רחל כצנלסון-שזר
רחל כצנלסון-שזר (ט"ו בחשוון תרמ"ו, 24 באוקטובר 1885[1], בוברויסק, פלך מינסק, האימפריה הרוסית – 11 באוגוסט 1975, ד' באלול תשל"ה, ירושלים) הייתה אשת ציבור ישראלית. נמנתה עם מייסדות מועצת הפועלות ופעלה לקידום הנשים בישוב. רעייתו של נשיא מדינת ישראל זלמן שזר.
ביוגרפיה
רחל כצנלסון נולדה בשנת 1885 (או 1888) בעיר בוברויסק שבפלך מינסק (רוסיה הלבנה; בתחום המושב של האימפריה הרוסית) למשפחה מסורתית. בגיל 18 סיימה את לימודיה בגימנסיה הרוסית בהצטיינות, ומשום כך התאפשרה קבלתה לאוניברסיטה, שהייתה פתוחה בפני אחוזים בודדים מהקהילה היהודית בשל הנומרוס קלאוזוס. על פי רצונה השתלמה בלימודי יהדות וספרות יידיש ועברית, ובשנת 1909 מימשה את אפשרות ההשכלה הרשמית והתקבלה לאוניברסיטה בפטרבורג כסטודנטית לספרות והיסטוריה. באותן שנים למדה גם באקדמיה ללימודי היהדות בעיר. במהלך לימודיה פגשה לראשונה את זלמן רובשוב (לימים שזר), שלו נישאה בירושלים בשנת 1920. קודם לתחילת לימודיה האקדמאיים, בשנת 1905 הצטרפה לתנועה הציונית-סוציאליסטית בבוברויסק.
כצנלסון עלתה לארץ ישראל בשנת 1912, והצטרפה לקבוצות עבודה בתל עדשים ובכנרת. כעבור שלוש שנים היא נמנתה עם מייסדותיה של תנועת הפועלות בגליל, שהייתה הבסיס לייסודה של מועצת הפועלות בשנות ה-20. בשנת 1916 נבחרה כצנלסון לוועדת התרבות הראשונה של תנועת הפועלים, לצדם של ברל כצנלסון ויצחק טבנקין, ופעלה יחד עמם להגברת השכלתם של פועלים. לאחר מכן נבחרה לחברת ועדת התרבות של מפלגת אחדות העבודה, ומשנת 1924 הייתה חברת ועדת התרבות של הסתדרות העובדים הכללית.
פועלה בהסתדרות התרכז במועצת הפועלות, וכצנלסון ייסדה את ביטאון מועצת הפועלות "דבר הפועלת", שאותו ערכה במשך 25 שנים. מלבד זאת הייתה חברת הוועד הפועל של ההסתדרות, חברת נשיאות הוועד הפועל הציוני וחברת מרכז מפא"י. מטעם גופים אלו היא נבחרה לשמש כצירה לקונגרסים ציוניים, לאספת הנבחרים ולכינוסים בינלאומיים. בשנים 1938 ו-1947 נשלחה בשליחויות חינוכיות אל יהדות פולין. בעיתון "דבר הפועלת" התפרסמו על ידה מסות ומאמרים בנושאים חינוכיים וספרותיים. מבחר מרשימותיה התפרסמו בספרים "מסות ורשימות" (1946, זוכה פרס ברנר)[2] ו"על אדמת העברית" (1966)[3].
לצד תפקידיה הציבוריים, ובראשם כעורכת "דבר הפועלת", עמדה כצנלסון-שזר לצדו של בעלה בתפקידיו הציבוריים השונים כחבר הכנסת, כשר בממשלת ישראל, כבכיר בסוכנות היהודית וכנשיא המדינה השלישי. כרעיית הנשיא היא פעלה להדק את קשרי המדינה עם ארגוני הנשים בתפוצות וקידמה את מעמדם של ארגוני נזקקים ושל סופרים ואמנים.
בשנת 1958 זכתה כצנלסון-שזר בפרס ישראל למדעי החברה[4]. בשנת 1968 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".
רחל כצנלסון-שזר נפטרה בשנת 1975, והובאה לקבורה לצד בעלה בחלקת גדולי האומה בהר הרצל שבירושלים. אחיה הם אברהם קצנלסון, יוסף כצנלסון וראובן כצנלסון (אביהם של שולמית כצנלסון ושמואל תמיר).
כתביה
- תנועת הפועלות, מפעליה ושאיפותיה, תל אביב: מועצת הפועלות, תש"ב 1941.
- על אדמת העברית: מסות ורשימות, תל אביב: עם עובד, תשכ"ו.[3]
- שליווני ואינן, תל אביב: תרבות וחינוך בשיתוף עם מח' הפרסומים של המרכז לתרבות וחינוך, 1969.
- שהתפרסמו לאחר מותה:
- אדם כמו שהוא: פרקי יומנים ורשימות (בעריכת מיכל הגתי), תל אביב: עם עובד, תש"ן 1989.
- רחל וזלמן שזר, החופים השנים: מכתבים, 1909–1963 (עריכה ודברי הסבר: מיכל הגתי), ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ט.
בעריכתה
- וואס אַרבעטאַרינס דערציילן: אַ- ארץ ישראל בוך / צוזאמענגעשטעלט פון רחל כצנעלסאן-רובאשאוו, תל אביב: דפוס אחדות; ניו יורק: Pioneer Women's Organization,1931. (ביידיש)
- עם פעמי הדור: ילקוט מחצית היובל של דבר הפועלת / בעריכת רחל כצנלסון-שזר, ירושלים: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – מועצת הפועלות, תשכ"ד.
הספר הראשון המוזכר כאן (ביידיש) הוא תרגום של ספר בעריכתה: דברי פועלות, תל אביב, 1929. לספר זה היו עוד תרגומים מלבד האמור - לגרמנית, לאנגלית וכנראה גם לבולגרית.
לקריאה נוספת
- תמר שכטר, 'אימהוּת – מחוויה אישית לביטוי ציבורי: חייה ופועלה של רחל כצנלסון-שזר', מסכת ז (תשס"ח), 29–58.
- תמר שכטר, לכבוש את הלב: סיפורה של רחל כצנלסון שזר (עורכת מרכזת: שלומית משולם), ירושלים: יד יצחק בן צבי, תשע"ב 2011. (ביוגרפיה)
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רחל כצנלסון-שזר |
- קורות חייה באתר נשיא מדינת ישראל
- רחל כצנלסון-שזר, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- קורות חייה באתר מרכז זלמן שזר
- קורות חייה וקטעי זכרונות מפיה באתר "האבות המייסדים של הציונות"
- מיכל הגתי-חומסקי, רחל כצנלסון-שזר, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
- דוד תדהר (עורך), "רחל כצנלסון-רובשוב", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1355
- מרים שיר, עתונאית שזכתה בפרס ישראל, דבר, 6 במאי 1958
- עפרה אליגון, רחל, רעייתו של הנשיא המיועד, מעריב, 17 במאי 1963
- רבקה כצנלסון, רחל כצנלסון־שזר – דמות ותקופה, דבר, 6 ביוני 1963
- ברכה חבס, העורכת: על רחל שזר לרגל הופעת "עם פעמי הדור", דבר, 19 ביוני 1964, המשך
- נילי פרידלנדר, "החברות השרו שלווה על הלוחמים", מעריב, 14 באוגוסט 1967
- נורית ארד, עבודתה הספרותית של רחל שזר – בבית ביאליק, דבר, 9 בדצמבר 1968
- רבקה כצנלסון, רחל שזר: שבעה למותה, דבר, 20 באוגוסט 1975
הערות שוליים
- ^ לפי לכסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים בעריכת גצל קרסל: נולדה בט"ו בחשוון תרמ"ט, 20 באוקטובר 1888; כך באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה.
- ^ "פרס־ברנר" תש"ז לרחל כצנלסון־רובשוב, דבר, 1 באוגוסט 1947.
- ^ 3.0 3.1 ראו ביקורת: שלמה גרודזנסקי, קוראה עברית, דבר, 18 במאי 1966.
- ^ מסיבה לרחל כצנלסון בבית "דבר" לרגל קבלתה את פרס ישראל, דבר, 5 במאי 1958.
| אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה | ||
|---|---|---|
|
קבריהם של שניאור זלמן שזר ושל רחל כצנלסון-שזר | |
- ישראליות שנולדו ב-1885
- פעילות חברתיות ישראליות
- עורכי עיתונים בשפה העברית
- אנשי חינוך ישראלים
- זוכי פרס ישראל למדעי החברה
- זוכי פרס ברנר
- יקירי ירושלים
- ציונים ילידי המאה ה-19: אנשי היישוב
- ציונים סוציאליסטיים
- בני זוג של נשיאי מדינת ישראל
- אישים הקבורים בחלקת גדולי האומה
- משפחת כצנלסון
- מסאים ישראלים
- חברי אספות הנבחרים
- פעילי ההסתדרות הכללית
- מערכת דבר הפועלת
- יהודים בלארוסים
- אישים שהשתתפו בוועידות הקונגרס הציוני העולמי
- זוכות פרס ישראל
- בני זוג של שרי ממשלת ישראל
- בני זוג של חברי הכנסת
- ישראליות שנפטרו ב-1975
- נשות העלייה השנייה