תעופה - מונחים

מונחי תעופה בעברית התפתחו במשך מרבית ההיסטוריה של התעופה ככלל, ושל התעופה בארץ ישראל מראשיתה, בפרט, ובעיקר לאחר הקמת חיל האוויר הישראלי, שביסס וועדה למונחי תעופה. מספר גדול של מונחים לועזים השתרשו ונשארו בשפה העברית, מקור מרבית המילים הללו הוא באנגלית, אף על פי שישנם מונחים שמקורם בצרפתית שהשתרשו בעברית במהלך שנות ה־50 וה־60, שבהן חיל האוויר התבסס על מטוסים צרפתים.

מונחי טיסה

מונחים בסיסיים

הכוחות הפועלים על כלי הטיס

• עילוי (Lift) – כוח אווירודינמי הנוצר על גבי כנפי המטוס והמתנגד לכוח הכבידה, ווקטור העילוי תלוי במצב המטוס במרחב (ההטייה שלו)
• משקל או מסה (Mass/Weight) – הכוח הטבעי הפועל על כלי טיס והמושך את כלי הטיס כלפי הקרקע, מתנגד לכוח העילוי.
• דחף (Thrust) – הכוח הנוצר על ידי מנוע המטוס והמניע את כלי הטיס במרחב (קדימה, אחורה או לצדדים) ותלוי בכיוון ההתקנה של המנוע או הרכיב המייצר את הדחף.
• גרר (Drag) – כוח אווירודינמי המתנגד לתנועת כלי הטיס באוויר מנוגד בכיוונו לתנועת כלי הטיס דרך גוש האוויר, ובדרך כלל לכיוון הדחף.

צירי תנועה

ככלל, כל צירי התנועה נפגשים במרכז הכובד של המטוס, המטוס נע סביב ולאורך הצירים הללו.

• צירי תנועה ליניארית
  • הציר האורכי (Longitudinal) – הציר העובר בין זנב ואף המטוס, במושג הרגיל משמש בעיקר לחישובים במערכות ניווט אינרציאליות וליציבות. אם כי ציר זה מכוון על ידי ציר העלרוד.
  • הציר האופקי (Horizontal) – הציר העובר בדרך כלל בין הכנפיים ומרכז המסה. משמש לחישוב החלקה ויציבות רוחבית.
  • הציר האנכי (Vertical) – הציר העובר מלמעלה למטה במרכז המסה של המטוס משמש בעיקר לחישובים של תאוצה למערכות בקרת טיסה ומערכות אינרציאליות.
• צירי תנועה זוויתית
  • ציר העלרוד (Pitch) – תנועה סביב הציר האופקי המכוונת את הציר האורכי. בדרך כלל מתייחסים לזווית עלרוד כמצב אף או זווית אף.
  • ציר הגלגול (Roll) – תנועה סביב הציר האורכי ומכוונת את הציר האופקי. מצב גלגול שהוא לא אופקי ייצר פנייה. התייחסות למצב גלגול לעיתים באה בהתייחסות למצב הכנף הנמוכה לכיוונה המטוס יפנה דהיינו כנף שמאל מטה (באנגלית Left Wing Down או LWD) או כנף ימין מטה (באנגלית Right Wing Down או RWD).
  • ציר הסבסוב (Yaw) – תנועה סביב הציר האנכי המכוונת את הציר האורכי. תנועה בסבסוב בדרך כלל לא רצוייה שכן פנייה מתבצעת על ידי ניהוג בגלגול.
• צירי מרחב – צירים אלה מאפשרים תיאור של מצב המטוס יחסית לכדור הארץ.
  • זניט (Zenith) – ציר המצביע תמיד הרחק ממרכז כדור הארץ.
  • נדיר (Nadir) – ציר המצביע לכיוון מרכז כדור הארץ.
  • המרחב האופקי (Horizontal Plane ) – מרחב תנועה המקביל לכדור הארץ.

מונחים אווירודינמיים

• 

  מושגים הקשורים לכנף
  פרופיל אווירודינמי או פרופיל כנף או חתך כנף (Airfoil או Wing Cross Section) – מתייחס לצורת הכנף כפי שהיא נראית מהצד (הפרופיל), משמש לחישוב תכונות אווירודינמיות מסוימות של ממדי הכנף והזרימה.
  • שפת התקפה (Leading Edge ) – הנקודה החדה ביותר בקדמת פרופיל הכנף – לרוב גם הנקודה הקדמית ביותר בפרופיל.
  • שפת זרימה (Trailing Edge ) – הנקודה החדה ביותר באחורי פרופיל הכנף – לרוב גם הנקודה האחורית ביותר בפרופיל הכנף.
  • מיתר [כנף] (Chord ) – קו דמיוני העובר בין שפת ההתקפה לשפת הזרימה. משמש לחישוב תכונות ממדי כנף וכן התנהגות הכנף בתנאי טיסה מסוימים.
  • עקימון עליון (Upper Surface או Suction Surface) – צורת השפה העליונה של פרופיל הכנף.
  • עקימון תחתון (Lower Surface או Pressure Surface) – צורת השפה התחתונה של פרופיל הכנף.
  • קמרון או עקימון ממוצע (Camber ) – קו ממוצע בין עקימון עליון לתחתון, משמש לחישוב תכונות אווירודינמיות של הצורה הגאומטרית הכנף.
  • מנת עובי (Thickness Ratio ) – היחס בין אורך מיתר הכנף לעובי הכנף (בין הנקודה הנמוכה לגבוהה ביותר בפרופיל). משמשת לחישוב תכונות כנף מסוימות.
• מוטת כנפיים (Wing Span) – רוחב הכנפיים מקצה לקצה.
• שטח כנף (Wing Area או Wing Surface) – כל השטח שהכנפיים מכסות.
• עומס כנף (Wing Loading) – המשקל שהכנף נושאת יחסית לשטחה – כלומר משקל כלי הטיס חלקי שטח הכנף שלו.
• מנת־ממדים (Aspect Ratio ) – היחס בין המיתר הממוצע למוטת הכנף.
• דיסקת הרוטור (Rotor Disc) – כל מישור הסיבוב של הרוטור – נמדד במטרים רבועים, משמש גם לחישוב עומס דיסקה.
• עומס דיסקה (Disc Loading ) – דומה לעומס כנף – המשקל שהדסקה נושאת חלקי שטחה.
• זווית הכוונה (Angle of Incidence ) – זווית של התקנת הכנף יחסית לציר האורכי של המטוס.
• זווית התקפה (Angle of Attack בראשי תיבות AoA) – הזווית בין מיתר הכנף לזרימת האוויר, קובעת את ביצועי הכנף. בעגה המקצועית לעיתים משתמשים במושג אלפא (באנגלית Alpha), עקב השימוש באות היוונית α בחישובים לציון זווית התקפה.
  • זווית התקפה קריטית (Critical Angle of Attack ) – זווית התקפה בה יש את העילוי המרבי, אבל מעליה הכנף מזדקרת.
• זווית פסיעה (Step Angle) – הזווית בין מיתר הלהב לבין מישור הסיבוב של הרוטור או המדחף, הזווית הזאת מקבילה לזווית התקפה בכנפיים ומשפיעה על הכוח שכל להב יוצרת.
• זווית החלקה (Angle of Sideslip בראשי תיבות AoS) – הזווית אליה המטוס מחליק, זווית החלקה גבוה תגרום לסחרור שטוח. בעגה המקצועית לעיתים משתמשים במושג בטא (באנגלית Beta), עקב השימוש באות היוונית β בחישובים לציון זווית החלקה.
• מספר מאך (Mach Number) – מתאר את מהירות הקול באוויר. משמש בגבהים רמים כנתון שקול למהירות אוויר אמיתית.
  • מאך קריטי (Critical Mach ) – המהירות בה המטוס מתחיל לחוות תנאי דחיסות (מעבר מאך), גלי הלם על גבי הכנפיים ומשטחי ההיגוי וגידול דרמטי בגרר.
• יחס גלישה (Glide Ratio) – יחס בו המטוס דואה ללא כוח מנוע תוך שמירה על מהירות אוויר מסוימת. כלומר יחס ההמרה של גובה למרחק.
  • זווית גלישה (Glide Angle) – הזווית המעשית של נתיב הטיסה בו כלי הטיס גולש (ללא כוח מנוע).
• מקדם עומס (Load Factor ) – היחס בין העלוי למשקל כלי הטיס.
• מהירות אווירית (Air Speed) – מהירות תנועת כלי הטיס יחסית לגוש האוויר בו הוא נמצא.
  • מהירות אווירית מכשירית או מהירות אווירית מוחווית (Indicated Air Speed בראשי תיבות IAS) – מהירות המוצגת במכשירי המטוס, במכשירי המטוס יש שגיאות שיש לתקן בשביל לקבל נתונים רלוונטיים.
  • מהירות אווירית מתוקנת (Calibrated Air Speed בראשי תיבות CAS) – מהירות מתוקנת לשגיאת המכשירים. משמש כצעד ביניים לחישוב מהירות אווירית אמיתית.
  • מהירות אווירית אמיתית (True Air Speed בראשי תיבות TAS) – מהירות המעשית של המטוס בגוש האוויר.
  • מהירות אווירית מושווית (Equivalent Air Speed בראשי תיבות EAS) – נתון מחושב של מהירות אווירית בגובה פני הים ובלחץ תקני בו הלחץ הדינמי זהה ללחץ הדינמי במהירות האווירית האמיתית ובגובה בו טס המטוס.
  • מהירות קרקעית (Ground Speed בראשי תיבות GS) – המהירות המעשית של המטוס יחסית לקרקע, שימושי לניווט אבל לא לביצועי מטוס.

יציבות כלי טיס

ערך מורחב – יציבות כלי טיס

• מרכז כובד (Center of Gravity בראשי תיבות CG) – נתון מחושב המציג את הנקודה הממוצעת של מסת כלי הטיס, לרוב הנתון הזה מהווה את הציר סביבו המטוס נע. הנתון משמש להערכת ביצועיו של מטוס ותכונות היציבות שלו.
• מרכז לחץ (Center of Pressure בראשי תיבות CP) – נתון מחושב המציג את הנקודה הממוצעת של הכוחות האווירודינמיים הפועלים על כלי הטיס הכולל את הגרר, זווית ההתקפה ומקדם העילוי. הנתון משמש להערכת ביצועיו של מטוס ותכונות היציבות שלו.
• מרכז העילוי (Center of Lift בראשי תיבות CL לעיתים מכונה גם Neutral Point בראשי תיבות NP) – נתון מחושב המציג את הנקודה הממוצעת של כוחות העילוי הפועלים על כלי הטיס בה לא נוצר מומנט עלרוד בלי תלות בזווית התקפה. הנתון משמש להערכת ביצועיו של מטוס ותכונות היציבות שלו.
• יציבות סטטית (Static Stability ) – נטיית כלי הטיס לתגובה רגעית לשגיאה.
• יציבות דינמית (Dynamic Stability) – נטיית כלי הטיס לתגובה לאורך זמן לשגיאה.
  • התבדרות או תנודה (Oscillation ) – מצב של אי יציבות דינמית בו המטוס מתבדר.
    • תנודה מושרית על ידי טייס (Pilot Induced Oscillation ) – תנודה הנגרמת עקב תפעול טייס המבצע תיקונים קיצוניים מדי המסוגלים להוציא את המטוס מסף היציבות הדינמית.
    • פרפור (Flutter ) – מצב של אי יציבות דינמית במבנה ארוך וגמיש כגון כנפי מטוס או להבי רוטור. מתאפיין בשינוי בזוויות הכנפיים ואיתן העילוי, זווית ההתקפה והעומס המשנות את ביצועי הכנפיים ואיתן את התנהגות המטוס באוויר. במצבי קיצון פרפור מסוגל לשבור את מבנה הכנף.

מצבי טיסה קיצוניים ומצבי חוסר יציבות

• 

  דוגמה להיפרדות זרימת האוויר במהלך הזדקרות.
  הזדקרות (Stall) – מצב בו זרימת האוויר עוזבת את פרופיל הכנף והיא בתורה מאבדת את העילוי, במצב זה המטוס מאבד גובה.
  • הזדקרות מואצת (Accelerated Stall) – הזדקרות המתרחשת במהירות גבוהה ממהירות ההזדקרות הסטנדרטית (Vs) במהלך פנייה עקב עלייה של מקדם העומס ואיתה מהירות ההזדקרות.
  • הזדקרות דינמית (Dynamic Stall) – מתרחשת בתנועה חדה ופתאומית כאשר שפת ההתקפה יוצרת מערבולת רגעית, מאפיינת בעיקר רוטורים או כנפיים מפרפרים.
  • הזדקרות עמוקה (Deep Stall) – מצב אופייני למטוסים בעלי זנב T, בו במהלך הזדקרות כנפי המטוס "מאפילות" עם מערבולתיהן על הגאי הגובה ולא מאפשרות זרימה סדירה עליהם, עקב כך יש קושי בהיחלצות ממצב זה.
• סחרור (Spin) – הזדקרות לא מתואמת. מתאפיינת בסיבסוב המטוס בזמן צניחה, נחשב לאחד ממצבי הטיסה המסוכנים ביותר בגלל הקושי בהיחלצות ממצב זה ומכיוון שלרוב היחלצות לוקחת יותר זמן וגובה יחסית להזדקרות.
  • סחרור שטוח (Flat Spin) – סחרור מסוכן בו כלי הטיס מסתחרר ללא הפלת אפו מטה, מה שמקשה עוד יותר על היחלצות.
  • סחרור הפוך (Inverted Spin) – סחרור מסוכן בו כלי הטיס מסתחרר עם גחונו כלפי מעלה, מה שמקשה על היחלצות.

שלבים, מצבי טיסה ותמרונים

• 

  מטוס ממריא.
  דחיפה (Push-back) – במטוסי נוסעים דחיפה מתבצעת לאחר עליית הנוסעים בשביל להביא את המטוס לאזור בו הוא יכול להניע ולהתחיל הסעה.
• הסעה (Taxi) – תנועה של כלי הטיס על הקרקע בכוח מנועיו. משמש לניווט בשדה התעופה.
• המראה (Takeoff) – תהליך בו כלי הטיס משיג את התנאים לניתוק מהקרקע ותחילת הטיסה שלו.
  • המראה קצרה (Short-Field Takeoff) – הליך הבא לשימוש במטוסים קלים בעיקר בשדות קצרים וכאלה שיש בהם מכשולים משמעותיים, כאשר במצב זה משתמשים בהגאי עזר (כגון מדפים) להמראה, ממריאים ומטפסים במהירות זווית טיפוס מרבית (ראה בהמשך). בנוסף מקפידים לרוב גם על משקל המראה נמוך ככל הניתן בשביל לאפשר המראה בטוחה
• טיפוס או נסיקה (Climb) – שלב עלייה בגובה.
  • שיא הנסיקה (Top Of Climb או TOC) – נקודת סיום הטיפוס ומעבר לשיוט. במרבית טיסות הניווט משתמשים בנקודה זאת כנקודת תחילת הניווט המעשי.
  • Zoom Climb – סוג טיפוס זה אופייני למטוסי קרב. לקראת הטיפוס המטוס מאיץ ככל הניתן ואז מעלה את אף המטוס לזווית חדה מאוד, מה שמייצר קצב טיפוס גבוהה מאוד אבל גם עולה למטוס במהירות. מתבצע לעיתים כתמרון התקפי או הגנתי וכן כאמצעי לקביעת שיאי גובה.
• שיוט (Cruise) – טיסה מתמשכת בתנאים קבועים – לרוב השלב הכי ארוך בטיסה ולאורכו מבוצע הניווט. השאיפה בשיוט היא להיות בתנאים מיטביים לטיסה מתמשכת, כגון קיזוז למצב קבוע בו אין צורך להתערבות משמעותית של צוות האוויר בהגאים, מצב עבודה של מנוע המקנה את הביצועים המיטביים לדרישות המשימה, מהירות מיטבית, נצילות דלק מיטביים וכדומה.
• הנמכה (Descent) – תהליך של ירידת המטוס לגובה רצוי.
  • תחילת ההנמכה (Top Of Descent או TOD) – נקודת תחילת הנמכה. משמש כנקודת סיום השיוט והניווט.
  • הנמכת חירום (Emergency Descent) – הנמכה המתבצעת במצב חירום בשביל לאפשר פעולה בטוחה של כלי הטיס. לדוגמה במקרה של כשל במערכת הדיחוס בגבהים של מעל 10,000 רגל.
  • הנמכה מאולצת (Drift-Down) – הנמכה בדחף מרבי וקצב הנמכה מינימלי, אופייני למטוסים מרובי מנועים במהלך תקלת מנוע בטיפוס או שיוט, כאשר כלי הטיס לא מסוגל לשמור על הגובה בכוח המנועים הנותרים, אבל עדיין נדרש טווח מרבי.
  • צלילה (Dive ) – סוג הנמכה האופייני למטוסי קרב, בהם המטוס מפנה את האף כלפי הקרקע ומאיץ. בקרבות משמש כתמרון התקפי והגנתי. בהפצצה מאפשר פגיעה מדויקת יותר.
• נחיתה (Landing) – תהליך חזרת כלי הטיס לקרקע בסיום הטיסה.
  • גישה [לנחיתה] (Approach) – תהליך של הנמכה לנחיתה בזמנה כלי הטיס מנווט לרוב לפי נהלים מתאימים בשביל להתיישר ולנחות בצורה בטוחה.
    • גישה מיוצבת (Stabilized Approach) – מצב בו המטוס נמצא במגבלות הנהלים והמטוס ואין שינויים משמעותיים בנתוני הגלישה, גובה, מהירות וכדומה. אם המטוס לא נמצא במצב מיוצב לקראת גישה סופית (בפיינל), כלומר צריך תיקון משמעותי בגובה, מהירות וכדומה המטוס יבצע הליכה סביב או החטאת גישה (ראו בהמשך).
    • גישה סופית או בעגה פיינל (Final Approach ) – השלב האחרון של הגישה במהלכה ניתן אישור נחיתה.
      • גישה סופית קצרה או בעגה פיינל קצר (Short Final ) – גישה סופית הקצרה מהסטנדרט, לעיתים משמש בשביל להנחית במהירות כלי טיס לפני כלי טיס בגישה ארוכה.
  • נחיתה קצרה (Short-Field Landing ) – מאפיינת מטוסים קלים בעיקר, במסלולים קצרים ואלה שיש מלפניהם מכשולים הדורשים זווית גישה חדה, במצב זה משתמשים במהירות גישה נמוכה וכן מוודאים משקל נמוך ככל הניתן בשביל עצירה מהירה ככל הניתן.
  • נחיתת זהירות (Caution Landing) – מאפיין נחיתה בתנאים מגבילים ובשטח, לרוב בשל תקלת מנוע. מתאפיין במהירות גישה נמוכה ווידוא אזור הנחיתה לפני מכיוון שכוח המנוע מוגבל ואין אפשרות להליכה סביב במקרה והתנאים לא מתאימים.
  • נחיתת חירום או נחיתת אונס (Emergency landing) – מאפיין נחיתה בתנאים בהם אין אפשרות להמשך טיסה, או בהם אין אפשרות להבטיח נחיתה בטוחה.
    • נחיתת חירום במים (Ditching ) – מתאפיין בהתחשבות בתנאי המים לנחיתה, אבל עיקר תשומת הלב ניתנת לציוד ההצלה.
  • 

    תרשים המדגים הליכה סביב.
    הליכה סביב (Go Around ) – הליך של ביטול הנחיתה לפני הנגיעה בקרקע. מתאפיין בשימוש בכוח מנוע מרבי להשגת מהירות בה ניתן לטפס וטיפוס לתבנית ההקפה בשביל לבצע ניסיון נחיתה נוסף.
  • גע ולך (Touch and Go ) – הליך המשמש לאימון לנחיתות כאשר החניך מבצע נחיתה ללא עצירה כלומר, המטוס מזדקר ונוגע בקרקע, אך לאחר מכן מעלה את כוח המנוע וממריא שוב.
• 

  דוגמה לתצוגה של מד הפנייה במצבים של פנייה מתואמת (שמאלי), של החלקה החוצה (אמצעי) והחלקה פנימה (ימיני).
  טיסה מתואמת (Coordinated Flight ) – מצב טיסה בו ההחלקות האופייניות לכלי טיס מפוצות על ידי ההגאים. טיסה לא מתואמת מתאפיינת בחוסר איזון בעילוי בין הכנפיים, מהירות הזדקרות גבוהה יותר וסיכוי גבוה יותר לכניסה לסחרור.
  • פנייה מתואמת (Coordinated Turn) – בפנייה תיאום ההחלקות חשוב אף יותר מכיוון שהגלגול מעלה את מעלה את מהירות ההזדקרות ובפנייה לא מתואמת במיוחד במהירות נמוכה (לדוגמה פנייה לנחיתה), הכניסה לסחרור מסוכנת במיוחד. בנוסף לכל זה תיאום לתיקון החלקה מקטין את רדיוס הפנייה, והופכת את הפנייה לנוחה יותר לצוות והנוסעים.
• [טיסה] ישרה ואופקית (Straight and Level) – טיסה יציבה כאשר המטוס נמצא במצב מאוזן, כלומר ללא שינוי בגובה או כיוון. מתאפיין לרוב בזווית אף מקבילה לקרקע ככל הניתן, וזווית גלגול אפסית.
• טיסה איטית (Slow Flight ) – משמש לרוב לאימון, כאשר מביאים את המטוס לטיסה איטית ככל הניתן ללא איבוד גובה. טיסה איטית גם מתאפיינת בשימוש בהגה כיוון בשביל ביצוע פניות, כאשר בטיסה רגילה משתמשים בגלגול.
  

  הדגמה למצב טיסה איטית
• גלישה (Glide ) – המושג מתייחס לרוב להנמכה מתונה בגישה לנחיתה עם כוח מנוע. לעיתים המושג מתאר מצב בו כלי הטיס מנמיך בצורה מתונה ללא כוח מנוע על ידי יחס הגלישה של המטוס.
  • שיפוע גלישה (Glide Slope ) – השיפוע בו המטוס אמור לגלוש בשביל להגיע לנקודת הנגיעה במסלול הנחיתה.
  • נתיב גלישה (Glide Path ) – הנתיב עליו המטוס אמור לגלוש בשביל להיות על קו האמצע של המסלול.
  • משפך גישה (Approach Funnel) – השטח האווירי סביב אזור הגישה המאפשר גישה תקינה לנחיתה. בגישת מכשירים משפך הגישה מוגדר כ־±2 מעלות בשיפוע גלישה ו־±0.5 מעלות בנתיב גלישה

תהליכים ונהלים

דוגמה לתרשים גישת מכשירים

• בדיקות חיוניות בראשי תיבות בד"ח (Checklist) – רשימת תיוג למטרת תפעול כלי הטיס הספציפי על ידי צוות אוויר לתפעול סדיר וחירום.
• נהלי דיבור בראשי תיבות נדב"ר – מסדירים אופן העברת המידע בתדרי הרדיו בשימוש לתעופה בהם יש חשיבות להעברת המידע בצורה תמציתית וברורה.
• הקפה (Landing Pattern או Circuit) – תבנית טיסה מקובלת סביב למנחתים ושדות ללא שימוש בנוהלי הגעה מיוחדים. כוללת לרוב צורה מלבנית.
  • צלע צולבת (Crosswind Leg ) – צלע ניצבת למסלול, הראשונה אליה פונים אחרי המראה.
  • צלע עם הרוח (Downwind Leg ) – צלע מקבילה למסלול, ובכיוון הנגדי לכיוון הנחיתה.
  • צלע בסיס (Base Leg ) – צלע ניצבת למסלול, אליה פונים אחרי צלע בסיס ומנמיכים לקראת צלע הפיינל.
  • צלע סופית או פיינל (Final Leg) – צלע עם המסלול ומהווה את הגישה הסופית לנחיתה.
• נהלי הגעה ונהלי עזיבה או יציאה (Departure Procedure ו־Arrival Procedure) – נהלים המסדירים את אופן הניווט וההנמכה בהכנה לנחיתה, או הטיפוס והעזיבה אחרי המראה משדה מסוים. מקובלים גם המונחים STAR ו-SID.
  • ריתוק או המתנה (Holding) – לעיתים נדרשת המתנה של כלי הטיס בגובה ומיקום מסוימים בשביל ליצור הפרדה בין כלי טיס או כאמצעי להסדרת סדרי ותזמוני נחיתה.
• מינימה (Minima ) – בנוהלי גישה לנחיתה המינימות הן הגדרות לתנאים מינימליים כגון מהירות גובה וראות במרחק מסוים מהשדה, כתנאי להמשך הנחיתה, אחרת יש ללכת סביב או לבצע נוהל החטאת גישה. בנוהלי המראה מינימה מגדירה תנאים מינימליים להמראה.
• כללי טיסת ראייה בראשי תיבות כט"ר (Visual Flight Rules בראשי תיבות VFR) – כללי טיסה בניווט ויזואלי לפי ציוני דרך קרקעיים. במרבית המדינות טיסת ראייה לא כוללים בקרה ולא מחייבים את הטייס להיצמד למסלולים מוגדרים מראש, אלא באזורים מוגבלים ספציפיים.
  • כללי טיסת ראייה מבוקרת בראשי תיבות כטר"ם (Controlled Visual Flight Rules או CVFR) – אופייני לכללי הטיסה בישראל, כאשר כל הטיסה מבוצעת במרחבים מבוקרים ולאורך נתיבים מוגדרים.
• כללי טיסת מכשירים בראשי תיבות כט"ם (Instrument Flight Rules בראשי תיבות IFR) – כללי טיסה בניווט מכשירים על ידי הסתמכות על משואות וניווט חישובי.
  • החטאת גישה (Missed Approach ) – נוהל משני בגישת מכשירים בה התנאים לנחיתה לא מתאימים להגדרות, אין ראות מתאימה או הוא לא בגובה מתאים (בהתאם למינימות), המטוס לא מיוצב וכדומה. במצב זה המטוס נדרש לטפס לנקודת ציון מסוימת בגובה מסוים ולעיתים להיכנס לריתוק בצורה עצמאית.
• תוכנית טיסה (Flight Plan ) – מבוצע בהכנה לטיסה, מתייחס גם לתוכנית הטיסה על גבי מפה לשימוש בניווט, וכן לתוכנית הטיסה המוגשת לרשויות התעופה לתיאום (בתנאי ראייה מבוקרת או תנאי מכשירים).

ניווט

	אנגלית	תיאור	הסבר
A	Origin	מוצא	נקודת נתיב ממנה טסים
B	Destination	יעד	נקודת נתיב אליה טסים
C	Drift angle	זווית סחיפה	ההבדל בין כיוון האף ונתיב הטיסה עקב רוח צד
D	Heading ‏(HDG)	כיוון טיסה	כיוון אליו המטוס מכוון את האף לניווט, לא מתחשב בסחיפת רוח במהלך הטיסה, כלומר כיוון הטיסה המעשי (כיוון נתיב) יכול להיות שונה מהכיוון אליו פונה האף.
E	Course ‏(CRS)	כיוון נתיב	הכיוון המעשי אליו טס המטוס, בהתחשב בהשפעת הרוח
F	Compass Heading	כיוון מצפני	כיוון יחסית לתצוגת מצפן, לרוב דורש תיקון בשביל לקבל מידע שימושי לניווט שכן יש שגיאות אופייניות למצפנים.
G	Magnetic Deviation	סטיית מצפן	סטייה הנגרמת משגיאות אופייניות למצפנים
H	Magnetic Heading	כיוון מגנטי	כיוון אף המטוס יחסית לצפון המגנטי
I	Magnetic Course	כָּווֹן מגנטי	כוון טיסה יחסית לצפון המגנטי
J	Magnetic Variation	סטייה מגנטית	הפרש בין הצפון המגנטי לצפון האמיתי
K	True Heading	כיוון אמיתי	כיוון האף יחסית לצפון האמיתי
L	True Course	נתיב אמיתי	כיוון הטיסה יחסית לצפון האמיתי
M	True North	צפון אמיתי	צפון גאוגרפי כאשר כל הכיוונים מצביעים לקוטב האמיתי
N	Magnetic North	צפון מגנטי	הצפון המגנטי מוטה מעט יחסית לצפון הגאוגרפי ונע לאט לאורך זמן
O	Compass North	צפון מצפני	הצפון כמו שהוא מוצג על ידי המצפן ללא תיקון לשגיאות האופייניות למצפנים
P	Wind	כיוון הרוח	כיוון הרוח יחסית למטוס המסיטה אותו

• נתיב (Track או Route ר"ת בשימוש TR) – מסלול הטיסה של כלי הטיס במרחב.
  • נקודת נתיב (Waypoint) – נקודת ציון בנתיב הטיסה.
  • נתיב מגנטי (Magnetic Track) – הנתיב המחושב לפי נקודות ציון מגנטיות.
  • נתיב אמיתי (True Track) – הנתיב לפי מיקום גאוגרפי אמיתי.
  • כיוון נתיב (Course) – הכיוון המעשי אליו טס המטוס, בהתחשב בהשפעת הרוח.
• תַּכְוִין (Bearing ) – מיקום או כיוון של עצם כל שהוא יחסית לנקודה קבועה.
  • כָּווֹן מגנטי (Magnetic Bearing) – הזווית בין הצפון המגנטי לכלי הטיס.
  • כוון אמיתי (True Bearing) – הזווית בין הצפון האמיתי לכלי הטיס.
  • כוון יחסי (Relative Bearing) – הזווית בין אף המטוס לנקודה מסוימת.
• כיוון אף (Heading בראשי תיבות HDG) – כיוון אליו המטוס מכוון את האף לניווט, לא מתחשב בסחיפת רוח במהלך הטיסה, כלומר כיוון הטיסה המעשי יכול להיות שונה מהכיוון אליו פונה האף.
• קבע (Fix ) – קביעת מיקום מדויק על ידי גורם חיצוני כגון מכ"ם, משואה, נקודת ציון ויזואלית מוכרת.
• קטע טיסה או בעגה לֶג (Stretch, Leg, Sector או Segment) – קטע מתוך הניווט התחום בין שני שתי נקודות ציון לרוב בין פניות.
• סחיפה (Drift) – שינוי בכיוון הטיסה עקב רוח צד.
• הסטה (Diversion) – שינוי טיסה מהנתיב או מהיעד המקורי עקב יירוט אווירי, הוראות בקרה, מצב חירום, מזג אוויר וכדומה.
• רדיאל (Radial) – הזווית של המטוס יחסית למשואת ניווט (כוון משואה). בדרך כלל משמש להנחיית יירוט מסלול.

גבהים

אנגלית	תיאור	הסבר
Mean Sea Level (‏MSL)	גובה פני ים ממוצעים	מהווה את קו האפס לחישוב גובה בטיסה, מרבית הגבהים הם יחסית לקו זה
Isobar	איזובר	קו גובה בו הלחץ הברומטרי זהה
Ground Elevation	גובה הקרקע מעל פני הים	משמש לקביעת נקודות ציון או גבהים מתאימים לגובה פני הקרקע, כמו כן משמש לחישוב הלחץ המקומי.
Height או Altitude בראשי תיבות ALT לעיתים מתייחסים אליו כ־Indicated altitude	גובה מעל פני הים (מעפ"ם)	הגובה ממפלס המים הממוצע, משמש במרבית המצבים לניווט.
Height Above Ground Level ‏(AGL), לעיתים מתייחסים אליו כ־Absolute Altitude או Radar Altitude ‏(RAD ALT).	גובה מעל פני השטח (מעפ"ש)	משמש בעיקר לשמירת מרחק מתאים מהקרקע וכאמצעי עזר בנחיתת מכשירים.
Flight Level ‏ (FL)	רוּם טיסה	גובה טיסה לפי לחץ תקני המשמש לניווט בגובה רב, את הגובה עצמו מתארים בשלושה מספרים כאשר את הגובה מעל פני הים מחלקים ב־100. לדוגמה FL310 הכוונה לגובה של 31,000 רגל.
Transition Altutude	גובה החלף	הגובה בו עוברים משימוש בלחץ ברומטרי מקומי ללחץ תקני לטובת ניווט ברום הטיסה.
Transition Level	רום החלף	הרום בו עוברים משימוש בלחץ ברומטרי תקני ללחץ ברומטרי מקומי.

• 

  תרשים חישוב גובה צפיפות. נתון זה משפיע על ביצועי המטוס ולכן קובע נתונים כמו מהירות החלטה, מהירות העלאת אף, טיפוס בטוח וכדומה
  שכבת החלף (Transition Layer) – שכבת האוויר בה עוברים בין יחוס לחץ ברומטרי מקומי ללחץ ברומטרי תקני. בדרך כלל שכבת המעבר הזאת היא בין 18,000 ל־19,000 רגל גובה.
• לחץ אוויר תקני בינלאומי (International Standard Atmosphere או בראשי תיבות ISA) – לחץ תקני בשימוש בתעופה. משמש בניווט ברום טיסה. הלחץ התקני הוא 1,013.25 מיליבר (hPa או הקטופסקל) או 29.92 אינץ' כספית (Hg).
• גובה לחץ (Pressure altitude ) – גובה לפי לחץ האוויר התקני.
• גובה צפיפות (Density altitude ) – גובה מתוקן לתנאים לא רגילים של לחץ, טמפרטורה ולחות המשפיעים על ביצועי כלי הטיס. עם עליית הטמפרטורה והלחות, ביצועי כלי הטיס יורדים משמעותית, לעיתים עד לאי יכולת להמריא (בעיקר במסוקים).
• קודי Q תעופתיים או קודים אווירונאוטיים (Aeronautical Q codes ) – קודים שפותחו במקור לשימוש בטלגרפים אלחוטיים ועל כן משתמש בקוד מורס בשביל העברת מסרים. קודי Q היוו קודי שאילתא מרובים. בתעופה מספר קודים נשארו ומשמשים כשמות לנתונים מסוימים.
  • QNH – לחץ ברומטרי מקומי יחסית למפלס המים. בקביעת לחץ זה מד הגובה יראה את גובה המטוס מעל פני הים.
  • QFE – לחץ ברומטרי מקומי יחסית לפני הקרקע. בקביעת לחץ זה מד הגובה יראה את גובה המטוס מעל פני השטח בנקודה בה בוצעה המדידה.

מערכות, מכשירים ועזרי ניווט

לוח מכשירים של מטוס ססנה 172 הכולל מכשירי ניווט

ערך מורחב – מחווני טיסה

מערכות מקור חיצון

• ADF/NDB – מערכת ניווט מיושנת המשתמשת במכשיר Automatic Direction Finder או ADF למציאת כיוון למשואת Non Directional Becon או NDB . המערכת מייצרת כיוון יחסית למטוס ולא יחסית למשואה מה שמסבך ניווט, במיוחד עם רוחות צד.
• VOR – משואת תג"ם כל־כיוונית (VHF Omnidirectional Range ) נותנת למטוס רדיאל של מיקום כלי הטיס יחסית למשואה ולכן מאוד שימושי לניווט.
• DME – מכשירי מדידת מרחק או Distance Measuring Equipment ‏(DME) בדרך כלל עובדים במשולב עם מערכות ניווט נוספות כמו VOR או ILS ונותנות קריאת מרחק מנקודת הציון.
• מערכת נחיתת מכשירים (ILS – Instrument Landing System) – עובד על ידי משואות הממוקמות בשדה התעופה ומשדרות אותות המכוונים את המטוס למשפך הגישה. משתמשים לרוב גם ב־DME.
• GPS – מערכת איכון לוויינים, משתמש בשעונים מדויקים, דורש לפחות 4 לוויינים לקביעת מיקום במרחב תלת־ממדי.

מערכות מקור פנימי

• מצפן מגנטי – מכשיר הניווט הבסיסי והפשוט ביותר בכלי טיס, המכשיר כולל שגיאות אופייניות שיש להתחשב בהם בקביעת כיוון.
• ג'ירו כיוון או מצפן ג'ירו (Gyro Compass) – המכשיר מכוון על פי המצפן המגנטי אבל נותן קריאת כיוון מדויקת יותר, אם כי כולל סחיפה אופיינית ולכן משמש כמכשיר ניווט משני במטוסים קלים.
• אופק מלאכותי או ג'ירו אופק או מחוון מצב אופק או בעגה בּוֹל (Attitude Indicator או Horizon Gyro או Artificial Horizon) – המכשיר משתמש בג'ירו המודד מצב עלרוד וגלגול ומציג מצב אופק של כלי הטיס.
• ניווט אינרציאלי (Inertial Navigation) – מערכות ניווט אינרציאלי משתמשות בשילוב של גירוסקופים ומדי תאוצה בשביל לקבוע את המיקום הגאוגרפי של כלי הטיס. המערכת כוללת סחיפה אופיינית, במערכות מודרניות יותר מבוצע תיקון מתמיד על ידי מערכות עזר כגון GPS, מכ"ם גובה וכדומה.
• מד נטייה והחלקה (Turn and Slip Indicator בראשי תיבות T/S או Turn and Bank Indicator או Turn Coordinator בראשי תיבות TC) – ג'יירוסקופ חשמלי לרוב המודד את ההחלקה וקצב הפנייה של כלי הטיס.
• מדידת נתוני אוויר – מגוון גששים ומכשירים המציגים את נתוני האוויר הקריטיים לטיסה.
  • צינור פיטו – גשש חיצוני המיועד למדוד את הלחץ הפנים של זרימת האוויר שבעצם מייצגת את מהירות האוויר המכשירית של כלי הטיס.
    • מחוון מהירות אוויר – המחוון מציג את מהירות האוויר המכשירית של כלי הטיס. מחוונים מתקדמים מסוג זה מסוגלים גם להציג מספר מאך בתלות בקיום קריאה של טמפרטורה חיצונית.
  • חרירי לחץ סטטי – חרירים בצידי המטוס או בצידי גשש צינור הפיטו המודדים את הלחץ הסטטי של האוויר סביב לכלי הטיס המייצגת את הלחץ הברומטרי של האוויר שניתן להמיר לגובה על ידי מחוון הגובה.
    • מחוון גובה ברומטרי – מציג את הגובה של המטוס יחסית ללחץ שהוגדר לו. בדרך כלל מגדירים את הלחץ ללחץ ברומטרי בגובה פני הים, אבל כאשר עוברים לטיסה ברומים גבוהים עוברים ללחץ תקני.
    • מחוון קצב אנכי או מחוון שיעור נסיקה/הנמכה (Vertical Speed Indicator בראשי תיבות VSI) – מציג את קצב שינוי הגובה הברומטרי של כלי הטיס.
  • משדר זווית התקפה – מכשיר המודד את זווית התקפה של האוויר. לרוב הגשש הוא מכני ומסתובב לכיוון זרימת האוויר בעזרת גרר. מספר צינורות פיטו מסוגלים לספק קריאת זווית התקפה "מחושבת".
    • מחוון זווית התקפה – מחוון המציג את זווית ההתקפה כפי שהיא נמדדת במשדר זווית ההתקפה. לעיתים נתון זה עובר תיקון מסוים בתלות במיקום המשדר יחסית לכנף. שימושי במהלך טיסה איטית או במטוסים המתמרנים בחריפות, כגון מטוסי קרב.
• מד גובה אלקטרוני בראשי תיבות מג"א (Radar Altimeter) – מד גובה בעל מכ"ם עם אלומה צרה המכוון היישר למטה ומודד את המרחק המעשי של כלי הטיס מהקרקע. לרוב המכ"ם כולל שתי אנטנות, משדרת וקולטת, המותקנות זו אחר זו, בדרך כלל באזור האחורי של גוף המטוס. מרבית מכשירי מג"א מודדים גובה עד 10,000 רגל מהקרקע.

מערכות עזר

• מערכת ניהול טיסה (Flight Management System בראשי תיבות FMS) – המערכת מקנה לטייס יכולת של תכנות הטיסה על כל שלביה, נקודות הציון והנהלים הרלוונטיים, תכנות של מערכות טיסה שונות דוגמת מנחה הטיסה והמצערת האוטומטית ומחשבת זמנים ונצילות דלק לטובת ניהול הטיסה.
• טייס אוטומטי (Auto Pilot בראשי תיבות AP) – מערכת המנהגת בהגאי המטוס במקום הטייס בשביל להקל עליו, לרוב בעל מספר אופני פעולה בסיסיים אבל לא מסוגל לנווט עצמאית.
• מנחה טיסה (Flight Director בראשי תיבות FD) – מציג לטייס את המצב הרצוי של המטוס (על גבי האופק המלאכותי לרוב) שיש לכוון אותו בשביל לבצע את התמרון הרצוי. ה־FD מסוגל לנווט לאורך מסלול טיסה מסוים. לעיתים ניתן להצמיד את הטייס האוטומטי למנחה טיסה בשביל לאפשר למטוס לבצע ניווט באופן עצמאי. לעיתים הטייס האוטומטי והמנחה טיסה כלולות כפונקציות אינטגרליות במערכת אחת הנקראת AP/FD.
• מצערת אוטומטית (Autothrottle או Autothrust בראשי תיבות A/T) – מערכת המשתלטת על תפעול המצערת במקום הטייס בשביל להקל עליו. בעל מספר אופני פעולה בסיסיים. ניתן לתכנת את עבודת המערכת על ידי ה־FMS.

חלקי כלי טיס

בגלל גודל המטוס וריבוי הרכיבים ניתן בקלות להתבלבל בין הכיוונים והרכיבים במטוס ולכן לגבי תיאור חלקי מטוסים מתייחסים למטוס כאילו הוא בטיסה, כלומר הוא עומד בצורה ישרה ואופקית ופניו לכיוון טיסה. לדוגמה אם מדברים על כנף ימין הכוונה היא לכנף ימין יחסית לכיוון טיסה.

מבנה כלי טיס

ערכים מורחבים – מבנה כלי טיס

תרשים מבנה של מטוס F-102

מבנה מטוס מחולק למספר חלקים עיקריים, המושגים הבאים לא באים לידי שימוש בכל כלי הטיס בהתאם לחלוקה שמתוכננת על ידי יצרן המטוס וייתכן ולא כוללים חלק מהרכיבים הבאים:

• גוף מטוס (Fuselage) – כלל מבנה המטוס. לרוב בא לשימוש ביחס למבנה המרכזי של המטוס, או כל שילוב אזורים המהווה את מרבית המסה במטוס.
  • מבנה מסבך (Truss)– מבנה כלי טיס שמתאפיין בקורות ומוטות שנושאים את כל הנטל המבני. מאפיין כלי טיס קלים עם בדים בתור מעטה חיצוני.
  • מבנה אחוד (מונוקוק - Monocoque) – סוג מבנה המסתמך על המעטה החיצוני לנשיאת כל הנטל המבני.
  • מבנה אחוד למחצה (סמי-מונוקוק - Semi-Monocoque) – מבנה שמחלק את הנטל המבני בין קורות, חציצים ואורכנים למעטה החיצוני.
• אף או חרטום (Nose או Nose Section) – החלק הקדמי ביותר במטוס, לרוב גם האזור הראשון הפוגש את האוויר. בדרך כלל במונחי טיסה מתייחסים למצב בציר העלרוד כמצב אף, הטייס בעצם מכוון את המטוס בעזרת "הצבעה עם האף". המושג חרטום הרבה פחות שכיח בשימוש בתעופה. במטוסי בוכנה חד מנועיים האף כולל את המנוע ואת המדחף. במטוסי סילון חד מנועיים לעיתים מבנה האף כולל את הכונס למנוע. במטוסי סילון האף כולל גם את הראדום, ואת המכ"ם.
  • ראדום או כיפת מכ"ם (Radome) – "כיפה" של המכ"ם במטוס. מורכב מחומרים שלא מחזירים גלי מכ"ם, בדרך כלל פיברגלס.
• מבנה קדמי (Fore Section) – המבנה הקדמי כולל בדרך כולל את תא הטייס.
  • תא טייס או תא טייסים (Cockpit) – תא במבנה הקדמי בו מותקנים מכשירים, מושבים, ואמצעי ניהוג לטובת הטייס או הטייסים.
  • חופה (Canopy) – מבנה זכוכית הסוגר על כל תא הטייס ומאפשר ראות מריבית לכל הצדדים. בא לשימוש בעיקר במטוסים קלים ובמטוסי קרב.
  • שמשה (Windshield ) – מסך זכוכית בחלק הקדמי של תא הטייס המאפשר לטייס ראות קדימה ומגן מפני הרוח.
• מבנה מרכזי (Central section) – מבנה מרכזי הוא החלק המבני בו מותקנים הכנפיים והוא בנוי לשאת את מרבית המשקל של המטוס.
  • 

    הדגמה לתיבת כנף המחברת בין שתי הכנפיים של מטוס B-50
    תיבת כנף (Wing Box) – החלק המחבר בין כנפי המטוס למבנה המרכזי, לרוב מהווה את המרכיב המבני הקשיח והמשמעותי ביותר. לעיתים נבנה כמקשה אחת עם הכנפיים.
  • שורש כנף (Wing Root) – אזור החיבור בין הכנפיים לתיבת הכנף.
  • כני נסע (Landing Gear) – מכלול מכני התומך ומתפעל את גלגלי כלי הטיס.
• כנף (Wing) – הרכיב המבני היוצר את העילוי במטוס, מותקן בדרך כלל על הגוף המרכזי וכולל קורות רוחב המחזיקות את משקל המטוס. כולל משטחי היגוי כגון מאזנות, מדפים, מחבלים וכדומה.
  • תיבת עיקול (Torsion Box) – מבנה בכנף המיועד לחיזוקה.
  • כנפון קצה־כנף (Winglet) – מעין הארכה מבנית בקצה הכנפיים המקטינה את מערבולות קצה הכנף ועל ידי כך מקטינה את הגרר. המושג כנפון לעיתים בא לידי שימוש בתיאור מדפי שפת התקפה מסוג Leading Edge Slat.
• מבנה אחורי (Aft Section) – בחלק מהמטוסים מבנה האחורי (בעיקר מטוסי קרב) כולל את המבנה התומך במנועי המטוס.
• זנב (Tail Section או Empennage) – החלק האחורי ביותר בגוף המטוס כולל בדרך כלל את מייצבי הכיוון והגובה. המושג Empennage מקורו מצרפתית ומתאר את הזנב כמו נוצות החץ המייצבות אותו בטיסה.
  • מייצב גובה (Horizontal Stabilizer או Horizontal Tail) – משטח או משטחים אופקיים המייצבים את המטוס בציר העלרוד, לעיתים למותקן על גבי מייצב הכיוון, כולל את משטחי הגאי הגובה.
  • מייצב כיוון (Vertical Stabilizer ) – משטח או משטחים אנכיים המייצבים את המטוס בציר הסבסוב בדרך כלל בחלק העליון של מבנה הזנב, כולל את משטחי הגאי כיוון.
  • זנב טי או זנב T‏ (T-Tail) – סוג מבנה זנב בה מייצב הגובה מותקן על קצה מייצב הכיוון ודומה בצורתו לאות האנגלית "T".
  • זנב וי או זנב V ‏(V-Tail) – סוג מבנה זנב בו משולבים פעולות מייצב הגובה והכיוון בשני משטחי מייצב אלכסוניים היוצאים מהגוף בכיוונים מנוגדים.
  • זנב צלבי (Cruciform Tail) – סוג מבנה בו מייצב הגובה מותקן באמצע מייצב הכיוון ודומה בצורתו לצלב.
  • זנב כפול (Double Tail) – סוג מבנה זנב המשלב שני מייצבי כיוון המותקנים צד בצד.
  • זנב תאומים (Twin Tail) – סוג מבנה זנב המשלב שני מייצבי כיוון בקצוות מייצבי הגובה או בומים של מבנה מטוס.
  • סנפיר (Fin או Strake) – משטחי ייצוב נוספים בדרך כלל בגחון המטוס.
• 

  בית מנוע של מטוס הקונקורד
  בית מנוע (Engine Nacelle או Engine Compartment) – החלק המבני שבו שוכן המנוע. המושג Nacelle מתייחס בדרך כלל למנועים המותקנים מחוץ למבנה המטוס, על גבי הכנפיים או כל מבנה חיצוני ייעודי, במצב זה הוא גם כולל את מבנה כונס המנוע. בית המנוע בנוי לבודד את המנוע משאר המטוס למקרה של שרפה וכולל אמצעי זיהוי וכיבוי. במטוסים מתקדמים המתוכננים לשיוט על־קולי, בית המנוע כולל הרבה רכיבים מתקדמים לשיפור הביצועים האווירודינמיים, כגון מעקפי אוויר, דלתות, חרירי ניקוז אוויר וכדומה.
• כונס אוויר (Air Intake או Air Inlet) – מבנה אווירודינמי האוסף אוויר חיצוני ומוביל אותו לשימוש כלשהו. המושג בדרך כלל משמש לתיאור כונס המנוע. במנועי סילון תפקיד הכונס הוא להביא אוויר שימושי למנוע, כלומר בזרימה סדירה ובמהירות תת־קולית, בדרך כלל עד מאך 0.4. בשל דרישה זאת כונסי סילון המותאמים לטיסה על־קולית יכולים להיות מורכבים מאוד.
  • רמפת כונס (Intake Ramp) – הרמפה משנה את הגאומטריה של הכונס לטובת שליטה על גלי ההדף בזרימת האוויר במהירויות על־קוליות.
  • חרוט כונס (Intake Spike) – החרוט בדומה לרמפה שולט על גלי ההדף של זרימת האוויר.
  • חרירי ניקוז – מאפשרים ניקוז של שכבת הגבול של זרימת האוויר שנוטה להיות מערבולתית ולא יעילה לעבודת המנוע.
  • מעקף אוויר – מאפשר לחלק מהאוויר לעקוף את המדחס ואת שלבי העבודה של המנוע, האוויר העוקף מקרר את המנוע ובכך מקטין את נזקי החום.

מרכיבי מבנה

• 

  קורת כנף ראשית
  

  צלעות כנף
  קורה (Strut או Beam) – מרכיב מבני המחזיק בעומס, הקורות באזור המבנה הקדמי לרוב מותקנות לאורך המטוס, בכנפיים הן מותקנות הן לאורך ולרוחב.
  • אורכן (Longeron ) – קורה בדרך כלל בגוף המטוס המורכבת לאורך המטוס המותקנת על החלק הפנימי של המעטה.
  • קורת כנף רוחבית (Wing Spar) – קורה המותקנת מגוף המטוס ונמשכת לאורך הכנף. לעיתים נקראת גם היא Longeron.
  • צלע כנף (Wing Rib) – קורה המותקנת לאורך חתך הכנף ומותקנת על גבי הקורות הרוחביות.
• חציץ (Bulkhead ) – קורה החוצצת בין חלקי המבנה השונים, באזורי המבנה אף, קדמי, מרכזי וזנב הכוונה לרוב הן לקורות רוחביות. ישנו סוג חציצים המפריד תאים אטומים לטובת דיחוס.
  • חציץ אטום אש (Firewall ) – משמש כחציץ לתאי מדוחסים ואטומים שאמורים לבודד אותם מתנאי הסביבה וסכנות כגון שרפה.
• פנל (Panel) – הכוונה לחלק מהמעטה החיצוני של המטוס שמיועד לפירוק לטובת גישה לרכיבים פנימיים יותר. המושג משמש גם לתיאור רכיבי ממשק בתוך תא הטייס שכוללים מפסקים, בוררים, תצוגות וכדומה.
  • פנל גישה מהירה או דלת גישה מהירה (Quick Access Panel) – חלק מהמעטה החיצוני של המטוס המיועד לפתיחה בשגרה או ברוב פעולות האחזקה וכוללת מנגנון לנעילה ופתיחה מהירה כגון ידית.

היגוי ובקרת טיסה

ממשק היגוי

• סטיק או מוט היגוי (Control Stick או Yoke) – מוט היגוי המשמש לניהוג בצירי גלגול (תנועה ימינה ושמאלה) ועלרוד (משיכה ודחיפה של המוט). לעיתים בא בצורת מוט וידית אחיזה בסופה המותקן בצורה אנכית, ופועל על ידי הטיית המוט. לעיתים המוט מותקן בצורה אופקית וכולל מעין גלגל הגה הפועל על ידי סיבוב ותנועה קדימה אחורה.
  • מוט סייקליק (Cyclic Stick ) – במסוקים מוט סייקליק שולט על זווית ההטייה של הדיסקה הסטטית, שמשפיעה על זווית הפסיעה של להבי הרוטור בצורה מחזורית בתלות במיקום הלהב בסיבוב.
  • מוט קולקטיב (Collective Stick) – במסוקים מוט קולקטיב שולט על גובה המיקום של הדיסקה הסטטית שמשפיעה על זווית הפסיעה של להבי הרוטור בצורה כוללת בלי תלות מיקום הלהב במהלך הסיבוב.
• דוושות (Rudder Pedals ) – אמצעי ניהוג בסבסוב המשתמש בדוושות לרגליים שעל ידי דחיפת אחת מהן ניתן לנהג בהגה כיוון או ברוטור זנב, משמש בדרך כלל לתיאום פניות ותיקון החלקות.

משטחי היגוי

ערך מורחב – משטחי היגוי (תעופה)

בשל השימוש בתגובה והתנגדות אווירודינמיים לניהוג המטוס אמצעי הניהוג הם בעצם גופים עם שטח פנים שניתן להטות לצד מסוים, ועל כן הם נקראים משטחי היגוי.

• משטחי היגוי ראשיים (Primary Control Surfaces) – הגאים המנוהגים ישירות על ידי פקודת הטייס מהסטיק או היוק והדוושות ושולטים על המטוס בצירי התנועה הראשיים.
  • מאזנת (Aileron) – משטח היגוי המותקן בקצות הכנפיים. המאזנות פועלות אחת נגד השנייה (כאשר משטח אחד יוטה למעלה השני יוטה מטה) ויוצרות מומנט סיבובי בציר האורכי של המטוס, מה שמגלגל אותו.
  • הגה גובה (Elevator או Longitudinal Surface) – משטח אופקי היגוי המותקן באזור הזנב על גבי מייצב הגובה, בחלק מהמטוסים, בעיקר העל־קוליים, הגאי הגובה ומייצב הגובה הם אחידים, כלומר משטח גדול אחד הזז בשלמותו. לעיתים מתייחסים להגאי גובה המשמשים גם לניהוג בלגול (בעיקר במטוסי קרב) במושג האנגלי Taileron.
  • אלוון (Elevon) – סוג משטח היגוי האופייני למטוסים בעלי כנף דלתא ללא זנב המשמשים לניהוג בעלרוד וגלגול.
  • פלפרון (Flaperon ) – סוג של משטח היגוי המאגד פעולה של מאזנת ומדף שפת זרימה.
  • הגה כיוון (Rudder) – משטח אנכי המותקן על גבי מייצב הכיוון, בחלק מהמטוסים, הגאי הכיוון ומייצבי הכיוון הם אחידים, כלומר משטח גדול אחד הזז בשלמותו.
• משטחי היגוי משניים (Secondary Control Surfaces) – משטחי עזר המאפשרים שליטה מסוימת במעטפת הטיסה של המטוס. לדוגמה מדפים מגדילים את העילוי במהירויות נמוכות, מעצור אוויר מאפשר האטת המטוס על ידי הגדלת הגרר של המטוס.
  • 

    מטוס ניסוי מדגם F-18 בהדגמת זרימה בזווית התקפה גבוהה. ניתן לזהות את מדפי שפת ההתקפה המוטים בזווית משמעותית כלפי מטה
    מדפי שפת התקפה (Leading Edge Flaps בראשי תיבות LEF) – משטחים המותקנים בקדמת הכנף, בשפת ההתקפה שלו, העוזרים בשיפור פרופיל האווירודינמי של הכנף. מאפשר היצמדות זרימת האוויר לכנף בזוויות התקפה גבוהות.
    • מדף כנפון (Leading Edge Slats ) – מדפים בשפת ההתקפה שבמקום לרדת או לעלות כמשטח אחיד בעצם מהווים כמעין הארכה לשפת ההתקפה בזמן פעולה. המושג כנפון מתייחס גם להארכה של קצה כנף המעוצבת להקטין מערבולות קצה כנף הידועות השמן Winglet.
  • מדפי שפת זרימה (Trailing Edge Flaps בראשי תיבות TEF) – משטחים המותקנים בחלק האחורי של הכנף, בשפת הזרימה העוזרים בשיפור העילוי במהירויות נמוכות, משמש בעיקר בהמראה ונחיתה.
  • מחבלי זרימה או משבשי זרימה או ספוילרים (Spoilers) – משטחים בחלק העליון של הכנף המועדים להקטין את העילוי של הכנפיים ברגע הנגיעה על ידי הקטנת את שטח הכנף אליו צמודה זרימת האוויר, לעיתים מסייע בניהוג בציר הגלגול.
  • מעצור אוויר או מעצור צלילה (Air Brake או Dive Brakes) – משטח גדול המשמש להגדלת הגרר במטוס בשביל לאפשר שליטה על התאוצה של המטוס.
  • לשונית קיזוז או לוחון קיזוז (Trim Paddle או Trim Tab ) – לשוניות המותקנות בקצוות משטחי היגוי ראשיים המשמשים את מערכת הקיזוז. הלשוניות משנות את הפרופיל של המשטח ועל ידי כך את מצב האמצע (מה שמכונה "מצב אפס") של המשטח. הלשונית לא מתוקנת בכלל המטוסים.
• קנארד (Canard) – משטח המשמש להצמדת זרימת האוויר על גבי הכנף מותקן מעט לפני ומעל הכנף הראשית לרוב בצורת משולש או טרפז, לעיתים משתמשים במשטח קבוע ולעיתים במשטח נע.

מדחפים ורוטורים

• להב (Propeller Blade או Rotor Blade) – רכיב צר וארוך בצורת כנף שמטרתו ליצור דחף על ידי סיבוב הלהב סביב ציר מסוים.
  • הנצה (Feathering ) – מצב להבים במדחפים בהם הם פונים לכיוון הטיסה, משמש להקטנת הגרר של המדחף כאשר המנוע לא עובד או לא מייצר כוח.
• מדחף או פרופלר (Propeller או Airscrew ) – מכלול הכולל מספר להבים המותקנות בהיקף של התקן המורכב על ציר הנעה ועל ידי סיבובן דוחפות אוויר בשביל יצירת דחף.
  • מדחף מהירות קבועה (Constant Speed Propeller ) – מכלול הידראולי במדחף המתאים את כמות הסיבובים לדקה הרצויה לזווית פסיעה מסוימת של להב.
• רוטור (Rotor ) – מכלול הכולל מספר להבים המותקנות בהיקף של התקן המורכב על ציר הנעה ועל ידי סיבובן דוחפות אוויר בשביל יצירת עילוי.
  • מכלול דיסקה (Swashplate ) – מכלול הכולל את הדיסקה הסטטית והסובבת אשר יחדיו מכוונות את זווית הפסיעה של להבי הרוטור הן בפעולה קולקטיבית ומחזורית (סייקליק).
    • דיסקה סטטית – חלק ממכלול הדיסקה שלא סובב אך בנוי בשביל לנטות או או לעלות ולרדת לאורך ציר מסוים.
    • דיסקה סובבת – חלק ממכלול הדיסקה הסובב מתכוונן על פי ההטיה של הדיסקה הסטטית ומשנה את זווית הפסיעה של הלהבים בעזרת מוט שינוי זווית פסיעה.
  • מוט שינוי זווית פסיעה או מוט שז"פ – מוט המחבר בין שורשי להבי הרוטור לדיסקה הסובבת. המוטות הללו משנים את זווית הפסיעה של הלהבים בהתאם לזווית של הדיסקה הסובבת.

הנעה

• מצערת (Throttle) – מכלול השולט בזרימת הדלק למנוע על ידי שליטה בגודל פתיחה של ברז ישירות, או על יחידת בקרה מכנית, הידראולית או אלקטרונית.
• מנוע בוכנה (Piston Engine) – כל מנוע המשתמש בבוכנות להנעת ציר ראשי, בין אם זה שתי פעימות או ארבע פעימות.
  • מנוע רדיאלי (כוכבי) (Radial Engine) – מנוע בו כל הבוכנות מסודרות סביב לציר הראשי.
  • מנוע טורי (Inline Engine ) – מנוע בו כל הבוכנות מסודרות זו אחר זו ומפעילות ציר ראשי.
  • מושגים במנועי בוכנה:
    • לחץ סעפת (Manifold Pressure ) – לחץ האוויר בסעפת המחלקת את האוויר לבוכנות, משמש במטוסים בעלי מדחפי מהירות קבועה, נעשה שימוש בנתון הזה מכיוון שהסיבובים לדקה נמדדים במדחף ולא בציר של המנוע ועל כן נתון הסל"ד לא שימושי בסוג מדחף זה.
• מנוע סילון (Jet Engine) – מנוע המייצא סילון אוויר בתוכו בשביל ליצור דחף אותו הוא משמש לעבודה.
  • מנוע טורבו־סילון (Turbojet ) – מנוע סילון המשתמש במרבית הדחף שהוא יוצר בשביל להניע את המטוס ישירות. מצטיין בביצועים במהירות גבוהה.
  • מנוע טורבו־מניפה (Turbofan ) – מנוע סילון המשתמש במניפה בדרגת הכניסה למנוע בשביל לשפר את הדחף של המנוע במהירויות נמוכות ובינוניות.
  • מנוע טורבו־פרופ (Turboprop ) – מנוע סילון המשתמש במרבית הדחף שהוא יוצר בשביל להניע תמסורת מנחיתה שבתורה מניעה מדחף סטנדרטי. מצטיין בביצועים ונצילות דלק במהירויות נמוכות יחסית.
  • מנוע טורבו־ציר (Turboshaft ) – מנוע סילון המשתמש במרבית הדחף שהוא יוצר בשביל להניע ציר. סוג מנוע זה משמש כמנוע עיקרי של מסוקים, מספר דגמי טנקים רחפות וספינות. כמו כן הוא משמש כמשאבה של קווי גז ודלק ארוכי טווח.
  • רכיבי מנוע סילון:
    • מדחס (Compressor ) – אזור היניקה והדחיסה של האוויר במנוע סילון לקראת שלב הבערה. ישנם שני סוגי מדחסים: מדחס זרימה צירית ומדחס זרימה צנטריפוגלית.
      • מדחס זרימה צנטריפוגלית (Centrifugal Flow Compressor) – מדחס המשתמש בטורבינה צנטירופוגלית לדחיסה.
      • מדחס זרימה צירית (Axial Flow Compressor) – מדחס המשתמש במספר שורות של להבים סובבות הדוחפות את האוויר מאזור נפח גדול לאזור של נפח קטן.
    • תא בערה (Combustion Chamber) – התא בו האוויר הדחוס מהמדחס מועשר בדלק וניצת.
    • שלב הטורבינה (Turbine Stage) – תא בו האוויר מתא הבערה מסובב טורבינות (בדרך כלל לפחות שתי טורבינות). ובו הוא מתחיל לעבור המרה מאוויר איטי בלחץ גבוה, לאוויר מהיר בלחץ נמוך.
      • טורבינה לחץ גבוה בראשי תיבות טל"ג (High Pressure Turbine או HPT) – טורבינה מהראשונות הפוגשות את האוויר החם בעלת קוטר קטן.
      • טורבינה לחץ נמוך בראשי תיבות טל"נ (Low Pressure Turbine או LPT) – טורבינה מהאחרונות הפוגשות את האוויר מתא הבערה, בעלת קוטר גדול יחסית.
    • מפלט או צינור פליטה בראשי תיבות צנ"פ – השלב של המנוע שבו האוויר עוזב אותו.
    • מבער אחורי – מאין הארכה של המפלט של המנוע בו מוזרק דלק וניצת. מייצר הרבה דחף נוסף תמורת כמות נכבדת של דלק.
      • נחיר פליטה – החלק האחורי של מנועים בעלי מבער אחורי. תפקידו הוא לשלוט על לחץ האוויר בתוך המבער האחורי בין כל מצבי העבודה – במנוע במצב יבש (ללא מבער), במהלך הצתה ובמצב רטוב (עם מבער). לעיתים המושג מפלט, צינור פליטה או צנ"פ משמש לתיאור הנחיר.
    • ציר הנעה ראשי (Drive Shaft) – ציר המסובב על ידי שלב הטורבינה ואשר מעביר את התנועה למדחס לטובת המשך העבוד
    • חטיבת אביזרים (Utility Gearbox) – תמסורת מכנית המנתבת כוח מהציר הראשי של המנוע לטובת צרכנים אחרים, דוגמת גנרטורים, משאבות דלק וכדומה.

אחזקה ותפעול

מושגים כלליים

• שמישות (Serviceability) – מצב תקינות טכנית לטיסה. יעילות השירות הטכני בכלי טיס נמדד בדרך כלל בשיעור שמישות – כלומר אחוז מכלי הטיס של יחידה מסוימת התקינים וזמינים לטיסה.
• משך זמן בין תקלות (Mean Time Between Faults בראשי תיבות MTBF) – כלי סטטיסטי לבחינת שמישות כלי טיס ומערכות שונות בו שעות הטיסה בתקופה מסוימת מחלקים במספר התקלות. ישנו גם כלי נוסף הנקרא משך זמן בין תקלות טייס (Mean Time Between Pilot Complaints בראשי תיבות MTBPC) הבוחן את שמישות המערכות בטיסה ובו את כמות שעות הטיסה מחלקים בתקלות עליהן התלוננו אנשי צוות אוויר (תקלות טייס). הכלים הללו מאפשרים בחינה ובידוד של גורמים שמשפיעים על שיעורי השמישות לטובת בחינת גורמי שורש.

דרגי אחזקה

• דרג א' (O-Level או Organizational Level) – דרג האחזקה התפעולי של המטוס במקום העבודה שלו, ברמת הטייסת או בשדה הטיסה שלו. דרג זה מתוכנן לאחזקה מינימלית וזמני סבב קצרים. ניתן לראות את הדרג כאחזקה עד לרכיב במטוס.
• דרג ב' (I-Level או Intermediate Level) – דרג אחזקה שני בסדר מתאפיין באחזקה עמוקה יותר אך כזאת שלא מצריכה סדנאות משניות מחוץ ליחידה לתיקון כגון תקלות מורכבות או ביקורות תקופתיות המתאימות לדרג זה. ניתן לראות את הדרג כאחזקה עד רמת התת־רכיב ברכיבי הקצה של המטוס, דוגמת כרטיס במכשיר אלקטרוני.
• דרג ד' (D-Level או Depot level) – דרג המוסך או הסדנה, הדרג המורכב ביותר של האחזקה בו כלי הטיס או המכשירים שלו מפורקים לגורמים הקטנים ביותר לטיפול מעמיק ושיפוץ מקיף. ניתן להקביל זאת לאחזקה של המרכיבים של התת־רכיב ברכיב הקצה של המטוס, לדוגמה עד לשבב בכרטיס של מכשיר אלקטרוני.

סוגי אחזקה

• פעולות אחזקה – כל הפעולות המבוצעות על המטוס כחלק משירות טכני לדוגמה פירוקים, הרכבות ובידוד תקלות.
  • אחזקה מתוכננת (Scheduled maintenance) – כל פעולות האחזקה שמתוכננות על ידי הגורם המתחזק כחלק מהפעולה השותפת של המטוס, דוגמת ביקורות תקופתיות או שינויים.
  • אחזקה לא מתוכננת (unscheduled maintenance) – כל פעולות האחזקה שנובעות מצורך מיידי ובלתי מתוכנן, לדוגמה תקלות ופעולות האחזקה שנובעות מטיפול בתקלות.
• תקלה (Discrepancy או Snag) – מצב של כשל טכני של רכיב או מערכת הדורש טיפול לטובת החזרת המטוס לשמישות.
• הרצה (Engine Run להרצת מנוע, Ground Run להרצת מטוס) – בדיקת המטוס או המנוע על הקרקע בתנאי עבודה מלאים, כלומר במצב מונע. הרצת מטוס מתבצעת בעמדה מיוחדת בעלת מסכי הדף המכוונים את ההדף הרחק מהקרקע בשביל לא להשפיע על שאר האזור ובשביל למנוע מהמנוע לפגוע באדמה ותשתיות במהלך שימוש בכוח מלא שמסוגל לקרוע את האספלט מהקרקע. הרצת מנועי סילון מתבצעות במתקנים ייעודיים ומשוריינים המאפשרים לבחון את המנוע ורכיביו לעומק ללא השפעה על רכיבי מטוס אחרים.
• סבב טיסה – תהליך של קבלת מטוס מטיסה והכנתו לטיסה הבאה, כלומר תדלוק, בדיקות, התקנות, ניקויים וסידורים שלפני מסירת המטוס לצוות אוויר.
• ביקורת תקופתית (Periodic Inspection/Maintenance) – ביקורת המתבצעת כל פרק זמן מסוים, לרוב נמדד לפי שעות טיסה לכלי הטיס ומחולק למספר רמות של ביקורות בהתאם לדרגי האחזקה התואמים. לדוגמה ביקורת 500 שעות טיסה שמתבצעת בדרג ב' ו ביקורת 1,000 שעות טיסה המתבצעת בדרג ד'.
• השבחה – תהליך שינוי תצורה ואחזקה כבדה של כלי טיס המיועדת לעדכון מערכותיו, יכולתיו ולהארכת חיי השירות של כלי הטיס.
• הגבהת מטוס – הרמת מטוס על מגבהים (ג'קים) לטובת פעולות אחזקה.
  • בדיקת קיפולים – בדיקת הפעולה של פעולה של כני נסע. בשל המורכבות המכנית של מערכת כני הנסע ישנה דרישה מחמירה לבדיקת תקינות התהליך של הפתיחה (פריסה) וסגירה (קיפול) של כני הנסע. בבדיקה זאת בוחנים את הסדר של הפעולה, את המרווחים שבמהלך הפעולה, חוסר בתקיעות ושפשופים שונים וכדומה.
• הנפת מטוס – הרמת מטוס על ידי מנוף, מיושם בעיקר במהלך חילוץ מטוס אחרי ירידה ממסלול או התרסקות.
• שקילת מטוס – תהליך מדידת משקל המטוס לטובת קביעת המשקל הריק שלו. התהליך מתבצע לכל מטוס בפרקי זמן קבועים בשביל לבחון את השפעת פעולות האחזקה שבוצעו על המטוס שבמסגרתן ייתכן והוספו רכיבים למטוס. זה גם משמש לקביעת הביצועים ותכונות היציבות של כלי טיס ספציפי.

ראו גם

• תעופה אזרחית
• תעופה צבאית
• שדה תעופה

מונחים

• מטאורולוגיה – מונחים

קישורים חיצוניים

• מילון אנגלי־עברי למונחי תקנות הטיס (אורכב 21.06.2020 בארכיון Wayback Machine) – רשות התעופה האזרחית
• כללי טיסת מכשירים (כט"ם – IFR) (אורכב 21.06.2020 בארכיון Wayback Machine) – רשות התעופה האזרחית
• מילון תחבורה אווירית (תשס"א) – מונחי האקדמיה ללשון העברית

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36621262תעופה - מונחים