שטריימל

שטריימל, תמונה מאוסף פיליפי

אדם חובש שטריימל

איש חבוש שטריימל בכותל

שְׁטרַיימְל (מיידיש לעברית: מזנבת) הוא כובע פרווה שיהודים חרדים חסידיים יוצאי מזרח אירופה נוהגים לחבוש לאחר הנישואין בשבתות, חגים ובימי חול המועד. המנהג הוא גם נחלתם של קבוצה קטנה של "מתנגדים" בירושלים (ה"פרושים" מבני היישוב הישן).

השטריימל עשוי ברובו, כמשתמע משמו העברי, מקצוות זנבותיהם של צובלים, דלק הסלעים, שועל אפור מצוי, מינק (חורפן) או דלק אירופאי. הזנבות מתחלקים למספר סוגים ואיכויות על פי ארצות מוצא וזן החיה (סטון מרטין, מרדר ועוד). פרוות החיות הללו משמשת להכנת מעילים, לעיטור שמלות ולמוצרים אחרים, בעוד שקצוות הזנב נחשבו עד המצאת השטריימל לפסולת מיותרת. כיום נסחר זנב הצובל במחיר של 10–30 דולר אמריקני ומחירו של השטריימל, הנעשה בעבודת יד, נע בין אלף לחמשת אלפים דולר בארץ ועלול אף להגיע ל-שבעת עד שמונת אלפי דולרים בארצות הברית. בימינו יש החובשים שטריימל סינתטי שמחירו זול בהרבה מן השטריימל הטבעי. מרכזו של השטריימל עשוי מקטיפה.

שימוש

בדרך כלל נהוג כי רק גברים נשואים חובשים שטריימל. עם זאת, חסידים ירושלמים (הנמנים עם היישוב הישן) מחסידויות תולדות-אהרון, תולדות אברהם יצחק, וחלק מחסידי משכנות הרועים, קרלין, קהל חסידי ירושלים וחלק מהפלג הירושלמי של חסידות ברסלב נוהגים לחבוש שטריימל כבר מגיל הבר מצווה.

בחסידויות פולין (גור, אשלג, מודז'יץ, סטריקוב ואלכסנדר, אמשינוב ועוד) נהוג לחבוש שטריימל גבוה במיוחד, הקרוי "ספודיק". את השם "ספודיק" הוא קיבל מיהודי ארצות שכנות שכינו אותו בשם זה כדי להבדילו מהשטריימל שלהם שהיה נמוך יותר. חסידי פולין עצמם כינו אותו "שטריימל", ואת השטריימל הנמוך כינו "שפיציק שטריימל" על שם שהיה עשוי קווצות שיער. למעשה, באזורים של פולין הקונגרסאית לשעבר - רוב החסידים לא חבשו שטריימל.

ישנן חסידויות בהם הילדים נכדי האדמו"ר (ה"אייניקלך") חובשים כובע פרווה גבוהה המכונה "קולפיק".

בחסידיויות המיוחסות לבית רוז'ין נוהגים האדמו"רים לחבוש שטריימל שחלק הקטיפה שבו מוגבה כחוד מעל החלק הפרוותי.

מרבית חסידי חב"ד כיום אינם חובשים שטריימל, אך מעט מזקני החסידים - בעיקר מירושלים - נוהגים עדיין לחובשו. בעבר, לבישת שטריימל בחב"ד הייתה מקובלת יותר, והאדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון (נפטר ב-1950) חבש ספודיק. חתנו וממשיכו, הרב מנחם מענדל שניאורסון לא חבש שטריימל.

במזג אוויר גשום יש שעוטפים את השטריימל בשקית פוליאתילן, כדי להגן עליו בעודו מונח על הראש. אחרים בעיקר בארצות הברית רוכשים שטריימל זול יותר, המכונה "רעגן שטריימל" (שטריימל לגשם), לנסיבות בהן השטריימל עשוי להינזק.

כיום ישנם עשרות דגמי שטריימלים העשויים מפרוות שונות ומיוצרים במדינות שונות ברחבי העולם. עם הזמן התפתח השטריימל. בתחילה היה השטריימל כובע פרווה נמוך אך עם השנים הוא נעשה כלבוש אופנתי שמשתנה לפי טרנדים. הוא התפתח, גבה, התווספו לו צבעי פרוות שונות, ושערות הפרווה נוצרות בכוונה תחילה כך שהם עומדות. השינויים הללו הפכו את השטריימל לכובע מהודר ומרשים יותר וישנם חתנים המתפארים בכובעם שהם קנו ממיטב כספם.

מקור השטריימל

מקובל כי מקור השטריימל בפולין, אשר בה העשירים והמכובדים היו נוהגים להקיף את המגבעת שלהם בפרווה של צובל, כאות לייחוסם, וכך התקבל השטריימל כלבוש חג גם אצל יהודים פשוטים.

ישנה אגדה שמקורו של השטריימל בגזרה של מלך פולין, לפיה יהודי יהיה חייב לקשור לכובעו בשבתות וחגים זנב של חיה טמאה. השתדלנים היהודים הצליחו לדחות גזרה זו לאחר גיל הנישואין, והתחכמו לה על ידי כריכת הזנב מסביב לכובע.

גרסה נוספת מתייחסת לגזרת הלבוש שבה נדרשו היהודים להתלבש באופן הדומה לסגנון לבושם של בני המקום. בליטא בחרו רבני היהודים להציע לעדתם ללבוש את הלבוש האירופאי. ואילו בארצות מזרח אירופה הציעו הרבנים לקהילתם את סגנון הלבוש של הקוזקים, מתוך כוונה כי כך לא יסחפו עם הקדמה ויתבוללו.

סברה המקובלת יותר בחוץ לארץ היא שהשטריימל מגיע מרוסיה. על פי סברה זאת, כאשר הצאר הרוסי הוציא צו שעל גברים יהודים נאסר לחבוש כיפה (הגברים הרוסים באותה תקופה חבשו את השטריימל בגלל האקלים הקר), היהודים עטפו סביב הכיפה פרווה על מנת להסתירה.

מקור השם 'שטריימל'

יש הטוענים כי מקור השם שטריימל הוא מהמילה הלועזית "שטרמנקל", שפירושה שיער עבה. ויש טוענים שעיטור הראש בזנבות חיה נכפתה על היהודים לביזיונם וכי מקור השם במילה 'סְרָאם' אשר פירושה בשפות הסלביות – ביזיון. ישנם חוקרים הטוענים כי שמקור המילה באנגלית – straw – קש, ואמנם כך נראות שערות השטריימל. 'שְׁטְרַיְים' ביידיש הוא פס, ו'שְׁטְרַיְימְל' נאמר בלשון הקטנה. בפולנית stroj פירושו כיסוי ראש.

כובע שטריימל

רמזים ומסורות

יש מסורת אצל החסידים המציינת שהמילה 'שבת' היא גם ראשי תיבות של שטריימל במקום תפילין (כאמור בשבת חובשים על הראש שטריימל אך לא מניחים תפילין), והיו מהצדיקים שהיו חובשים בזמנים מיוחדים את הטלית על השטריימל, כששלוש 'שפיצים' בולטים ויוצאים מהטלית, כצורת האות שין שבתפילין של ראש. רבי צדוק הכהן מלובלין מסביר את חבישת השטריימל עפ"י דברי חז"ל שבשעת מתן תורה נתן ד' לישראל שני כתרים כנגד נעשה וכנגד נשמע, והשטריימל הוא כנגד הכתר של נשמע:

"...אז"ל (שבת פח.) שבשעת מתן תורה קשרו לכל אחד מישראל ב' כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע. וענין נעשה הוא מעשה המצות בפועל ונשמע הוא העסק בתורה להיות הלב שומע לדברי תורה ואמרו (שמות רבה סו"פ כז) משל כו' כך א' הקב"ה שני כוסות מזגתם בסיני ונשמע שברתם נעשה כו' הוזהרו בנשמע. כי הכתר של נשמע נשאר לנו ע"י עסק התורה ועל זה נתפשט המנהג בישראל ללבוש בשבת על הראש כובע משונה בתוארה מאותה שלובשים בימי החול והיא מקפת הראש כעין עטרה מה שאין כן בשאר הבגדים שמחליפין אותם רק במה שלובשים בגדים חשובים יותר ולא בתמונה אחרת מיוחדת לשבת. מפני שהכובע ירמז על כתר תורה שניתן לנו בשבת מצד נשמע כנ"ל..."

— פרי צדיק - שושן פורים אות א'

יש שהסבירו עוד שהשטריימל מרמז שגם האנשים הנמוכים ביותר יש להם עליה בשבת, כדוגמת הזנב שנהיה עטרה לראש. מהרש"ם מבערז'אן כותב שיש בשטריימל משום רמז לתיקון חטא אדם הראשון, שד' עשה לו כתנות עור, ובמדרש מובא שבתורתו של רבי מאיר כתוב אור, על כן לרמז על מלבוש העור שנעשה לאדה"ר לשבת, לובשים מלבוש מעור וע"י קדושת שבת נהפך לאור.

יש שהקפידו על 13 זנבות בשטריימל, לרמז על שבת 'דאתאחדת ברזא דאחד' [אח"ד בגימטריא 13]. ויש שהקפידו על מספר אחר.

בבעלזא נהגו שהשליח ציבור לובש את הטלית מעל לשטריימל.

בבאבוב (וכן בעוד חצרות) נהגו ללבוש את השטריימל בעת קריאת התורה.

השימוש בפרווה

בשנת 2009 הציעה ח"כ רונית תירוש לאסור הבאת ייבוא של פרוות בעלי חיים וזאת כדי למנוע את השימוש בפרוות אמיתיות של בעלי חיים משום שגזיזת הפרוות הזו כרוכה בצער בעלי חיים ובהרג בעלי החיים השונים, הראשונים שהתנגדו לדבר היו חברי מפלגת יהדות התורה המייצגת את האוכלוסייה החרדית-אשכנזית, מנגד חברי מפלגת ש"ס לא הביעו התנגדות נחרצת משום שהם מייצגים את הציבור החרדי-ספרדי, שאיננו צורך שטריימל. לבסוף, הקפיאה הכנסת את הצעת החוק האוסר את ייבוא פרוות השטריימל אך אישרה כי ייבוא פרוות לצורכי ביגוד שונים ייאסר וזאת משום שמניעת ייבוא שטריימלים תפגע בתרבויות של בני מיעוטים ומגזרים.

קישורים חיצוניים

• הרב מרדכי ציון, ספר "הלכות שטריימל", תשע"ט, באתר אוצר החכמה.
• רבקה יפה, ברוכים הבאים לשטעייטל, באתר nrg‏, 8/2/2005
• טל שניידר, הקרב על הזנב: בין השטריימל לזכויות בעלי חיים, באתר nrg‏, 19/2/2010
• ד"ר אברהם שפיר, ‏שטריימל, באתר "דעת"