שהאדה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השַׁהַאדָהערבית: الشهادة, תרגום מילולי: עדות) היא הכרזת האמונה האסלאמית. היא כוללת הצהרה בדבר בלעדיות (תַוְחִיד בערבית) הא-ל (אללה בערבית) ושליחותו הנבואית של מוחמד. שינון השהאדה ואמירתה הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל מוסלמי. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין: הגעתו לבגרות, התאסלמותו, ונפילתו למשכב. אדם ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם.

מקור

שני החלקים של השהאדה נמצאים בקוראן, אולם הם אינם נמצאים זה לצד זה כמו בנוסח של השהאדה. גרסאות שונות של המשפט החלו להופיע במטבעות ובמבנים בסוף המאה השביעית, דבר המרמז על כך שהנוסח לא אומץ כטקס דתי של אמונה עד תקופה זאת. בכיתוב על כיפת הסלע (תאריך 692 לספירה) בירושלים מופיע הנוסח ״אין א-לוהים מלבד אללה; אין לו שותף איתו; מוחמד הוא שליחו של הא-ל״. עוד וריאציה מופיעה במטבעות מהתקופה שלאחר שלטונו של עבד אל-מלכ, מהח'ליפות האומיית בצורה ״מוחמד הוא משרתו של הא-ל ושליחו״. על אף שלא ברור מתי השהאדה נכנסה לשימוש נרחב בקרב מוסלמים, כן ברור שהמסר שהיא מבטאת היה חלק מהקוראן ומהדוקטרינה האסלאמית מהתקופות המוקדמות ביותר של האסלאם.[1]

מילות השהאדה

דגל ערב הסעודית עם חלוקת השהאדה למילים.

בערבית, מילות השהאדה הן: اشهد ان لَا إِلٰهَ إِلَّا الله وان مُحَمَّدا رَسُولُ الله ; בתעתיק לעברית: אַשְהַדֻ אַן לַא אִלָהַ אִלַּא אללָּה וַאַן מֻחַמַּדַ(ן) רַסוּלֻ אללָּה. תרגומן: ”אני מעיד כי אין אלוהּ מלבד אללה, וכי מוחמד הוא שליח אללה”.

אין מצווה בקוראן לומר מילים אלו, הן אף לא מופיעות בקוראן יחד כמשפט שלם, אלא כל חלק בנפרד. כמו כן אין אינדיקציה מדויקת מנין קיבלה השהאדה את חשיבותה, כיצד נוצרה וכיצד חברו שני חלקיה. ישנה התייחסות בקוראן ל"מילה הטובה" אשר חלק מן הפרשנים גורסים כי היא מכוונת לשהאדה.

בקוראן ניתן למצוא פסוקים דומים אך לא זהים, כלומר, ישנם מרכיבים של השהאדה אך לא את הנוסח עצמו. הקוראן אף לא מציין את השהאדה כמרכיב להתאסלמות, אבל כיום היא מאפשרת התאסלמות. כמו כן, במכתבים אשר כתב מוחמד לשבטים השונים להפציר בהם לקבל את דת האסלאם, מצוינות המילים אשר על המתאסלם לומר.

על פי מוסלם, העובדה שהשהאדה מופיעה ראשונה מבין חמשת עמודי האסלאם מלמדת על חשיבותה, כי היא תנאי מוקדם ליתר המצוות, שכן הן אינן נחשבות אם לא אמרת את השהאדה.

על פי הפרשנים "המעשים הקיימים והטובים" הם השהאדה והתפילה, עליהם מקבלים את השכר הרב ביותר, וכל מי שמודה כי השהאדה אמת היא, מובטח לו מקום בגן עדן.

השהאדה היא עדות, שכן אף אחד אינו יכול להשתדל מול הא-ל, אלא אדם המעיד על האמת, קרי אומר את השהאדה, כלומר מוסלמים, כך שרק למוסלמים יש גישה לא-לוהים.

היסטוריונים וחוקרים רבים משוכנעים כי המטרה המקורית של אמירת השהאדה הייתה לחדד לציבור המאמינים, כי מוחמד נחשב אחד האדם, בשר ודם, אשר רק הוטלה עליו המשימה לשמש כנביא ושליח הא-ל, ואיננו בשום פנים ואופן אליל בעצמו. זאת בניגוד לאמונה הנוצרית, הרואה באותו האיש התגלמות של האל.


המוּאזין

המואזין (הכרוז) במסגד מזמין את המאמינים לתפילה בהשמיעו את המשפט הזה, ובעת התפילה אף המאמינים אומרים אותו. המוסלמי אומר את העדות לפני מותו, והמתאסלם אומר משפט זה בטקס התאסלמותו ובכך מצהיר על אמונתו.

גלריה

Flag of Saudi Arabia.svg Flag of Afghanistan (2013–2021).svg Flag of Hamas.svg AQMI Flag asymmetric.svg Flag of Somaliland.svg
דגל ערב הסעודית דגל אפגניסטן דגל חמאס דגל המדינה האסלאמית דגל סומלילנד
Emblem of Iran means.jpg
סמל איראן מכיל בתוכו את החלק הראשון של השהאדה

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שהאדה בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ James E. Lindsay, Daily Life in the Medieval Islamic World, Greenwood Publishing Group, 2005, מסת"ב 9780313322709
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0