שמואל
ערך זה עוסק בשמואל הנביא. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו
שגיאות פרמטריות בתבנית:מנהיג
פרמטרים [ למניין, קודמו, השגים עיקריים, שבט, תקופת שיפוט ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא, היה השופט האחרון של בני ישראל בתקופת שופטי ישראל. הנהיג את עם ישראל בסוף זמן השופטים, בין השנים ב'תתע"א - ב'תתפ"א, בתקופה שבין פטירתו של עלי הכהן להמלכתו של שאול המלך במשך כאחת עשרה שנים[1]. לשמואל היו שני בנים יואל ואביה.
תוכן עניינים
מוצאו
בספר שמואל נראה לכאורה כי שמואל הנביא היה משבט אפרים, שכן על אביו, אלקנה, נכתב כי מוצאו "מֵהַר אֶפְרָיִם" ושהוא "אֶפְרָתִי"[2]. במגילת היוחסין שלו המופיעה בדברי הימים[3], כתוב כי מוצאו משבט לוי, מצאצאי קורח. התשובה המקובלת לסתירה זו, היא כי שמואל ומשפחתו היו לווים שהתגוררו בתוך נחלת שבט אפרים, משום ששבט לוי לא נחל בארץ חלקה נפרדת.
שמואל במקרא
עוד בטרם לידתו הוקדש שמואל, על ידי חנה אמו, לעבודת ה', והובא למשכן שילה, עוד בהיותו פעוט, שם גדל וחונך על ידי עלי הכהן הגדול של אותה תקופה, שם גם קיבל את נבואתו הראשונה בהיותו נער. חז"ל מפרשים את הפסוק"וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ"[4], שנאמר בנבואה לחנה טרם לידתו, כי שמואל הוקדש מרחם אימו להיות נזיר עולם שנאסר בתספורת.
בספר שמואל מסופר, כי ה' מתגלה וקורא לשמואל בלילה, כאשר הוא ישן בהיכל ה', היכן שנמצא ארון האלוקים; בשלוש הפעמים הראשונות חשב שמואל שעלי קורא לו וקם לקראתו אך בפעם הרביעית בהדרכתו של עלי, הבין שה' קורא לו. ה' סיפר לו על עונשם של בני עלי. לאחר התגלות ה' שמואל זכה לתואר נביא.
לאחר מותם של עלי ובניו, שמואל יורש את תפקידם. מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהייתה בעיקר רוחנית, בה נשמר מקומו של ה' כמנהיג המרכזי "ה' אלוקיכם מלכיכם", ואילו הנביא משמיע את דבריו ואת רצונו, בדומה למנהיגותו של משה. מבנה זה היה רצוי יותר בעיני ה', אך העם רצה מנהיג בשר ודם, שיצא בראש העם ככל העמים, וכך נתן להם ה' בסופו של דבר. משאלה זו של העם נחשבה לחטא, ושמואל הוכיח אותם על כך בשלב מאוחר יותר.
שמואל המליך את מלכי התקופה: שאול המלך, שהקים וייסד את הממלכה הישראלית המאוחדת, ודוד המלך שהמשיך, גיבש והרחיב את מפעלו של שאול בכיבושים גדולים. תקופת שאול מתאפיינת בכך, ששמואל ממשיך לשמש כמנהיג רוחני לצד שאול. המקרא מתאר יחסים מורכבים בין שמואל לשאול. יחסי אהבה של אב ובן, אשר מתחלפים ליחסים קשים שיש בהם כעס, צער ופחד. אף בשעת מצוקה גדולה של שאול, בעת מלחמתו האחרונה, כאשר שאול נלחץ ומעלה את שמואל באוב, שמואל לא מגלה אמפתיה כלפי שאול, ועקב חטאי שאול, שמואל ממשיך בכעסו ומדבר איתו קשות. כאשר ביקש שאול להרוג את דוד, קיבל האחרון מקלט אצל שמואל. כאשר באו חייליו של שאול לבקש את דוד, כולם התנבאו ואחריהם שאול בעצמו, שבא לבקש את המלך המיועד.
מנהיגותו של שמואל התאפיינה בכך שהוא נהג לתור בין הערים והעיירות, על מנת להיות זמין לציבור להתדיינות בפניו וללימוד התורה, ולא המתין לבואם של המתדיינים אל מקום מגוריו[5], הוא נהג לתור באיזור בית אל והגלגל והמצפה שבאיזור נחלת בנימין אבל לא נהג להרחיק עד הצפון או הדרום.
שמואל נפטר בגיל 52 [6] זמן קצר לפני סיום תקופת מלכותו של שאול המלך ונקבר ברמה, עירו[7][8]. ביומן המסע של רבי בנימין מטודלה, שביקר בארץ בשנת ד'תתקל"ג, מתואר שהצלבנים, במעברם דרך רמלה שזוהתה על ידם כ"רמה", מצאו במקום את עצמותיו של שמואל הנביא, והביאו אותן יחד איתם, וקברון מחדש בנבי סמואל.
על פי המקובל, תאריך פטירתו היה בכ"ח באייר. ביום זה מגיעים יהודים להתפלל במקום שקיבל בתקופה מאוחרת יותר את הזיהוי כקברו של הנביא - בנבי סמואל.
בניו של שמואל - יואל ואביה בני שמואל - אשר היו שופטים בבאר שבע, לא המשיכו את דרכו בהנהגת העם, כיוון שלקחו שוחד והיטו משפט, זו הסיבה שהעם מאס בהנהגה של שופטים ודרש מלך, לצד הדרישה להיות "ככל הגויים"[9].
בהמשך[10] נכתב כי שמואל מת וכי שאול גירש את בעלי האוב והידעונים מהארץ, אולם לאחר שהפלשתים מתקבצים למלחמה ופניותיו של שאול לה' מעלות חרס, הוא מחליט לפנות לבעלת האוב מעין דור[11] המזמנת את רוחו של שמואל. שאול מבקש את עצתו של שמואל, שכועס עליו על שהעלאו באוב ואז אומר לו שה' סר מעליו, ושהוא יובס בידי הפלשתים ומלכותו תיקרע ממנו ותינתן לדוד על שום שלא שמע לה', דבריו של שמואל מתגשמים בפרק ל"א. עם זאת, במעמד זה שמואל הנביא גם מתפייס עם שאול המלך ועל מותו בקרב הוא מציין "ומחר אתה ובניך עימי" - עימי במחיצתי, מציין לו שעוונותיו נמחלו והוא יזכה להיות עם שמואל בעולם הבא[12].
שמואל בנה את משכן נוב לאחר החרבות המשכן בשילה.
מעילו של שמואל
"וּמְעִיל קָטֹן תַּעֲשֶׂה לּוֹ אִמּוֹ וְהַעַלְתָה לוֹ מִיָּמִים יָמִימָה"[13] אמו של שמואל, שיכלה לבקר אותו במקדש בשילה מספר פעמים בשנה - הייתה מכינה לכל מפגש מעיל.
המעיל ליווה את שמואל בהמשך חייו, והפעם הבאה היא אחרי המלחמה עם עמלק. שאול, שלא הרג את המלך האגגי - דבר המנוגד לצו ה'. שמואל מתבקש להודיע לשאול שה' נטש אותו, ושלא יתמוך בשלטונו. כששמואל סב ללכת, שאול תופס במעיל - וזה נקרע. שמואל רואה בכך סימן, ומשווה את הקרע במעיל לקרע שנוצר בין שאול למלכות:"וַיִּסֹּב שְׁמוּאֵל לָלֶכֶת וַיַּחֲזֵק בִּכְנַף מְעִילוֹ וַיִּקָּרַע. וַיֹּאמֶר אֵלָיו שְׁמוּאֵל קָרַע ה' אֶת מַמְלְכוּת יִשְׂרָאֵל מֵעָלֶיךָ הַיּוֹם וּנְתָנָהּ לְרֵעֲךָ הַטּוֹב מִמֶּךָּ"[14].
אחרי מות שמואל, נכתב כי שאול מבקש את העלאתו באוב. שאול זקוק לסימנים מזהים כדי לדעת אם באמת מדובר בשמואל - וכשאומרת המעלה באוב שהיא רואה אדם זקן עם מעיל, מבין שאול כי מדובר בשמואל.
שמואל במשנת חז"ל
בחז"ל נאמר כי שמואל הנביא נחשב במעלתו לצד משה ואהרן, או בלשונם: "שלשה חמוּרי עולם" (משה, אהרן ושמואל הם שלושת גדולי העולם).
"וַיִּשְׁלַח ה' אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל, וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח"[15], ואומר: מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו, וּשְׁמוּאֵל בְּקֹרְאֵי שְׁמוֹ"[16], שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם, לומר לך: ירבעל בדורו כמשה בדורו! בדן בדורו כאהרן בדורו! יפתח בדורו כשמואל בדורו!
במסכת חגיגה (דף ד׳ עמוד ב); רבי אלעזר כי מטי להאי קרא בכי ״ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי״ ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין אנו על אחת כמה וכמה, שמואל מאי היא (מנין שהתיירא)? דכתיב; ״ותאמר האשה אל שאול אלוקים ראיתי עולים״ עולים תרי משמע חד שמואל ואידך דאזל שמואל ואתייה למשה בהדיה אמר ליה (שמואל למשה) דלמא חס ושלום לדינא מתבעינא קום בהדאי דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה.{פירוש- "עולים" ברבים, משמעותו שלפחות 2 עולים, אחד שמואל והשני משה רבינו שהביאו שמואל איתו. אמר לו שמואל למשה : שמא אני מבוקש לעמוד לדין על מעשיי, בוא איתי ותעיד שאין דבר שכתבת בתורה ואני לא קיימתיו }
בברייתא שבמסכת בבא בתרא המפרטת את מחברי ספרי התנ"ך, מצוין כי שמואל הנביא כתב את ספר שמואל (עד למותו. הקטעים שאחר מותו, ובעיקר ספר שמואל ב, נכתבו בידי גד החוזה ונתן הנביא), ספר שופטים ומגילת רות. עם זאת, האברבנאל כותב כי שמואל כתב את ספר יהושע, שופטים ורות, אך לא את ספר שמואל.
שמואל במשנת הראשונים
הרמב"ם[17] מתאר את המידות הלא מתוקנות של הנביאים כמחיצות שטישטשו להם את הנבואה, ובהקשר של שמואל הוא אומר שלקה במידת הפחד, כאשר פחד מפני שאול, וחשש ללכת להכתיר את דוד למלך כצוויו של ה'.
לקריאה נוספת
- עדין שטיינזלץ, דמויות מן המקרא, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הבטחון – ההוצאה לאור, 1980, פרק ז' - "שמואל כמחדש דתי".
- משה גרנות, התנ"ך - כף החובה, הוצאת ירון גולן, 1986, פרק 12 : דמויות מופת, פרק משנה ד': שמואל, עמוד 119.
- שמעון בר-אפרת, שמואל א ושמואל ב (סדרת "מקרא לישראל"), עם עובד והוצאת מאגנס, 1996.
- משה אילת, שמואל וכינון המלוכה בישראל, הוצאת מאגנס, 1998.
- אוריאל סימון, קריאה ספרותית במקרא: סיפורי הנביאים, מוסד ביאליק, 2001.
- משה גרסיאל, ראשית המלוכה בישראל: עיונים בספר שמואל (ארבעה כרכים), האוניברסיטה הפתוחה, 2008.
- אמנון בזק, שמואל א': מלך בישראל, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ג. שמואל ב': מלכות דוד, הוצאת קורן - ספרי מגיד, תשע"ד.
- בנימין לאו, שמואל - בקודש חזיתיך, ידיעות ספרים, 2014.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
 טקסט בוויקיטקסט: קטגוריה:שמואל הנביא |
|---|
חנה ושמואל: תיקון לתקופת השופטים? מירי שליסל, סרטון באתר יוטיוב- שמואל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- שמואל, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- מתיה קם, 'דוד נגד שמואל '- מעיוני דוד בן-גוריון על שמואל ושאול, באתר 929 - תנ"ך ביחד
BioCast - אלף אישים באלף שניות: שמואל, באתר iCast, 19 במאי 2011
הערות שוליים
- ↑ סדר עולם. אך הרד"ק מביא גירסא בסדר עולם כי שפט עשרים שנה, וכן כתב האברבנאל. וביוסיפון נאמר כי שפט שלושים שנה, ובמדרש תהילים נאמר כי שפט את ישראל ארבעים שנה.
- ↑ "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק א')
- ↑ ספר דברי הימים א', פרק ו', פסוקים י"ח-כ"ג
- ↑ "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צְבָקוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ" (ספר שמואל א', פרק א', פסוק י"א)
- ↑ "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְהַגִּלְגָּל וְהַמִּצְפָּה וְשָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הָאֵלֶּה." (ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז)
- ↑ סדר עולם. אמנם במדרש תהילים כתוב ששפט את ישראל ארבעים שנה ולפי"ז חי הרבה יותר. והרלב"ג כתב כי חי כשישים וחמש שנה, והאברבנאלכתב כי חי שמונים או תשעים שנה.
- ↑ "וַיָּמָת שְׁמוּאֵל וַיִּקָּבְצוּ כָל יִשְׂרָאֵל וַיִּסְפְּדוּ לוֹ וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּבֵיתוֹ בָּרָמָה" (ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק א')
- ↑ "וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ" (ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג')
- ↑ "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (ספר שמואל א', פרק ח', פסוק ה')
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוק ג'
- ↑ ספר שמואל א', פרק כ"ח, פסוקים ז'-ח'
- ↑ ויקרא רבה, אמור פרשה כ"ו
- ↑ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק י"ט
- ↑ ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוקים כ"ז-כ"ח
- ↑ ספר שמואל א', פרק י"ב, פסוק י"א
- ↑ ספר תהילים, פרק צ"ט, פסוק ו'
- ↑ שמונה פרקים פרק ז'
| תקופת השופטים | ||
|---|---|---|
| שופטי ישראל | עתניאל בן קנז • אהוד בן גרא • שמגר בן ענת • דבורה הנביאה • גדעון בן יואש • תולע בן פואה • יאיר הגלעדי • יפתח הגלעדי • אבצן מבית לחם • אילון הזבולוני • עבדון בן הלל • שמשון • עלי הכהן • שמואל הנביא • יואל ואביה בני שמואל | |
| דמויות בולטות נוספות | בני קיני • ברק בן אבינעם • יעל אשת חבר הקיני • אבימלך בן גדעון • יותם בן גדעון • פינחס בן אלעזר הכהן • אלקנה • חנה • פנינה • חפני ופינחס • אשת פינחס • מנוח • אשת מנוח • בת יפתח • משפחת אביעזר • יהונתן בן גרשום | |
| דמויות במגילת רות | אלימלך • בעז • נעמי • רות • ערפה • מחלון וכליון | |
| דמויות נוכריות בולטות | עגלון מלך מואב • יבין מלך חצור • סיסרא • דלילה • אם סיסרא • כושן רשעתים • זבח וצלמונע | |
| אירועים | מלחמת סיסרא • שירת דבורה • פסל מיכה • פילגש בגבעה • מגילת רות | |
| מקומות | גלגל • משכן שילה • נחלות שבטי ישראל • המצפה • מעברות הירדן • חרושת הגויים • קריית יערים • אלון מעוננים • אלון מוצב • תומר דבורה • בית אל • מרוז | |
| עמים | שבעת העממים • כנען • פריזי • יבוסי • אמורי • חיווים • חתים • גרגשי • ארמים • מואב • עמון • עמלק • פלשתים • מדין • בני קדם | |
