רב אמימר בר מר ינוקא
רב אמימר בר מר ינוקא[1] היה אמורא בבלי בן הדור השביעי והשמיני, תלמידו של רב חייא בריה דרב אויא. היה מנכבדי הקהילה היהודית בדורו, קרוב לסיומה של תקופת האמוראים, בזמן שצרות רבות פקדו את יהודי בבל. נאסר ועימו שניים מנכבדי הקהילה היהודית, והוצא להורג בימי מלך האימפריה הסאסאנית, פירוז הראשון.
זהותו
רב אמימר בר מר ינוקא מוזכר בשמו המלא פעם אחת בלבד בתלמוד הבבלי, במאמר הלכתי בדיני שחיטה וטריפות, שאותו מסר בשם רבו, רב חייא בר רב אויא[2]. יש להבחין בינו ובין האמורא אמימר שמוזכר בתלמוד ללא שם אביו.
לפי הנאמר בספר "סדר הדורות", רב אמימר הוא בנו של מר ינוקא, ונכדו של רב חסדא. הרב אהרן הימאן, בספרו "תולדות תנאים ואמוראים", התנגד לסברה זו ולדעתו אביו של רב אמימר הוא מר ינוקא בן מר זוטרא, כמו הנוסחה בספר "ספר הקבלה" של הראב"ד.
דעה נוספת גורסת שהיה נכדו של רמי בר חמא[3].
יש חוקרים הסבורים כי במקומות אחדים בתלמוד הבבלי, שבהם מוזכר אמורא בשם הסתמי אמימר, יש לזהותו עם רב אמימר בר מר ינוקא, ולא עם האמורא המפורסם אמימר, חברו של רב אשי, שהשם הסתמי מתייחס בדרך-כלל אליו. הזיהוי של "אמימר" עם רב אמימר בר מר ינוקא, לפי החוקרים, הוא במקרים שבהם מוכח מתוך דברי התלמוד שאין מדובר כרגיל באמורא אמימר בן הדור החמישי, אלא באמורא אחר, שחי מאוחר יותר[4].
לימודיו
לפי המוזכר בתלמוד הבבלי, היה רב אמימר בר מר ינוקא תלמידו של רב חייא בר רב אויא[2]. לפי זיהוי החוקרים, למד גם אצל רב אשי.
מאסרו והוצאתו להורג
בתקופת האמוראים הייתה בבל נתונה לשלטון האימפריה הסאסאנית, והיחס ליהודים התאפיין בעליות וירידות. בזמנו של רב אשי נהנו היהודים מתקופת שיא ביחס של השלטון אליהם. ראש הגולה - רב הונא בר נתן – היה ממקורביו של המלך יזדגרד הראשון, וגם ראש ישיבת סורא, רב אשי, היה מבאי ביתו. אחרי תקופת השיא חלה הידרדרות הדרגתית במעמדם של היהודים בבבל, עד שבתקופת כהונתם של מר בר רב אשי ורב סמא בריה דרבא בראשות ישיבות סורא ופומבדיתא - גזר המלך יזדגרד השני, גזירות כנגד שומרי השבת. הגזירה התבטלה בעקבות מותו הפתאומי של יזדגרד.
במקומו החל לכהן פירוז הראשון, שנודע בפי היהודים בכינויו "פירוז רשיעא" (=הרשע), בשל מעלליו כלפיהם. בשנת ד'ר"ל (470) נאסרו שלושה מנכבדי הקהל, ראש הגולה רב הונא מרי בר מר זוטרא, רב משרשיא בר פקוד ורב אמימר בר מר ינוקא, כמתואר באיגרת רב שרירא גאון: ”ובימיו של רב סמא הזה, בטבת בשנת תשפ"א (למניין שטרות), נאסרו רבנו אמימר בר מר ינוקא והונא מר בר מר זוטרא ריש גלותא ומשרשיה בר פקוד. ובשמונה עשר יום בטבת (לגרסה אחרת – ט"ו בטבת) נהרגו הונא בר מר זוטרא נשיא (ראש הגולה) ומשרשיא, ובאדר של שנה זו נהרג רבנו אמימר בר מר ינקא”.
שנים מספר לאחר הוצאתם להורג של נכבדי הקהל נסגרו בתי הכנסת ובתי המדרש בבבל, וילדי היהודים נלקחו בידי האמגושים, כמרי דת הזורואסטריות, לחינוכם לעבודה זרה זו.
קישורים חיצוניים
- רבי אהרן הימן, "רב אמימר בר מר ינוקא", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, באתר ויקיטקסט
הערות שוליים
- ^ כתיב: רב אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינוקא, רבנא אמימר בר מר ינקא
- ^ 2.0 2.1 בבלי, חולין יח ע"ב.
- ^ הערת רבי בנימין מנשה לוין למהדורתו לאיגרת רב שרירא גאון, עמוד 97, בשם החוקר ר' יצחק אייזיק הלוי; על סמך התלמוד הבבלי בכתובות כא ע"ב.
- ^ ראו: אנציקלופדיה לחכמי התלמוד והגאונים, בעריכת ד"ר מרדכי מרגליות. איגרת רב שרירא גאון, מהדורת רבי בנימין מנשה לוין עמוד 96 הערה ח'.
