צוואת רבי יהודה החסיד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
צוואת רבי יהודה החסיד
הקדמת צוואת רבי יהודה החסיד, מהדורת ונציה, ה'תע"ח
הקדמת צוואת רבי יהודה החסיד, מהדורת ונציה, ה'תע"ח
מידע כללי
מאת רבי יהודה החסיד
סוגה הנהגות וכללים הנוגעים לאורח חיי האדם
מהדורות נוספות
תאריך מהדורה ראשונה בסביבות שנת ה'שפ"ד, בתוך ספר מצוות קטן
פרשנים רבי אליעזר פאפו, חיד"א, מהרש"ם מברז'אן ועוד
קישורים חיצוניים
ויקיטקסט צוואת רבי יהודה החסיד
היברובוקס 19500
הספרייה הלאומית 990027252450205171

צוואת רבי יהודה החסיד היא צוואה המיוחסת לרבי יהודה החסיד. הצוואה כוללת רשימת אזהרות והנהגות, בנוגע לאורח חייו של היהודי, ואף הוראות ללא-יהודים. הצוואה היא הנהוגה ביותר ביהדות, ובעלת משקל הלכתי. על הצוואה ישנם ערעורים שונים אודות תוקפה ומחברה, יש הסוברים כי אין לצוואה תוקף ואין צורך להקפיד עליה כלל, או שהצוואה תקפה רק לזרעו של רבי יהודה החסיד ולא לשאר העולם, בעוד לדעת אחרים היא תקפה למי שמקפיד על כך בלבד. היו אף כאלו שערערו על עצם ייחוסה לרבי יהודה החסיד.

מחבר הצוואה

מייחסי הצוואה לרבי יהודה החסיד

מקובל לייחס את הצוואה לרבי יהודה החסיד אשר בלט בדרישותיו המחמירות מתלמידיו החסידים ואף מעצמו. רבי יהודה שאף לייסד קהילות של חסידים נקיות מהשפעה שלילית של מומרים, וכאלו שאינם חסידים. כך לדוגמה, הוא דרש שלא לשנות אף מילה מנוסח התפילה שלדעתו מכיל משמעויות קבליות עמוקות במבנהו ובמספר המילים והאותיות שלו. בצוואה ישנם גם הקבלות לספרו של ריה"ח, "ספר חסידים".

רבי אלעזר מגרמייזא, תלמיד רבי יהודה, העתיק בספרו הרוקח את שבע האזהרות הראשונות בצוואה[1], ובעקבות זאת ראשונים רבים ייחסו את הצוואה לרבי יהודה, ביניהם רבנו ירוחם[2], הארחות חיים[3], התשב"ץ[4], והמהרי"ל[5].

כך כתב גם החיד"א בספרו[6], שראה בספר הדורות[7] כי רבי שמואל, אביו של רבי יהודה החסיד, חיבר את ספר חסידים, ובנו רבי יהודה הוסיף בו הרבה הוספות, וביניהם הצוואה. החיד"א עצמו כתב כי רבי יהודה חיבר בעצמו הן את ספר חסידים והן את הצוואה.

בשם הגר"א נמסר כי סגנונה של הצוואה מעיד על כך שנכתבה על ידי רבי אליעזר מגרמייזא, מפי רבו[8]

שוללי היחוס לרבי יהודה החסיד

הנודע ביהודה. דעתו בנוגע לקיום הצוואה, הייתה שונה משאר הרבנים, שכן הוא הסתפק בייחוסה, אך סירב להתעסק בנושא מפאת ייעודה של הצוואה, לדעתו, רק לבני משפחתו של רבי יהודה החסיד או לתקופה מסוימת בלבד

לעומתם, כמה מהפוסקים הטילו ספק או דחו את ייחוס הצוואה לרבי יהודה החסיד. כך החתם סופר דחה את ייחוס הצוואה לרבי יהודה החסיד, על פי דברי רבי יהודה עצמו בספר חסידים[9], הסותרים חלק מהדברים שנכתבו בצוואה[10].

כך גם רבי משולם ראטה[11], שלל את ייחוס הצוואה לרבי יהודה, על סמך הלכה שחידש תלמיד-תלמידו של רבי יהודה, רבי יצחק בן משה מווינה בספרו אור זרוע[12] וזאת ללא אזכור שההלכה נזכרה כבר בצוואת רבי יהודה החסיד.

תוכן הצוואה

סגנון הצוואה

הצוואה כתובה כרצף של הוראות קצרות בנושאים שונים, ללא מקורות תורניים, או התייחסות לספרות התורנית בנושאים בהם עוסקת הצוואה. לעיתים ההוראה מלווה באזהרה כי אי ציות להוראה יוביל למות או נזק אחר.

חלק מהדברים המופיעים בצוואה נכתבו בצורה לא מובנת מספיק וניתן ללמוד את כוונתו של רבי יהודה בצוואתו, ממה שכתב בספר חסידים. כך למשל בשו"ת חלקת יואב[13], סיפר המחבר, שלאחר שנפטרה אשתו של רבי שלמה קאליש (חתנו של בעל השו"ת), הציעו לו להינשא לאחות אשתו, ורבי שלמה התלבט האם להינשא לה או שיש לחשוש מפני אזהרת רבי יהודה החסיד האוסרת ושאל בעניין את בעל האבני נזר, שהשיב לו שרבי יהודה לא אסר זאת, לאור דבריו שניתן להתחתן עם הצעירה קודם ולא בסדר הרגיל[דרושה הבהרה].

על פי צוואת רבי יהודה החסיד, אסור לאדם לצחצח את נעליו טרם יציאתו לדרך[14]

הוראות הצוואה

הנהגות וכללים הנוגעים על פי ארבעת חלקי השולחן ערוך, ואף על נושאים שונים:

  • קבורה ומתים - כללים הנוגעים למתים, קבורתם וטהרתם: לא לקבור שני מתים שהיו יריבים, בסמיכות; לא לנשק אחד מילדיו שמת; לסרב למת שבא בחלום ומבקש לקחת את האדם, ולאחר מכן ללכת לקברו ולהשביע אותו שלא יקח אותו; לא לעלות לקבר אחד פעמיים באותו יום[15].
  • בית - כללים הנוגעים לבניית בית: לא לבנות בית במקום שלא בנו עליו קודם, ואם בנה - שלא ידור בו בשנה הראשונה; לא לבנות בית גבוה יותר מבית הכנסת; לא לסתום פתח או חלון לגמרי[16].
  • נישואין - כללים הנוגעים לנישואים: לא לישא אשה ששם אביה כשמו, וכן ששמה כשם אמו; שלא יישא שתי אחיות זו אחר זו; שני אחים לא יישאו שתי אחיות; שלא יחתן את שני ילדיו ביום אחד, משום שהזיווג לא יצליח בשל כך[16]. סעיף זה הוא הסעיף המפורסם ביותר בצוואה. האיסור על התאמה בין שם הכלה לחמותה מופיע גם בשם האר"י, ומטעמים קבליים[17].
  • דירה - כללים הנוגעים לדירתו של האדם: שני אחים לא ידורו בעיר אחת; שלא ידורו יותר משתי משפחות בבית אחד[18].
  • דרך - כללים הנוגעים להליכותיו ונסיעותיו של האדם: היוצא לדרך לא יחזור לביתו על מנת לקחת חפץ ששכח, אלא יעמוד מחוץ לבית ויבקש מאדם אחר שיביא לו את החפץ; לא לצחצח נעליים טרם צאתו לדרך; לא ישב בתוך עגלה ולא ירכב על סוס אם הם נמצאים בתוך ספינה[14].
  • אכילה - כללים הנוגעים לאכילה: לא לשחוט אווזים בחודש שבט; לשחוט בעלי חיים המולידים תאומים או בצורה חריגה; לא לקצוץ אילן שעושה פרות[19].
  • שונות: לא יהיה אדם סנדק לשני אחים; אין לכתוב על ספר שהוא שייך לו; לא לגלח הראש והזקן ולא לגזוז הציפורניים בראש חודש; לא לגדל בלורית[20].

סתירות לדברי חז"ל

בצוואה מצויים כמה הוראות הסותרות את תקנות חז"ל, כדוגמת ההוראה לקצוץ עצי פרי שהניבו פעמיים בשנה[21], הוראה הסותרת את תקנת חז"ל שאין לקצוץ עצי פרי מחשש בל תשחית, וכן ההוראה שאדם לא ישא את אחייניתו[22], שבעיני חז"ל מצוה לשאת אותה[23]. בולטת במיוחד ההוראה לשחוט תרנגולת שקרקרה כזכר, מנהג שמוזכר בגמרא כ"דרכי האמורי", דבר שהביא את המהרי"ל לשנות את הגרסה בדברי הגמרא כך שתתאים לצוואה[24][א]. כמו כן, ישנם מקרים רבים המובאים בתלמוד בו האמוראים עשו מעשים האסורים בצוואה. בסך הכל ישנן 16 סתירות מדברי חז"ל לצוואה[25].

מכח סתירות אלו כמה מה פוסקים ערערו על אמיתות הצוואה ויחוסה לרבי החסיד, או לחילופין קבעו כי הצוואה נועדה לזרעו או לדורו בלבד, ואין לראות בה הוראה כללית לדורות.

אין לכל חכמים שאחר התלמוד לומר דבר שנגד התלמוד. והאומר דבר לסתור קוצו של יו"ד מדברי התלמוד לא יחשב בכלל חכמי ישראל... ואמנם כשאנו מוצאים אחד מחכמי ישראל המוחזק בתורה בלי ספק שכתב בספר דבר הסותר לדברי התלמוד חייבים אנו למשכוני נפשין לתרץ דבריו שלא באו אלא לשעה או למשפחה פרטית...

— רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, חלק אבן העזר, סימן ע"ט.

נוסחאות שונות

לצוואה יש מספר רב של נוסחאות, ויש משערים שהסיבה היא, משום שבדורות הראשונים הצוואה עברה כ"תורה שבעל פה"[26].

הצוואה התפרסמה לראשונה בספר מצוות קטן, לאחר מפתח המצוות והכילה במהדורה זו כ-31 סעיפים[27]. בשנת ה'שפ"ד (1623) הודפסה בספר חסידים של רבי יהודה החסיד.

המהדורה הנפוצה ביותר היא המהדורה המופיעה בספר "יורה חטאים", שיצאה בשנת ה'שמ"ט, המכילה 56 סעיפים. במהדורה של דפוס סביוטנה הופיעה הצוואה כשהיא עם 40 סעיפים, במהדורה נוספת שהופיעה במחזור משנת ה'רנ"ב היא מופיעה עם 60 סעיפים והמהדורה הארוכה ביותר של הצוואה, הופיעה בספר "תולדות החסידים", ובה 71 סעיפים[28] לרבי אליעזר מנחם מאהלר[27]. בראש הספר ישנה חטיבה של תשע אזהרות המופיעות בכל כתבי היד, ולכולן אזכורים חיצוניים בספרי תלמידי רבי יהודה.[29].

תוספות

בדפוס פרנקפורט נוספה שורה ייחודית לצוואה, אותה מצאו המדפיסים בכתב יד בסוף הצוואה. בשורה נמצאת תחזית לכיבוש מונגולי של אשכנז:”וכל הגבוה יצליח במלחמה[ב] ועתידין התרתרי"ם לבוא בארץ אשכנז ויחריבוה, איני יודע אם כולה או חציה”. מקורה של תוספת זו בכתב יד רוטשילד, והיא אינה נמצאת באף אחד מכתבי היד האחרים. תחזית זו לא התממשה במלואה, שכן המונגולים נסוגו מאדמת אירופה בשנת 1241, על גבול פולין-אוסטריה.

חלון בית בירושלים שנסתם והושאר בו נקב קטן למעבר שדים על פי צוואת רבי יהודה החסיד

ייעוד הצוואה

יש מחלוקת בין הפוסקים, למי ייעד רבי יהודה את הצוואה. יש שסייגו את הצוואה לצאצאיו בלבד, או לאנשים מסוימים מצאצאיו[ג], או רק לזמן מוגבל[31]. בכך תירצו חלק מהפוסקים את העובדה שהצוואה מחמירה יותר מספר חסידים, משום שהצוואה נועדה לזרעו בלבד (לחלק מהדעות), ואילו ספר חסידים נועד לכלל העם[32].

כמו כן, היו בין הפוסקים שסברו שהצוואה תקפה רק למי שחושש ומקפיד עליה[ד][34].

בחלק מכתבי היד[35] נכתב במפורש שהצוואה מיועדת לכלל העם[ה]. מאידך, בכתב יד פטרבורג - נכתב שהצוואה ממוענת עבור בניו של רבי יהודה החסיד, ללא אזכור שייכות הצוואה לכלל ישראל.

חלק מההוראות המופיעות בצוואה מנוסחות בלשון עבור צאצאיו, כמו הוראתו שלא יקרא איש מזרעו את בנו בשם יהודה או שמואל[ו], וכן שכל יולדת מזרעו לא תאכל בשר תרנוגולת בסעודתה הראשונה לאחר הלידה[40]. מניסוחים אלו יש שהוכיחו שכל הצוואה תקפה רק עבור צאצאיו[דרוש מקור].

מספר אזהרות כלליות בצוואה מעידות שהצוואה יועדה אף לאומות העולם, כמו האיסור לחתן שני אחים ביחד[41], בו מוסיף רבי יהודה ואוסר לאומות העולם, לחתן שני אחים פרשים ביום אחד[42] ועוד.

[דרושה הבהרה]כמו כן, סעיפים אחרים שלא נכתבו במפורש לזרעו, מעוררות קושי בהנחה שהצוואה נכתבה לציבור הרחב, כמו אזהרת הרבנים מלדור בהיידלברג, ואזהרת מי ששמו "אליעזר" מלדור בריגנסבורג[43]. ואכן בכתב יד שבמחזור רוטשילד - נכתב על הנהגות אלו שהם נועדו לזרעו בלבד. לדעת רבי משה גרינוולד האזהרות שנכתבו לזרעו התווספו מאוחר יותר, ומקורם אינו מהימן[44][45].

יש שהוכיחו מכך שהצוואה מופיעה בספרי תלמידיו[46] המיועדים לכלל ישראל, שהיא נועדה לכלל הציבור. כמו כן בחמש מאות שנה שלאחר כתיבתה לא הוזכרה כלל הדעה לפיה הצוואה נכתבה לזרעו בלבד. בנוסף, עצם העובדה שרק בחלק מההנהגות מוזכר שהם לזרעו מוכיחה ששאר ההוראות נועדו לכלל העם.

מעמדה ההלכתי והשפעתה

ספר החסידים, מהדורת 1724, בו הודפס צוואת רבי יהודה החסיד בשנת ה'שפ"ד

חלק מהאחרונים סבורים כי הצוואה לא תקפה, או כלל לא נכתבה על ידי רבי יהודה החסיד, כאשר אחד הראיות לדבריהם, היא העובדה שיש בצוואה דברים הסותרים את דברי חז"ל[47], לעומתם יש הסוברים שאין לתמוה על כך שחכם אוסר דבר שחכמים התירו לפניו[ז], מאחר שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה[48].

לעומת זאת, חלק מהפוסקים חששו לצוואה מאוד, ואף הזכירו אסונות רבים שאירעו לדעתם, בעקבות אי הקפדה על הצוואה. כך למשל, דחה רבי חיים אברהם גאטיניו[49] את ההיתר של רבי יוסף פילוסוף[50] לנתוץ תנור כדי לבנות שם בית תלמוד לבנו[ח], והוסיף שלאחר ההיתר של רבי יוסף, בתוך 30 יום, נפטר בעל הבית שהסתמך על ההיתר[ט]. בעקבות כך, החיד"א פסק[54] שיש להחמיר בקיום הצוואה. כמו כן, המהרש"ם מברז'אן העיד[55] שבהיותו רב בעיר יאזלובייץ, ראה אדם שנתץ מעט ממקום התנור לצורך הרחבת בית המדרש, ולאחר מכן נחלש ומת בעקבות חולי ושיתוק.

הקפדה על הצוואה מחשש לאסונות

התייחסות מיוחדת לצוואה, מובאת בספרי רבני איזמיר, ביניהם רבי חיים בנבנשתי[56] ורבי אליהו הכהן איתמרי, [57] שחששו לה מאוד. עם זאת, העידו שבעירם לא הקפידו על האזהרה שיש להימנע מלשאת אשה ששם אביה כשמו[58] אלא אם כן מדובר בשלושה דורות של אותו שם[56].

לעומת זאת כאשר בעת שידוך מסוים בעירו, נחלה החתן, סברו שזה משום שעבר על האזהרה מהצוואה, ולכן הקפידו מאוד על קיום הצוואה[59]. על אותה אזהרה, כתב רב העיר באותה תקופה, רבי חיים פלאג'י: "גם אני בעוניי ראיתי הרבה מאוד בעירנו זאת (איזמיר) אנשים שהיה שמם כשם חמיהם ולא הצליחו, הן במיתה בר מינן, הן בעוני, הן בלא בנים"[60].

כמו כן[דרושה הבהרה], רבי עבדאללה סומך[61] תלה את ההקפדה הרווחת לימנע מנישואין בהם שמות החתן והחותן שווים[62], בתקדימים של נישואין כאלו שהיו כושלים. מאידך, לגבי מקרים של זיווגים של שני אחים לשתי אחיות, כתב שלא ראה קשיים בזיווגים אלה[61]. גם לדעתו, הסכנה באי הציות לצוואה - משפיעה ומרתיעה אנשים מלעבור על הצוואה, ואף נותנת לצוואה תוקף של מנהג שאין לעבור עליו, כפי שכתב גם שאין לנתץ תנור[63], אך מוסיף שראה שיש בני אדם שעשו תנאי והצליחו[64].

בנוסף, גם החיד"א העיד[54], שראה שלא הצליחו בזיווגם: ”ואתיא מכללא, אחת היתה שאמר אביה שאינו חש לזה, ולא היו ימים מועטים שמת החתן בקצרות שנים והכלה אזלא ומדלדלא, ושוב נישאת ונתגרשה ומתה בחוסר כל וזרע אין לה, רחמנא ליצלן”. היו גם רבנים שבתחילה לא הקפידו כלל באזהרות מהצוואה, אך לאחר שאירעו אסונות, הניחו שהם נבעו מאי הקפדה על קיום הצוואה, כדוגמת רבי אברהם בינג, אב"ד וירצבורג, שחיתן את שני בניו לשתי אחיות, וכאשר חזר מחתונת הצעיר הוא נפל מהעגלה ונמחצה ידו, והתבטא שזוהי "סטירה" מרבי יהודה החסיד[65]. בנוסף לכך, מובא[66] שבעל השמן רוקח, חיתן את שתי בנותיו לשני אחים, וזוג אחד התגרשו[67], וסברו שהדבר אירע עקב אי ציות לצוואה.

בין הסברות המצדדות בהקפדה על קיום הצוואה, יש הסוברים, שבשל חוסר הבהירות סביב כותב הצוואה, ייעודה ותוקפה, עדיף לכתחילה להקפיד עליה מספק, שמא היא אכן נכתבה על ידי רבי יהודה החסיד ומיועדת לכלל עם ישראל. כך למשל בספר רוח חיים[68] לא רצה לפסוק דבר שייתכן ועל ידו יתקיים תקלה וחשש סכנה, והחליט לא להגיב לשאלה האם להקפיד על הצוואה, בשל הכלל "שב ואל תעשה - עדיף"[69]. כמו כן מסופר בשו"ת חמדת שאול[70] שאדם פנה אל רבי צבי הירש שפירא (הדרכי תשובה), אודות שידוכי כלה וחמותה שקרויים באותו שם, והשיב לו שישנו את שמה של הכלה וכן עשו, אך לאחר זמן התעגנה האישה בשל מלחמת העולם הראשונה, וכתב שם שמעשה זה מוכיח שהרחמנות נהפכה לאכזריות.

אל הטענה שבעקבות אי הקפדה על סעיפי צוואת רבי יהודה החסיד, התרחשו אסונות במקרים רבים, מה שמביא להקפדה רבה על הצוואה, הצטרפו גם חלק מהפוסקים האחרונים, כך למשל, רבי יצחק אייזיק ספרין מקומרנה, התבטא שמימיו לא ראה אדם שעבר על הצוואה והצליח[71]. לעומתם, גם חלק אחר מהאחרונים, פסקו כי אין לצוואה תוקף הלכתי, לדוגמת רבי עובדיה יוסף[72] ועוד.

קיום הצוואה למעשה

יש המחמירים שאף אם ייתכן שהצוואה נועדה רק לזרעו, אין ליטול סיכון[73] באי קיום הצוואה. יש שהקילו בעת ספק מחמת הספק שמא לא התכוון לשאר העם, ומקילים משום ספק ספיקא[74].

גישה נוספת אומרת שאף אם נכתבה הצוואה לזרעו בלבד - היא לא נועדה אלא לדורות הראשונים, והיא כבר לא תקפה אף לזרעו[75]. יש המוצאים אסמכתא לכך בעדותו של המהרש"א שהוא מצאצאי רבי יהודה, והעובדה שקוראים לו שמואל ולאביו יהודה מראה שכבר בדורו לא חששו צאצאי רבי יהודה החסיד לצוואה[76].

הצוואה היא הצוואה הנוהגה ביותר בתולדות עם ישראל[77]. ההקפדה המרובה על הצוואה הביאה לאימרה ידועה שאילו היו עשרת הדברות כתובים בצוואה היו מקפידים עליהם יותר[78] חלק מההנהגות בצוואה נכללו אף בשולחן ערוך, ביניהם האזהרות לא לקבור שונאים זה לצד זה[79][80]; לא להשאיר קבר פתוח[81][82]; ליישר את אצבעותיו של המת[83][84]; איסור שחיטת אווז בחודשים טבת ושבט[85], לא לבקש מאדם לשמש כסנדק בשתי בריתות באותה משפחה[86].

מהדורות

  • דפוס ונציה: הדפוס הראשון[87] שנחשב למהדורה המפורסמת ביותר. הודפס בשנת ה'שמ"ט (1589). על בסיס מהדורה זו הודפס עם ביאור "מקור חסד" בשנת ה'תרפ"ד (1924). מהדורת ונציה מחולקת ל-70 סעיפים[88].
  • דפוס סביונטה: הודפס באיטליה בשנת ה'שי"א (1551), הודפס 12 שנה קודם דפוס ונציה.
  • כתב יד אוקספורד: כתב יד אשכנזי, מופיע לאחר מפתח המצוות לא תעשה שבספר מצוות קטנות, בכתב היד של הסופר אליקים מבידבור. יצא לאור בכ"ז בכסלו ה'קמ"ג (1382). במהדורה זו, הסופר החשיב מאוד את ההנהגות שבצוואה, ואף שינה את הניסוח מעט לצורה של לאווים[י].
  • כתב יד רוטשילד: כתב יד ישן, פורסם לראשונה במאמרו של הרב יצחק שבט[89].
  • כתב יד מינכן: המהדורה הארוכה והכוללת את מספר הנוסחאות הרב ביותר. כתב יד זה יצא לאור לראשונה על ידי רבי מנחם אליעזר מאהלר, בספרו תולדות החסידים ולאחר מכן הועתק ממנו במהדורת "משנת אברהם" וכנספח במהדורות הדר חסידים.
  • כתב יד מילנו: כתב יד אשכנזי עתיק מהמאה ה-14, וייתכן אף הקדום ביותר[90].

הספר יצא בעשרות מהדורות על ידי מכוני הוצאה שונים[91], בשנת ה'תשע"א יצא הספר במהדורה חדשה בהוצאת אוצר הפוסקים[92].

הספר זכה לביאורים רבים, ביניהם, ברית עולם לחיד"א[93]; מילי דחסידותא לרבי שלום מרדכי שבדרון[94]; שבעים תמרים לרבי חיים שמעון דוב זיווב[95]; יד אפרים לאפרים ביליצר[96] ועוד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

נוסח הצוואה
מאמרים על הצוואה

ביאורים והרחבות

  1. ^ וראו אצל רבי יוסף ענגיל, שו"ת בן פורת חלק ב' סימן י"א, שהוראה זו נכתבה משום שבזמן רבי יהודה החסיד אנשים נהגו לשחוט תרנגולת כזו בניגוד לדברי הגמרא, ורבי יהודה החסיד כתב הוראה זו בצוואתו כדי שינהגו כך בגללה ואז הדבר אינו נחשב לדרכי האמורי, שאינם אסורים אלא כשאדם נוהג בהם ללא טעם.
  2. ^ הכוונה במשפט זה אינה ברורה. יתכן שכוונתו שהטטרים גבוהים מהארופאים ולכן יצליחו, או שכוונתו לאמירה כללית שהגובה מסייע להצלחה במלחמה.
  3. ^ על פי חלק מהפוסקים הנודע ביהודה סובר באמת שהצוואה נועדה לכל העולם ודבריו נכתבו בשביל ללמד זכות על רבי יהודה החסיד כדי ליישב את הסתירות בינו לבין התלמוד[30].
  4. ^ בדומה להתבטאות הגמרא על מנהגים שנעשו כדי למנוע סכנה כביכול: "מאן דלא קפיד - לא קפדינן בהדיה"[33].
  5. ^ "אלה הצוואת שצוה רבנו יהודה חסיד ז"ל יש מהן שנוגע לזרעו ויש מהן שנוגע לכל ישראל[36]; "מקצת מנהון לזרעיה ומקצתי מנהון לכל ישראל"[37]; "מהן לזרעו ומהן לבני ישראל"[38].
  6. ^ יש שנימקו זאת משום שרבי יהודה השתמש בשמות הקדושים, וכיוון שחשש שמשמים יתנקמו בו על כך, לכן ציווה שלא יקראו את זרעו על שמו, שלא יגלגלו על הנקרא בשמו את עונשו[39].
  7. ^ בין אם חכם זה היה קודם תקופת התלמוד, ובין אם פעל לאחר תקופת התלמוד.
  8. ^ שלפי צוואת רבי יהודה החסיד, אסור לנתוץ[51].
  9. ^ רבי דניאל טירני בעל עיקרי הד"ט, סבר שבנו של בעל הבית נפטר[52], אך רבי אברהם אלקלעי[53] הביא, שרבי יוסף פילוסוף, בעל הבית דוד בעצמו נפטר.
  10. ^ כדוגמת חמשת הדברות האחרונות, בעשרת הדברות.

הערות שוליים

  1. ^ רבי אלעזר מגרמייזא, הרוקח, סימן שט"ז.
  2. ^ רבנו ירוחם, נתיב כח, דף רלא, ד.
  3. ^ ארחות חיים, חלק ב, הלכות אבל, סימן ל"א, עמ' 600.
  4. ^ רבי שמעון בן צמח דוראן, התשב"ץ, סימן תקנ"ה.
  5. ^ שו"ת מהרי"ל, סימן ק"א.
  6. ^ רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שם הגדולים, מערכת ספרים, מערכת ח', אות צ"א, באתר היברובוקס.
  7. ^ המביא בשם צמח דוד ושלשלת הקבלה.
  8. ^ מפי בנו רבי אברהם בן הגר"א. בצלאל לנדוי, הגאון החסיד מווילנה, עמ' פ"ג.
  9. ^ רבי יהודה החסיד, ספר חסידים, סימן ה'תס"א, באתר היברובוקס.
  10. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק יורה דעה, סימן קל"ח.
  11. ^ רבי משולם ראטה, שו"ת קול מבשר, חלק א', סימן ע"ו, באתר אוצר החכמה.
  12. ^ רבי יצחק בן משה מווינה, אור זרוע, הלכות אבלות, סימן תי"ט.
  13. ^ רבי יואב יהושוע וינגרטן, שו"ת חלקת יעקב, תולדות המחבר בסוף הספר, עמ' רפ"ט.
  14. ^ 14.0 14.1 צוואת רבי יהודה החסיד, דיני דרך, באתר ויקיטקסט.
  15. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני קבורה ומתים, באתר ויקיטקסט.
  16. ^ 16.0 16.1 צוואת רבי יהודה החסיד, דיני בית, באתר ויקיטקסט.
  17. ^ רבי עמנואל חי ריקי, משנת חסידים, מסכת חתונה ומילה, פ"ד ע"ב.
  18. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני דירה, באתר ויקיטקסט.
  19. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני אכילה, אכילה, באתר ויקיטקסט.
  20. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני שונות, שונות, באתר ויקיטקסט.
  21. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני אכילה, סעיף מד.
  22. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני נישואין, סעיף כב.
  23. ^ תלמוד בבלי, מסכת יבמות, דף ס"ב עמוד ב'.
  24. ^ שו"ת מהרי"ל, סימן קי"א.
  25. ^ יצחק ארי שבט, סיני - קלג (ב), ירושלים תשס"ד, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
  26. ^ משה גידמן, התורה והחיים בארצות המערב בימי הביניים, חלק א', עמ' 225-226, באתר אוצר החכמה.
  27. ^ 27.0 27.1 הרב ארי יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד- השוואת מהדורות קדומות וכתבי היד, עמ' 8 - 11, באתר אוצר החכמה.
  28. ^ מנחם אליעזר, תולדות החסידים, מהדורת שנת ה'תרנ"א, באתר אוצר החכמה.
  29. ^ הרב ארי יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד- השוואת מהדורות קדומות וכתבי היד, עמ' 5., באתר אוצר החכמה.
  30. ^ אור משה על מסכת קידושין, עמ' 16.
  31. ^ רבי יחזקאל לנדא, שו"ת נודע ביהודה, מהדורה תנינא, סימן עט, באתר היברובוקס.
  32. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, ליקוטים, קובץ תשובות, סימן ד', באתר היברו בוקס.
  33. ^ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק"י עמוד ב'.
  34. ^ רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, חלק ג, אבן העזר א, סימן קטז, באתר היברובוקס.
  35. ^ פארמה, מילאנו ואוקספורד
  36. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, הקדמה, מהדורת כתב יד פארמה-פלטינה.
  37. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, הקדמה, מהדורת כתב יד מילאנו-אמברוזיאנה.
  38. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, הקדמה, מהדורת כתב יד אוקספורד.
  39. ^ מפתחות של זהב, חלק יורה דעה, סימן מ"ב, מובא ברוח חיים, יו"ד סי' רסה אות כח.
  40. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני שונות, סעיף נא, באתר ויקיטקסט.
  41. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני נישואין, סעיף ל', באתר ויקיטקסט.
  42. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, נוסח ר'.
  43. ^ צוואת רבי יהודה החסיד סעיף נא.
  44. ^ רבי משה גרינוולד, שו"ת ערוגת הבושם, חלק יורה דעה, סימן קיח.
  45. ^ עם זאת בכתבי יד של הצוואה שנמצאו בתקופה מאוחרת יותר התגלה שגם בכתבים הראשונים מוזכר בהנהגות אלו שהם מיועדים לזרעו.
  46. ^ רבי אליעזר מגרמייזא, הרקח, סעיף שטז; רבנו ירוחם, נתיב כח, דף רלא, ד.
  47. ^ לפי דעת החתם סופר, כנאמר לעיל.
  48. ^ רבי משה סוזין, הובאו דבריו בשו"ת הון יוסף, סימן י.
  49. ^ צרור הכסף, סלוניקי תקט"ז.
  50. ^ בית דוד, מהדורת סלוניקי, ה'ת"ק, חלק יורה דעה, סימן נו.
  51. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני שונות, סעיף מט.
  52. ^ עיקרי הד"ט, חלק יורה דעה, סימן יד, אות ב.
  53. ^ רבי אברהם אלקלעי, זכור לאברהם, חלק ג, חלק יורה דעה, אות ס, קפט.
  54. ^ 54.0 54.1 רבי יוסף חיים דוד אזולאי, שו"ת יוסף אומץ, סימן לז.
  55. ^ המהרש"ם מברז'אן, הגהות המהרש"ם על צוואת רבי יהודה החסיד, נדפסו בראש ספר חסידים, מהדורת מוסד הרב קוק, סימן מ"ט.
  56. ^ 56.0 56.1 רבי חיים בנבנשתי, כנסת הגדולה, חלק יורה דעה, סימן קט"ז.
  57. ^ רבי אליהו כהן איתמרי, שבט המוסר, סעיף ט'.
  58. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני נישואין, סעיף כג.
  59. ^ חינא וחסדא, חלק ב', עמ' רכה; שדי חמד, חלק ז', עמ' 17.
  60. ^ רוח חיים, אבן העזרא, סימן סב, סעיף יג.
  61. ^ 61.0 61.1 זבחי צדק, חלק יורה דעה, סימן קטז, סעיף פא.
  62. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, סעיפים כה, כח.
  63. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני שונות, סעיף מט.
  64. ^ זבחי צדק, חלק יורה דעה, סימן קטז סעיף עו.
  65. ^ רבי דוד צבי הופמן, שו"ת מלמד להועיל, חלק ג' סימן יט; הוצאת דוד צבי הופמן, ירושלים תש"ע, עמ' שפד.
  66. ^ הרב אפרים ביליצר, יד אפרים, סעיף כה.
  67. ^ דבר שלא היה מקובל באותה תקופה.
  68. ^ רוח חיים, אבן העזרא, סימן ס"ב, ס"ק, ט"ז.
  69. ^ כך גם מופיע בספר זכר דוד, בהסכמת רבי אברהם יונה, מקהילת ויניציאה, שבדורות האחרונים, מכיון שנתקלקלו הדורות, ולא ידוע במי נכון לבטוח, ומשום שמדובר בדיני נפשות, לכאורה לכתחילה ראוי להחמיר בקיום הצוואה
  70. ^ שו"ת חמדת שאול, סימן כ"א.
  71. ^ רבי יצחק אייזיק ספרין, זהר חי, תרל"ה, פרשת משפטים, עמ' קלג.
  72. ^ יביע אומר, חלק ב', חלק אבן העזר, סימן ז'.
  73. ^ הרמ"א מאהלר, פירוש דמשק אליעזר, סימן ה'.
  74. ^ רבי בנימין אריה וייס, שו"ת אבן יקרה, אבן העזר, ט"ו.
  75. ^ רבי עמרם בלום, שו"ת בית שערים, חלק יורה דעה, סימן קצ"ו, באתר HebrewBooks.
  76. ^ רבי אריה ליבוש, שו"ת שם אריה, חלק יורה דעה, סימן כז, באתר אוצר החכמה.
  77. ^ הרב ארי יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד, בתוך ביטאון סיני, מס' קל"ג, עמ' קצ"ג, באתר אוצר החכמה.
  78. ^ הרב אברהם יצחק שפרלינג מלבוב, טעמי המנהגים ומקורי הדינים, עמ' ת"ב, ה', באתר היברובוקס.
  79. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני קבורה ומתים, סעיף א', באתר ויקיטקסט.
  80. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן שס"ב, סעיף ו'.
  81. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני קבורה ומתים, סעיף ב', באתר ויקיטקסט.
  82. ^ מובא בבית יוסף וברמ"א, חלק יורה דעה, עמ' שלט, סעיף א'.
  83. ^ צוואת רבי יהודה החסיד, דיני קבורה ומתים, סעיף ז', באתר ויקיטקסט.
  84. ^ רבי אברהם דנציג, חכמת אדם, כלל קנח, י"א, באתר היברובוקס.
  85. ^ הרמ"א, חלק יורה דעה, סימן יא, סעיף ד'.
  86. ^ המפה על יורה דעה, סימן רס"ה, סעיף א'.
  87. ^ משנת אברהם, עמ' 7.
  88. ^ על פי הסימן שהוזכר שם, "סוד ה' ליראיו"; הרב ארי יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד השוואת מהדורות קודמות וכתבי יד.
  89. ^ הרב יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד - השוואת מהדורות קודמות, עמ' 9.
  90. ^ הרב יצחק שבט, צוואת רבי יהודה החסיד - השוואת מהדורות קודמות, עמ' 11.
  91. ^ באתר הספרייה הלאומית.
  92. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  93. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  94. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  95. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  96. ^ הספר באתר הספרייה הלאומית.
  97. ^ הספר באתר הספריה הלאומית
אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=צוואת_רבי_יהודה_החסיד&oldid=2326911"