שאול אפק
| לידה |
23 באוגוסט 1928 ז' באלול ה'תרפ"ח עין חרוד, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
כ"ג בחשוון ה'תשפ"א (בגיל 92) כפר סבא, ישראל  |
| השתייכות |
 פלמ"ח צבא הגנה לישראל |
| תקופת הפעילות |
1945–1948 (פלמ"ח) 1948 – 1975 (צה"ל) |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| |
שאול אפק (23 באוגוסט 1928, ז' באלול ה'תרפ"ח – 10 בנובמבר 2020, כ"ג בחשוון ה'תשפ"א) היה אלוף-משנה בצה"ל ולוחם פלמ"ח. בין היתר שימש כמפקד מחוז חיפה ונספח צה"ל בברזיל.
ביוגרפיה
אפק נולד בשם שאול פינצ'וק ב-23 באוגוסט 1928 בעין חרוד ליצחק פינצ'וק, עולה מפולין ולרבקה, עולה מבלארוס. רבים ממשפחת אביו נספו בשואה בעיירה קוברין.
אפק גדל בכפר יונה ובהמשך למד בבית הספר מקס פיין.
בחודש מאי 1945 התגייס לפלמ"ח ושובץ בפלוגה ו' של הגדוד הראשון[1], כינויו המחתרתי היה שמואל רבינוביץ'. מיד לאחר גיוסו עבר קורס קשר וחבלה. אפק השתתף בליל המשטרות בפיצוץ משטרת שפרעם ובפיצוץ גשר אכזיב בליל הגשרים כחבלן[2][3]. בשבת השחורה נאסר וישב בכלא הבריטי בעתלית ולאחר מכן בכלא רפיח למשך חודשיים. בהמשך השתלב כרזרביסט בגדוד הרביעי ועבר קורס מפקדי כיתות.
בתחילת מלחמת העצמאות היה אפק למפקד אזור כפר יונה. במאי 1948, עם הקמת צה"ל, פיקד על קרב גאולים שמנע את ביתור הארץ על ידי כוח עיראקי[4]. הכיתה בפיקודו שהגיעה מכיוון כפר יונה ניצלה את מערכת התעלות ביישוב על מנת להגיע למגדל המים וממנו לירות לעבר הכוח העיראקי שכבש את גאולים. בעקבות הירי נסוג הכוח העיראקי והוסר המצור מהיישוב.
בהפוגה הראשונה יצא למחזור הראשון של קורס קצינים לאחר הקמת צה"ל וסיים אותו בהצטיינות (תוך שסיכת הקצונה מוענקת לו ישירות על ידי דוד בן-גוריון), ושובץ כמפקד מחלקה בגדוד 35 בחטיבת אלכסנדרוני. בסוף שנת 48' השתתף בקרבות כיס פלוג'ה. בסיום המלחמה השתתף במבצע ייצוב.
לאחר מלחמת העצמאות עבר לחטיבת גולני, בה מילא מספר תפקידים: אפק היה ממקימי סיירת גולני ושימש כסגן מפקד הסיירת, תחת פיקודו של אריאל שרון. לאחר מכן היה למפקד פלוגה ושימש כסגנו של רחבעם זאבי בפיקוד על גדוד 13 וכעבור שנים שימש כמפקד גדוד 51.
סיים את מחזור ב' של בית הספר לפיקוד ומטה ומונה לקצין אגף המבצעים של אוגדה 36, תפקיד אותו מילא במהלך מבצע קדש. בהמשך מונה לסגן מפקד חטיבה 4 תחת פיקודו של יוסף הרפז, ושימש כממלא מקום מפקד החטיבה עד למינויו של אלעד פלד. בתחילת שנות ה-60 שימש כסגן מפקד בית הספר לקצינים וכמפקד מצעדי צה"ל ביום העצמאות.
לאחר מכן עבר לשרת בפיקוד המרכז בו מילא מספר תפקידים: קצין הדרכה, קצין שלישות וקצין מבצעים של הפיקוד, תפקיד אותו מילא במלחמת ששת הימים. היה בין פורצי שער האשפות בעת שחרור ירושלים. בשנת 1968 קודם לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד מחוז חיפה. תפקידו האחרון היה נספח צה"ל בברזיל.
בשנת 1975 השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.
לאחר שחרורו מצה"ל למד מנהל עסקים ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, עבד בחברות "כימיקלים לישראל" ו"דגם מערכות", בטכניון ובקק"ל ובין היתר מילא תפקידי שליחות וגיוס כספים בדרום אמריקה ובקנדה.
משפחתו
בשנת 1955 נישא לצביה לבית ברין, מורה ומחנכת ילידת עפולה. לזוג בת אחת, מיכל, רעייתו של נשיא המדינה האחד-עשר של מדינת ישראל יצחק הרצוג. התגורר בכפר סבא.
אפק היה הבכור מבין שלושה אחים. אחיו הוא איש הספורט אורי אפק, מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל לשעבר. אחיינו הוא המשנה ליועצת המשפטית לממשלה הממונה על מערך הייעוץ והחקיקה במשרד המשפטים, שרון אפק.
אפק התאלמן מאשתו צביה ב-2020 ומספר שבועות לאחר מכן, ב-10 בנובמבר 2020, נפטר גם הוא, בגיל 92[5][6].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ שאול אפק, באתר הפלמ"ח
- ^ Toldot Yisrael, www.facebook.com
- ^ Shaul Afek באתר ה Jerusalem Post
- ^ "70 שנים אחרי | ישראל היום". ישראל היום. נבדק ב-2018-07-28.
- ^ רועי רובינשטיין, הלך לעולמו אל"מ במיל' שאול אפק, מפורצי שער האשפות בירושלים, באתר ynet, 10 בנובמבר 2020
- ^
ציוץ של יצחק הרצוג ברשת החברתית אקס (טוויטר), 10 בנובמבר 2020
