שאול גבעולי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שאול גבעולי
לידה 15 בפברואר 1926
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
פטירה אפריל 2022 (בגיל 96)
מדינה ישראלישראל ישראל
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
Palmach.svg פלמ"ח
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
Emblem of Israel Police Blue.svg משטרת ישראל
תקופת הפעילות 1948 – 1976 (צה"ל)
1976 – 1988 (משטרת ישראל)
דרגה תת-אלוף (צה"ל)
ניצב (משטרת ישראל)
תפקידים בשירות
קצין חינוך ראשי בצה"ל
מפקד המשמר האזרחי וקצין חינוך ראשי במשטרת ישראל
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון

שאול גבעולי (15 בפברואר 1926אפריל 2022) היה תת-אלוף בצה"ל וניצב במשטרת ישראל, כיהן כקצין חינוך ראשי בצבא ובמשטרה וכמפקד המשמר האזרחי. כיהן כמנכ"ל המועצה לשלום ולביטחון.

ביוגרפיה

גבעולי נולד בתל אביב, והיה חבר בתנועת השומר הצעיר. הוא הצטרף לפלמ"ח, ולאחר קורס מ"כים של הפלמ"ח הצטרף להכשרה מגויסת לקיבוץ נירים. הוא נעצר על ידי משטרת המנדט בשבת השחורה ועל כן לא השתתף בהקמת נירים בעת הקמת 11 הנקודות. במלחמת העצמאות התמנה למפקד נירים, לאחר נפילתו של המפקד הקודם, דוד אלון, בהתקפה הגדולה על נירים. לאחר המלחמה היה מפקד גוש מגן, ועשה קורס מג"דים. ב-1952 השתחרר מהשירות הצבאי, ונהיה למרכז משק נירים[1].

בשירות המילואים פיקד על גדוד 128 של חטיבת יפתח שלחם בעזה ובח'אן יונס במלחמת סיני. ב-1960 חזר לשירות הקבע וב-1962 התמנה למפקד גדוד בחטיבה 80, חטיבת מילואים של הצנחנים. שימש מפקד פלוגה בבה"ד 1, עבר הסבה לשריון ושירת כמפקד גדוד 52 בחטיבה 14, כסגן מפקד חטיבה 7 וסגן מפקד חטיבה 14. במלחמת ששת הימים היה סגן מפקד חטיבת עודד שכבשה את העיר ג'נין.

לאחר המלחמה התמנה למושל הצבאי של אל עריש[2], בה פעל לחידוש החיים האזרחיים בעיר לאחר נסיגת המצרים ותחת פחד התושבים משיתוף פעולה עם הישראלים[3]. באוקטובר 1968 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למושל שכם[4]. בשנת 1972 התמנה לקצין חינוך ראשי בדרגת תת-אלוף[5], תפקיד בו כיהן עד 1975[6].

ב-1976 השתחרר מצה"ל וסיים לימודי היסטוריה בהצטיינות באוניברסיטת תל אביב. לבקשת מולה כהן הוא התגייס לשורות משטרת ישראל, תחילה כסגן מפקד המשמר האזרחי[7] שזה עתה הוקם, וב-1979 התמנה למפקדו של המשמר בדרגת ניצב[8], עד 1985. תפקידו האחרון במשטרה היה קצין חינוך ראשי של המשטרה, תפקיד חדש שנועד להאבק באלימות שוטרים[9]. השתחרר מהמשטרה ב-1988.

לאחר שיחרורו משורות המשטרה הצטרף ב-1989 למועצה לשלום ולביטחון ושימש כמנכ"לה (1994–2011). היה חבר דירקטוריון התעשייה הצבאית, יו"ר ההתאחדות לפעילות תת-ימית, חבר במועצה הציבורית של תנועת עתיד כחול לבן הפועלת לפתרון הסכסוך הסכסוך הישראלי-פלסטיני בדרך של שתי מדינות לשני עמים וחבר הנהלת האגודה לזכויות האזרח בישראל. ב-1993 התמודד בבחירות לרשויות המקומיות בישראל על ראשות מועצת רמת השרון מטעם סיעת מרצ.

עסק שנים רבות בהתנדבות במרכז קליטה ברעננה, על כך קיבל את מגן השר לקליטת עלייה[10].

גבעולי נישא ב-1949 לאסתר (בתו של בנציון רסקין)[11], ממנה התאלמן ב-2019.

נפטר באפריל 2022. הותיר אחריו שלוש בנות. התגורר ברמת השרון.

ספרים שהשתתף בכתיבתם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0