רבי שמואל דוד אונגר
ערך זה עוסק באחד ממנהיגי  | |
| לידה | תרמ"ו |
|---|---|
| פטירה | ט' באדר תש"ה (בגיל 59 בערך) |
| השתייכות | רבני סלובקיה, רבני הונגריה |
| תחומי עיסוק | תורה, אגדה, הלכה, תלמוד |
| רבותיו | דודו הרב נוח ברוך פישר |
| תלמידיו | חתנו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל |
| חיבוריו | "נאות דשא". |
רבי שמואל דוד הלוי אונגר (תרמ"ו - ט' באדר תש"ה) היה ראש ישיבה ורב העיר נייטרה בסלובקיה.
קורות חייו
נולד בשנת תרמ"ו בפישצ'אן (Piešťany) בסלובקיה לרב יוסף משה אונגר. בגיל צעיר התייתם מאביו. למד בעירו בישיבת דודו, הרב נוח ברוך פישר, ולימים נישא לבתו, מרים לאה. בגיל 21 התמנה למשרת הרב בקהילה היהודית הקטנה בקרומפק וכעבור חמש שנים עבר לשמש כרב בטירנוי. כחמש עשרה שנה ישב בטירנוי ועסק בהוראה ובחינוך.
נבחר כנשיא מרכז הקהילות האורתודוקסיות ("לאנדעס קאנצליי") ונמנה עם הרבנים הראשונים שהצטרפו לתנועת אגודת ישראל מקרב רבני הונגריה וסלובקיה. בתרצ"ה השתתף במשלחת הרבנים לארץ ישראל מטעם אגודת ישראל, שכללה בין היתר את הרב יעקב מאיר בידרמן, הרב זלמן סורוצקין והרב יוסף שלמה כהנמן. בתרצ"ז השתתף בכנסייה הגדולה השלישית שנערכה במרינבאד ושימש כשליח הציבור בעצרת התפילה והזעקה שנערכה בתחילת הכינוס.
ב-ה'תרצ"ג נישאה בתו, ברכה רחל לתלמידו הרב חיים מיכאל דב ויסמנדל.
הישיבה
ערך מורחב – ישיבת נייטרה
לאחר פטירת רבי אברהם אהרן כץ בשנת תר"ץ, ביקשו יהודי נייטרה מרבי שמואל דוד אונגר, שכיהן אז רבה של טירנוי, לבוא למלא את מקומו. רבי שמואל דוד החזיק בכל מקומות רבנותו בישיבה לתלמידיו, וכדי לשכנעו לעבור לנייטרה הבטיחו לו בני הקהילה לממן מכיסם את הוצאות ישיבה. בשנת תרצ"א נעתר הרב אונגר ועבר יחד עם הישיבה לנייטרה ואיחדה עם הישיבה הקיימת מכבר בעיר. כבר בטירנא מנתה ישיבתו כ-230 תלמידים מכל רחבי אירופה, ובנייטרא גדלה הישיבה לכ-300 תלמידים.
תקופת השואה
רדיפת היהודים בסלובקיה החלה למעשה עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מינכן ב-ה'תרצ"ט בו חולקה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות נפרדות. סלובקיה בראשות הכומר יוזף טיסו הפכה למדינת חסות של גרמניה הנאצית. טיסו ואנשי משמר הלינקה פעלו נגד היהודים ומתנגדי המשטר בסלובקיה.
בניסן תש"ב החל גירוש יהודי סלובקיה למחנות ההשמדה בפולין. הרב אונגר עצמו זכה במעמד מיוחד מטעם השלטונות ואף קיבל מינוי לרב ראשי ליהודי סלובקיה. ביתו והשטח מסביבו הוכרזו כשטח חסות וגם לשוטרים היה אסור להיכנס אליו. למרות זאת, לעיתים פרצו לשם אנשי משמר הלינקה, וכהגנה מפניהם נבנו במקום בונקרים בהם התקבצו פליטים יהודים רבים מפולין ומגאליציה. בחסות הרב אונגר שהו מאות תלמידים ורבנים שהצליחו להימלט לישיבתו והמשיכו ללמוד תורה עד גירושם לאושוויץ בי"ז אלול תש"ד.[1]
כל אותה העת פעל הרב אונגר יחד עם חתנו הרב וייסמנדל להציל יהודים רבים ככל האפשר.[2] בראשית המלחמה שלח את חתנו ללונדון כדי להשיג אישורי כניסה לקנדה למשפחות מיהודי סלובקיה, אך ללא הצלחה. מאוחר יותר היה הרב אונגר שותף לתוכניות ההצלה שיזמה קבוצת העבודה.
בעקבות המרד שפרץ בסלובקיה כנגד שלטונו של יוזף טיסו, גורשו גם תלמידי ישיבתו יחד עם אחרוני יהודי נייטרה לאושוויץ. גם בנו, בן ציון אונגר, נלקח למחנה סרד ושם נרצח. הרב אונגר ששהה באותו זמן בהרי זובור (Zobor) הסמוכים לנייטרה. בעקבות מחלתו הוא נאלץ להישאר בהרים ולהסתתר שם עם בנו, רבי שלום משה אונגר. בימים הנוראים של אותה שנה שהה בעיר באנסקה ביסטריצה. כמה שבועות אחר כך, בעקבות כיבוש העיר על ידי הגרמנים וחיסול המרד הסלובקי, ברח ליער קאלישטי. באותה תקופה הוא המשיך ללמוד תורה ברבים. כאשר הרגיש שסופו קרב אמר לבנו שיאמר לתלמידיו ללמוד בהתמדה, להתפלל בכוונה, ולהימנע מדיבור בשעת התפילה.[3]
בט' באדר תש"ה נפטר ביער מרעב ומחולשה ונקבר שם באופן זמני. לאחר המלחמה הובא לקבורה בפישצ'אן שבה נולד, בסמוך לקברות אביו.
בין הניצולים מבני משפחתו היו בנו הרב שלום משה אונגר ששהה עם אביו במקום מחבואו, חתנו הרב וייסמנדל, ובת שנישאה לרבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שאיבד בשואה את אשתו הראשונה ו-11 ילדיו. ישיבת נייטרא הוקמה מחדש בארצות הברית.[4]
משפחתו
בניו ובנותיו
- בנו רבי שלום משה.
- אשת רבי חיים מיכאל דב ויסמנדל.
- חיה נחמה אשת (בזוו"ש) רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם.
נכדיו
חיבוריו
- "נאות דשא", על הגדה של פסח, מאונט קיסקו (מדינת ניו יורק בארצות הברית), נדפס בתש"י ובתשל"ד עם הוספות.
- "נאות דשא" על התורה - חידושי אגדה ודברי מוסר והתעוררות (בהוספת חידושים מאביו). עד כה יצא חלק א' על בראשית-ויקרא, מאונט קיסקו תשכ"ג (1963).
- "נאות דשא" על זמירות של שבת, מאונט קיסקו, תשס"ב (יצא עם קונטרס "דבש מסלע" - בירור הלכה בעניינים הנוגעים בהפסק שבין אכילה לאכילה או בין מצווה למצוה, ועם חידושי תורה מבן המחבר.
- "נאות דשא" לחנוכה (בהוספת ליקוטים על ענייני חנוכה וסדר הדלקת נרות חנוכה, מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
- "נאות דשא" לפורים (בהוספת הלכות ולקוטים על ענייני פורים וחידושים על מגילת אסתר), מאונט קיסקו, תשמ"ו (1986).
כתבי היד נעזבו במחבוא בהרי זאבאר. הם ניצלו משריפה בזכות אישה לא יהודייה ששמרה עליהם והעבירה אותם לאחר המלחמה לבנו.
לקריאה נוספת
- הרב יצחק לוין (עורך), אלה אזכרה: אוסף תולדות קדושי ת"ש-תש"ה ב', ניו יורק תשי"ז (1957)
- רבי שלמה רוזמן, ראשי גולת אריאל, חלק א עמ' ת"צ-תקט"ז, ניו יורק תשל"ו
קישורים חיצוניים
- הרב שמואל דוד אונגר – סלובקיה, באתר "זכור - אמונה בימי שואה"
- תמונה: ראש ישיבת נייטרה עם תלמידיו, באתר 'זכור'
- תמונה: תלמידי ישיבת נייטרא, 1932, באתר 'זכור'
- דרשת הרב אונגר בליל יום כיפורים תש"ג באתר "זכור - אמונה בימי השואה"
- רבי שמואל אונגר, באתר Tog
- הגאון מנייטרא אשר גווע ביער הפרטיזנים בתוך ירחון 'בית יעקב', גיליון 109, סיון תשכ"ח, עמ' 12
- נתיב ניטרא, תשכ"ד
- אידישע ווארט - 268 (ביידיש)
- הרב אונגר, ביאור התשובה למצה זו שאנו אוכלים על שום מה, באתר תורתך לא שכחתי
הערות שוליים
- ^ ישיבת נייטרה – סלובקיה, אתר 'זכור' של מכללת ירושלים
הקדמת בנו לספר "נאות דשא - הגדה של פסח" - ^ אסתר פרבשטיין, בסתר רעם, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשס"ב, עמ' 83
- ^ עדות בנו ששהה יחד עמו בהקדמת הספר "נאות דשא - הגדה של פסח"
- ^ ישיבת ניטרה במונט-קיסקו, אתר 'זכור'
ישיבת נייטרא מחדשת נעוריה, ירחון 'המאור', תמוז תשכ"ב (1962)
