רבי יצחק מאיר מרילוס
 | |
| לידה |
ה'תרס"ג דורוהוי |
|---|---|
| פטירה |
ה'תשמ"ז (בגיל 84 בערך) בוקרשט |
| מקום קבורה | בוקרשט רומניה ואחר כך הר הזיתים ישראל |
| מדינה |
 רומניה |
| מקום פעילות | רומניה |
| תקופת הפעילות | ה'תרצ"א–ה'תשמ"ז |
| בת זוג | רחל |
| אב | מנשה |
| אם | אסתר גיטל |
רבי יצחק מאיר מרילוס (תרס"ג - תשמ"ז, 1903-1987) היה רב העיר בוקרשט וכמה ערים נוספות, ומגדולי רבני רומניה.
קורות חייו
נולד בעיר דורוהוי לרבי מנשה מרילוס מבוטשעטשא בן רבי אליעזר זאב, ולמרת אסתר גיטל בת הרב חיים יחיאל מדאבראווא. נקרא 'יצחק מאיר', על שם סבו רבי יצחק מרופשיץ[1] ורבי מאיר מגלאגוב. אמו התברכה מפי רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב שתזכה לבנים צדיקים ותלמידי חכמים.
בצעירותו נסע לישיבה המפורסמת ב'דעש', שם למד אצל רבו בעל ה'כנסת יחזקאל' מדעעש במשך כעשר שנים. בספריו מביא הרב מרילוס חידושים רבים מפי רבו, ומוסיף נופך לדבריו. לאחר שסיים את לימודיו בישיבת דעעש, נסע לברלין לשהות אצל אחיו הרב מנחם מענדל מרילוס, וללמוד תורה מפיו. הוא שהה אצלו למשך כמה שנים.
בשנת תרצ"א נשא את הרבנית רחל, בת דודו הרב שמשון אפרים גוטסמן, האדמו"ר מלאשקוביץ. חתונתו נערכה בעיר 'בוטשעטשא', מקום מגוריו של סבו הרב אליעזר זאב.
הרב מרילוס היה דור שלשים ושנים של שושלת רבנים גדולי תורה ויראה, הן מצד אביו והן אמו. כפי שנכתב על מצבתו, הוא מצאצאי האדמו"רים רבי שמעון מרילס מירוסלב (אביו של סבו רבי יצחק מרופשיץ), הצדיק מזידיטשוב, הצדיק מראפשיץ, רבי אלימלך מליזאנסק, המגיד מקאזניץ, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, והבעש"ט. הוא הוסמך להוראה על ידי כמה מגדולי דורו, ביניהם הפוסק הרב משולם ראטה אב בית דין שאץ, והרב רפאל הלוי גליקסאן מדאראהוי. בשנת תרצ"א החל לשמש כרב בסניאטין שבגליציה. לאחר מספר שנים נחקק חוק בגליציה, שכל מי שאינו מחזיק באזרחות מקומית יגורש מהמדינה, ומאחר שהיה נתין רומני, הוא נאלץ לעזוב את המדינה ולחזור לרומניה.
בשנת תרצ"ג, לאחר שחזר לרומניה החל לשמש כרב ואב"ד במיהאלען (מיכאילן). הוא נבחר לתפקיד מתוך כארבעים רבנים שהתמודדו על תפקיד הרבנות בעיירה. היו שאמרו שנבחר בהוראת רבי אברהם מתתיהו משטפנשט.[דרוש מקור]
בזמן מלחמת העולם השנייה
בהושענא רבה תש"ב, גורש יחד עם בני קהילתו לגטו מוגילב בטרנסניסטריה. שם סבל מחרפת רעב תמידית, מפעם לפעם קיבל מעט כסף ששלחו לו מכריו. באותה עת חלתה זוגתו במחלה קשה, ובמשך זמן רב התייסרה במכאובים.
גם בהיותו בגלות, למרות הקשיים הגדולים, והתנאים הקשים של התנכלות אכזרית לכל דבר יהודי, שמר על הגחלת היהודית, ואף היה לעזר לאחיו הנתונים בצרה, וסייע להם בכל האמצעים שעמדו לרשותו.
לאחר המלחמה
לאחר שניצל מהמלחמה הגיע עם כל משפחתו לדורוהוי, שם פתח בית הכנסת ברחוב 'כרמן סילבה' המוביל לתחנת הרכבת, ובמשך שמונה שנים הרביץ שם תורה ויראה, הוא שמר בכל השנים על אורח חייו החסידי והיה באותן שנים היהודי היחיד ברומניה שחבש שטריימל בשבת.[2] לאחר מספר שנים, בשנת תשי"ב (1952), נקרא לכהן כרב בעיר באקוי, ולמלא את מקומו של הרב בצלאל זאב שאפראן. שם כיהן כרב במשך שנים רבות, וגם הסמיך מספר רבנים. בנוסף לכך, כיהן כאב"ד בוקרשט.
לאחר המלחמה עסק בהיתר עגונות, הנצרך לאחריות עצומה ולבקיאות גדולה בהלכה. על אף רצונו לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה, נמנע מלעשות כן, כדי שלא להשאיר את בני קהילתו ללא סמכות תורנית, וכמעט שלא יצא מעירו כי אם לצרכים הכרחיים בלבד.
פטירתו
בתקופה האחרונה לימי חייו, סבל ייסורים קשים. כחודש לפני פטירתו התאמץ לצום במשך כל יום הכיפורים, ובשמחת תורה החזיק את הספר תורה בהקפות, על אף חולשתו הגדולה. נפטר בו' חשון תשמ"ז, ונטמן בבוקרשט. ובד' כסלו תשמ"ח הועלה ארונו מרומניה לארץ ישראל, שם נטמן בהר הזיתים.
קישורים חיצוניים
- כרטיס נפטר:הרב הגאון יצחק מאיר מרילוס באתר הר הזיתים
הערות שוליים
- ^ בנו של רבי שמעון מרילס, האדמו"ר הראשון מירוסלב.
- ^ קונטרס שהוציאה המשפחה