שמעון שפיצר
ערך זה עוסק במזכיר הכללי של "אגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה". אם התכוונתם ל | |
| שימע שפיצר | |
| לידה |
18 באוקטובר 1892 ג'אקובו,  האימפריה האוסטרו-הונגרית |
|---|---|
| פטירה |
אוקטובר 1941 (בגיל 48) מחנה הריכוז באנייצה, בלגרד, ממלכת יוגוסלביה הכבושה |
| מדינה | ממלכת יוגוסלביה |
| מקום קבורה | לא נודע |
| תקופת הפעילות | 1941–1919 |
| תפקיד | המזכיר הכללי של אגוד הקהילות היהודיות בממלכת יוגוסלביה |
| בת זוג | יהודית לבית לנצנר |
שמעון (שִימֶע) שפיצר (בסרבו-קרואטית: Šime Spitzer; 18 באוקטובר 1892, ג'אקובו, האימפריה האוסטרו-הונגרית - ראשית אוקטובר 1941, מחנה הריכוז באנייצה, בלגרד ממלכת יוגוסלביה הכבושה) היה איש ציבור יהודי, פעיל ציוני אשר נמנה עם מייסדי "אגוד הקהילות היהודיות ביוגוסלביה" וכיהן כמזכיר הכללי של האגוד. שפיצר היה פעיל בולט בסיוע לפליטים יהודים אשר הגיעו ליוגוסלביה עם עליית הנאצים בגרמניה וכן לאחר האנשלוס. הוא סייע כספית וחומרית לאלפי פליטים יהודים והוביל לעלייתם של מאות רבות מהם לארץ ישראל המנדטורית. נרצח במחנה הריכוז באנייצה.
ביוגרפיה
שימע שפיצר נולד בג'אקובו (בשטחי קרואטיה המודרנית) ליעקב ולינה שפיצר. בגיל צעיר הצטרף לחוגי הנוער של התנועה הציונית בעירו. הוא רכש השכלה אקדמית במשפטים. ב-1912 נבחר למזכיר סניף התנועה הציונית בג'אקובו.[1] ב-1919, לאחר מלחמת העולם הראשונה, חבר לאלכסנדר ליכט ונמנה עם מייסדי אגוד הקהילות היהודיות בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. ב-1937 נבחר למזכיר הכללי של אגוד הקהילות. בחירתו חוללה עימות ופילוג בתוך אגוד הקהילות בין נציגי יהדות סרייבו ויהדות בלגרד לבין נציגי יהדות זאגרב בשל אי בחירת המועמד מטעמם וטענות לקיפוח מועמדים ספרדים. שפיצר נקרא להתפטר אך זכה לתמיכתו של אלכסנדר ליכט ונשיאות אגוד הקהילות עמדה על אישור מנויו. נציגי הספרדים מבלגרד ומסרייבו הודיעו על פרישה מהאגוד וזו נמשכה שלוש שנים. העיתונות היהודית בבלגרד ובעיקר הביטאון "הקול היהודי" (בסרבו-קרואטית: Jevrejski glas) תקפה בחריפות את שפיצר וזה הגיש תביעת דיבה נגד העיתון.[2]
בתקופת כהונתו פעל שפיצר נגד האנטישמיות שגאתה ביוגוסלביה. ב-1937 שלחו שפיצר, ונשיא אגוד הקהילות פרידריך פופס מחאה נמרצת לשר המשפטים היוגוסלבי על רקע מאמרי שטנה אנטישמיים בעיתונות היוגוסלבית. לאחר האנשלוס, הגיעו פליטים יהודים מאוסטריה ומגרמניה הנאצית ליוגוסלביה ושפיצר פעל לשיכונם בקהילות היהודיות השונות. בראשית 1939 נועדו שפיצר, דוד אלבלה ופרידריך פופס עם ראש הממשלה היוגוסלבי דראגישה צבטקוביץ' וזה הבטיח להם שליהודי יוגוסלביה אין ממה לחשוש וביטחונם בממלכה מובטח.[3] בהמשך, מונה שימע שפיצר ליושב ראש הוועדה לטיפול בפליטים מטעם אגוד הקהילות והוא פעל למתן סיוע כספי וחומרי לכ-11,000 פליטים שהגיעו ליוגוסלביה. במסגרת תפקידו הצליח לארגן את עלייתם של כ-1,000 פליטים יהודים דרך הדנובה לארץ ישראל. בהמשך, טיפל שפיצר במעפילי קלאדובו-שאבאץ. הוא סייע בדיורם ופעל להשגת סרטיפיקטים בכדי לאפשר את עלייתם לארץ ישראל, אך לקבוצה התקבלו 250 סרטיפיקטים בלבד.
ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה וכבשה אותה תוך ימים אחדים. פעילות הארגונים היהודיות נאסרה. בסוף אפריל הקימו הגרמנים את "נציגות הקהילה היהודית" ושימע שפיצר מונה לאחד מחברי הנציגות. ככל הנראה ניסו הגרמנים להקים יודנראט אך הדבר לא עלה בידם משום שחברי הנציגות סירבו למסור רשימות ובהן מכסת שמות של יהודים שנדרשו על ידי הגסטפו. בספטמבר 1941, נעצרו חברי הנציגות ונכלאו בטופובסקה שופה, להוציא את שימע שפיצר אשר נשלח למחנה הריכוז באנייצה. ככל הנראה בשל קשריו הרבים עם ארגונים יהודיים ברחבי העולם נחשב גם כדיסידנט פוליטי.[4][5] שפיצר עבר חקירות ועינויים קשים במחנה הריכוז באנייצה ונורה למוות בראשית אוקטובר 1941 על ידי רופא המחנה קצין האס אס שטורמבאנפיהרר פרידריך יונג (בגרמנית: Friedrich Jung).[6] בתו בת התשע מרים נרצחה בהמשך בסיימישטה. אשתו יהודית (יוליה) שפיצר לבית לנצנר ניצלה מהשואה ועלתה בהמשך למדינת ישראל.
קישורים חיצוניים
- שימע שפיצר, באתר jdc.org
- מנחם בדר, שליחות שאיחרה, על המשמר, 1 באפריל 1966
- שימע שפיצר דף עד שמולא על ידי אחותו זלטה וייס, באתר יד ושם
הערות שוליים
- ^ הקהילה היהודית בג'קובו, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 86.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1990, עמודים 26-25.
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006, עמוד 265.
- ^ ג'ני לבל, עד הפתרון הסופי, היהודים בבלגראד 1541–1942, עמודים 294-293.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמודים 76, 79.
- ^ מנחם שלח (עורך), תולדות השואה - יוגוסלביה, עמוד 100.
