רבקה בר-יוסף
רבקה בר-יוסף (21 בינואר 1919 [או 1920][1] - 10 באפריל 2021) הייתה פרופסור לסוציולוגיה במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית וכיהנה גם כראש המחלקה.
ביוגרפיה
בר-יוסף נולדה בעיר סטמאר (סאטו מארה) ברומניה, ליוזפינה (יוזה) ונפתלי ויינברגר. בהמשך, התגוררה בעיר קלוז'. עלתה לישראל בגיל 19 ממניעים ציוניים כדי ללמוד באוניברסיטה העברית בפקולטה למדעי הרוח ולמדה שנה היסטוריה ולשון עברית. לאחר שנה הצטרפה לחבריה בגרעין של תנועת הבונים בחצר כנרת (חברי הגרעין הקימו, מאוחר יותר, ב-1949, את קיבוץ מעגן לחוף הכנרת).
לאחר מלחמת העולם השנייה היא התנדבה דרך ההגנה לצבא הבריטי כדי לעזור לניצולי שואה באירופה. היא הצטרפה לשורות מינהל הסעד והשיקום של האו"ם (אנ') כקצינה במחנה עקורים באיטליה. בתקופה זו, הייתה פעילה גם בהעלאת מעפילים לארץ, בשיתוף פעולה הדוק עם אריה לובה אליאב. לאחר שרות בן שנתיים היא שבה לישראל ולקיבוץ מעגן. במלחמת העצמאות נפל אחיה היחיד (והצעיר ממנה) יוסף ויינברגר בקרב על מלחה.[2] לאחר מות יוסף, שינו היא וגיסתה (אלמנת אחיה) את שם משפחתם מויינברגר לבר-יוסף, כדי להנציח את זכרו. ב-1949 עברה בר-יוסף להתגורר על יד הוריה בירושלים, שבה ללימודים באוניברסיטה העברית בחוג למדעי החברה, והשלימה תואר שני בסוציולוגיה, פסיכולוגיה וחינוך. בתום לימודי המ.א. היא נסעה לשנה לאוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, ואז שבה לישראל והמשיכה את לימודיה לתואר שלישי באוניברסיטה העברית. את הדוקטורט, שעסק בנושא קליטת עולים חדשים בתעשייה, כתבה בהנחייתו של פרופסור שמואל נח אייזנשטאדט.[3] הדוקטורט הוגש ב-1962, ואושר ב-1963.
מ-1964 שימשה בר-יוסף כמרצה בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטה העברית עד פרישתה לגמלאות ב-1991.
בשנים 1968–1971, כיהנה בר-יוסף כראש המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית באוניברסיטה העברית - האישה הראשונה שכיהנה בתפקיד זה. ב-1970 עמדה בר-יוסף בראש ועדה לניסוח חוק ביטוח אבטלה. ב-1971, בעזרת מימון עצמאי שגייסה מקרן ברטלסמן הגרמנית, הקימה בר-יוסף באוניברסיטה העברית את המכון לחקר העבודה והרווחה שקידם מחקר נרחב בתחום זה (תחום שלא זכה עד אז לתשומת לב משמעותית בסוציולוגיה הישראלית), והיא עמדה בראש המכון עד פרישתה. בראשית שנות ה-70 סייעה יחד עם עמיתה, פרופ' עוזר שילד, להקים את המחלקה למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ב-1977 הייתה בר-יוסף יו"ר ועדה לניסוח חוק לשיתוף עובדים בדירקטוריונים במפעלים ממשלתיים.
בשנים 1978–1979 נענתה בר-יוסף לפנייתו של סגן ראש הממשלה דאז, יגאל ידין, וקיבלה על עצמה את תפקיד יועצת ראש הממשלה לענייני מעמד האישה במשרד ראש הממשלה, תפקיד שלא היה קיים לפני כן וממשיך להתקיים עד היום.
בר יוסף שימשה במשך השנים מדריכה לעשרות תלמידי תואר שני ותואר שלישי בכתיבת עבודות המ.א. והדוקטור שלהם. בין המודרכים והמודרכות שלה בעבודות דוקטור ניתן לציין את איימי אבגר, גילה אדר, שלויה בן ברק, יצחק בן-דוד, דפנה בר, אביעד בר-חיים, עמרם דולב, שוקי הנדלס, לוטה זלצברגר, אראלה למדן, אלעזר לשם, פנינה מורג-טלמון, רוני סטריאר, ברוריה סמט, מיכל פלגי, ענת פסטה-שוברט, לאה שמגר-הנדלמן ועוזי שמעוני. רבים מתלמידיה השתלבו כחברי סגל באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.
לאחר הפרישה הרשמית, המשיכה בר-יוסף לחקור ולפרסם, ללמד בבית הספר לעבודה סוציאלית ובבית הספר לחינוך של האוניברסיטה העברית, ולהדריך דוקטורנטים עוד שנים רבות. כמו כן, הסכימה בר-יוסף, בתחילת שנות ה-2000 לשמש כאחראית אקדמית לקורס שנכתב על ידי מתת אדר-בוניס במסגרת האוניברסיטה הפתוחה בנושא משפחות.[4]
ספר לכבודה
עם פרישתה לגמלאות יצא לאור ספר לכבודה:
אביעד בר-חיים ואחרים (עורכים), משפחה, קליטה, עבודה; היבטים סוציולוגיים של החברה הישראלית: אסופת מאמרים לרבקה בר-יוסף, ירושלים, אקדמון, 1990.
פרסומיה
לבר-יוסף פרסומים רבים בתחום עבודה ורווחה, בסוציולוגיה של המשפחה ובסוגיות מגדריות.
מפרסומיה בעברית
- רבקה בר-יוסף ודורית פדן, האספקט הכלכלי בגיבוש החברה, המכללה לביטחון לאומי, 1964.
- רבקה בר-יוסף ועליזה בכר, הגורמים הפסיכולוגיים והחברתיים המשפיעים על הפריון, ירושלים, האוניברסיטה העברית, 1972.
- רבקה בר-יוסף ואלעזר לשם (עורכים), מחקרי עבודה בישראל, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1974.
- רבקה בר-יוסף, גילי שילד, יהודית ורשר, דורשי עבודה אקדמאים, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1975.
- רבקה בר-יוסף ואחרים (עורכים), דיוקנו של מפעל תעשייתי בישראל: מבנה ארגוני, תהליכים חברתיים ועמדות, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1977.
- רבקה בר-יוסף וצביה לוי, התנהגות לימודית ובחירה תעסוקתית אצל בנות בגיל 17, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1977.
- רבקה בר-יוסף ולינדה עפרוני, נשים בעבודת לילה בתעשייה, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1977.
- רבקה בר-יוסף, יהודית ורשר, קליטתם התעסוקתית של מהנדסים עולים, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1977.
- רבקה בר-יוסף ורון בר-יוסף (עורכים), הסבה מקצועית לאקדמאים עולים, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1978.
- אילנה שלח, רבקה בר-יוסף, יהודה פאסט, אסטרטגית התערבויות לקידום אוכלוסייה ברמת השכונה, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1980.
- רבקה בר-יוסף ואחרים (עורכים), הכשרה למקצוע של מבוגרים, ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1980.
- רבקה בר-יוסף, אביעד בר-חיים, תמר קנת, רבקה רוזמן, מחקר חברתי בחמישה מפעלים ב"כור", ירושלים, המכון לחקר עבודה ורווחה, האוניברסיטה העברית, 1987.
- רוני סטריאר, רבקה בר-יוסף, יזמות עסקית וההעסקה עצמית של נשים בעלות הכנסות נמוכות, ירושלים, מעורבות: מרכז למעורבות הורים, 2001.
מפרסומיה באנגלית
- Rivka Bar-Yosef, Desocialization and Resocialization: the adjustment process of immigrants, International Migration Review, 2(3), 1968.
- Abraham Friedman and Rivka Bar-Yosef, Potential stress points in the industrial relations systems in organizations, Paper presented at the international Conference on trends in industrial relations, Tel- Aviv, January 1972.
- Rivka Bar Yosef and Miriam Curelaru, Immigrants in Jerusalem: Patterns of Absorption, Jerusalem, The Hebrew University, 1973.
- Rivka Bar-yosef, Children of Two Cultures: Immigrant Children from Ethiopia in Israel, Journal of Comparative Family Studies, 32(2), 231-246, 2001.
מקראות מאמרים שערכה
מקראות המאמרים שערכה בר-יוסף ביחד עם עמיתיה, זכו לתפוצה נרחבת מסוף שנות ה-60 ועד לשנות ה-80, בקרב הסטודנטים במוסדות הישראליים להשכלה גבוהה, בחוגים לסוציולוגיה, לעבודה סוציאלית, לחינוך, ובתחומים נוספים של מדעי החברה. בין מקראות אלה:
- ש"נ אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא (עורכים), המבנה החברתי של ישראל, ירושלים, אקדמון, 1966.
- ש"נ אייזנשטדט, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא, אילנה שלח (עורכים), רבדים בישראל: מקראה, ירושלים, אקדמון, 1968.
- ש"נ אייזנשטדט, חיים אדלר, רבקה בר-יוסף, ראובן כהנא (עורכים), ישראל חברה מתהווה: ניתוח סוציולוגי של מקורות, ירושלים, אקדמון, 1972.
- רבקה בר-יוסף, אילנה שלח (עורכות), המשפחה בישראל, ירושלים, אקדמון, 1969.
- לאה שמגר-הנדלמן, רבקה בר-יוסף (עורכות), משפחות בישראל, ירושלים, אקדמון, 1991.
משפחתה
בר-יוסף הייתה נשואה שלוש פעמים. מבעלה השני, נולד בנה היחיד, ד"ר בני בר-יוסף.
לד"ר יוחנן וייס (רופא), בעלה השלישי, הייתה נשואה במשך 56 שנה, עד למותו ב-2014.
התגוררה במשך עשרות שנים בשכונת קריית שמואל בירושלים.
אחת מנכדותיה, ההיסטוריונית של האמנות ד"ר נטע בודנר, היא חברת סגל במחלקה לספרות, לשון ואמנויות באוניברסיטה הפתוחה.
קישורים חיצוניים
מיכאל שלו, הספד לרבקה בר-יוסף באתר האגודה הסוציולוגית הישראלית / מדור "לזכרם" http://www.israel-sociology.org.il/index.aspx?id=1945
הערות שוליים
- ^ לדברי בני המשפחה, גם לבר-יוסף עצמה לא התברר עד סוף ימיה, האם נולדה ב-1919 או ב-1920.
- ^ משרד הביטחון, יוסף-בנימין (יושקה) ויינברגר, באתר יזכור, 15.07.1948
- ^ רבקה בר-יוסף, הסתגלותם של עולים חדשים לעבודה בבית חרושת (דיסרטציה), ירושלים: האוניברסיטה העברית, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה חברתית, 1962
- ^ מתת אדר-בוניס, משפחות בראייה סוציולוגית ואנתרופולוגית, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2007
- ישראליות ילידות רומניה
- ישראלים ילידי רומניה
- בעלות תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- בעלי תואר דוקטור מהאוניברסיטה העברית בירושלים
- ישראליות שהגיעו לגיל מאה
- סגל האוניברסיטה העברית בירושלים: סוציולוגיה ואנתרופולוגיה
- ישראליות שנולדו ב-1920
- ישראלים שנולדו ב-1920
- ישראליות שנפטרו ב-2021
- ישראלים שנפטרו ב-2021