הרב אורי שרקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף אורי שרקי)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרב אורי עמוס שרקי
הרב שרקי, 2013
הרב שרקי, 2013
לידה 14 בספטמבר 1959 (גיל: 64)
י"א באלול ה'תשי"ט
אלג'יריה הצרפתית
השתייכות ציונות דתית
תחומי עיסוק הגות יהודית, משנת הרב קוק, קבלה
תפקידים נוספים רב קהילת "בית יהודה" בקריית משה, לשעבר ראש המחלקה הישראלית במכון מאיר
רבותיו הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב מאיר יהודה גץ, הרב שלמה בנימין אשלג, הרב יהודה ליאון אשכנזי, הרב צבי טאו, הרב אריה בינה.
חיבוריו "שעורים בספר הכוזרי", "שיעורים על מסילת ישרים", "קדושה וטבע", "על שמונה פרקים" מקדם לעין-עיונים בפרק חלק, דעה צלולה-אדם ועולם במשנת הרב קוק, חידוש גדול ועוד
הרב שרקי עם נשיא המדינה ראובן ריבלין והסופר והמשורר מירון ח. איזקסון (במרכז) בשיעור תנ"ך ביחד שנערך במשכן הנשיא, ספטמבר 2017

הרב אוּרי עמוס שֶׁרְקִי[1] (נולד ב־14 בספטמבר 1959, י"א באלול ה'תשי"ט) הוא הוגה דעות, ר"מ במכון מאיר, רבהּ של קהילת "בית יהודה" בקריית משה בירושלים ויו"ר ברית עולם - המרכז העולמי לבני נח ומחבר ספרים ומאמרים. ביולי 2019 מונה לרב תנועת הנוער עזרא[2].

ביוגרפיה

"בית שלום יוחאי" בירושלים, על שם בנו של הרב שרקי שנרצח בפיגוע

נולד באלג'יריה הצרפתית. סבו, עזר שרקי, היה נשיא הפדרציה הציונית של אלג'יריה וציר בקונגרס הציוני. אביו, חיים גדליה, היה דוקטור לכלכלה. אמו, בתיה אלברטין לבית סטג, הייתה ניצולת שואה. אחיה, אדי סטג, היה רופאם של כמה מנשיאי צרפת. בני הזוג הכירו בצרפת ועברו להתגורר באלג'יריה, שם נולדו ילדיהם. לאחר מכן עברו למספר שנים לצרפת, ועלו לישראל בשנת 1970.

למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר". בגיל 16 החל להשתתף בקביעות בשיעוריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק, שלימים היה לרבו המובהק. לאחר לימודיו התיכוניים למד בישיבת מרכז הרב. בין רבותיו נמנים הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), הרב מאיר יהודה גץ, הרב שלמה בנימין אשלג והרב צבי ישראל טאו.

הרב שרקי משמש עשרות שנים כר"מ במכון מאיר. בעבר היה יו"ר המחלקה הישראלית במכון. הוא מעביר שיעורים במקומות שונים. לימד מספר שנים בטכניון בחיפה ובישיבת עטרת ירושלים[3]. בשנת תשע"ה לימד בישיבת בינות ברעננה. הוא אחד מרבני ארגון ראש יהודי ומעביר קורסים למפיצי יהדות על מנת שתהיה להם יכולת הידברות עם חילונים. עמד בראש מכללת צפירת תפארה ובראש מרכז יאיר (ע"ש הרב אשכנזי).

מקים ויו"ר "ברית עולם – המרכז העולמי לבני נח"[4], המבקש לעורר את המודעות לשבע מצוות בני נח ולקיומן על ידי אומות העולם. במוקד פעילות הארגון עומד מערך הסברה בקרב קהילות בני נח וקבוצות ב־72 מדינות שונות בעולם. מדי מספר חודשים הוא טס לחו"ל ונפגש עם קהילות ופעילי המרכז ברחבי העולם.

חבר בוועדת ההיגוי של ענף תודעה יהודית מטעם ראש אכ"א ובוועדה להענקת התואר "יקיר ירושלים".

קיבל את "פרס ברקאי" למנהיגות קהילתית לשנת 2018 מטעם מרכז ברקאי.

בעבר תמך הרב שרקי בחטיבת "מנהיגות יהודית" במפלגת הליכוד, אך לקראת הבחירות לכנסת העשרים ב־2015 הודיע על תמיכתו ברשימת הבית היהודי[5].


הרב שרקי נשוי לרונית, דוקטור לביולוגיה[6]. לזוג שבעה ילדים, והם מתגוררים בירושלים. אחד מילדיו הוא העיתונאי יאיר שרקי. ב־15 באפריל 2015 נרצח בנו, שלום יוחאי שרקי[7], בפיגוע דריסה בירושלים, בליל יום הזיכרון לשואה ולגבורה[8].

עיקרי משנתו

משנתו של הרב שרקי מושפעת במידה רבה מתורתם של הראי"ה קוק והרב יהודה ליאון אשכנזי, עם הוספות משלו. משנתו, הנלמדת ברובה בשיעורים בעל־פה, מתאפיינת בהיקף נרחב של נושאים ומקורות (תורה, פילוסופיה, מדע ועוד) ובניסוחים חדים ובהירים. הנושאים המודגשים במשנתו הם:

ציונות וגאולה

מהותה של הגאולה המתוארת במקורות היהדות אינה גאולה רוחנית או מיסטית, אלא שחרור של עם ישראל משעבוד פיזי[א]. ראשית הציונות מהווה את האתחלתא דגאולה ששיאה בהצהרת בלפור, בעוד שהקמת מדינת ישראל מהווה את סיום תהליך הגאולה, ומבחינה הלכתית טהורה אנו נמצאים כעת ב"ימות המשיח"[ב], ומכאן שכעת על עם ישראל להתחיל לממש את ייעודו האוניברסלי. עם זאת, אנו עדיין מתפללים ל"גאולה שלימה", כלומר, להשלמת התהליך כולו, הן בדברים התלויים בידי אדם (העמדת מלך, הקמת מקדש, ייסוד סנהדרין) והן בדברים התלויים בידי שמים (חזרת הנבואה לעם ישראל). כביטוי לתפיסה זו, פסק הרב שרקי (במאמר "כליל התקדש חג"), כמו הרב גורן, כי ביום העצמאות יש לומר הלל שלם בברכה גם בלילה, אף על פי שלא נהגו כך ברוב הקהילות בארץ[9].

היהודים – לאום ולא דת

היהודי הוא תמיד חלק מעם ישראל הנמצא בארץ ישראל. תורת ישראל אינה "דת", אלא המשך הברית שכרת ה' עם האבות על העם ועל הארץ. כל המצוות כולן הן לאומיות ומטרתן המוצהרת היא קיום עם ישראל בארצו, ולמעשה אין משמעות לקיומן על ידי יהודים בחו"ל, מעבר לשמירת המסורת. תפיסת היהדות כ"דת" בלבד היא חידוש הקשור בגלות. תפיסה זו ראשיתה בימי עזרא, היא התעצמה אחרי חורבן בית השני, והגיע לשיאה אצל הוגים רפורמים, ואנטי־ציוניים במהלך המאה ה־19, בעקבות האמנציפציה ותהליכי החילון, ואצל הוגים אורתודוקסים, כתוצאה מהסתגרות וקיפאון של ההלכה והמחשבה.

שיטת המשטר במדינת ישראל

שרקי מצדד בניהול ענייני המדינה כמדינת הלכה ובה המשפט העברי יוכר הלכה למעשה כמשפט לגיטימי, ולסנהדרין תהיה סמכות לפסול חוקים.[10]

ייעודו של עם ישראל – אוניברסליות ולא קוסמופוליטיות

הייעוד של עם ישראל נקבע בדברי ה' לאברהם: ”וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה”[11], מיד לאחר שאברהם מתברך בכך שיקום לאום מזרעו (שם ב). מכאן שמימוש הייעוד מותנה בקיומו של לאום המביא ברכה לאנושות כולה (=אוניברסליות), ולא בקיומה של אחווה או של דת כלל־אנושית המתעלמת מהיסוד הלאומי (=קוסמופוליטיות). מראשית התהוות העם ועד לימינו ישנו מאבק רעיוני בין שתי ההשקפות האלו בתוך עם ישראל עצמו. לאחר הקמת מדינת ישראל, ובייחוד לאחר מלחמת ששת הימים, נראה כי העולם כולו מתייחס לעם ישראל כישות לאומית־פוליטית ולא כאוסף של מאמיני הדת היהודית ("ישראלים" ולא "יהודים"). אחת הראיות לכך הוא העיסוק הבלתי־פרופורציונלי של האומות בעם ישראל, ובפרט דרישות מוסריות־צדקניות מצידן בנושא יחסה של מדינת ישראל כלפי הפלסטינים. למעשה זהו ביטוי של התביעה התת־מודעת הכלל־עולמית מעם ישראל לממש את ייעודו להיות "אור לגויים".

השבת הנבואה לעם ישראל

הלך הרוח המודרני מניח כי הפילוסופיה הרציונלית היא הדבר הטבעי לאדם, ומכאן נובע יחס של ביטול לאמונות העמים הקדמונים, ובכללם לנבואה בעם ישראל.

ההיסטוריה מראה כי הלך רוח זה התחיל במאה ה־5–6 לפני הספירה. בתקופה זו קמו לפתע בכל העולם תנועות שייסדו פילוסופיות או דתות (=הפיכת חוויה רוחנית לדוגמה פילוסופית)[ג]. קודם לכן, האמין העולם כולו במה שמכונה "מיתולוגיה" (ובעם ישראל "נבואה"), ומושגים פילוסופיים כמו אתאיזם או דת לא היו קיימים כלל. בדיוק בתקופה זו חרב בית המקדש הראשון, ולפי המקרא וחז"ל "הסתלקה השכינה", כלומר נעלמה האימננטיות האלוקית בעולם. דבר זה יכול להסביר את הופעת הפילוסופיה כמחליפת המיתולוגיה וכן את הופעת החכמים במקום הנביאים בעם ישראל.

העמים הקדמונים הגיעו לרמות מתקדמות בכל תחומי החיים, כגון אסטרונומיה, אדריכלות, ממשל וסחר בינלאומי. לכן אין זה סביר שדווקא בתחום הרוחני, שהיה המרכזי ביותר בחייהם, הם האמינו בהבלים. למעשה איננו יכולים להבין את מה שהם חוו, כיוון שהאימננטיות האלוקית חסרה בעולמנו. אלא שבניגוד לעמים אחרים, שחכמיהם זנחו את מורשת אבותם (ובצדק מבחינתם), השכילו חכמי ישראל לשמר את חשיבותה של הנבואה גם לאחר שהסתלקה. לכן, על עם ישראל מוטלת החובה לשמר את השאיפה לנבואה, כלומר את השבת ההתגלות האלוקית לעולם.

אמונה שכלית ולא מיסטית

אמונה משמעה הבנה ודאית של האדם כי דבר מסוים הוא אמת. לא תיתכן אמונה בדבר שלא הוכח או הוברר לאדם, ואף בני ישראל לא האמינו למשה עד שה' "נאלץ" כביכול להתגלות אליהם בהר סיני. מכאן שהאמונה במציאות ה', למשל, מבוססת על התגלות ה' לישראל (שהיא עצמה אירוע היסטורי שנמסר מדור לדור וקבע את זהותו הלאומית של העם) ולא על ספקולציה פילוסופית.

חול, קודש וקודש הקודשים

החול הוא עולם הטבע, והוא נועד להיות "זירת ההתמודדות" של הקודש – הקודש יכול להתגלות דווקא בו. בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה החול מזוהה עם הטומאה, ומהווה את ההפך מן הקודש, המזוהה עם הטהרה: ישנו חול טהור (למשל פיזיקה) ומנגד ישנו קודש טמא (עבודה זרה, למשל). באופן דומה, גם הזהות הרווחת בין חול לגשמיות ובין קודש לרוחניות אינה במקומה – ישנו חול רוחני (למשל מוזיקה) וישנו קודש גשמי (בשר קרבן, למשל). כאשר החול והקודש מתאחדים זהו מצב הנקרא "קודש קודשים" – כך בקודש הקודשים במקדש נמצא ארון הברית, שחיבר בין התורה (= קודש) שבתוכו ובין אהבת האיש והאישה, שהתבטאה בחיבור שני הכרובים (= חול) שמעליו[ד]. לכן הגדיר גם רבי עקיבא את מגילת שיר השירים "קודש קודשים", שהרי כל תוכנה הוא אהבת האיש והאישה, שהיא עצמה אהבת ה'. אחת ההשלכות המעשיות של תפיסה זו היא החיוב שהעיסוק בפוליטיקה יוטל על אנשי קודש, כדי שערכי הקודש יתממשו בעולם החול.

הקודש העליון חייב להתגלות בשלושה ממדים: הממד הדתי – הקודש הגלוי, הממד הלאומי – הציונות, והממד האוניברסלי של הפניה לאומות העולם.

תורה ומדע

לא תיתכן סתירה בין תורה למדע, כיוון שבורא העולם הוא נותן התורה. תורת משה שבידינו אינה מכילה ידע מדעי, ובוודאי שלא רמוזות בה כל הידיעות המדעיות וכדומה[ה]. מאמרי חז"ל המדברים על "התורה" שבה הסתכל ה' וברא את העולם, מתייחסים לתורה העליונה הכתובה "אש שחורה על גבי אש לבנה" (ירושלמי שקלים ו' ה'), וזו אינה התורה שבידינו, ואף חכם מחכמי ישראל מעולם לא למד מדעים דרך התורה, אלא דרך ספרות מדעית. עם זאת, לעיתים ישנה הקבלה בין רעיונות מדעיים לבין דברי התורה, שהרי שניהם באים ממקור אחד, וידיעה אנושית שלמה יותר של העולם תוביל לידיעה שלמה יותר של בורא העולם.

הבריאה והאבולוציה

הוא אינו רואה את תיאור הבריאה בספר בראשית כתיאור פיזיקלי[ו], אלא תיאור מטפיזי בעל משמעויות מוסריות. ששת ה"ימים" המתוארים שם הם רבדים רוחניים הנוגעים לקדימות מוסרית (אור לפני חושך וכדומה), ולא תקופות זמן כרונולוגיות. גם את מעשה עץ הדעת והנחש הוא מבין שלא כפשוטו, אלא כתיאור את הפיצול הקיים בנפש האדם בין הטבע (=הנחש) לבין המוסר, וכן הלאה. ההתייחסות של התורה לעולם הפיזי המוכר לנו מתחילה רק ברגע שהישות המוסרית הראשונה (האדם) קיבלה גוף פיזי, כמתואר בפסוק: ”וַיַּעַשׂ ה' אֱלֹקִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם” (ספר בראשית, פרק ג', פסוק כ"א).

תפקיד הציונות הדתית

תפקידה של הציונות הדתית אינו מסתכם במעמד של "ספקי פולקלור" של העם היהודי. על לומדי התורה בציבור להתמודד עם קביעת הנורמות, הן בשיח הפילוסופי והן בשיח התרבותי במדינת ישראל.

על השיח העדתי והספרדיות בישראל

בריאיון עמו נכתב כי הוא מצר על רדידות השיח העדתי בחברה: "לצערי, היום מדברים על המזרחיות כעל תוספת רגש וחום, וזו בעצם עמדה של מסכנות והתחשבות בעממיות. אני לא רואה את הספרדיות באופן כזה. אני חושב שיש בה שדר של נורמליות. המתחים הפנימיים שעברה היהדות האשכנזית גרמו לעיוותים רבים ולמאבקים – בין חסידות להתנגדות, בין משכילים לבית המדרש, ובין ציונים לחרדים. הרבה מאוד מתחים הצטברו שם, ודרוש מסר של שלמות פנימית והרמוניה. אני חושב שהיהדות הספרדית תורמת את הנקודה הזאת ביהדות הארץ־ישראלית שנבנית עכשיו, וזה מה שכדאי לקלוט ממנה"[15].

פרסומים

בהתאם לשיטתו המבכרת לימוד מפי רב על לימוד מתוך ספרים, עיקר מאמציו של הרב מוקדשים להעברת שיעורים בעל פה. הוא מעביר כ־20 שיעורים בשבוע[16] (גם בצרפתית) במסגרות שונות. רוב השיעורים מתווספים למאגרים שלו בארכיון של מכון מאיר ובאתר של הרב שרקי. במאגרים אלה ישנם כ־6,000 שיעורים מוקלטים. לעמוד היוטיוב של הרב שרקי כ־7,000 מנויים וכ־1,000,000 צפיות בשיעורים.

תלמידיו הוציאו חוברות המבוססות על שיעוריו. כמה מספריו יצאו ב"הוצאת אורים" שהקימו תלמידיו.

חוברות

  • חירות ואור – על חנוכה (תשנ"ח)
  • טוב הארץ – על ט'"ו בשבט (תשנ"ח)
  • שירת האידיאות – על שיר השירים (תשנ"ח)
  • שואה ושאלה – לעשרה בטבת יום הקדיש הכללי (תשנ"ט)
  • ואמונתך בלילות – ברורים בעניין אמירת הלל בליל יום העצמאות (תשס"ב)
  • גאל ישראל – על גאולה ראשונה וגאולה אחרונה (לזכרו של הרב יהודה ליאון אשכנזי) (תשס"ו)
  • עיון תפילה – על ברכות ק"ש ותפילת עמידה (תשס"ו)
  • בהמצאו – על ענייני תשובה (אלול תשס"ז)
  • התורה והמצוה – על מהות תורה שבעל פה (סיון תשנ"ח)

סדרת אופקים:

  • שורשי החיים – על יסודי אמונת ישראל, תורה משמים, ביקורת המקרא ועוד (מנחם־אב תשס"ט)
  • ניצני החיים – על סוגיית הבחירה החופשית, היצר הרע, החוויה הדתית ועוד (תשרי התשע"א)
  • אימהות – על האימהות: שרה, רבקה, רחל, לאה, דינה, בלהה, זלפה. (ניסן התשע"א)

ספרים

  • סידור בית מלוכה – ליום העצמאות ויום ירושלים, בשלושה נוסחים, נוסח עדות המזרח, נוסח ספרד ונוסח אשכנז, ארז הוצאה לאור, תשנ"ט
  • זית רענן – אוסף מאמרים על מועדי ותקופות השנה (שפורסמו בחוברות) של הרב, ארז הוצאה לאור, סיון תשס"ח
  • על שמונה פרקים לרמב"ם – (עורך: עוז בלומן), בהוצאת אורים, אלול תשס"ח
  • שיעורים בספר כוזרי, חלק א – (עורך: צוריאל גביזון), בהוצאת אורים, אלול תשע"א
  • שיעורים בספר כוזרי, חלק ב – (עורך: צוריאל גביזון), בהוצאת אורים, סיוון תשע"ג
  • קדושה וטבע – אסופת מאמרים בשורשי הקיום (עורכים: עוז בלומן, שדמה קדר ומיאל מסורי), בהוצאת אורים, שבט תשע"ד
  • דעה צלולה – עולם ואדם במשנת הרב קוק, הוצאת אורים, אייר תשע"ה
  • שיעורים במסילת ישרים – בהוצאת אורים, אלול תשע"ה
  • בעוד מועד – חשיפת שורשי המועדים, בהוצאת אורים והוצאת מגיד, תשע"ו
  • ברית עולם – סידור לבני נח, תשע"ו
  • ואני תפילה – עיונים בסידור התפילה (עורך: שדמה קדר), הוצאת אורים, תשע"ז
  • חידוש גדול – הארות מתורתו של הרב שרקי, בעריכת דן סתר, הוצאת אורים, תשע"ח
  • 350 מילה – אסופת מאמרים על הפרשות וההפטרות השבועיות, הוצאת אורים, תשע"ח
  • מקדם לעין – עיונים בפרק חלק, שני כרכים, הוצאת אורים, תשפ"א
  • ברית שלום – שולחן ערוך לבני נח, תשפ"ב
  • ניפגש בפרשה - שיחות בין הרב אורי שרקי לאראל סג"ל, הוצאת אורים, תשפ"ב

תרגומים

  • שיבת ציון נס לעמים – סיפרו של הרב ד"ר אברהם ליבני, תרגום מצרפתית, תשנ"ה
  • מענה לשון - חוברת הכוללת מאמרים מהספר "הדיבור והכתב" של הרב יהודא ליאון אשכנזי (מניטו), תרגום מצרפתית, תשפ"ב

הרב שרקי ערך הגדה של פסח עם תרגום לצרפתית.

קישורים חיצוניים

תוכניות וריאיונות

ביאורים

  1. ^ המונח "גאולה" משמש במקרא לתיאור השבת דבר לבעליו המקוריים.
  2. ^ לפי דעת הרמב"ם, שפסק כדעת חכמים שנאמרה בתלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ל"ד עמוד ב', לפיה "ימות המשיח" מוגדרים כתקופה בה יוסר שעבוד המלכויות מעל עם ישראל, וקריטריון זה כבר התממש.
  3. ^ סוקרטס ביוון, גאוטמה בודהה בהודו, קונג־פו־דזה ולאו־דזה בסין וזרתוסטרה בפרס.
  4. ^ על פי מדרש חז"ל[12] הכרובים היו בצורת נער ונערה "מעורים זה בזה".
  5. ^ בניגוד לאמונה הרווחת המסתמכת בין היתר על המאמר "הפוך בה והפוך בה דכולא בה"[13]. לטענתו המאמר הוצא מהקשרו, שהרי הוא מדבר על הדרכות מוסריות (כמוכח מהקשר המסכת ומהמשך הדברים עצמם: "...שאין לך מידה טובה הימנה") ולא על ידיעות מדעיות כלשהן.
  6. ^ שהרי חז"ל הגדירו את מעשה בראשית כסוד שאסור בלימוד בחברותא[14], וכפי שאין לפרש פסוקים המגשימים את הבורא כפשוטם, כך אין לפרש פסוקים אלו כפשטם.

הערות שוליים

  1. ^ תשובת הרב על שם משפחתו המדויק, אתר הרב.
  2. ^ חילופי תפקידים בין הרב אורי שרקי לרב דוד סתיו והרב יוסף וייצן, באתר סרוגים, ‏2019-07-11
  3. ^ אלישיב רייכנר, "אנו מתכחשים לכך שאנו במלחמה" - ראיון עם הרב אורי שרקי, י"ב באייר תשע"ה, באתר של הרב שרקי
  4. ^ האתר של המרכז העולמי לבני נח.
  5. ^ רעות הדר, הרב שרקי עזב את הליכוד לבית היהודי, באתר ערוץ 7, 29 בפברואר 2015
  6. ^ הרב שרקי: הפמיניזם הדתי מתסכל נשים. 22.01.14 מדור יהדות באתר ynet בשיתוף עם אורות טלוויזיה יהודית.
  7. ^ שלום יוחאי שרקי, באתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
  8. ^ רועי ינובסקי, חשד לפיגוע: גבר נדרס למוות בתחנת אוטובוס בי־ם, באתר ynet, 16 באפריל 2015
  9. ^ שיעור לצפייה: תקופתנו מהי
  10. ^ מדינת הלכה - הלכה המדינה? (סיכום שיעור), באתר ravsherki.org
  11. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ג'
  12. ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ד עמוד א'
  13. ^ משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה כ"ב.
  14. ^ משנה, מסכת חגיגה, פרק ב', משנה א'.
  15. ^ ריאיון עם הרב שרקי לאחר השבעה, אלישיב רייכנר, עיתון מקור ראשון ואתר nrg, ערב שבת אמר 1/5/2015.
  16. ^ שיעורים קבועים של הרב אורי שרקי
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0