רמשן
 רמשן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | עטלפים |
| תת־סדרה: | דמויי נשפון |
| משפחה: | נשפוניים |
| סוג: | רמשן |
| מינים | |
|
8 | |
| שם מדעי | |
 Nyctalus
| |
הרמשן (שם מדעי: Nyctalus) הוא סוג של עטלף בינוני-גדול במשפחת הנשפוניים ובו 8 מינים שחיים באירואסיה ואפריקה. הסוג הוקם בשנת 1825 על ידי הזואולוג האנגלי תומאס אדוארד בודיץ׳ והוא קרוב מבחינה גנטית לעטלפונים הזעירים. משמעות שמו המדעי הוא ״עטלף ישנוני״. הרמשן חי ביערות, ניזון מחרקים מעופפים ופעיל בשעות הלילה.
תיאור ואנטומיה
הרמשן מתאפיין בגוף כבד ומוצק, בראש קצר ומעוגל ובכנפיים צרות במיוחד. הגולגולת שלו פחוסה וחרוטית, עם חרטום קצר ורחב. הלוע שטוח עם בלוטות נפוחות בצדדיו. אוזניו העגולות רחבות למדי עם דשי עור בולטים בבסיס, והצפירים זעירים וכמעט שאינם נראים.
האף גדול, רחב ונפוח והעיניים קטנטנות. השפתיים גדולות ועבות, והשיניים חזקות ומפותחות עם ניבים גדולים. כנף הזנב רחבה, והזנב הדק ארוך יחסית ומשתרע מעבר לכנף הזנב הסובבת אותו.
הרמשן גדול יחסית לקרוביו העטלפונים: אורך הראש והגוף 51–103 מ״מ, אורך הזרוע 35–70 מ״מ ואורך הזנב 31–74 מ״מ; משקלו 6–74 גרם ומוטת כנפיו 26–46 ס״מ.
הפרווה של הרמשן קצרה, צפופה ומבריקה, והיא משתרעת מעט לעבר הכנפיים. צבעה הכללי נע בין חום זהוב לחום אוכרה, חום אפרורי, חום ערמוני, בז׳ או אדמדם, כשאזור הכתפיים והמצח נוטים להיות כהים בדרך כלל. הגחון והחזה חיוורים יותר. הכנפיים, הפנים והאוזניים בצבע שחור מבריק, שחור פיח מלוכלך או חום כהה. הזרועות והרגליים בצבע בורדו. סביב הצוואר והעורף, יש לרמשן צווארון שיער עבה שבולט בעיקר כשהוא מתגונן או מאיים.
תפוצה וביולוגיה
הרמשנים מצויים בעיקר באזור הפליארקטי המשתרע על אירופה, אסיה וצפון אפריקה. באירופה, הם נפוצים בכל היבשת, כמו גם באיים הבריטים באיים האזורים, בקורסיקה ודרום סקנדינביה. באפריקה הם מצויים בעיקר לאורך קו החוף. באסיה, הם נפוצים לאורך מערב, מרכז ומזרח היבשת, כולל הודו-סין, אנטוליה, תת-היבשת ההודית, יפן, טאיוואן וחצי האי הקוריאני; יש אוכלוסיות מבודדות גם בלבנון, ישראל, קפריסין ועומאן. בית הגידול של הסוג מגוון למדי וכולל בעיקר יער מחטני, יער נשיר וחורש ים-תיכוני, ובמידה פחותה גם סוואנה, יער גשם ממוזג, יער גשם טרופי, יער מנגרובים, יער עננים ומדברות קרים.
הרמשן מבלה את שעות היום במבנים נטושים וחללי עצים בבדידות או בקבוצות קטנות-בינוניות. הוא יוצא לפעילות בשעות הערב המוקדמות, ותר אחר מזון מעל חופת היער בגובה רב. שיא הפעילות מתרחשת בשקיעה ולפני הזריחה, ומסונכרת עם פעילות פריטי הטרף שלו. הרמשן טס במהירות גבוהה יחסית (כ-50 קמ״ש), שבאה על חשבון יכולות התמרון שלו; מסיבה זאת, הוא ממעט לחפש מזון בסביבה סבוכה עמוסת עצמים. מרבית הרמשנים ניזונים בעיקר מחרקים גדולים, בפרט חיפושיות ועשים. המינים הגדולים בסוג ידועים בכך שהם מגוונים את תזונם בבשר, וצדים מכרסמים קטנים או ציפורי שיר דוגמת חרגולן, ירגזי ואדום-חזה. הרמשן מאתר את טרפו באמצעות איכון-הד ונחשב לעטלף קולני למדי שמשמיע קולות המזכירים ציוצי ציפורים.
לקראת החורף, חלק מהרמשנים בוחרים לנדוד דרומה לאזורים חמים, וחלק נשארים במקום ונכנסים לתרדמת חורף. בדרך כלל, הנקבות הן אלה שנודדות והזכרים נשארים במקום. הנקבות מקימות מושבות המוניות של עד 1,000-400 פרטים בהן הן ממליטות ומגדלות את הגורים. הרבייה מתרחשת בסוף הקיץ או באביב, וכל זכר מקים בשטחו הרמון שמכיל עד 9 נקבות. הרמשנית ממליטה שגר של 1–3 גורים לאחר היריון של 50–70 יום והם גדלים במהירות. הנקבות עשויות להתרבות כבר בגיל 3 חודשים, בעוד שהזכרים מתרבים רק מגיל 15 חודשים. תוחלת החיים של הרמשן עד 8 שנים.
מינים
בסוג זה 8 מינים:
- רמשן לילי (Nyctalus noctula)
- רמשן אזורי (Nyctalus azoreum)
- רמשן גדול (Nyctalus lasiopterus)
- רמשן זוטר (Nyctalus leisleri)
- רמשן ההרים (Nyctalus montanus)
- רמשן סיני (Nyctalus plancyi)
- רמשן יפני (Nyctalus furvus)
- רמשן ציפורי (Nyctalus aviator)
קישורים חיצוניים
