שד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "שד" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו שד (פירושונים).
שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:
חלון בית בירושלים שנסתם והושאר בו נקב קטן למעבר שדים על פי צוואת רבי יהודה החסיד

שֵׁד הוא ייצור רוחני למחצה עם כוח על טבעי, המוגדר בדרך כלל כמזיק. אף כי השדים מוזכרים במסורת פעמים רבות, בראשונים קיים מגוון דעות רחב ביחס לשדים, החל מהתייחסות אליהם כאל ישות הפועלת במציאות, וכלה בשלילת קיומם.

מציאות השדים במקורות

בתנ"ך מופיע הביטוי "שדים" פעמיים (בספר דברים ובספר תהלים), אלא שהכוונה שם היא בהקשר של עבודת אלילים - זביחה לשדים. בנוסף "שעירים", המוזכרים פעמים רבות בתנ"ך, מתורגם לשדים, כגון בפסוק ”וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם” (ספר ויקרא, פרק י"ז, פסוק ז'). [1] כמו כן מוזכר שד ששמו "מרירי" (בספר דברים ובספר איוב[2]) שמזיק אפי' בצהריים לחוטאים[3], גם הפס' באיוב[4] "בעתהו בלהות" וכן בהמשך הפסוקים שם "למלך בלהות" התפרש לפי' רש"י על שדים, וכן הפס' בתהילים "מקטב ישוד צהרים"[5] מתפרש על השדים.

השדים מוזכרים גם כ"רוחות". בגמרא, לעומת זאת, מוזכרים שדים ויצורים 'מזיקים' (- כהגדרת התלמוד עצמו) פעמים רבות. וכידוע שלמה המלך הצליח לתפוס בערמה את מלך השדים (אשמדאי), (ואף התייעץ עם שדים).

בפירוש הרמב"ן על התורה[6] מובא בשם הר"א, כי השדים מורכבים משני יסודות (אש ורוח) מתוך ארבעת היסודות, וכיוון שאין ביסודם מים ועפר (המסמלים את החומר), במידה מסוימת הם יותר רוחניים, ולכן הם בעלי תכונות משותפות עם האדם ועם מלאכי השרת: הם מתים (בעת היפרדות היסודות זה מזה) ואוכלים[7] ומצד שני, הם עפים ומסוגלים לראות את העתיד הקרוב. חז"ל מוסיפים ומתארים את השדים:

תנו רבנן: 'ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כמלאכי השרת, ושלשה כבני אדם:
שלשה כמלאכי השרת: יש להם כנפים כמלאכי השרת, וטסין מסוף העולם ועד סופו כמלאכי השרת, ויודעין מה שעתיד להיות כמלאכי השרת.
יודעין? סלקא דעתא?
אלא: שומעין מאחורי הפרגוד כמלאכי השרת;
ושלשה כבני אדם: אוכלין ושותין כבני אדם, פרין ורבין כבני אדם, ומתים כבני אדם.

בהגות היהודית של ימי הביניים יש ששללו את קיומם של שדים באופן מוחלט, חרף התיאורים הרבים המובאים בגמרא. מפורסמת שלילתו של הרמב"ם, שטען כי שדים אינם קיימים כלל, ולכן הסביר באופן רציונלי את דברי התלמוד בכל מקום שהוזכר בו שד [8]. גם בנו ר' אברהם כתב שבכל מקום שנזכר בתלמוד הופעת שדים הכוונה היא למראה החלום[9]. כמותם סברו הוגים רבים, כמו רלב"ג ואחרים, אך היו גם מי שהמשיכו להאמין בקיומם של שדים.[10]

השדים נמצאים בחורבן והשממון ואינם נמצאים במקומות מיושבים[11]. לפי דעה הנידונה בתלמוד[12] ואשר לא נפסקה להלכה, עשיית דברים מספר זוגי של פעמים עלולה לגרום לשדים להזיק.

זמן בריאתם

ישנם מקורות שונים המתארים את היווצרותם :

  • נוצרו בין עשרת הדברים ביום השישי: ”עֲשָׂרָה דְבָרִים נִבְרְאוּ בְעֶרֶב שַׁבָּת בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת, וְאֵלּו הֵן, פִּי הָאָרֶץ, וּפִי הַבְּאֵר, וּפִי הָאָתוֹן, וְהַקֶּשֶׁת, וְהַמָּן, וְהַמַּטֶּה, וְהַשָּׁמִיר, וְהַכְּתָב, וְהַמִּכְתָּב, וְהַלּוּחוֹת. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף הַמַּזִּיקִין, וקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה, וְאֵילוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אַף צְבָת בִצְבָת עֲשׂוּיָה” (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'.).
  • אלו שנפלו בהתמוטטות מגדל בבל: ”אמר רבי ירמיה בר אלעזר, נחלקו לג' כיתות: אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים ואחת אומרת נעלה ונעשה מלחמה. זו שאומרת נעלה ונשב שם הפיצם ה', וזו שאומרת נעלה ונעשה מלחמה נעשו קופים ורוחות ושידים ולילין, וזו שאומרת נעלה ונעבוד עבודת כוכבים "כי שם בלל ה' שפת כל הארץ". ” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ט עמוד א'). במדרש אגדה השדים הם ילדי דור המבול שנענשו : ”ר' יהונתן אומר כל המתים עולין לתחיה חוץ מדור המבול, שנאמר "מתים בל יחיו" אלו הגוים שהם כנבלת הבהמה שיקומו ביום הדין, אבל דור המבול אף ביום הדין אינם עומדים שנאמר "רפאים בל יקומו". וכל נפשותיהם נעשים רוחות ומזיקין לאדם מישראל” (פרקי דרבי אליעזר פרק לג).
  • בזמן בו אדם הראשון פרש מאשתו: ”ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי - הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר (בראשית ה ג) "ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו" - מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד[13] (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף י"ח ).
  • מלאכי חבלה: הרב משה קורדובירו מספר כי השדים נוצרו ביום השני לבריאת העולם, יום בריאתו של הגיהנום[דרוש מקור].
  • הרב חיים ויטאל מציין כי "מלאכים רעים" נוצרים עקב עוונות האדם שאינו מכפר על מעשיו[14]

מהותם על פי חז"ל

כמו אצל בני האדם גם לשדים יש מלכים, הם מופיעים כמתנה שה' נתן לשלמה המלך בצורת שליטה גם על ממלכת השדים.

הרמח"ל מתאר את השדים כיצורי ביניים בין גשמיות לרוחניות: ”אולם נמצא מין א׳ של נבראים שהוא כמו אמצעי בין רוחני וגשמי, והיינו שבאמת אינו מורגש מחושינו, וגם אינו נגבל בכל גבולי הגשם המורגש וחוקיו... ונקרא זה המין השידיי, שהוא מין השדים.”[15]

בראשית המאה ה־20 התפתחה תיאוריה בקרב הוגים יהודים הגורסת שהשדים הנזכרים בדברי חז"ל אינם אלא החיידקים שנתגלו רק בדורות המאוחרים תחת עדשת המיקרוסקופ[16]. רוב מביאי תיאוריה זו אמרו זאת כמשוב לתנועת ההשכלה שהרבתה ללעוג לדברי חז"ל, ובפרט על אמונת השדים[17].

התיאוריה נתמכת בעיקר על דברי הגמרא[18] שאלפי שדים אופפים ומסובבים את בני אדם, ושמחלות[19] וזיהומים[20] נגרמות על ידם – תיאור הולם למליוני חיידקים הממלאים את חלל העולם[21]. דברים ברוח זו הביע גם רבי אליהו דסלר[22].

מנגד יש[23] שביקרו את התיאוריה מפני שבדברי חז"ל מבואר שמראה השדים בלבד מסוגלת להוציא את האדם מדעתו[24], ושזה אחד מהאופנים בהם השדים מזיקים[25] – ולעומת זאת לא ידוע על מדענים שהשתגעו ממראה החיידיקים. כמו כן אין תיאוריה זו יכולה לפרנס מאמרי חז"ל רבים המתארים את השדים כמלאכים למחצה[26], כבעלי כרעי תרנגולת[27], וכמסוגלים להתחזות לבני אדם[28].

גרסה אחרת, פחות מגשימה של תיאורייה זו היא שהשדים ורוחות הטומאה מכוונים את החיידקים ומשפיעים עליהם[29]. כשאדם אמור לחלות במחלה מתלבשים מלאכי חבלה ומזיקים בחיידקים ותוקפים אותו. דרכי הרפואה השונים פועלות באותה דרך, שבעת הפעולות הגשמיות לסילוק החיידקים, פועלים מלאכי הרפואה לגרש את המזיקים[30].

הלכות הקשורות בשדים

השדים מוזכרים בגמרא בהקשרים שונים, וישנם גם כמה הלכות שנאמרו בקשר להם[31]:

  • ”אסור לו לאדם שיתן שלום לחברו [בלילה], חיישינן שמא שד הוא”[32]. בטעם האיסור נאמרו פירושים שונים: רש"י כתב "שאין מוציאין שם שמים על המזיק, ושלום שם שמים הוא"[33]. אך המאירי בספרו בית הבחירה פירש כשיטת הרמב"ם השוללת את מציאות השדים: "עובדי האלילים וזובחי לשעירים ולשדים וכיוצא באלו מאותם האמונות הקדומות, ראוי לנו שלא להתחבר עמהם כל כך בדברי חיבה ואהבים, וכל שאנו צריכים ליתן להם שלום אין ראוי להזכיר להם אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, והאיך נזכירהו יתברך למי שכופר מציאותו או מכחיש יכלתו ומסלק השגחתו".
  • ”אין שואלין בדבר שדים בשבת. רבי יוסי אומר אף בחול אסור. אמר רב הונא (אין) הלכה כרבי יוסי ואף רבי יוסי לא אמרה אלא משום סכנה" "תנו רבנן שרי שמן ושרי ביצים מותרין לשאול בהן אלא מפני שמכזבין” (תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"א )[34].
  • ”ת"ר הבא מבית הכסא אל ישמש מיטתו עד שישהה שיעור חצי מיל, מפני ששד בית הכסא מלוה עמו. ואם שימש הוויין ליה בנים נכפין”[35].



קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי ראב"ע השדים נקראו "שעירים", מפני שדמו לשעירי-עזים ואו שישׂתער (יהיה נסער) לב הרואה אותם ראב"ע ורמב"ן ויקרא יז ז.
  2. ^ דברים ל"ב כ"ד ואיוב פ"ג ה
  3. ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קי"א עמוד ב'
  4. ^ פרק י"ח פסוקים י"א ו- י"ד
  5. ^ פרק צ
  6. ^ בספר ויקרא, פרק יז, פסוק ז'
  7. ^ במקורות יש אזכורים שונים של מזונות : דם (ספורנו ויקרא יז, ז), מהזרעים שנוטע האדם, או שמלחכים מן המים. רבינו בחיי כותב שמזונם הוא דק יותר ממזון בנ"א (ויקרא יז ז).
  8. ^ פירוש המשנה מסכת ע"ז פרק ד משנה ז, יד החזקה הלכות ע"ז פרק יא הלכה טז, מורה נבוכים חלק ג פרק לז ופרק מו. גם המאירי הולך בשיטתו של הרמב"ם, ומסביר לפי דרכו את כל המקומות בהם מוזכרים השדים בתלמוד בבלי. ראה בית הבחירה למאירי על בבלי ברכות ד, עירובין מג, סוכה כח, מגילה ג, סנהדרין קא
  9. ^ מאמר לר"א בן הרמב"ם, בהקדמת 'עין יעקב'
  10. ^ ראה המאמר באתר דעת.
  11. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ק"ה , תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ט"ז, הלכה ו' הובא גם בתוספות על תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף קכ"ב עמוד א'.
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"י עמוד א'
  13. ^ המשך לשון הגמ': "מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון - חסיד גדול היה; כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו - ישב בתענית מאה ושלשים שנה, ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה, והעלה זרזי תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה!'? כי קאמרינן ההוא - בשכבת זרע דחזא לאונסיה".
  14. ^ הנה אותם המלאכים רעים, הנבראים מכח אותם עונות, הם באים תמיד, מפחידים אותו בין במחשבותיו, כמש"ה (ישעיהו צ"ג) פחדו בציון חטאים. ובין בחלומותיו, שהחיצונים ההם מחלימים לו (כלומר: גורמים לו לחלום) דברים של שקר, ומכניסים קולות של שקרים באזניו כדי להפחידו. וזהו קיל (קול) פחדים באזניו. ולא עוד, אלא אפילו בזמן שהוא שלום בעולם, מפחידים אותו, וזהו בשלום שודד יבואנו. ונלע"ד חיים, כי שודד מלשון שדים ומזיקי"ן.(שער הפסוקים)
  15. ^ דרך ה',תחילת פרק ה'.
  16. ^ אור תורת משה (באיוק) עמוד 11 ואילך, פרקי אבות עם פירוש אברהם שטאל עמוד 289, אנצילופדיה לאגדות התלמוד (סולומון) על מסכת ברכות, דף ו' עמוד א'. ראה ביבליוגרפיה נוספת אצל: פנחס שווארץ, "האם השדים הם החיידקים", קובץ עץ חיים (באבוב 45) אלול תשפ"ב עמוד תקצז הערה א
  17. ^ פנחס שווארץ, "האם השדים הם החיידקים", קובץ עץ חיים (באבוב 45) אלול תשפ"ב עמוד תקצז
  18. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד א'
  19. ^ "הני ברכי דשלהי מנייהו ... הני כרעי דמנקפן מנייהו", תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד א' ועוד
  20. ^ "האי דוחקא דהוי בכלה מנייהו הוי ... הני מאני דרבנן דבלו מחופיא דידהו", ברכות ו. ראה הסבר מפורט באור תורת משה (באיוק) עמוד 11, ויד ושם (יזרעאל) עמוד יד
  21. ^ פרקי אבות עם פירוש אברהם שטאל עמוד 289 ועוד
  22. ^ הד אליהו קובץ ו עמוד כג
  23. ^ ספר האביב (שטאלצבורג) דרוש לראש השנה עמוד ט, פנחס שווארץ, "האם השדים הם החיידקים", קובץ עץ חיים (באבוב 45) אלול תשפ"ב
  24. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד א', מדרש תנחומא פרשת משפטים יט
  25. ^ מדרש תנחומא פרשת משפטים יט, דברים רבה פרשה ד, תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף מ"ג עמוד א'
  26. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ט"ז עמוד א', אבות דרבי נתן פרק לז
  27. ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו' עמוד א', ויותר מפורש במסכת גיטין, דף ס"ח עמוד ב'
  28. ^ מסכת גיטין, דף ס"ח עמוד ב'; מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'; מסכת סנהדרין, דף מ"ד עמוד א'; אבות דרבי נתן פרק לז, זוהר דברים רעו.
  29. ^ פענח נעלמים (בתוך שו"ת יד חנוך) סימן ט, ספר האביב (שטאלצבורג) דרוש לראש השנה עמוד ט
  30. ^ שם משמואל פרשת וירא תר"פ
  31. ^ בראשונים שהסבירו את טעמי הדינים, ניתן לראות גישות שונות לגבי מציאותם של השדים, וכדלהלן.
  32. ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א', ותלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף מ"ד עמוד א' "בלילה". והכלל הוא שבעיר גם בלילה לא חוששים, ומחוץ לעיר גם ביום חוששים, אלא שביום בודק אם יש לו בבואה דבבואה. על פי תוס', תוס' רא"ש וערוך לנר.
  33. ^ ואף שמותר לומר 'שלום' לבטלה, 'בדרך הבאי' אסור. כך מסביר הגרי"פ פרלא בביאורו על הרס"ג (חלק א' דף מז:). ועוד מפרש מהרמ"ה דהיינו בדרך השתחוואה, ואסור כי משתחווה לשעירים, וכך סיום לשון רש"י 'וכל שכן שאין משתחווה, דדומה כמשתחווה לשעירים'.
  34. ^ ובבית הבחירה למאירי פירש "ואלו שמאמינים במציאות השדים ובפעולותיהם" אסור להם לשאול בהם אף בחול.
  35. ^ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ע' עמוד א' על פי מסכת כלה.