תל נישא
תל נישא, או תל אל-מנשייה, הוא תל עתיק בעמק בית שאן, הממוקם בין העיר בית שאן לבין היישוב נווה אור, כחצי קילומטר דרומה מאזור התעשייה מפעלי שאן. השם "מנשייה" (בערבית: منشيّة) נובע משורש הערבי "אנשא", שפירושו הוא "לבנות". בשל כך, השמות "מנשייה" ו"אל-מנשייה" הם שמות נפוצים בארץ ישראל, הניתנים לרוב לשיכונים בתוך או בקרבת ערים, ולכפרים שצמחו מתוך שיכונים אלו[1].
תל נישא מהווה תל גדול וגבוה לסביבתו: הוא מתנשא לגובה של כ-15 מטר, ופסגתו משתרעת על שטח של כ-11 דונם[2]. במרגלות הדרום מערביים של התל נובעים מעיינות המהווים את מקורות הנחל ואדי אל מנשייה, נחל איתן הנשפך לנהר הירדן[2].
על המדרונות המזרחיים והדרומיים של התל נמצא ונלקט ממצא ארכיאלוגי רב, הכולל ברובו חרסים מתקופת הברונזה ומתקופת הברזל. בנוסף, במרגלות התל ובסמוך למעיינות נמצאו כלי צור רבים מהתקופה הפלאוליתית, התקופה הנאולותית, תקופת הברונזה, ותקופת הברזל[2].
קישורים חיצוניים
- מידע על אתר תל נישא, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
- ^ זאב וילנאי, "מנשיה - שם", אריאל - אנציקלופדיה לידיעת ארץ ישראל, (כרך -', עמ' 4439–4440 ), עם עובד - תרבות וחינוך, 1978.
- ^ 2.0 2.1 2.2 תל נישא באתר הסקר הארכאולוגי של ישראל של רשות העתיקות.
