שאול אלוני

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

שאול אלוני (4 באוגוסט 1929 - 16 בנובמבר 2007) היה שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב.

ביוגרפיה

נולד בתל אביב בשנת 1929. ב-1943 סיים את לימודיו בגימנסיה גאולה. היה חבר במחתרת הלח"י בנערותו, שימש כמדביק כרוזים ועסק בהדרכה על חומרי חבלה. שם גם נפצע וכמעט התעוור בתאונת עבודה עם חומרי נפץ.[1]

ב-1954 סיים את לימודיו בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1956 קיבל את הרישיון לעסוק בעריכת דין. עבד ארבע שנים כעורך דין שכיר, וב-1959 פתח משרד עצמאי. ב-1966 עזב את הפרקטיקה, ובמשך כשלוש שנים שימש כיועץ משפטי של נציבות המים.

בשנת 1971 נבחר לכהונת שופט בבית משפט השלום בתל אביב. ב-1980 מונה לכהונה בפועל כשופט בבית המשפט המחוזי בתל אביב. שימש כשופט בבית המשפט העליון (במינוי זמני) בשנים 1989-1990. פרש לגמלאות ב-13 במאי 1991.

אלוני היה שותף בכיר במשרד עורכי הדין "בלטר, גוט, אלוני ושות’", הנחשב לאחד משלושת משרדי עורכי הדין הגדולים בישראל. לימד באוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב ומכללות שונות, ערך קורסים בנושאים משפטיים, וכתב טורים בעיתונים "הארץ" ו"מעריב". כיהן כיו"ר ועדות בנושאים שונים, בהם פונדקאות[2], חינוך והגנת הדייר.


משפחתו

אלוני היה בנם של יוסף לוי ואסתריאה (לבית גרשון). אחיו הבכור היה נסים אלוני, מחזאי ובמאי. על שם סבו, שאול גרשון, קרויה קריית שאול. דודו, הרב חיים גרשון, היה הרב הראשי של יפו.

אלוני שכל את בנו בעז, שנהרג בגיל 20 במסגרת שירותו הצבאי כלוחם ב-1979.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים