רכעה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

"אלו הישמעאלים מייחדים לקל יתברך ייחוד כראוי ייחוד שאין בו דופי, ואף שמתחילה היתה בבית-תפילתם עבודה זרה, עכשיו כולם לבם לשמים, וטעותם וטיפשותם בדברים אחרים הן שאי אפשר לאומרן בכתב"

תשובות הרמב"ם, התרצ"ד, סימן שסט
אסלאם
Mosque02.svg
מונחים בסיסיים · כל הערכים
חמשת עמודי האסלאם
שהאדה (העדות)
אלצלאהתפילה) • אלזכאהצדקה)
צוםאלחאג'עלייה לרגל)
פלגים עיקריים
אסלאם סוניאסלאם שיעי
אישים מרכזיים
מוחמדח'ליף ושושלות הח'ליפים
נביאי האסלאםאימאם שיעי
מהדיבני לוויתו של מוחמד
ערים קדושות
מכהאל-מדינהירושליםנג'ףכרבלאכופהכאט'מיהמשהדסאמרא
חגים
הג'רהלוח השנה המוסלמיעיד אל-פיטרעיד אל-אדחאעשוראאארבעיןלילת אל-קאדר
מבנים
מסגדמינרטמחראבכעבהאדריכלות איסלאמית
תפקידים דתיים
אייתולהמרג'עאימאםמולאקאדימופתימואזין
טקסטים וחוקים
קוראןחדית'תפסירסונה
פיקהפתווהשריעה
אסכולות השריעה
חנפיתחנבליתג'עפריתמאלכיתשאפעית
אסכולות הכלאם
אשעריהג'בריהמאתורידימורג'יאהמֻעתזילה
פלגים שיעים
אתנ'א עשריהאיסמאעיליהזיידים
פלגי הח'וארג'
צאפרייםאזארקהאיבאדיה
תנועות
סופיותוהאביהסלפיה
אסלאמיזםאסלאם ליברלי
פלגים אחרים
אומת האסלאםחמשת האחוזיםהמסוריםאחמדיםזקריעלווים*

* השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת

אמונות קשורות
באביזםבהאאיםיזידיםסיקיזם

רַכְּעַהערבית: ركعه, ברבים: רכעאת ركعات) היא יחידת הבסיס של התפילה (צלאה) המוסלמית. הרכעה כוללת רצף של פעולות בלתי-משתנות, כאשר בכל תפילה מתבצעות מספר רכעות לפי הקבוע בשריעה. לצד הרכעות שהוגדרו בשריעה כחובה, ניתן להוסיף מספר רכעות רשות. מקור המילה בכריעה, הפעולה המרכזית המתבצעת במהלך הרכעה[1].

לפני התפילה המוסלמית, עוברים תהליך של 'טהרה' ("ודוא"). לאחריה עומדים בכיוון התפילה (קיבלה) ומכריזים על נכונות לקיים את מצוות אללה ("ניה") על ידי קריאת "אללה אכבר". אז נכנסים למצב של "אחראם" - קדושה החלה על המתפלל עד לסיום תפילתו. אחרי הכניסה למצב "אחראם", מתחילים ברצף הרכעות.

שלבי הרכעה

שלא כתפילות הנצרות, ההלכה המוסלמית מייחסת חשיבות רבה לתנועות במהלך התפילה.

  • בעמידה ("קעאם") זקופה עם הפנים כלפי מטה וידיים משולבות, קוראים את סורת אל-פאתחה, וסורה נוספת לבחירת המתפלל.
  • רכוע[2] - השתחוות, מתכופפים כאשר הידיים נוגעות בברכיים.
  • מזדקפים ומפנים את הפנים ישר קדימה ("אעתד'אל").
  • סוג'וד[3] - סגידה, ירידה לברכיים ונגיעת המצח ברצפה.
  • ג'ולוס[4] - מתיישבים, הידיים על הירכיים, רגל ימין פונה לכיוון הקיבלה ורגל שמאל נוטה ימינה.
  • סוג'וד נוסף
  • עמידה וחזרה לרכעה נוספת.

כל שלב ברכעה מלווה בקריאת פסוקים מן הקוראן.

ברכעה האחרונה בתפילה, לאחר הג'ולוס השני לא מזדקפים אלא חוזרים למצב של ג'ולוס. בהפניית אצבע לכיוון הקיבלה אומרים את השהאדה, לאחר מכן מפנים את הראש ימינה ושמאלה ומסיימים את התפילה. בשלב זה אפשר לבקש בקשות אישיות ("דועא").

הרכעה בתפילות השונות

מספר הרכעות משתנה לפי תפילות היום[5]:

  • ט'הר (צהריים) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • עצר (מנחה) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • מע'רב (מעריב) - 3 רכעות חובה, 2 רכעות רשות
  • אעשאא' (לילה) - 4 רכעות חובה, 4 רכעות רשות
  • פג'ר (בוקר) - 2 רכעות חובה, 4 רכעות רשות

בתפילות יום השישי (ג'מעה), מוסיפים המתפללים בציבור במסגד 2 רכעות נוספות[6]. בחגים נוספות 2 רכעות רשות בתפילת הבוקר.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חוה לצרוס-יפה, האסלאם, תל אביב: 1980, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, מסדרת האוניברסיטה המשודרת, עמוד 33
  2. ^ ערבית: ركوع
  3. ^ ערבית: سجود
  4. ^ ערבית: جلوس
  5. ^ פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, עורכת: חוה לצרוס-יפה, תל אביב: 1967-תשכ"ז, הוצאת רשפים, עמוד 94
  6. ^ פרקים בתולדות הערבים והאסלאם, עורכת: חוה לצרוס-יפה, תל אביב: 1967-תשכ"ז, הוצאת רשפים, עמוד 96