שפרעם
![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
![]() | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
שם בערבית | شفاعمرو | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדינה | ![]() | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מחוז | הצפון | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מעמד מוניציפלי | עירייה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
ראש העירייה | אמין ענבתאוי | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
גובה ממוצע[1] | 137 מטר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
סוג יישוב | יישוב עירוני 20,000–49,999 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף אוקטובר 2022 (אומדן)[1] | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- אוכלוסייה | 43,452 תושבים | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג אוכלוסייה ארצי | 51 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- שינוי בגודל האוכלוסייה | 1.2% בשנה | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- צפיפות אוכלוסייה | 2,219 תושבים לקמ"ר | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג צפיפות ארצי | 108 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
תחום שיפוט[2] | 19,580 דונם | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 80 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
32°48′22″N 35°10′18″E / 32.8060632294631°N 35.1717704764936°E | ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[3] |
3 מתוך 10 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 192 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
מדד ג'יני לשנת 2019[2] |
0.3862 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
- דירוג ארצי | 165 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
פרופיל שפרעם נכון לשנת 2019 באתר הלמ"ס |
שְׁפַרְעָם (בערבית شفاعمرو - שַפָאעַמְר) היא עיר במחוז הצפון בישראל. העיר משתרעת על שבע גבעות, ושטח השיפוט שלה הוא 22,000 דונם. היא מרוחקת 13 ק"מ מהים ו-20 ק"מ מהערים חיפה, עכו ונצרת, מה שמעניק לתושביה אפשרויות תעסוקה בערים אלה. המבנה והמיקום הגאוגרפי של שפרעם כנקודת המפגש בין הרי הגליל לבין העמקים הפכו אותה לאורך תולדותיה לעיר המרכזית באזור, במיוחד בתקופתו של עות'מאן בנו של דאהר אל עומר.
מקור השם
"שפרעם" מוזכרת לראשונה בתוספתא מסכת מקואות[4], ולאחריה בתלמוד בכמה מקומות, במסכת עבודה זרה[5] מוזכרת מימי מרד בר כוכבא כעיר הסמוכה לאושא, ובמסכת ראש השנה[6] מוזכרת שפרעם כמקום גלותה של הסנהדרין מאושא הסמוכה לה (בערך בשנת 150 לספירה) יש הנוטים לראות בשמה צירוף של המילים העבריות שפר (שופר) עם. למרות זאת אגדה מקומית ראתה בשם "שפרעם" את צירוף המילים "שפא עמר" כלומר הבראת עמר. כרמז לאגדה על המנהיג המוסלמי עמר בן אל-עאץ (נולד בשנת 580) ששתה ממי המעין בעיר והבריא מחוליו, ואולי עקב כך - שונה שמה בהגייה המקומית לשפא עמר.
היסטוריה
שפרעם קיימת אלפי שנים, ושורשיה מעמיקים עד מאות שנים רבות לפני הספירה. בין חוקרים יש הסכמה שהיישוב הוקם בתקופה הכנענית, ותושביו הקדומים של היישוב הותירו אחריהם שרידים ארכאולוגיים.[דרוש מקור] היישוב מוזכר בתלמוד ובמאה שנייה היה אחד המקומות אליהם נדד מושב הסנהדרין אחרי חורבן בית המקדש. בתקופת השלטון הרומי חי במקום הרב יהודה בן בבא אשר הסמיך תלמידים לרבנות. הרומאים הוציאו אותו להורג בשל כך בשנת 144. קברו שוכן בעיר ומשמש אתר עלייה לרגל.
משרידי הכנסייה הביזנטית שבמרכז העיר ניתן ללמוד כי ביישוב התגוררו, נוסף על היהודים, גם נוצרים. עם הכיבוש הערבי של ארץ ישראל התיישבו בעיר גם מוסלמים, ובסביבות המאה ה-12 או ה-13, בתקופה הצלבנית, נוספו אליהם גם דרוזים. אחרי הכיבוש הצלבני נבנתה ביישוב מצודה טמפלרית בשם "ספרן" (שיבוש של השם שפרעם). לפי המקורות ההיסטוריים, ניתן לשער שהייתה עיירה פרנקית או נוצרית מקומית למרגלות המצודה. במקום עמדה כנסייה שהוקדשה ל'קדושי' הנצרות יוחנן ויעקב, שנטען שנולדו במקום.
הקהילה היהודית בעיר הייתה מצומצמת מאוד. לפי ארכיוני קושטא נמנו במפקד במחצית הראשונה של המאה ה-16 רק עשרה בעלי בתים יהודיים, ועיקרו של היישוב היה מוסלמי ודרוזי. מביקורם של הרמ"ק והאר"י הקדוש ועלייתם לרגל במאה ה-16 ליישובים שונים בגליל, ובכללם שפרעם, ניתן ללמוד כי היישוב היהודי אותה תקופה היה דל או שנעלם לחלוטין. בחסותו של דאהר אל עומר התחדש היישוב היהודי במאה ה-18 עם הגעתו של הרב חיים אבולעפיה. הרב ותלמידיו חידשו את בית הכנסת והאוכלוסייה התחזקה עוד אחרי השלמת בניין המבצר על ידי דאהר אל עומר (1773).
לפי עדות מתחילת המאה ה-19 היו ביישוב עשרים משפחות יהודיות, שעסקו בעבודת האדמה ולהם בית כנסת קטן. על פי המפקד שערך משה מונטיפיורי בשנת 1839, היו בשפרעם 107 יהודים, כולם ספרדים. לדברי לורנס אוליפנט, בשנת 1850 לערך, התיישבו בשפרעם כ-30 משפחות יהודיות ממרוקו, כחקלאים, אולם נאלצו לעזוב את עבודת האדמה לאחר שבמשך 20 שנה סבלו מהתנכלות ושוד. יחיאל מיכל פינס טען כי סיבת עזיבתם היא הלחץ הכלכלי הכבד של הממשלה העות'מאנית, כמו גם התנכלות השכנים הנוצרים, להם נאלצו למכור את קרקעותיהם. ב-1876 כתב יוסף אופלטקה שבשפרעם ישנן כ-20 משפחות יהודיות שעובדות את האדמה. אוליפנט העריך בשנות ה-80 של המאה ה-19 שאוכלוסיית שפרעם מונה כ-2500 נפש: 1500 נוצרים-יוונים, 600 דרוזים, 300 מוסלמים ו-100 יהודים. על פי אברהם לונץ, ב-1895 היו בשפרעם 13 משפחות יהודיות בלבד.[7] בשנת 1900 פרסם העיתון חבצלת ידיעה תחת הכותרת "שפרעם בפני סכנת כליון" והסביר: "שפרעם היא העיר הנקראת היום שיף-עמר אשר על אם הדרך בין טבריא וחיפה, בה ישוב קטן משנים קדמוניות, והישוב הזה עומד ומתמעט והולך, ואם לא יתעוררו נדיבים לחזקו ולתמכו יכלה ויאבד כלה".[8]
בשנת 1906 קיבלה שפרעם מעמד של עיר. בשנת 1920 דווח שבשפרעם התגוררו 1,500 נוצרים, 400 מוסלמים, 300 דרוזים וגם כ-80 יהודים. היהודים האחרונים עזבו את העיר בשנות ה-20 בשל קשיי פרנסה. בתקופת המנדט הבריטי השתייכו העיר וסביבותיה לנפת חיפה. לפי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל התגוררו בעיר שפרעם 3,640 תושבים (מתוכם 10 יהודים ושטח העיר השתרע על 338 דונמים (מתוכם 41 דונם שטחים ציבוריים). בשטח הכפרי סביב שפרעם שכלל 97,268 דונמים (מתוכם 31,219 דונם שטחים ציבוריים ו-7,621 דונם בבעלות יהודים) התגוררו 3,560 ערבים.[9]
במהלך מלחמת העצמאות נמלטו מהעיר רוב תושביה המוסלמים ונשארו בה כ-3,000 תושבים (מרביתם היו נוצרים ומיעוטם דרוזים). עם הזמן הדמוגרפיה השתנתה כאשר המוסלמים הפכו לרוב והנוצרים למיעוט. שפרעם המשיכה לאחר הקמת המדינה לשאת את התואר עיר, אותו קיבלה ב-1910 בתקופה הע'ותמאנית[10].
באוגוסט 2005 עדן נתן-זדה, עריק מצה"ל, ירה ביושבי אוטובוס בתוך העיר ורצח ארבעה מהם, לאחר שהוכנע נעשה בו לינץ' על ידי התושבים הזועמים שהרגו אותו.
ביוני 2009 התחוללו בעיר מהומות על רקע מתיחות בין דרוזים ונוצרים. בין השאר הוצתו מספר כלי רכב וחנויות ונורתה אש לעבר שוטרים.
אוכלוסייה וכלכלה
לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף אוקטובר 2022 (אומדן), מתגוררים בשפרעם 43,452 תושבים (מקום 51 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של 1.2%. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תש"ף (2019-2020) היה 65.9%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 6,236 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).[11]
להלן נתוני התפתחות האוכלוסייה בעיר:[12]

אוכלוסיית העיר מעורבת - 59.2% מתושביה הם מוסלמים, 26.5% הם נוצרים, והדרוזים מונים 14.3% מכלל התושבים. בשפרעם מרוכזים מעל 7% מכלל הנוצרים במדינת ישראל. זה הריכוז השני בגודל במחוז הצפון לאחר נצרת והרביעי בגודלו במדינה.
לאחר הקמת מדינת ישראל, השבט הבדואי ערב אל סמניה שהתגורר בקרבת קריית טבעון עבר להתגורר בשפרעם.
לעיר מעט מאד מקורות תעסוקה עצמאיים ורוב המפרנסים יוצאים לעבוד בחיפה ובקריות.
אתרים בעלי עניין
הקברים הביזנטיים
במרכז העיר שוכנים קברים נוצריים עתיקים מהתקופה הביזנטית (המאה ה-5 וה-6). בכניסה אל הקברים גילופים ופסלי אריות, ואזכורים שונים של אותו האיש ביוונית.
המצודה
בחלק העתיק של העיר נמצאת מצודת הסראייה הגדולה. מצודה זו נבנתה בשנת 1760 על ידי דאהר אל עומר שהיה מושל האזור במטרה לאבטח את הכניסה לגליל. את המצודה הוא בנה על החורבות של מצודה צלבנית קדומה יותר. התוכנית הראשונית של המצודה בקשה להקים מבנה שיאפשר קו ראייה אל מצודת אחיו של אל עומאר בצפת, אך הבנייה נפסקה בקומה השלישית, כנראה בגלל המחסור במשאבים ובשל חוסר הביטחון בגליל בזמנו. בקומה הראשונה שכנו אורוות והקומה השנייה שימשה למגורים. מצודה זו נחשבת לאתר הזידאני הגדול ביותר בגליל. לאחר הקמת המדינה שמשה המצודה במשך מספר שנים כתחנת המשטרה, ולאחר שנבנתה תחנה חדשה בשכונת "אל-פוואר", הייתה המצודה למרכז קהילתי.
המסגד הישן
נבנה בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר בשלהי המאה ה-18 בסמוך למצודה. המסגד שימש בעיקר את משפחתו, פמלייתו וחייליו של השליט. מאז עבר המסגד עבודות פיתוח והרחבה בתקופות שונות בהתאם לגידול האוכלוסייה המוסלמית ביישוב.
המגדל
למרות שמו של מבנה זה בפי התושבים (שעל שמו קרויה השכונה מסביבו, שכונת "אל-בורג'"), זהו מבצר צלבני עתיק, ששופץ בתקופת עות'מאן, בנו של דאהר אל עומר, וכיום נמצאים ממנו אך שרידים מעטים.
כנסיות
בשפרעם יש קהילה נוצרית המפעילה חמש כנסיות ומנזר אחד:
- כנסיית פטרוס ופאולוס ה"קדושים" - כנסייה יוונית קתולית היא הכנסייה הגדולה בעיר והיא שוכנת ליד המצודה ובית הכנסת. היא נבנתה על ידי עות'מאן בנו של דאהר אל עומר. עות'מאן הבטיח שאם יסיים את הקמת המצודה יבנה גם כנסייה גדולה, ולכן היא מתוארכת לזמנה של המצודה. המבנה החל להיחלש, ולכן חוזק ושופץ בשנת 1904. לכנסייה מגדל פעמונים וכיפה סגלגלה.
- מנזר וכנסיית אחיות נצרת - במרכז העיר שוכן מנזר הנזירות מנצרת, אשר נבנה על שרידיה של כנסייה קדומה מהמאה ה-4 שהוקדשה ליעקב ה"קדוש". כנסייה זו מוזכרת ברישומיהם של היסטוריונים נוצרים. במקום שבו עמדה הכנסייה ניצבת כיום כנסיית המנזר ובה נראים חלק מעמודי השיש שנשאו את תקרת הכנסייה הקדומה.
- הכנסייה הפרוטסטנטית
- הכנסייה הלטינית
- כנסיית קונסטנטין והלנה - כנסייה אורתודוקסית.
בית הכנסת העתיק
ערך מורחב – בית הכנסת העתיק בשפרעם
בחלק העתיק של העיר שוכן בית כנסת "מחנה שכינה" שחודש לפני כ-250 שנים, על ידי ר' חיים אבולעפיה (השני) בתקופת שלטונו של דאהר אל עומר שהעניק ליהודים רשות להקימו. הסנהדרין ישבה בשפרעם בתקופת הקיסר מרקוס אורליוס וסוברים כי בית הכנסת העתיק נבנה במיקומו של בית כנסת קדום. בית הכנסת שבו אולם בודד חדל לתפקד בשנות ה-20 כאשר אחרוני יהודי העיר עזבו אותה והפקידו את מפתחותיו בידיה של משפחה מוסלמית מקומית המתגוררת לידו. המבנה חודש בשנת 1988.
בית משפחת נח'ול
שוכן בעיר העתיקה ושייך למשפחת נח'ול. נבנה במאה ה-19 ומוכר גם כ"הקונסוליה הצרפתית". מנסור נח'ול, ראש המשפחה בסוף השלטון העות'מאני, שימש מעין קונסול לצרפת, ולכן הבית וכל מי שנכנס בשערו היה תחת החסות הצרפתית.
בית משפחת אבו רחמה
נבנה בסוף המאה ה-19 על ידי משפחת אבו רחמה ובעזרת הכנסייה האנגליקנית. הוא שימש למגורי הנשים האנגליות שנשלחו על ידי הכנסייה, ונקראו בשפה המקומית "אלסתאת". במרוצת השנים שימש המבנה כסניף קופת חולים כללית, הסתדרות העובדים, הוסטל וכיום הוא משמש כגן ילדים.
אלח'לוה (الخلوة)
מקום תפילה לעדה הדרוזית. מהמקומות העתיקים בשפרעם והוא קיים מלפני כ-500 שנה. היה המקום היחידי לתפילה לעדה הדרוזית בשפרעם, וכן ל-16 כפרים דרוזים בקרבת היישוב, אשר עברו לפני מאות שנים להתגורר בשפרעם. פירוש השם הוא ההתבודדות (של המתפללים עם אלוקים).
ראשי היישוב
- 1910–1932: דאוד סולימאן תלחמי
- 1933–1969: ג'בור יוסף ג'בור
- 1969–1998: אברהים נימר חוסין
- 2008-1998: עורסאן יאסין
- 2008–2013: נאהד ח'אזם
- משנת 2013: אמין ענבתאוי
לקריאה נוספת
- אליעזר רפאל מלאכי, "כפר עם -שפרעם", בתוך: אלחנן ריינר וחגי בן-שמאי (עורכים), מנגד תראה: אסופה ממאמרי א.ר. מלאכי בענייני ארץ-ישראל, יד יצחק בן צבי, ירושלים, תשס"א 2011
- מכתבו של משה פלנקינסזון בעיתון "הצבי", גיליון כו, כ"ז בניסן תרמ"ו (30 באפריל 1888)
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה
|
---|
- פרטים כלליים, באתר "בית אלון"
- תמונות מאתר קשת מדריכים
- הודעת ראש-הממשלה בעקבות הפיגוע בשפרעם
- ד"ר רבקה שפק-ליסק, שפרעם: רצף יהודי עד תחילת המאה ה-20, באתר אימגו
- בית הכנסת בשפרעם באתר משרד התיירות
חנוכת בניין העירייה בשפרעם, יומני כרמל יולי 1951 (התחלה 1:48)
- מידע על אתר שפרעם, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות ובכל יישוב בעל 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף נובמבר 2022 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2021.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות של למ"ס עבור סוף 2020
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ תוספתא, מסכת מקואות, פרק ו, הלכה א.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח עמוד ב.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף לא עמוד ב.
- ^ מיכאל איש-שלום, מסעי נוצרים לארץ־ישראל, עמ' 203-202; עמ' 415; עמ' 686-685, הערה 8; עמ' 778.
- ^ חבצלת, י"ט שבט תר"ס (1900), מתוך : שלמה שבא, דן בן אמוץ, "ארץ ציון ירושלים", זמורה. ביתן, מודן - הוצאה לאור, 1973, סודר ונדפס בדפוס ג'רוזלם פוסט, ירושלים, שער שני : "שחקי שחקי על החלומות", (1883-1904), פרק : מושבות, עמוד 76
- ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
- ^ שי לב, שפרעם, מעריב, 2 באוגוסט 1987
- ^ פרופיל שפרעם באתר הלמ"ס
- ^ אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1922 הורכבה מ: 1,263 נוצרים, 623 מוסלמים ו-402 דרוזים. אוכלוסיית העיר במפקד האוכלוסין המנדטורי משנת 1931 הורכבה מ: 1,321 נוצרים, 1,006 מוסלמים, 496 דרוזים ויהודי אחד. אוכלוסיית העיר בסקר הכפרים משנת 1945 הורכבה מ: 1,560 נוצרים, 1,380 מוסלמים, עשרה יהודים ו-690 אחרים (קרוב לודאי דרוזים). האוכלוסייה הכפרית כללה 3,560 מוסלמים ולא נכללת בטבלה לעיל.
סנהדרין | ||
---|---|---|
מונחים | נשיא • אב בית דין • סנהדרין גדולה • סנהדרין קטנה • בית דין • משפט עברי • שבעים הזקנים • כנסת הגדולה • סמיכת זקנים | |
נשיאי הסנהדרין | יוסי בן יועזר • יהושע בן פרחיה • שמעון בן שטח ויהודה בן טבאי • שמעיה • (בני בתירא) • הלל הזקן • רבן שמעון בן הלל • רבן גמליאל הזקן • רבן שמעון בן גמליאל הזקן • רבן יוחנן בן זכאי • רבן גמליאל דיבנה • (רבי אלעזר בן עזריה) • רבן שמעון בן גמליאל • רבי יהודה הנשיא • רבן גמליאל ברבי • רבי יהודה נשיאה • רבן גמליאל הרביעי • רבי יהודה נשיאה השני • רבן גמליאל החמישי • רבי יהודה נשיאה השלישי • הלל נשיאה • רבן גמליאל השישי | |
מקומות מושב הסנהדרין | לשכת הגזית • חנות • ירושלים • יבנה • אושא • יבנה • אושא • שפרעם • בית שערים • ציפורי • טבריה | |
שונות | מסכת סנהדרין (ומסכת מכות) • עדות • ארבע מיתות בית דין • זקן ממרא • חידוש הסנהדרין • הסנהדרין של פריז • קברי הסנהדרין שבגן הסנהדרין בשכונת סנהדריה • פר העלם דבר של ציבור |