני ה' שיבטל את העונש מעל שאול והתעצב על קריעת מלכותו עד שבשל כך הקפיץ עליו הקב"ה זקנה והוא מת בקיצור ימים בכדי שלא יראה את התגשמות עונשו של שאול בהעברת המלוכה לדוד.

לאחר פטירתו, כשעמד שאול לצאת למלחמה נגד פלשיתים בה נפל עם בניו, ניסה שאול לשאול בה' בדרכים שונות, אך כשלא נענה פנה להעלות את שמואל אצל בעלת האוב מעין דור. שמואל עולה עם מעילו, נוזף בשאול על שהטרידו ממנוחתו ומבשר לו כי ה' מאס במלכותו וכי הוא ובניו ימותו בקרב, אך הדבר יהווה לו כפרה והוא יזכה לשבת במחיצתו של שמואל בגן עדן.

שמואל ודוד

ערכים מורחבים – דוד המלך, משיחת דוד למלך

לאחר מאיסת ה' בשאול כמלך על ישראל הוא מצווה את שמואל למשוח את אחד מבני ישי מבית לחם למלך. מאחר וחטא בגאווה בעת שהמליך את שאול למלך כשאמר לו "אנכי הרואה" (פרק ט', פסוק י"ט), בעת משיחת דוד לא ידע שמואל במי מבני ישי בחר ה' עד לגילוי אלוקי כי מדובר בדוד.

בהמשך, בעת שנרדף דוד על ידי שאול הוא ברח אל שמואל ויחד הם עסקו בסוגיית זיהוי מקום המקדש, בשעה הגיעו למקום שליחי שאול ובהמשך אף שאול עצמו (כדי לתפוס את דוד), התנבא שמואל עם תלמידיו עד ששרתה אף על שאול ועבדיו רוח נבואה, עובדה שנוצלה על ידי דוד והוא נמלט.

בני שמואל

ערך מורחב – יואל ואביה בני שמואל

לעת זקנותו של שמואל הוא ממנה את בניו, יואל ואביה לשפוט את ישראל תחתיו. בניו של שמואל התיישבו בבאר שבע והפסוק מתאר ”וְלֹֽא הָלְכ֤וּ בָנָיו֙ בִּדְרָכָ֔ו וַיִּטּ֖וּ אַחֲרֵ֣י הַבָּ֑צַע וַיִּ֨קְחוּ שֹׁ֔חַד וַיַּטּ֖וּ מִשְׁפָּֽט׃” (פרק ח', פסוק ג'). הגמרא פרשת את הפסוק שלא כפשוטו ואומרת כי לא חטאו אלא רק ישבו בקצה הארץ ולא סבבו לשפוט כאביהם. במקום אחר היא לומדת מחטאם של בני שמואל כי קללת חכם אפי על תנאי מתקיימת מכך שלאחר שהתנבא שמואל על מותם של בני עלי בגלל חטאיהם הזהירו עלי שיגלה לו את הנבואה באמרו ”כֹּ֣ה יַעֲשֶׂה לְּךָ֤ אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יוֹסִ֔יף אִם תְּכַחֵ֤ד מִמֶּ֙נִּי֙ דָּבָ֔ר מִכׇּל הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁר דִּבֶּ֥ר אֵלֶֽיךָ” (פרק ג', פסוק י"ז).

המדרש מזהה את הנביא יואל בן פתואל כבנו של שמואל ורש"י מסביר על כך כי שמואל נקרא פתואל על שם שפיתה א-ל בתפילתו.

דמותו של שמואל

חז"ל שיבחו את מעלתו של שמואל כמנהיג והשוו את גדולתו לגדולתם של משה ואהרן, על פי  ההשוואה ביניהם בפסוק: ”מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ” (ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו').

עוד מוזכר בתלמוד כי כששאול העלה את שמואל באוב, נקרא האחרון ממקום מנוחתו בעולם העליון והתיירא שמא שהוא עומד לדין, ועל כן קרא למשה שיתלווה אליו: ”אמר לו שמואל למשה: שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו” (תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד' עמוד ב').

שמואל מוזכר גם כמי שתיקן את חלוקת משמרות כהונה ל-16, או שקבע יחד עם דוד את החלוקה הסופית ל-24. גם כ"ד משמרות הלוייה תוקנו על ידי שמואל ודוד.

הרמב"ם כותב כי דרגת נבואתו של שמואל לא הייתה מושלמת, משום חסרון כלשהו במידת הבטחון, שהתבטא בפחדו משאול כשצווה על ידי הקב"ה להמליך את דוד. בנו של הרמב"ם, רבי אברהם, חולק על אביו וכותב כי לא היה פגם בפחדו של שמואל.

הערות שוליים

שמואל הנביא - תבניות ניווט